מליחאת נ' הביטחון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 59740-05-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת יעל וילנר העותר: חליל מליחאת נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. המפקד הצבאי לאיו"ש 3. היועץ המשפטי לאיו"ש 4. משטרת ישראל/ מחוז ש"י עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד פיראס עסלי בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס; עו"ד מיכל דניאלי צ'רני פסק-דין השופט יוסף אלרון: עניינה של העתירה שלפנינו בטענות העותר כלפי התנהלות המשיבים בדבר אופן הטיפול בהתנכלויות נטענות כלפי העותר וחברי קהילתו. בעתירה מבוקש בין היתר, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ינקטו "בפעולות מיידיות למניעת ניסיונות הגירוש הכפוי כנגד קהילת העותרים"; "בפעולות להגנה על העותרים ובני משפחותיהם"; ו"פעולות לחקירת אירועי אלימות נגד העותרים". ברקע לעתירה, מוצג העותר כנציג הקהילה הבדואית השוכנת בשטח הנמצא בקרבת כביש אלון, באזור מעלה מכמש. לטענתו, המשיבים מפרים את חובתם "אם במכוון ואם במחדל", כדבריו, לאכוף את הסדר הציבורי ולהגן על רכושם וחייהם של בני הקהילה, אשר סובלים מזה כשנתיים מ"התקפות אלימות מצד קבוצת מתנחלים", כלשון העותר. הלה מוסיף ומלין כי חרף תלונות ופניות למשיבים במשך תקופה ממושכת, כמו גם תיעוד ומידע שהועבר לידיהם, "טרם ננקטה כל פעולה שיש בה למנוע את הישנות ההתקפות האלימות", לטענתו. ואולם, עיון בתגובה המקדמית מטעם המשיבים מלמד כי התמונה העובדתית שונה מאשר התמונה שאותה ניסה לצייר העותר, לעיתים שונה היא באופן ניכר עד מאוד. היכן שהלה ראה היעדר אכיפה כלפי בנייה בלתי חוקית – הוצאו זה מכבר, עוד קודם הגשת העתירה, צווים להפסקת העבודה; בעוד שהעותר הציג אזלת יד מטעם גורמי האכיפה והשיטור בשמירה על ביטחון חברי קהילתו – מסתבר כי נעשו ונעשים מאמצים לספק הגנה במקרי הצורך, תוך התמודדות עם דיווחים על מעשי אלימות והשגות גבול, ככל שישנם; ואף הזיקה למקרקעין של העותר ושל קהילתו, לא בוססה כנדרש, חרף כך שמדובר במקרקעין רשומים ומוסדרים. מכאן שהתשתית העובדתית שהציג העותר אינה מבוררת דיה, בלשון המעטה, וכבר בכך יש כדי להצדיק את דחיית העתירה (בג"ץ 44211-10-24 מרעי נ' שר הבטחון, פסקה 5 (5.11.2024)). גם טענת העותר על כך ש"התלונות הרבות" שהוגשו נפלו על אוזן ערלה – נטענה בהיעדר ביסוס או אסמכתא מתאימה, ובבירור שערכו המשיבים נמצא כי לא נרשמו תלונות מסודרות מטעם העותר בתקופה זו. אמנם, ככל הנראה נעשו פניות למשטרה דרך דוא"ל, אולם ברי כי זוהי אינה האכסניה המתאימה לבירור תלונות אלו. משכך, גם לסעד שעניינו חקירת התלונות והמעורבים בתקריות הנטענות, לא ניתן להידרש. שכן, תלונות – אין, וממילא לא מוצתה דרך המלך לבירור טענות אלו (בג"ץ 16218-03-25 אסמאעיל נ' ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית (16.3.2025)). מעבר לכך, כמפורט בתגובת המשיבים, במרבית התקריות שאליהן הפנה העותר, הועבר דיווח בזמן אמת לכוח משטרתי או כוח צבאי רלוונטי, ואלו הגיעו בהקדם למקום. במקרי הצורך, גורמי האכיפה התערבו ופעלו להרחיק פעילים "מתסיסים", ואילו במקרים אחרים גורמי האכיפה לא איתרו כל ממצא חריג או נוכחות באזור שלא כדין. עוד פורט בתגובה, כי ביחס לאירוע הנטען שהתרחש ביום 24.5.2025, נפתחה חקירה משטרתית והיא עודנה מתנהלת בעיצומה. אין אפוא כל יסוד לטענה כי רשויות האכיפה חדלות מתפקידן; כך גם, התנהלות גורמי האכיפה כאמור מלמדת כי לא הורם הנטל הכבד המצדיק להתערב בשיקול דעתו של המפקד הצבאי האמון על ביטחון האזור (בג"ץ 28873-11-24 תנועת רגבים נ' מפקד פיקוד המרכז, פסקה 4 (2.2.2025)). לבסוף, לנוכח חובת גורמי הביטחון לשמור על הסדר הציבורי וביטחון התושבים הפלסטינים והישראלים מפני מעשי אלימות, ובשים לב לכך שאין מניעה חוקית מהגעת העותר ויתר תושבי הקהילה אל המקום, אין יסוד להיעתר לסעד הזמני המבוקש של הצבת "הגנה מיידית" במקום. העתירה נדחית אפוא; אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ה (10 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא יוסף אלרון שופט יעל וילנר שופטת