פלוני נ. השופט פאול שטרק

פסק-דין בתיק ע"א 596/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 596/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. השופט פאול שטרק 2. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (השופט פ' שטרק) מיום 10.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 28030/06 בשם המערער: עו"ד עמרם שאול פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופט פ' שטרק) מיום 10.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 28030/06. 1. בפני בית המשפט קמא מתנהלים מספר הליכים בעניינם של המערער ומשיבה 2 (להלן: המשיבה), שראשיתם בעתירת המשיבה למתן צו הגנה, והמשכם בפסיקת מזונות זמניים וקביעת הסדרי ראייה. לאחר דיון שהתקיים ביום 21.12.2006, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשה נטען כי באותו דיון הגיעה לשיאה עוינות בית המשפט כלפיו. הדבר בא לידי ביטוי בסירוב בית המשפט לקבל את המלצות המומחה שמונה על ידו לעניין הסדרי הראייה, והוצאת המערער מהאולם, תוך איום כי בפעם הבאה ישלח המערער למעצר באבו-כביר. נטען כי מדובר בהתבטאות המקימה חשש אובייקטיבי למשוא פנים. לאחר דיון זה, שוכנע המערער כי בית המשפט "סימן" אותו כבר מתחילת ההליכים, כפי שהדבר מתבטא בהחלטות בית המשפט, שהינן בלתי חוקיות וחסרות סבירות בצורה קיצונית. בהקשר זה הלין המערער, בין היתר, על העיכוב בקיום דיון בבקשתו לביטול צו ההגנה שניתן בתיק; סירוב בית המשפט לאפשר לו ולבא-כוחו לקבל עותק מהתלונה שהוגשה כנגד המערער למשטרה; דחיית בקשת המערער כי בית המשפט לבדו יעיין בחומר החקירה; סירוב בית המשפט לקבל חוות דעת גרפולוגית ולהעיד את המומחית נותנת חוות הדעת, על מנת להוכיח כי החתימה על כתבי ההתחייבות בנוגע לצו ההגנה לא היתה חתימת המשיבה, כנדרש; מתן צו הגנה לתקופה העולה על המותר בחוק והארכתו שלא כדין, והקביעה כי המערער מסוכן כלפי המשיבה וילדיו, בניגוד לחוות הדעת שהוגשו בתיק. בנסיבות אלה, סבר המערער כי דעתו של בית המשפט ננעלה כנגדו, והוא אינו יכול לנהל את ההליכים ללא משוא פנים, כך שאין מנוס מפסילתו. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 10.1.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי חלק הארי של הבקשה נושא אופי ערעורי וביקורתי על החלטות בית המשפט, והדרך הראויה לפעול בעניין זה היא להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. עוד נקבע כי אין בהחלטות קודמות שניתנו בתיק דעה קדומה או כל חשש ממשי למשוא פנים, אשר ימנעו שמיעת טענותיו של המערער כראוי. אשר לאזהרת בא-כוח המערער בסיום הדיון ביום 21.12.2006, צוין, כי במהלך מספר דיונים הפריעו המערער ובא-כוחו למהלך התקין של הדיונים, פעם אחר פעם, תוך שהם מתעלמים מהערותיו של בית המשפט, ומנעו בהתנהגותם את ניהולם התקין של הדיונים. בדיון מיום 21.12.2006 הגיעו הדברים לשיאם, כאשר המערער התפרע באולם בית המשפט, התפרץ לדברי בא-כוחו, בא-כוח הצד שכנגד ואף לדברי בית המשפט. לאחר הערות ואזהרות רבות, משלא הותיר המערער אפשרות אחרת בידי בית המשפט, הוא אכן הורחק מהאולם. צוין כי גם ביציאתו מהאולם הביע המערער ביקורת על המותב, באופן שאינו ראוי. לאחר יציאתו של המערער מהאולם הובעה בפני בא-כוחו מורת רוחו של בית המשפט מהתנהגות המערער ובא-כוחו, והוסבר לבא-כוח המערער כי באם תשנה התנהגות זו, היא עלולה להוביל למעצרו של המערער, שכן מדובר בהתנהגות שיש בה משום בזיון בית המשפט. הובהר כי הערה זו נועדה להזהיר את המערער מהמשך התנהגות פסולה בדיונים, ואין בה כדי להביא לפסילת המותב. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעורו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, ומוסיף טענות כנגד ההחלטות בבקשתו לביטול פסק דין למזונות זמניים ולביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, וקבלתו לתיק של מכתב שכתבה המשיבה לבא-כוח המערער. לטענת המערער, גרסת בית המשפט לאירועי הדיון מיום 21.12.2006, הנוגדת את תצהיר בא-כוח המערער, בעניין האיום במעצר, הינה למעשה גרסה "משופרת" ונסיון "לייפות" את רוחו הקרבית ונשואת הפנים של בית המשפט. המערער הסביר את הפניה להליך פסלות תחת ערעור בכל הקשור לצו ההגנה בחשש כי לאור החלטות הארכת הצווים מעת לעת לזמנים קצרים, יפוג תוקף הצו מאליו לפני שידון הערעור, ולכן לא יהיה בו טעם. המערער חש כי בית המשפט יצר במכוון מצב כזה, על מנת לחסום את המערער מלהגיש ערעור על החלטותיו בעניין צו ההגנה. הודגש כי הצטברותן של החלטות בית המשפט כנגד המערער מלמדת, כשלעצמה, על נטייה חד צדדית של בית המשפט ומשוא פנים נגד המערער. המערער סבור, כי לקביעות בית המשפט בעניין צו ההגנה קיימת השלכה מרחיקת לכת על כל מהלך התיקים האחרים, כשברור כי הקביעה במסגרת הליך זה בדבר מסוכנותו של המערער עלולה לפגוע באופן חמור בכל מהלכי המשפט בעתיד אצל מותב זה. לטענת המערער, החלטות בית המשפט משליכות גם על מהימנותו בהליכים בפני בית המשפט קמא ובפני בית הדין הרבני, ודי בכך כדי להוביל למסקנה כי "המשחק מכור" ובית המשפט "סימן" את המערער. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. גרסת בית המשפט לעניין אופן אזהרת בא-כוח המערער בדבר אפשרות מעצרו של המערער באם ימשיך להפריע לדיונים שונה מגרסת המערער. הלכה היא כי כאשר בית המשפט אינו מקבל את גרסתו של המערער באשר לעובדות העומדות ביסוד בקשת הפסילה, על המערער מוטל נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2)599; ע"א 5792/02 גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם)). המערער במקרה הנוכחי לא עמד בנטל זה. לגופו של עניין, הבעת מורת רוח מהתנהגות המערער בדיון, והסבר כי באם תשנה התנהגות זו, היא עלולה להוביל למעצרו של המערער בגין בזיון בית המשפט, אינם מקימים עילת פסלות. בית משפט נדרש לא אחת להתנהגותם של הצדדים המופיעים בפניו, על מנת להבטיח ניהולו התקין והיעיל של ההליך שלפניו. במסגרת סמכות זו רשאי בית המשפט להעיר הערות ביקורתיות של התנהלותו של בעל דין במהלך הדיון (ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות', עו"ד נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 2670/06 זיאדה נ' חן (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 195). התייחסות בית המשפט להתנהגות בעלי הדין יכול שתמצא ביטוי גם בהחלטות שיפוטיות, ובמקרים חריגים-גם בנקיטת סנקציות שיפוטיות, דוגמת השימוש בסמכות הנתונה לבית משפט לפי סעיף 72 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. שימוש בית המשפט בסמכויות אלה, כמו גם אזהרת בעלי הדין בדבר אפשרות השימוש בסמכויות כאמור, כפי שנעשה במקרה הנוכחי, אינם מהווים, כשלעצמם, עילה לפסילת בית המשפט (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608; ע"פ 4744/99 שיבלי נ' הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי (לא פורסם)). בנסיבות העניין לא מצאתי כי יש באזהרה בדבר אפשרות מעצרו של המערער באם ימשיך להפריע בדיונים, כדי להעיד כי בית המשפט גיבש עמדה נחרצת באשר לתוצאות ההליכים שבפניו. 5. יתר טענות המערער, רובן ככולן, מכוונות כנגד החלטות דיוניות שניתנו על ידי בית המשפט במסגרת ההליכים השונים שמתנהלים בפניו בעניינם של הצדדים. אפילו אתעלם מהשיהוי המונע העלאת חלק מן הטענות כיום, הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); מרזל, בעמ' 175). בערעור ניסה המערער להסביר מדוע טענותיו אינן טענות ערעוריות גרידא, ומדוע בקשת הפסלות היא הדרך הנכונה להשיג על החלטות בית המשפט בעניין צו ההגנה, ואולם לא מצאתי יסוד לטענתו, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינו, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נצרכת, מקימות עילת פסלות ומעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית ונחרצת בהליכים שבפניו, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי התנהלות בית המשפט מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ד' באייר התשס"ז (22.4.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07005960_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il