שיראל סולימן נ. מפקד יחידת מיטב

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5966/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרת: שיראל סולימן נ ג ד המשיבים: 1. מפקד יחידת מיטב 2. סגנית מפקד יחידת מיטב עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: עו"ד שמואל הורביץ; עו"ד נדב גדליהו בשם המשיבים: עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופט נ' סולברג: עניינה של העתירה, בבקשת העותרת לקבלת פטור משירות בטחון מטעמים ש"בהכרה דתית", ומחמת "הווי משפחתי דתי", על-פי המסלולים הקבועים בסעיפים 40 ו-39(ג) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: החוק או חוק שירות בטחון). תמצית העובדות וההליכים כעולה מן העתירה, העותרת, ילידת 11.12.2002, גדלה והתחנכה בבית דתי ולמדה במוסדות חינוך דתיים. בשנת 2019 החלה העותרת את מסלול הגיוס לצה"ל, ובתוך כך התייצבה בלשכת הגיוס, ביום 2.12.2019, להליכי 'צו ראשון', לשם ביצוע כל הדרוש לקראת מיונהּ וגיוסהּ לשירות צבאי. בהמשך, ביום 19.12.2019 נשלח לעותרת צו גיוס, שנקבע ליום 21.7.2021. ביני לביני, זומנה העותרת להליכי מיון לתפקידים שונים בצה"ל, בהם להליך מיון ללוחמות, שאליו לא התייצבה; וכן להליך מיון למסלול פרסית בחיל המודיעין, שאליו התייצבה ביום 18.2.2021. בהמשך, פנתה העותרת מספר פעמים לרשויות הגיוס, על מנת לברר מהן תוצאות הליך המיון לחיל המודיעין (פניות נעשו על-ידי העותרת בימים 10.3.2021, 21.3.2021, 8.4.2021 ו-11.4.2021). כחלק מהליך המיון, זומנה העותרת לריאיון 'פרסית', שנקבע ליום 27.4.2021, אך לא התייצבה. בהמשך נקבע ריאיון נוסף, ליום 10.5.2021, אולם העותרת בחרה שלא להתייצב גם אליו. לפי הנטען בעתירה, ביום 14.4.2021 שלחה העותרת תצהיר, שנערך על-פי סעיף 40 לחוק שירות בטחון, שלפיו טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה לשרת שירות צבאי (להלן: התצהיר או הבקשה). המשיבים הבהירו בהקשר זה, כי התצהיר התקבל אצל רשויות הגיוס רק ביום 25.4.2021. עוד צוין, כי התצהיר נשלח ללשכת הגיוס בתל השומר, בעוד שהעותרת משויכת ללשכת הגיוס בירושלים. משמע, התצהיר התקבל אצל הגורם המטפל הרלבנטי בלשכת הגיוס בירושלים רק ביום 3.6.2021, לאחר שהוגש לאזור האישי של העותרת באתר האינטרנט של רשויות הגיוס. חרף האמור, הלכה למעשה, נבחן התצהיר על-ידי רשויות הגיוס, כאילו נתקבל במועד שבו נמסר ללשכת הגיוס בתל השומר, קרי ביום 25.4.2021. בינתיים, נדחה מועד הגיוס של העותרת כמה וכמה פעמים. ביום 27.6.2021 פנתה העותרת לרשויות הגיוס, וביקשה לברר על אודות התצהיר שהגישה. במענה נמסר לה, כי תצהירה הוגש באיחור, ועל כן עליה להצביע על טעמים מיוחדים לקבלתו. עוד באותו יום השיבה העותרת, כי תצהירה נשלח ביום 14.4.2021 ועל-פי המעקב של דואר ישראל הגיע לרשויות