משה יעקובי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בש"פ 5976/15 בבית המשפט העליון בש"פ 5976/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: משה יעקובי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט העליון ל' בנמלך מיום 8.6.2015 בבש"פ 2639/15 פסק-דין 1. ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך (בש"פ 2639/15 – ג') מיום 8.6.2015, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.12.2014. 2. בבית משפט השלום, המערער הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של זיוף מטבע פשוטה וניפוק מטבע מזויפת, והושתו עליו עשרים וארבעה חודשי מאסר בניכוי שלושה חודשי מעצר. המשיבה ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, אשר ביום 10.12.2014 קיבל את ערעורה והחמיר את עונשו של המערער לארבע שנות מאסר בניכוי חודש מעצר. 3. ביום 19.4.2015, למעלה מחודשיים וחצי לאחר חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי, המערער הגיש לרשמת בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה, טען המערער כי הוא לא הבין את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשל היותו "דל אינטיליגנציה וחולה בנפשו" וכי רק בחודש מרץ 2015 הבין את משמעות פסק הדין ואת השיעור בו הוחמר עונשו. המערער טען בהקשר זה כי הוטעה תחילה לעניין שיעור ההחמרה בעונש בשל טעות שנפלה בטופס השהיה "המתוקן" שנמסר לו לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עוד טען המערער כי בא-כוחו מטעם הסנגוריה הציבורית "לא מצא להסביר לו את שנפסק או לשוחח עימו כלל". 4. ביום 8.6.2015 דחתה הרשמת את הבקשה להארכת מועד וקבעה כי טענת המערער בבסיס בקשתו, לפיה לא הבין את משמעות פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד אשר נמסר לו אישור שהיה "מתוקן", מעוררת קושי ואיננה מאפשרת את קבלת הבקשה. זאת, בשל העדר תימוכין למצבו הקוגניטיבי והנפשי; גרסת בא-כוחו לפיה משמעות פסק הדין הוסברה לו מספר פעמים, וזו נתמכה במכתב של הסנגור הציבורי המחוזי (בפועל); הסתירה במועדים הנטענים בבקשתו של המערער, אשר מכל מקום מעידים על שהות; משך האיחור – למעלה מחודשיים וחצי; כמו גם מהות ההליך – "גלגול שלישי" – אשר משפיע על סיכויו. הרשמת גם עמדה על השלכותיו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך לא מצאה כי עלה בידי המערער להוכיח קיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. 5. מכאן הערעור שלפניי. בערעורו, המערער חוזר על מרבית טענותיו בבקשה להארכת מועד, ומוסיף נסיבות אישיות אשר לטעמו מצדיק התחשבות בו לפנים משורת הדין. 6. לאחר שעיינתי בהחלטת הרשמת, בבקשת רשות הערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי שעליו מבקש המערער להשיג, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 7. בהחלטתה המפורטת והמנומקת, הרשמת התייחסה לכלל השיקולים הרלוונטיים ובפרט למשך האיחור; לטעם שהובא להצדיקו; ולסיכוייו הלכאוריים של ההליך. מסקנותיה של הרשמת, באשר לשלל השיקולים הללו מקובלות עליי. אמנם, אכן יש שיש מקום להקל עם מבקשי הארכת מועד במסגרת הליכים פליליים – ביחס למבקשים במסגרת הליכים אזרחיים – אך הרי שבהצטברות הנסיבות בענייננו ובמיוחד סיכוייו של ערעור ב"גלגול שלישי" המופנה בעיקרו נגד חומרת העונש, ומהימנות גרסאותיו החלופיות של המערער הן בנוגע להבנתו את גזר הדין והן בנוגע למועד מסירת אישור השהייה המתוקן, אין מקום למתן ארכה במקרה זה. על כן, אינני מוצא מקום להתערב בהחלטת הרשמת. 1. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן ה היום, כ"ד באלול התשע"ה (‏8.9.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15059760_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il