פלוני נ. מדינת ישראל - פרקליטות פלילית

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5967/24 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותר: פלוני נגד המשיבות: 1. מדינת ישראל – פרקליטות פלילית 2. פרקליטות מחוז חיפה – פלילי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד תומר בן חמו בשם המשיבות: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: העתירה שלפנינו היא חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים בהם נוקט העותר – אסיר המרצה עונש מאסר בן 28 שנים בגין הרשעותיו בעבירות מין רבות וחמורות – במטרה להביא לבחינה מחודשת של הרשעותיו. העתירה דנן עוסקת בבקשתו לקבל לידיו דגימות ביולוגיות שנלקחו מנפגעת העבירה בשעתו. על קורות ההליך הפלילי במסגרתו הורשע העותר, ובתוך כך על הבקשות השונות שהגיש לקבלת חומרי חקירה ולהשלמת חקירה, עמד בית משפט זה בעבר, והמעוניין להרחיב יעיין שם (ראו, בין היתר: ע"פ 1183/15 פלוני נ' מדינת ישראל (21.2.2017); (להלן: הערעור הפלילי); בג"ץ 1699/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 7-1 (17.6.2020) (להלן: העתירה הראשונה)). לענייננו די בכך שאציין כי העותר הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע עבירות מין חמורות בבתה הביולוגית של בת זוגו, אותה גידל מאז היותה פעוטה (להלן: נפגעת העבירה). הרשעה זו התבססה על מארג ראייתי רחב, אשר כלל, מלבד עדותה של נפגעת העבירה, עדות ישירה נוספת למעשי העותר וראיות נוספות (ראו פסק הדין בתפ"ח 4544-06-13 מיום 12.11.2014. להלן: התיק הפלילי). עוד במסגרת ההליך הפלילי המקורי, ביקש העותר לקבל לידיו מספר חומרי חקירה, בהם תוצאות בדיקת ה-DNA או כל בדיקה אחרת שנערכו לתחתוני נפגעת העבירה, ובקשה זו נדחתה (ראו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.10.2014 בתיק הפלילי). ערעור שהגיש העותר על הרשעתו נידון ונדחה בבית משפט זה, כאשר בתוך כך נדחו אף טענותיו ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי בסוגיית חומרי החקירה (ראו פסקאות 26-24 לערעור הפלילי). העותר לא אמר נואש, והוסיף להעלות את טענותיו ביחס לצורך בהשלמת חקירה על ידי המשטרה וביחס לזכאותו לקבלת חומרי חקירה, וזאת הן במסגרת פניות לפרקליטות המדינה (פלילי) והן במסגרת הליכים בהם נקט בפני בית משפט זה (מ"ח 7182/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.11.2019); מ"ח 5709/21 פלוני נ' מדינת ישראל (7.6.2022) (להלן: מ"ח 5709/21); העתירה הראשונה). כעת, העותר מבקש לקבל דגימות ביולוגיות שנלקחו מנפגעת העבירה ביום 6.5.2013 (להלן: הדגימות), לצורך בדיקתן על ידי מומחה מטעמו; ולחלופין כי תבוצע בדיקה של דגימות אלה על ידי מומחה מטעם המדינה. זאת, לדבריו, מפני שהדגימות לא נבחנו במסגרת ההליך הפלילי שנוהל בעניינו, ולעמדתו "יש בה[ן] פוטנציאל משמעותי כדי להטות את הכף" לטובתו (סעיף ב.5. לעתירה). משבקשות אלו של העותר נדחו על ידי המשיבה 2, פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) (להלן: פרקליטות המחוז), הוגשה העתירה שלפנינו, בגדרה מבקש העותר כי יינתן צו על תנאי המורה למשיבות לפעול כאמור. בתגובתן המקדמית טוענות המשיבות כי העתירה שלפנינו היא "אותה הגברת בשינוי אדרת" ביחס להליכים הקודמים בהם נקט העותר, שכן "טענותיו לגבי בדיקת דנ"א הועלו, נדונו ונדחו מספר פעמים על ידי בית המשפט העליון" (סעיף 29 לתגובה המקדמית). משכך, המשיבות סבורות כי יש לדחות את העתירה על הסף. המשיבות טוענות עוד כי דין העתירה להידחות אף לגופה, וזאת לאור שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בתחום ניהול ההליך, ובהינתן הבסיס הראייתי הרחב