אלעד פינטו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5972/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5972/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: אלעד פינטו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום22.7.12 בת"פ 21006-03-11 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם תאריך הישיבה: י"ח באדר התשע"ג (28.2.2013) בשם המערער: עו"ד עמוס פון וייזל בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ-לוי בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 21006-03-11 (כבוד השופט י' נועם) מיום 22.7.2012. 2. המערער הורשע ביום 19.2.2012 על פי הודאתו בעבירה של הצתה, על פי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בעבירת סיוע להשחתת פני המקרקעין על פי סעיפים 196 ו-31 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 5.3.2011 נסעו המערער ושניים אחרים (להלן: האחרים) לירושלים במטרה לרסס כתובות נאצה וכן להצית את מועדון האימונים של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" (להלן: המועדון), וזאת בשל היותם אוהדי קבוצת כדורגל יריבה. טרם הנסיעה, רכשו השלושה שלושה מיכלי צבע ובקבוק פלסטיק מלא בדלק. משהגיעו למועדון, נכנסו המערער ואחד האחרים (להלן: מ') לשטח המועדון ואילו השלישי עזב את המקום. האחר ריסס על קירות המועדון מספר כתובות וביניהן "נרצח אתכם" ו"מלשינים". המערער והאחר פתחו את אחד מחלונות המבנה אשר בסמוך אליו הונחו בלוני גז. המערער שפך את הדלק שרכשו קודם לכן לתוך חלל המועדון, הצית פיסת נייר והשליכה אל עבר המקום בו נשפך הדלק. המערער ומ' התקשרו לחברם השלישי אשר הגיע לאספם מהמקום בעזרת רכב. עקב מעשים אלו הוצתה אש במבנה המועדון ונשרף כליל מבנה אשר שימש מחסן מטבח, לרבות תכולתו. כן נגרמו למתחם נזקי פיח ועשן ומושב טרקטור שעמד בסמוך למקום נשרף גם הוא. הנזק הכולל שנגרם לרכוש נאמד בסכום של כ-150,000 ש"ח. 3. בשלב גזירת הדין, עמד בפני בית המשפט תסקיר שירות מבחן משלים שהוכן בעניינו של המערער, ממנו עלה כי הוא משתף פעולה עם הליך השיקום. על בסיס זה, המליץ שירות המבחן כי לא יוטל על המערער עונש מאסר, אלא המליץ להטיל עליו ענישה שיקומית במסגרת צו מבחן לתקופה של שנה וחצי, כאשר בתקופה זו ייטול חלק במרכזי טיפול שונים. במסגרת השיקולים לעונש שקל בית המשפט לחומרה את חומרת עבירת ההצתה נוכח הסיכון הנובע מהתפשטות האש ואת הענישה המחמירה שקבע המחוקק בגין ביצוע עבירה זו. בית המשפט התייחס לכך שעל אף שהמחסן שהוצת לא ניצב בקרבת מבנים נוספים, ועל כן לא היה סיכון לפגיעה בנפש, אם כי היו בקרבתו בלוני גז שלמרבה המזל לא התפוצצו. בתוך כך, התייחס בית המשפט לתוצאות ההצתה הקשות שנאמדו בנזק כספי ניכר. עוד התייחס בית המשפט לחומרתה של עבירת השחתת פני מקרקעין ובעיקר נוכח תוכן הכתובות שרוססו, ולכך שהמעשים בוצעו בחבורה ותוך תכנון מוקדם, כאשר הפגיעה כוונה כלפי קבוצת ספורט יריבה. בהקשר זה, בית המשפט קבע כי שריפת מועדון של קבוצת ספורט הינו בבחינת עליית מדרגה בגל מעשי האלימות הגובר במגרשי הכדורגל ושומה על בית המשפט להגיב למעשים אלו באמצעות ענישה מחמירה. במסגרת זאת, התייחס בית המשפט לחלקו הניכר של המערער בעבירת ההצתה – אשר למעשה הוא היה זה שביצע אותה והיווה את החלק הדומיננטי בגרימתה – לתעוזה שהפגין בביצוע המעשים, לעברו הפלילי ולכך שההליכים הפליליים הקודמים בעניינו לא יצרו אצלו הרתעה ממשית. מבחינת שיקולים לקולא, שקל בית המשפט את השתלבותו בהליך שיקומי טיפולי, את הודאתו במיוחס לו ואת החרטה שהביע. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער שנת מאסר בפועל, מיום מעצרו; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת הצתה או סיוע לה; ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת השחתת פני מקרקעין או סיוע לעבירה זו וכן כל עבירת רכוש מסוג פשע ופיצויים למועדון הכדורגל בסכום של 80,000 ש"ח. על מ', אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של סיוע להצתה ובעבירה של השחתת פני מקרקעין, נגזר עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי למועדון בסכום של 40,000 ש"ח. זאת, בין היתר, עקב הרשעתו בסיוע ולא בביצוע העבירה העיקרית, העדר עבר פלילי, ותפקידו שאינו מרכזי בביצוע העבירה. 4. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, מבקש המערער כי נפחית את העונש שהוטל עליו, הן לעניין המאסר בפועל והן לעניין הפיצוי. עיקר טענתו של המערער היא שבית המשפט המחוזי נתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה, וזאת חרף הפוטנציאל השיקומי שלו. בתוך כך, טוען המערער כי יש לתת משקל רב יותר בגזר הדין להמלצת שירות המבחן שלא יוטל עליו עונש מאסר וכן לנסיבותיו האישיות. במסגרת זו מדגיש המערער את מחויבותו להליך הטיפולי ולשינוי בדפוסי התנהגותו. כמו כן טוען המערער כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע. עוד טוען כי ההחמרה בעונשו בשל התפשטות האלימות במגרשי הספורט הינה טענה שבעובדה אשר לא הוכחה על ידי המשיבה. לבסוף, טען כי בית המשפט החמיר בעונשו ביחס לאחר וכי יש להפחית את עונשו מכוח כלל האחידות בענישה. זאת, כיוון שלגרסתו, המעשים בוצעו בצוותא. 5. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת שאין מקום להקל בעונשו של המערער אשר ביצע את המעשים בחבורה ולאחר תכנון מוקדם. עוד מציינת המשיבה את חומרת המעשים נוכח ההסלמה באלימות במגרשי הכדורגל. כן מציינת המשיבה את עברו הפלילי של המערער הכולל הרשעה שהיתה מספר חודשים לפני המקרה דנן והנוגעת לאירוע אלימות אחר במסגרת ספורטיבית. בהקשר להליך הטיפולי בו החל המערער, טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכך ושכלל זאת בגזר דינו. באשר לחומרת העונש ביחס לזה שנגזר על האחר, טוענת המשיבה כי יש לאבחן בין השניים שכן האחר הורשע בסיוע להצתה והוא אינו בעל עבר פלילי. 6. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על צרופותיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל פה ואת עמדת שירות המבחן, מצאנו כי דין הערעור להידחות. 7. ראשית, מצאנו כי יש לדחות את טענתו של המערער הגורסת כי העונש שהוטל עליו אינו מידתי ביחס לעונש שהוטל על מ'. צדק בית המשפט המחוזי משאבחן בין השניים, הן כיוון שהרשעתם נוגעת לחלק שונה בביצוע העבירה, הן נוכח הקביעה שהמערער היה ה"רוח החיה" במעשים, וכן עקב עברו הפלילי של המערער, נסיבה שאינה עומדת לחובתו של מ'. 8. בהמשך לכך, כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). 9. בהליך שלפנינו, מדובר בעבירות חמורות ביותר. לא פעם עמד בית משפט זה על חומרתה של עבירת ההצתה. זאת, בין היתר, כיוון שלצד הפגיעה הממונית ברכוש קיימת אפשרות לפגיעה בנפש ולהתפשטות נזק בלתי נשלטת. על כן, נקבע כי הענישה בגין עבירה זו היא ענישה מחמירה. בנושא הענישה הראויה בגין עבירה זו צוין כי: "לדידנו הצתה במקום שבו חיי אדם הוטלו או יכלו להיות מוטלים בכף מצדיקה ככלל מאסר של שנים ממושכות, על פי הכוונתו של המחוקק, ואורכה המדויק של התקופה ייקבע בכל מקרה לגופו" (ע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל (14.3.2007), פסקה ה' (להלן: פרשת עמארה)). 10. כן, יש לתת משקל ניכר לעבירה הנוספת בה הורשע המערער והיא עבירת הסיוע להשחתת פני המקרקעין. חומרתה של עבירה זו מתבטאת הן בזלזול כלפי רכושו של האחר והנזק הנגרם לו והן בתוכנן הפוגעני של הכתובות שרוססו. 11. לא זו אף זו, בבואנו להגדיר את מתחם הענישה הראוי, יש לקחת בכלל השיקולים את נסיבת ביצוע העבירות שנעשו על רקע פעילות ספורטיבית, דהיינו אהדה לקבוצת כדורגל. זוהי חובתם של בתי המשפט להטות שכם ולסייע לביעור התופעה המכוערת של אלימות במגרשי הספורט, שאם לא כן עלולה היא להתפשט ולהביא לתוצאות חמורות בהרבה. ואכן, חומרתם הרבה של מעשים שנעשים על רקע זה נדונה כבר בהרחבה בפסיקה. כך לדוגמא בשינויים המחוייבים, בע"פ 135/06 מדינת ישראל נ' אבי (29.6.2006), הורשע נאשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לאחר שהכה בעזרת מוט אחר שלא הסכימו לצרפו למשחק כדורגל וכן מאוחר יותר ירה לעברו שתי יריות, כאשר אחת פגעה באמתו הימנית. בית משפט זה החמיר בעונשו של הנאשם, לעומת העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי, כך שנגזר עליו ריצוי של מאסר בפועל למשך שנתיים. בדומה, בת"פ (ת"א) 40290/02 מדינת ישראל נ' ספנוב, תשס"ב (2) 852 (2003) הורשע אחד הנאשמים בהצתה של מועדון כדורגל ובקשירת קשר לביצוע פשע זה ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. 12. אכן, ישנם מקרים בהם הוטלו עונשים קלים מאלו שהוצגו לעיל. לחלקם, התייחס בית משפט בפרשת עמארה. במסגרת זאת, התייחס בית המשפט גם לגזר הדין בת"פ (ירושלים) 986/05 מדינת ישראל נ' בר (15.3.2006), שהוגש על ידי המערער כאסמכתא לעונש מקל. בית המשפט ציין כי מקרים אלו הם "החריגים, הכרוכים בהפרעה נפשית" ואינם מייצגים את מדיניות הענישה הראויה (שם, פסקה ה'). 13. גם לגישתנו יש לראות בחומרה את עבירת ההצתה ויש להשית בגינה עונש משמעותי. לא נעלמה מעינינו קביעתו של בית המשפט המחוזי כי במקרה דנן המבנה המוצת היה מרוחק ממבנים נוספים ואכן ייחסנו לעניין זה משקל בהחלטתנו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מקרבתם של בלוני הגז לאזור ולפוטנציאל הפגיעה עקב כך. 14. בהמשך לכך, כפי שצוין, חומרת העבירה במקרה הנוכחי מתבטאת, בין היתר, בהיותה על רקע אהדה לקבוצת כדורגל. בנסיבות אלו, מצאנו כי יש לתת משקל ניכר לשיקולי ההרתעה. זאת, בפרט נוכח עברו הפלילי של המערער, הכולל הרשעה קודמת על רקע אירוע ספורט. 15. במסגרת זאת, יצוין כי הצורך בענישה משמעותית, שתוביל להרתעה ממשית, בכל הנוגע לעבירות המבוצעות על רקע אירועי ספורט, נדון כבר לא אחת בבית משפט זה. יפים הדברים שנאמרו בע"פ 3335/01 מדינת ישראל נ' לוי (12.9.2001): "מעשי אלימות במגרשי הכדורגל הפכו לתופעה שכיחה והם מחייבים ענישה הולמת והרתעתית ... יש לבחון בענייננו את העונש לא רק מנקודת המבט של המשיבים אלא גם מנקודת המבט של אינטרס הציבור. ידעו נא הצופים במגרשי הכדורגל שחלילה להם לנקוט באלימות במהלך המשחק, ומי שנוקט באלימות-לא כל שכן באלימות קשה כמו במקרה הנוכחי, דינו, כרגיל, לרצות עונש של מאסר בפועל". 16. דברים אלו, שנכתבו לפני למעלה מעשור, זוכים למשנה תוקף בימינו. תופעת האלימות בקרב אוהדי ספורט, בין אם בתחומי מגרשי הספורט ובין אם מחוצה להם מתפשטת כאש בשדה קוצים בקרבנו. חדשות לבקרים אנו שומעים על מקרי פשיעה כאלו ואחרים הנובעים מהרצון "להאדיר" את שמה של קבוצה מסוימת על ידי פגיעה בקבוצה אחרת או אף בקבוצה האהודה. לא רק שאין פעולות אלו משיגות את התוצאה הנחשקת אלא הן פוגעות בקבוצה ובענף הספורט כולו. תופעות אלו עומדות בניגוד חריף למהות של הפעילות הספורטיבית. פעילות זו היא חלק בלתי נפרד מהמארג התרבותי של החברה בישראל, ומהווה חלק בלתי נפרד מזהותם של רבים ורבות במדינת ישראל. היא משקפת לא תחרותיות וניסיון להביס את היריב, חלף שיתוף פעולה, עבודה בצוות, פיתוח הגוף ופיתוח הרוח (וראו: ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין (4.9.2007) (להלן: פרשת קליין)). עבור רבבות מהווה הספורט חלק בלתי נפרד מהחיים, ולא פעם ניתן דרכו לקדם ערכים חברתיים מן המעלה הראשונה כחינוך לשיוויון ולסובלנות. ערכים אלו מצאו ביטוי אף בפסיקתם של בתי המשפט (וראו לעניין זה: בג"ץ 5325/01 עמותת ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים נ' המועצה המקומית רמת השרון, פ"ד נח(5) 79 (2004), יעל לנדר "לקראת לונדון 2012: המשחקים הפראולימפיים" ספורט הישגי גיליון מספר 1 65 (2012)). בהקשר זה ציינה השופטת א' פרוקצ'יה כי: "הרוח הספורטיבית היא אבן פינה בפעילות הספורטיבית. היא נקודת המוצא ונקודת הגמר לספורט על כל גווניו, ובהעדרה, אין הספורט יכול להתקיים. היא ערך בסיסי בחינוך ילדים, נוער ומבוגרים בהגשמת ערכים חברתיים חשובים. קיומם של כללי התנהגות בספורט ושמירה עליהם הם תנאי לקיומה של רוח ספורטיבית ולהתנהלות תקינה של כל ענפי הספורט. כללים אלה בנויים, בראש וראשונה, על החובה לקיים את חוקי המדינה המכוונים את פעילותו של הפרט והכלל. הם מתפרשים על פני כללים והוראות שהגופים הספורטיביים העצמאיים קובעים בתקנוניהם לעצמם ולחבריהם. כללים אלה מחייבים שמירה על ערכים של הגינות ושוויון בספורט, אשר בהעדרם נפגע הערך התחרותי העומד ביסודו של הספורט, ועשויים להיפגע ערכים חברתיים חשובים, כגון איסור על הפלייה מטעמי מין, גזע, ודת" (שם, פסקה 68). 17. על רקע זה, יש לגנות ולהוקיע מכל וכל את אלו המנסים להשחיר את העיסוק הספורטיבי, הן במגרשים והן מחוצה להם. ברי, כי תופעת האלימות במגרשי הספורט שלובה לבלי הפרד בתופעות פסולות אחרות המוצאות את ביטויין המוכר במגרשי הספורט, כגון תופעת הגזענות. אף בהקשר זה ראו את הדברים שצוטטו בפרשת קליין: "התעלמות מקודים המתחייבים מן התחרות הספורטיבית היא חממה שעלולה ליצור מדרון חלקלק עבור יריבים ספורטיביים, ומעודדת השחתת מידות כללית" (שם, פסקה 58). 18. התנהגויות אלו פוגעות פגיעה אנושה ביכולת לקדם ערכים חיוביים באמצעות ספורט. ביטויי שנאה וגזענות עומדים בניגוד חריף הן לערכים הפנימיים של עולם הספורט, הן לערכי היסוד של מדינת ישראל. יש לזכור כי בפעילות זו, נוכח היותה פעילות תרבותית, נוטלים חלק ילדים צעירים, קשישים ורבים אחרים, שאינם אלימים ושכל רצונם ליטול חלק בפעילות הספורט. יכולתם לעשות זאת נפגעת בשל פעילותם של קומץ אוהדים זעום. על בית משפט זה מוטלת החובה לשמור על ביטחונם של אלו וכן על ביטחונם של שאר האוהדים. על הפוגע בביטחונם של הקשורים המבקשים להשתתף באירועי ספורט, הן הספורטאים והצוות והן האוהדים, לדעת כי העונש שיוטל עליו הוא חמור. ידע השוקל לבצע מעשה אלימות או פגיעה ברכוש ב"שם" קבוצתו כי חיי אדם אינם משחק. משכך, בבואו של בית משפט זה לגזור את עונשו של נאשם המעורב בפעילות עבריינית במסגרת ספורטיבית, יינתן משקל נכבד לשיקול ההרתעתי. 19. לא נעלם מעינינו הליך השיקום בו החל המערער. יצוין בהקשר זה כי תסקיר המבחן המשלים בעניינו מעיד אומנם על תהליך שיקומי אך גם על סיכונים ממשיים הקשורים לאישיותו. כמו כן, כאמור, יש לגישתנו לתת את הבכורה במקרה הנוכחי לשיקולי ההרתעה, עקב חומרת העבירה ונסיבות ביצועה. 20. סוף דבר, הערעור נדחה. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 7.4.13 לא יאוחר מהשעה 10:00, בימ"ר ניצן. ניתן היום, כ"ט באדר התשע"ג (‏11.3.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12059720_H06.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il