הגיוס ביום 25.4.2021. ביום 13.7.2021 שלחה מפקדת לשכת הגיוס בירושלים מכתב לעותרת, ובו ציינה כי בקשתה לפטור משירות בטחון לא תיבחן, מחמת האיחור בהגשתה, וכי ככל שמתקיימים לגביה טעמים מיוחדים להגשת הבקשה באיחור, עליה להציגם בהקדם. בהמשך הועבר עניינה של העותרת לסגנית מפקד מיטב, אשר החליטה להורות על זימון העותרת לראיון בלשכת הגיוס, על מנת לבחון אם אכן מתקיימים טעמים מיוחדים כאמור. העותרת התייצבה אפוא לריאיון, ביום 10.8.2021, בלשכת הגיוס בירושלים. במהלך הריאיון הסבירה העותרת, כי ב-4 החודשים האחרונים הגיעה למסקנה כי אין ביכולתה להתגייס. עוד הוסיפה העותרת, כי למרות שבשנה האחרונה אמונתה בדת התחזקה, היה בכוונתה להתגייס לשירות צבאי, אולם משהתוודעה לכך שהוריה מתנגדים לגיוס, משום שהם סבורים כי הדבר יפגע באורח חייה הדתי, שינתה את דעתה והגישה בקשה לפטור. העותרת הוסיפה וציינה, כי איננה מעוניינת להתגייס משום ש"המסגרת לא בשבילה", וההתנהלות הצבאית אינה נראית לה. במהלך הריאיון הוצגו לעותרת תמונות, שנראה על-פני הדברים, כי אינן עולות בקנה אחד עם אורח החיים הדתי שעליו הצהירה. לכך השיבה העותרת, כי היא 'עובדת' תחילה על פנימיות, במובן של קשר וחיבור לדת, ורק לאחר מכן על צניעות. עוד הוסיפה העותרת, כי אין ביכולתה להתגייס על-פי הנחיית הרבנית שלה, וכי היא מעוניינת לבצע שירות לאומי. בתום הריאיון הבהירה מפקדת לשכת הגיוס לעותרת, כי בדעתה להמליץ על כך שבקשתה לפטור משירות בטחון תידחה, בין היתר, מחמת שיתוף הפעולה שלה עם רשויות הגיוס לאחר קבלת צו ראשון, ומשום שהחלה במיונים לחיל המודיעין. עוד הובהר לעותרת, כי התמונות שהוצגו ברשתות החברתיות אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה לקיום אורח חיים דתי. בנוסף לאמור, הוסבר לעותרת, כי יהא באפשרותה להגיש בקשה לפטור מטעמי דת במהלך שירותה בצה"ל, ככל שתמצא לנכון לעשות כן. ביום 16.8.2021 נמסר לאמה של העותרת, בשיחה טלפונית, כי בקשתה של העותרת לפטור נדחתה, וכי עליה להתייצב לגיוס בהתאם לצו הגיוס שנשלח אליה. מספר ימים לאחר מכן, ביום 22.8.2021, התקבלה אצל רשויות הגיוס בקשה מאת העותרת, הפעם באמצעות בא-כוחה, "להקפאת הליכי גיוס ולעיון חוזר בבקשה לפטור מדת". במסגרת פניה זו, שבה העותרת על בקשתה לפטור משירות בטחון לפי סעיף 40 לחוק וטענה כי בקשתה זו הוגשה במועד. עוד טענה העותרת, כי אף אם הבקשה הוגשה באיחור, הרי שמדובר באיחור של 3 ימים בלבד, וכי ממילא מתקיימים בעניינה טעמים מיוחדים לקבלת הבקשה באיחור. בשולי הדברים הוצגה לראשונה כוונתה של העותרת להגיש בקשה לפטור מטעמים שבהווי משפחתי דתי לפי סעיף 39(ג) לחוק. עוד באותו יום הוסיפה ועדכנה העותרת, באמצעות בא-כוחה, כי נמצאה חיובית לנגיף הקורונה, ועל כן לא תוכל להתייצב למועד הגיוס, אשר היה קבוע למחרת היום – 23.8.2021. בנוסף, הוגש