שעליו נשענו הרשעות העותר. ביום 6.3.2025 ביקשתי מהמשיבות התייחסות משלימה, בה יבהירו אם אכן נלקחו הדגימות בשעתו; אם הן נבדקו; אם הן נמצאות ברשותן; ובמידה שכן, אם הן מוכנות להעבירן לידי העותר. בהתאם לכך, ביום 14.5.2025, לאחר מספר ארכות שניתנו, הוגשה ההתייחסות המשלימה מטעם המשיבות, במסגרתה מסרו כי הדגימות האמורות אכן נלקחו מנפגעת העבירה; נבדקו – אם כי המומחית שבדקה אותן מצאה כי לא היו במטושי הדגימות מספיק חומר לשם ביצוע בדיקת דנ"א (חוות דעת מיום 2.7.2013; נספח ב' להתייחסות המשלימה. להלן: חוות דעת המומחית); הדגימות נמצאות ברשותן; אך הן מסרבות להעבירן לידי העותר, מהטעמים שפורטו בתגובתן המקדמית. עוד הבהירה המדינה כי "בניגוד לנטען, מההליך הפלילי עולה כי קיומן של דגימות אלו היה ידוע להגנה", כי המומחית נמנתה על עדי ההגנה, וכי "דבר קיומם של המוצגים כמו גם [וחוות דעת המומחית] וממצאיה היה ידוע עוד במסגרת ההליך הפלילי ואף הועלו טענות על ידי העורר בעניין זה – אשר נדחו" (סעיפים 7-6 להתייחסות המשלימה). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. אף אם נקבל את עמדת העותר, לפיה הדגימות הספציפיות מושא עתירתו הנוכחית לא הועברו לידיו בשעתו, ולא נבחנו על ידי מומחה מטעמו, אינני סבור כי "חידוש" זה, בהינתן שמדובר בחומר ראיות שהיה ידוע להגנה על קיומו בשעתו, מקים הצדקה להתערבות ערכאה זו. טענתו העקרונית של העותר בדבר הפוטנציאל הראייתי שיש בבדיקת מיצוי דנ"א בקשר להרשעותיו, ובדבר ההצדקה שפוטנציאל זה מקים ביחס להעברת חומרי חקירה נוספים לידיו או לביצוע פעולות חקירה נוספות, נידונה ונדחתה פעם אחר פעם על ידי הערכאות המוסמכות (ראו: הערעור הפלילי, בפסקאות 26-25; העתירה הראשונה, בפסקה 8; מ"ח 5709/21, בפסקה 3). במצב דברים כאמור, ובהינתן שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות השונות, לרבות בבית משפט זה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6072/21 שלו נ' מנהל בתי המשפט, פסקה 3 (9.9.2021); בג"ץ 7132/21 געברי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (26.10.2021); בג"ץ 4527/23 גרוס נ' בית משפט המחוזי בתל אביב, פסקה 4 (20.6.2023)) – דינה של העתירה להידחות על הסף. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף לגופם של דברים אין ממש בטענות העותר, שכן לא נפל פגם בהחלטת פרקליטות המחוז שלא להיעתר לבקשותיו האמורות. עסקינן, כזכור, בהרשעות בנות למעלה מעשור, אשר התבססו על מארג ראיות רחב במיוחד, בהן עדות אימה של נפגעת העבירה, עדות בתו הביולוגית של העותר ועדות ישירה וחיצונית של גורם נוסף – אשר תמכו בעדותה של נפגעת העבירה. על רקע זה, השלמת החקירה אליה חותר העותר אינה בעלת פוטנציאל ממשי לשינוי הכרעת הדין שהתקבלה בעניינו, אשר כלל לא התבססה על בדיקות דנ"א. בנוסף, בחוות דעת המומחית צוין כי במטושי הדגימות לא קיימת כמות דנ"א המאפשרת אפיון פרופיל דנ"א – וממילא קשה לראות כיצד בדיקתן כעשר שנים לאחר מכן עשויה לסייע להגנת הנאשם. בהינתן שכך, ובהינתן שחומר החקירה שהיה בידי התביעה בעניינו של העותר הועבר במלואו לבאי-כוחו אז, החלטת פרקליטות המחוז מושא עתירה זו, שהתבססה אף על כך שעריכת הבדיקות המבוקשות עשויה "לפתוח פצעים ישנים" של נפגעת העבירה – אינה מצדיקה את התערבותנו (וראו, ביחס לשיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה ביחס לניהול ההליך הפלילי ונגזרותיו: בג"ץ 3918/23 שדה נ' פרקליט המדינה, פסקה 4 והאסמכתאות המובאות בה (24.5.2023)). סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ' אייר תשפ"ה (18 מאי 2025). יוסף אלרון שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט