דוד ליברטי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5957/98 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: דוד לברטי נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: כ"ה בשבט בתש"ס (1.2.2000) בשם המערער: עו"ד אברהם כהן בשם המשיבה: עו"ד עודד שחם בשם קצין המבחן למבוגרים: גב' זהבה מור ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.9.98 בת.פ. 198/96 שניתן על-ידי כבוד השופט ד' חשין פסק-דין המערער השתייך לכנופיית עבריינים שהתמחתה בגניבת כלי רכב ובמכירתם ל"שחיטה", והיה אף מראשיה של כנופיה זו. בית-המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער - לאחר ניהול משפט מורכב וממושך - ב32- עבירות, ובהן קשירת קשר לביצוע פשע; שתי עבירות התפרצות לרכב בכוונה לגנוב אותו; שתי עבירות של חבלה במזיד ברכב; 14 עבירות של גניבת כלי רכב; 12 עבירות של מסחר בכלי רכב גנוב; ונסיון לסחור בכלי רכב גנוב. בגין כל אלה דן בית-המשפט המחוזי את המערער ל10- שנות מאסר, מתוך 7 שנים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. כן נפסל המערער מקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה למשך שלוש שנים מיום שיחרורו מבית-הסוהר. הערעור הוא על חומרת העונש. העונש שהטיל בית-משפט קמא על המערער אינו עונש חמור כל-עיקר. כולנו ידענו והיכרנו אותה מכת-מדינה של פריצה לכלי רכב, גניבתם ומכירתם ל"מישחטות" לפירוקם ולמכירת חלקיהם לאחר-מכן. מכת-מדינה היא ומכת-יחיד היא. אין צורך בדמיון מפליג כדי לעמוד על עוגמת הנפש הנגרמת לו לבעל כלי-רכב משמתגלה לו כי ריכבו נגנב. בענייננו-שלנו, כאמור, אין המדובר אך בכלי רכב אחד אלא בכלי רכב רבים; לא בגנב בודד אלא בכנופיה של עבריינים; והמערער שלפנינו הוא מראשיה של אותה כנופיה. הוא שאמרנו: העונש שהוטל על המערער אינו עונש חמור כל-עיקר, והרי רק בהטלת עונשים חמורים יעלו בתי-המשפט את תרומתם לביעור הנגע שפשה בנו. אלא שבענייננו-שלנו הודיע שירות המבחן כי חל מיפנה של ממש בתהליך שיקומו של המערער, וכי מטעם זה ראוי להקל בעונשו. שמענו (בהרכב אחר) את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין, וביום 28.10.99 החליט אותו מותב לדחות את המשך הדיון לשלושה חודשים. מטרת הדחייה היתה לקבל תסקיר משלים מאת שירות המבחן באשר לשאלה אם חל מיפנה של ממש במערער. קיבלנו עתה תסקיר משלים מאת שירות המבחן, ועיון באותו תסקיר לימדנו כי שירות המבחן בדעתו, ולדעתו "יש מקום לאפשר המשך התהליך השיקומי אותו החל [המערער] ... ולכן אנו ממליצים על הפחתה בעונשו אשר תאפשר לו להמשיך בתהליך השיקומי אותו החל". בדבריה על-פה לפנינו, הוסיפה נציגת שירות המבחן, הגב' זהבה מור, כי לדידו של שירות המבחן ראוי להפחית בעונשו של המערער עד כדי שיחרורו ממאסר היום. לא נוכל להיעתר לבקשת שירות המבחן, והיא אף בקשתו של המערער. שירות המבחן - בצדק כך, מבחינתו - רואה את שיקומו של העבריין כשיקול-על ואפשר אף כשיקול אחד ויחיד; ומשנמצא לו לשירות כי עבריין פלוני משתקם והולך, לא ייפלא כי יבקש לשחררו ממאסר לאלתר. ואולם אנו, בשיבתנו לדין, לא נוכל לצמצם את שיקולינו לשיקומו של העבריין גרידא. מטרות הענישה אינן מצמצמות עצמן לשיקומו של העבריין בלבד, והרי בצידה של תכלית חשובה זו שוכנות תכליות נוספות, חשובות אף הן, כתכלית של שכר ועונש, הוקעת מעשים פורעי-סדר-חברתי, הרתעת היחיד, הרתעת הרבים, ועוד. המלצתו של שירות המבחן אינה מביאה במניין מטרות אלו האחרונות, ואולם אנו לא נוכל להתעלם מהן. בענייננו-שלנו נזכיר את העבירות הקשות שעבר המערער, ונוסיף עליהן את עברו המכביד - מכביד עד מאוד - בעבירות למיניהן, ובהן עבירות פריצה, גניבה, הצתה, תקיפה ועוד. המערער אף בילה חודשים רבים בבית האסורים, ומאסרו הנוכחי בא לא-בריחוק ממאסר קודם שסיים לרצות. בה-בעת לא נוכל להתעלם מהמלצתו של שירות המבחן, שותפנו הנאמן בשקילת הגורמים במערכת הענישה. בשוקלנו את השיקולים לכאן ולכאן, אנו מחליטים להפחית שנה אחת מן העונש שהוטל על המערער, כך שתחת 10 שנות מאסר, מתוך 7 שנים לריצוי בפועל, ייגזר על המערער, עונש מאסר בן 9 שנים, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי כתנאי שהציב בית-המשפט המחוזי. עונש הפסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה יהיה כדברו של בית-המשפט המחוזי. ידע המערער כי הלכנו לקראתו כברת דרך, וכי המשך תהליך השיקום - כהמלצתו של שירות המבחן - הוא שהניענו להחליט את שאנו מחליטים. המשכו המוצלח של תהליך השיקום תלוי אך בו, וייטיב המערער לעשות אם ינצל הזדמנות זו הניתנת לו. היום, כ"ה בשבט התש"ס (1.2.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98059570.G12