מטעם העותרת, לראשונה, גם תצהיר לפטור משירות בטחון מטעמים "שבמצפון או הווי משפחתי דתי", לפי סעיף 39(ג) לחוק. ביום 25.8.2021 נשלחה לעותרת הודעה מרשויות הגיוס, שלפיה נקבע לה מועד גיוס עדכני, ליום 24.10.2021, וכי היא שובצה לתפקיד "מאחזקת נשק קל". סמוך לאחר מכן, ביום 2.9.2021, התקבלה החלטת עוזרת מפקד מיטב לדחות את בקשת העותרת לעיון מחדש בהחלטה שנתקבלה לגבי בקשתה לפטור משירות בטחון לפי סעיף 40 לחוק, ובתוך כך דחתה גם את בקשתה לפטור לפי סעיף 39(ג) לחוק. בהחלטה נקבע כך: "6. מאחר שהגישה תצהיר זה [לפי סעיף 40 לחוק] באיחור ביחס למועד גיוסה המקורי, אשר היה קבוע ליום 21/07/2021 ולאור ממצאים חד משמעיים ברשתות (תמונות בלתי הולמות), זומנה לביצוע שימוע ביום 10/08/2021. 7. במעמד השימוע לא התרשם פוקד כי טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת לאור הממצאים האמורים ומאחר שתצהירה הוגש באיחור ולכן חייבת בגיוס בהיבט זה. 8. מרשתך הגישה תצהיר נוסף [לפי סעיף 39(ג) לחוק] לפיו טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת ביום 23/08/2021. גם תצהיר זה הוגש באיחור מאחר שמרשתך הגיעה לגיל יוצא צבא ביום 21/12/2020 ונקראה להתייצב לראשונה, לאחר הגעתה לגיל יוצא צבא, למיון לוחמות ביום 01/02/2021, ולביצוע מבחנים לתפקיד בחיל המודיעין בימים 09/02/2021, 16/02/2021, 18/02/2021. 9. גם בקשתה זו נדונה על ידי פוקד לבחינת טעמים מיוחדים ולא נמצא כי אלה מתקיימים בעניינה. 10. לפיכך, צו הגיוס אשר קבוע ליום 24/10/2021 יוותר בעינו ועליה להיערך לגיוסה כמתוכנן". טענות העותרת לטענת העותרת, בקשותיה לפטור מגיוס, כמו גם תצהיריה לפי סעיפים 40 ו-39(ג) לחוק – הוגשו במועד. אשר לבקשה לפי סעיף 40 לחוק, נטען כי הפעם הראשונה שבה נמסר לה צו גיוס כהלכה, היתה ביום 1.6.2021, אז נקבע מועד הגיוס ליום 1.8.2021. על כן, יש לחשב את מניין הימים להגשת הבקשה לפטור מגיוס ממועד הנפקת צו זה ואילך, ולא קודם לכן. העותרת טוענת אפוא, כי זימונה לריאיון והבדיקות שנעשו לגביה ברשתות החברתיות, הן פעולות שבוצעו בחוסר סמכות, שכן היה על רשויות הגיוס לקבל את תצהירה הראשון, ככתבו וכלשונו, משזה הוגש במועד. לחלופין נטען, כי גם אם תידחה טענתה, שלפיה הבקשה הוגשה במועד, הרי שקיימים טעמים מיוחדים, המצדיקים את קבלת הבקשה באיחור, שכן זו הוגשה בעקבות "הליך התחזקות מאוחר", וממילא עסקינן באיחור "פעוט", בן 3 ימים בלבד, שככל הנראה אירע בשל עיכובי הדואר. אשר לבקשה לפטור מגיוס שהגישה לפי סעיף 39(ג) לחוק נטען, כי לא מוּצוּ זכויותיה לפי הדין, שכן יש לקיים בעניינה ועדת פטור, ולאחר מכן, במקרה של סירוב, נדרש יהיה לאפשר לה להגיש ערר. עוד טענה העותרת בהקשר זה, כי גם אם יִקָּבַע שהבקשה לפטור לפי סעיף זה הוגשה באיחור, הרי שמתקיימים בעניינה טעמים מיוחדים שמחמתם יש לקבלה באיחור, משלא היה ידוע לה, 'בזמן אמת', כי באפשרותה להגיש בקשה לפטור לפי סעיף 39(ג) לחוק. עמדת המשיבים המשיבים טוענים מנגד, כי דין העתירה להידחות. לדבריהם, לא קמה כל עילה להתערבות בהחלטה שלא ליתן לעותרת פטור משירות בטחון, מטעמים שבהכרה דתית או מטעמים שבהווי משפחתי דתי. לטענתם, לפי תקנה 4(א) לתקנות שירות בטחון (פטור נשים משירות בטחון מטעמים שבהכרה דתית), התשל"ח-1978 (להלן: תקנות הכרה דתית), היה על העותרת להגיש את הבקשה עד לא יאוחר מ-90 ימים לפני המועד שנקבע להתייצבותה לשירות בטחון, כאשר במקרה דנן, מועד הגיוס המקורי של העותרת היה קבוע ליום 21.7.2021. משמע, היה על העותרת להגיש את בקשתה, לכל המאוחר עד יום 22.4.2021. בהקשר זה צוין, כי הגם שהבקשה הגיעה לגורם המטפל הרלבנטי רק ביום 3.6.2021, התחשבו רשויות הגיוס במועדים שצוינו במעקב המשלוחים של דואר ישראל, שמהם עולה כי הבקשה התקבלה אצל רשויות הגיוס ביום 25.4.2021, בחלוף 3 ימים מהמועד האחרון שנקבע בתקנות הכרה דתית. בהקשר זה נטען, כי אין בעובדה שמדובר באיחור של 3 ימים בלבד, כדי לרפא את אי-עמידת העותרת במועדים הללו. עוד הובהר, כי למרות שהבקשה הוגשה באיחור, רשויות הגיוס קיבלו את הבקשה, בחנו אותה בעיון ובקפידה, ואף זימנו את העותרת לריאיון אישי, במסגרתו ניתנה לה הזדמנות הולמת לשטוח את כלל טענותיה. דא עקא, במהלך הריאיון לא עלה בידיה של העותרת לשכנע, כי מתקיימים בעניינה טעמים מיוחדים המצדיקים את קבלת בקשתה באיחור. גם לגופם של דברים, העותרת לא הצליחה להוכיח, כי קיימת הצדקה לפטור אותה משירות בטחון, מטעמים שבהכרה דתית. העותרת לא סיפקה מענה שיוכל להניח את דעתם של רשויות הגיוס, לגבי תמונות שהופצו ברשתות החברתיות, שמהן עולה בבירור כי העותרת אינה מנהלת אורח חיים דתי, שלא כנטען על-ידה. כמו כן, לא עלה בידי העותרת להסביר את השינוי שחל לפתע בעמדתה, לאחר שימים ספורים קודם למועד הגיוס, ביצעה הליכים לקראת גיוס, בהם מיונים לתפקיד בחיל המודיעין, ואף ביקשה לברר לאחר מכן האם אכן התקבלה למסלול זה. אשר לטענת העותרת, כי צו הגיוס הראשון שנשלח אליה, ליום 21.7.2021, לא הגיע לידיה, נטען כי יש לתמוה על דבריה אלה, שכן צו זה נשלח למענה הרשום של העותרת, ככל יתר צווי הגיוס שנשלחו והתקבלו על-ידה. בהקשר זה מפנים המשיבים גם להוראות סעיפים 55(ה) ו-55(ה)(5) לחוק שירות בטחון, שבהם נקבע כי "צו שלא פורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת האדם שעליו הוא חל [...] אם הוא נשלח אליו בדואר לפי מען מקום מגוריו הקבוע, כמשמעותו בפסקה (2) – בתום שבעים ושתיים שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח, אם לא הוכח אחרת". משכך נטען, כי כל עוד לא הוכיחה העותרת אחרת, קיימת חזקה שבדין כי הצו הומצא לה כנדרש. בתשובת העותרת לתגובת המשיבים, שבה העותרת בתמצית על מכלול טענותיה. העותרת הוסיפה והלינה נגד האחזותם של המשיבים בחזקה, שנקבעה בסעיף 55 לחוק בקשר למסירת צווי גיוס. עוד הוסיפה העותרת, כי התצהיר לפי סעיף 39(ג) לחוק הוגש על-ידה במועד, משום שלשיטתה אין לראות במועד ההתייצבות למיונים לחיל המודיעין בבחינת הליך התייצבות 'חובה', שממנו יש למנות את מועד הגשת הבקשה לפי סעיף 39(ג) לחוק. עוד הלינה העותרת על כך שהמשיבים התעלמו מהסיבה המרכזית לשינוי בעמדתה, אשר נטועה בכך שאחיה פסק מלנהל אורח חיים דתי לאחר הגיוס. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בתגובת המשיבים ובתשובת העותרת לתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו. חובת הגיוס לצה"ל נקבעה בחוק, היא חלה על גברים ונשים כאחד. לצד האמור, נקבעו בחוק כמה הסדרי פטור מגיוס לנשים וגברים, בהתקיים תנאים מסוימים. כך, בין היתר, לגבי נשים נקבע, כי תוכלנה לקבל פטור מטעמים שבהכרה דתית, מטעמים שבהווי משפחתי דתי, מטעמי מצפון, וכן פטור לאימהות ונשים הרות, ועוד. העתירה שלפנינו היא עתירה נוספת, מני רבות, המוגשות לבית משפט זה, בניסיון לקבלת פטור מגיוס מטעמי דת, לאחר שרשויות הגיוס לא נעתרו לבקשותיה של המועמדת לשירות בטחון. בבג"ץ 739/15 כליפה נ' שר הביטחון (15.10.2015) (להלן: עניין כליפה), קבע בית משפט זה, כי נקודת המוצא לדיון בבקשות לפטור מטעמי דת, היא שלרשויות הגיוס מוקנה שיקול דעת מסוים, אם להעניק את הפטור, אם לאו, הגם שהיקפו מצומצם יחסית. קרי, הגשת התצהיר כשלעצמה, אינה מקנה פטור אוטומטי; ענייננו בפטור מהותי, הטעון הוכחה עובר להענקתו. העותרת הגישה תחילה את בקשתה לפטור משירות בטחון לפי סעיף 40 לחוק, ורק בשלב מאוחר יותר הגישה בקשה נוספת לפטור, על יסוד סעיף 39(ג) לחוק. כאמור, הבקשה לפטור לפי סעיף 40 לחוק התקבלה אצל רשויות הגיוס ביום 25.4.2021. המשיבים טוענים, כי מועד הגיוס המקורי של העותרת היה קבוע ליום 21.7.2021, ומשכך היה על העותרת להגיש את בקשתה לא יאוחר מיום 22.4.2021 (עד 90 יום לפני מועד הגיוס). העותרת טוענת מנגד, כי צו גיוס זה לא נמסר לידיה, ומכאן שאין למנות ממועד זה את מספר הימים שנקבעו להגשת הבקשה לפטור משירות בטחון. סעיף 40 לחוק, שכותרתו "פטור מטעמי הכרה דתית", קובע כך: "40. (א) מיועדת לשירות בטחון שהצהירה בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, בפני שופט או דיין בבית דין רבני, שלושה אלה: (1) טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון; (2) היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו; (3) היא אינה נוסעת בשבת – תהא פטורה מחובת שירות בטחון לאחר שתמסור את התצהיר, באופן ובמועד שייקבעו בתקנות, לפוקד שהוסמך לכך. (ב) חדל להתקיים לגבי מיועדת לשירות ביטחון תנאי מהתנאים שלגביהם הצהירה כאמור בסעיף קטן (א), במהלך 24 החודשים שלאחר מסירת התצהיר או במהלך תקופת הקריאה להתייצבות לשירות סדיר כאמור בסעיף 20, לפי המאוחר, תודיע על כך מיד לפוקד" (ההדגשה הוספה – נ' ס'). המועדים להגשת בקשה לפטור כאמור, נקבעו בתקנה 4 לתקנות הכרה דתית: "4. (א) המצהירה תגיש לפוקד מוסמך את התצהיר, אישית או על ידי משלוח בדואר רשום, לא יאוחר מאחד המועדים הבאים, הכל לפי המועד המאוחר: (1) היום התשעים לפני היום שנקבע להתייצבותה לשירות בטחון; (2) היום השלושים לאחר יום קבלת ההודעה האישית הראשונה להתייצבות לשירות בטחון; (3) היום השלושים לפני היום שבו רשאי פוקד לקרוא למצהירה להתייצב לשירות בטחון. (ב) פוקד מוסמך רשאי לקבל את התצהיר במועד מאוחר מהמועד האמור בתקנת משנה (א), אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים". בענייננו, נראה כי הצדדים אינם חלוקים לגבי מועד הגשת הבקשה; עיקר המחלוקת נוגע למועד שממנו ואילך יש למנות את 90 הימים הקבועים בתקנות הכרה דתית. המשיבים הגישו תעודת עובד ציבור, שממנה ניתן ללמוד כי צו הגיוס של העותרת, שנקבע ליום 21.7.2021, הונפק כדין ביום 19.12.2019. העותרת טוענת מנגד, כי צו זה לא הגיע לידיה, ועל כן יש למנות את מניין הימים להגשת הבקשה לפטור החל מיום 1.8.2021 – המועד הראשון שבו הונפק לעותרת צו גיוס 'שנמסר כדין'. סבורני, כפי שאפרט מיד, כי הדין עם המשיבים. למעלה מכך, אף אם אלך בדרכה של העותרת, ואניח כי הבקשה לפטור אכן הוגשה במועד, לא יהא בכך כדי לגרום לשינוי מצב הדברים בעניינה, משעה שרשויות הגיוס מצאו, גם לגופו של עניין, כי העותרת לא הוכיחה שמתקיימים לגביה טעמים שבהכרה דתית, המצדיקים מתן פטור משירות בטחון. כאמור, המשיבים צירפו לתגובתם תעודת עובד ציבור, שלפיה צו הגיוס שנקבע ליום 21.7.2021 נשלח לעותרת ביום 19.12.2019. עוד הפנו המשיבים לסעיף 55 לחוק שירות בטחון, שבו נקבעו דיני ההמצאה של צווי הגיוס. צירוף סעיפים 55(ה) ו-55(ה)(5) מורה אותנו, כי "צו שלא פורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת האדם שעליו הוא חל [...] אם הוא נשלח אליו בדואר לפי מען מקום מגוריו הקבוע, כמשמעותו בפסקה (2) – בתום שבעים ושתיים שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח, אם לא הוכח אחרת". פירושו של דבר, "אם לא הוכח אחרת" על-ידי העותרת, חזקה כי צו הגיוס הגיע לידיה. משאלו הם פני הדברים, מקובלת עלי טענת המשיבים, כי היה על העותרת להגיש את הבקשה לפטור, לכל המאוחר 90 ימים "לפני היום שנקבע להתייצבותה לשירות בטחון"; קרי, לא יאוחר מיום 22.4.2021. משהבקשה התקבלה אצל רשויות הגיוס רק ביום 25.4.2021, הרי שדינה כדין בקשה שהוגשה באיחור. מכל מקום, אף אם אניח, לצורך הדיון בלבד, כי הבקשה הוגשה במועד, לא יהא בכך כדי לסייע לעותרת. סבורני, כי בדין קבעו רשויות הגיוס, גם לגופו של עניין, כי לא מתקיימים בעניינה טעמים שבהכרה דתית על-פי סעיף 40 לחוק. בקשה לפטור מגיוס והגשת תצהיר דת אינן 'מילות קסם', אין בפעולות אלה כדי להקנות למבקשת פטור מוּכְנִי (אוטומטי) משירות בטחון. רשויות הגיוס נדרשות לא אחת, בהינתן אינדיקציות מסוימות, להפעיל שיקול דעת, ולבחון את הבקשות לגופן, על מנת לוודא כי אין מדובר במקרה של שימוש לא הולם בסעיפי הפטור, שעלול להוביל להשתמטות משירות צבאי. כך נעשה בעניינה של העותרת, ובתום הבדיקה, ולאחר ריאיון שנערך לה, נקבע בהחלטת רשויות הגיוס מיום 2.9.2021, כי "במעמד השימוע לא התרשם פוקד כי טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת לאור הממצאים האמורים ומאחר שתצהירה הוגש באיחור ולכן חייבת בגיוס בהיבט זה". כאמור לעיל, העותרת החלה בהליך הגיוס לצה"ל, השלימה צו ראשון, ואף השתתפה במיונים למסלול פרסית שבחיל המודיעין. בהמשך אף פנתה העותרת מספר פעמים לרשויות הגיוס, בניסיון לברר על אודות תוצאות המיון לחיל המודיעין. משמע, העותרת היתה מעוניינת להתגייס, ולא סברה כי טעמים שבדת מונעים ממנה לעשות כן. רגשות החרטה התעוררו בליבה מספר חודשים לפני הגיוס, לאחר שעל-פי טענתה ראתה כי אחיה פסק מלנהל אורח חיים דתי לאחר הגיוס, ומשהוריה חששו כי דבר דומה יארע גם לה. בבג"ץ 1448/21 פלונית נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 35 (4.10.2021), שנסיבותיו דומות לנסיבות העניין דנן, הבהרתי כי: "עילות הפטור שנקבעו בסעיפים 39 ו-40 לחוק לא נועדו למצבים כגון אלה. על מנת להצדיק את מתן הפטור נדרש להוכיח אורח חיים דתי משמעותי לאורך זמן, ולא התחזקות רגעית או חזרה פתאומית אל הדת, סמוך לפני מועד הגיוס. אמנם כן, נראה כי העותרת ניהלה בילדותה אורח חיים דתי, אך אין די בכך כדי להוכיח עמידה בתנאים לגבי מסלולי הפטור, שבסעיפים 39 ו-40 לחוק, אשר נועדו לשלב שקודם לגיוס" (ההדגשה במקור – נ' ס'). דברים אלה מתאימים ונכונים גם לענייננו, משהעותרת היתה כ'פסע' מגיוס, לאחר שכבר השלימה הליכי צו ראשון, השתתפה בהליכי מיון לתפקידים בצה"ל, ובהמשך אף שובצה לתפקיד מוגדר. לכל אלה מתווספות התמונות שנמצאו ברשתות החברתיות, המחזקות את מסקנת הדברים, כי העותרת אינה מנהלת אורח חיים דתי, באופן אשר עשוי להצדיק מתן פטור לפי סעיף 40 לחוק. בהתייחס לבקשת העותרת לקבלת פטור מטעמים שבהווי משפחתי דתי, לפי סעיף 39(ג) לחוק – הרי שגם בעניין זה אין בידי לקבל את טענותיה. כאמור, העותרת הגישה את בקשתה זו ביום 22.8.2021, לאחר שהגישה בקשה לפי סעיף 40 לחוק, לאחר שנערך לה ביום 10.8.2021 ריאיון בלשכת הגיוס בירושלים בקשר לבקשה זו, ורק לאחר שנמסר לאימה ביום 16.8.2021, כי הבקשה לפי סעיף 40 לחוק – נדחית. כידוע, סעיף 39(ג) לחוק קובע, כי "יוצא-צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות". המועדים להגשת בקשה לפי סעיף זה, נקבעו בתקנות שירות בטחון (פטור נשים משירות בטחון מטעמים שבמצפון או שבהווי משפחתי דתי), התשל"ח-1978 (להלן: תקנות הווי משפחתי דתי). לענייננו רלבנטית תקנה 5, שבה נקבע כי "הבקשה תוגש לא יאוחר מהיום שנקבע להתייצבות ראשונה של המבקשת כיוצא צבא בהתאם לסעיפים 3, 3א, 4, 7, 8 או 9 לחוק". לטענת המשיבים, המועד האחרון להגשת בקשה לפי סעיף זה חל ביום 18.2.2021, בעת שהעותרת התייצבה למיונים בחיל המודיעין. מנגד, העותרת טוענת, כי אין לראות במועד ההתייצבות למיונים בחיל המודיעין בבחינת הליך התייצבות 'חובה' לפי סעיף 5 לתקנות הווי משפחתי דתי, ועל כן, אין לראותו כמועד הקובע לגבי הגשת בקשה לפי סעיף 39(ג) לחוק. אף אם אניח לטובת העותרת, כי יש היגיון מסוים בדבריה אלה, ואיני קובע שכך הוא הדבר, נראה כי העותרת לא הציגה טעם טוב או הסבר משכנע, מדוע לא הגישה את בקשתה לפי סעיף 39(ג) לחוק לכל המאוחר ביום 10.8.2021 – המועד שבו נערך לה, כאמור, ריאיון מול הגורמים הרלבנטיים בלשכת הגיוס בירושלים, בקשר לבקשתה לפי סעיף 40 לחוק. די בהתנהלות זו כשלעצמה כדי להצדיק את דחיית בקשתה לפי סעיף 39(ג), הן משום שהעותרת לא עמדה במועדים שנקבעו בדין להגשת בקשה זו, הן משום שמעל בקשה זו מתנוססת עננה כבדה של חוסר תום לב בהתנהלות מול רשויות הגיוס. כאמור, הגשת בקשות לפטור מגיוס, בזו אחר זו – פעם לפי סעיף 40, פעם לפי סעיף 39(ג) – היא פרקטיקה פסולה, שיש בה כדי לעורר תמיהה בנוגע לאמיתות ההצהרות שנמסרו בהן (ראו: עניין כליפה, בפסקה 14). בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת העותרת, כי לא הכירה את ההליך לפי סעיף 39(ג) עד אשר קיבלה יעוץ משפטי, ומכאן שהדבר צריך לשמש כ'טעם מיוחד' לאי-הגשת הבקשה במועד. בטרם החלה העותרת בהליך הפטור, היה עליה לעשות את הבדיקות הנדרשות מול הגורמים הרלבנטיים, דוגמת רשויות הגיוס עצמן, ובתוך כך לברר על אודות הליכי הפטור שעשויים להיות רלבנטיים לעניינה. משלא עשתה כן ואיחרה בהגשת הבקשה לפטור, לא תוכל העותרת להאחז באי-הידיעה כצידוק להגשת הבקשה באיחור. מועמדת לשירות בטחון, שסבורה כי מתקיימים בעניינה טעמים שבהווי משפחתי דתי, נדרשת להצביע על כך במועד ובזמן, ולא להמתין לכך שבקשה אחת תידחה, כדי לפנות בבקשת פטור שניה, הפעם על יסוד סעיף אחר. משכך, אף מן הטעם הזה, סבורני כי בדין קבעו המשיבים, שיש לדחות גם את בקשת העותרת לקבלת פטור לפי סעיף 39(ג) לחוק. על רקע מכלול הטעמים שפורטו לעיל, אציע לחברַי כי נדחה את העתירה, ועמה גם את הבקשה למתן צו ביניים. עוד אציע, בנסיבות, לחייב את העותרת בתשלום הוצאות המשיבים, בסך של 3,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏כ"ג באדר א התשפ"ב (‏24.2.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21059660_O10.docx דס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1