פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5956/20

פלוני נ. פלוני

עתירה נגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שקבע כי יש לחלק את תמורת מכירת דירת הצדדים שווה בשווה, חרף קיומו של הסכם ממון.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 24/09/2020 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5956/20 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דיני משפחה ורכוש — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שקבע כי יש לחלק את תמורת מכירת דירת הצדדים שווה בשווה, חרף קיומו של הסכם ממון.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5956/20

פלוני נ. פלוני

עתירה נגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שקבע כי יש לחלק את תמורת מכירת דירת הצדדים שווה בשווה, חרף קיומו של הסכם ממון.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותר ביקש לבטל פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שקבע כי עליו לחלוק עם גרושתו את תמורת מכירת דירתם שווה בשווה. העותר טען כי הסכם ממון שנחתם ביניהם קבע שהנכסים שלו הם בבעלותו הבלעדית. בית הדין הרבני קבע כי מאחר שהדירה נרשמה על שם שני בני הזוג בטאבו, מדובר במתנה שהעניק העותר לאישה, וכי הסכם הממון לא מנע ממנו להעניק מתנות כאלו. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים וכי לא נמצאה חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי המצדיקה התערבות.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נ' הנדל, ד' מינץ, י' אלרון
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • פלונית
  • בית הדין הרבני הגדול לעררים
  • בית הדין הרבני האזורי בחיפה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית הדין הרבני חרג מסמכותו בכך שהכריע לפי הדין הדתי ולא לפי חוק יחסי ממון.
  • קיימת טעות גלויה בפסק הדין שכן הסכם הממון מפריך את חזקת המתנה.
  • החלטת בית הדין האזורי הייתה החלטת ביניים שלא היה מקום לערער עליה.
טיעוני ההגנה
  • רישום הדירה על שם שני בני הזוג בטאבו מהווה מתנה גמורה.
  • הסכם הממון לא הגביל את יכולתו של העותר להעניק מתנות בעתיד.
מחלוקות עובדתיות
  • האם רישום הדירה על שם שני הצדדים מהווה מתנה או שמא כפוף להסכם הממון.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • רישום הזכויות בנכס בטאבו על שם שני בני הזוג.

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה

צווים וסעדים

צו ביניים
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5956/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני הגדול לעררים 3. בית הדין הרבני האזורי בחיפה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד רויטל לוין פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. העתירה שלפני מופנית כלפי פסק דינו של משיב 2 – בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) – אשר קיבל את ערעורה של משיבה 1, ביטל את הכרעת הערכאה הדיונית, וקבע כי על הצדדים "לחלק את כל דמי הדירה [...] בשווה בהתאם לרישום הדירה בטאבו, כך שכל אחד מהם זכאי לקבל חצי מהתמורה עבור מכירת הדירה". בית הדין הגדול מצא שאין מחלוקת לגבי תוקפו של הסכם ממון שערכו הצדדים ערב נישואיהם, בשנת 2002, ובו נקבע כי נכסים מסוימים של העותר, הם ופירותיהם, "לא יאוזנו בין הצדדים ויהיו בבעלותו הבלעדית של [העותר] בלבד, [ומשיבה 1] לא תהיה זכאית לכל זכויות או חלק בהם" (להלן: הסכם הממון). על כן, ברור שלא הייתה למשיבה 1 כל זכות בתמורת הדירה שמכר העותר בשנת 2006 – ושאילו היה העותר רוכש בכספים אלה דירה חדשה, ורושם אותה על שמו, "לא הייתה [למשיבה 1] תביעה גם על הרווחים שיצאו מאותה דירה". ברם, במקרה שלפנינו העותר בחר לפעול בדרך אחרת: תמורת הדירה שימשה לרכישת ולמימון בניית נכס שהזכויות בו נרשמו בשווה על שם שני בני הזוג. רישום זה, קבע בית הדין הגדול, "מתפרש כנתינת מתנה של מחצית הדירה" שנבנתה במקום, שכן כאשר אדם "רוכש דירה ורושם אותה בטאבו על שמו של אדם אחר, מעשה זה מועיל להקנות לאותו אדם את הדירה" – אלא אם יש בנמצא "אומדנא ברורה" שהרישום נועד למטרות אחרות. בענייננו, כך נקבע, הסכם הממון לא הגביל את יכולתו של העותר להעניק בעתיד מתנות למשיבה 1, ובהעדר אינדיקציה לכך שבמועד הרישום לא היה בכוונתו להעניק לה מתנה כזו, יש להניח "שאחר כך חזר בו ונתן את המתנה בלב שלם", ומכאן שיש לחלוק בשווה את תמורת מכירתה. לטענת העותר, פסק דינו של בית הדין הגדול (תיק 1167733/3; הנשיא ד' ב' לאו, והדיינים א' איגרא ו-מ' עמוס) נגוע בשורת פגמים, המחייבים להורות על בטלותו. ראשית, הוא סבור כי בית הדין חרג מסמכותו כאשר הכריע במחלוקת על יסוד הדין הדתי, ונמנע מהתייחסות "לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הדין הישראלי, המורה [לבית הדין הגדול] לדון על פיו". זאת ועוד, פסק הדין נגוע, לשיטת העותר, בטעות "גלויה ומוכחת על פני הפסק", שכן הסכם הממון – ש"אושרר", כביכול, זמן קצר עובר לרכישת המגרש החדש, במסגרת מכירת דירת העותר – מפריך את "חזקת המתנה" שעליה נשען בית הדין הגדול. לבסוף, העותר מתייחס למישור הדיוני, וטוען כי למשיבה 1 כלל לא עמדה זכות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (תיק 1137405/7; הראב"ד א' מ' שלוש, והדיינים א' בוגרד ו-ב' צ' טופיק) – משום שמדובר ב"החלטת ביניים". לדידו, "כתיבה כי, לחלופין, [משיבה 1] מבקשת רשות ערעור, אין בה לרפא פגם זה", ולכן היה על בית הדין הגדול לסלק את הערעור על הסף. 2. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה "אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני הגדול [...] 'בין אם מקובלות הן עלינו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו'" – והוא יתערב בהן רק במקרים של חריגה מסמכות, לרבות סטייה מהוראות מחייבות של הדין האזרחי המהותי; פגיעה בכללי הצדק הטבעי; או כאשר נדרש "סעד מן הצדק" שאינו מצוי בסמכות ערכאה אחרת (בג"ץ 8947/12 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי – ירושלים, פסקה 4 (24.4.2013); בג"ץ 7940/17 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, (8.1.2018)). בענייננו, בית הדין הגדול עשה, אמנם, שימוש נרחב בכלים הלכתיים, ונמנע מהתייחסות מפורשת לדיני המתנה האזרחיים. אולם, גישה זו אינה מטשטשת את הקביעות העובדתיות שביסוד פסק הדין: כי הרישום השוויוני של הזכויות בנכס – פעולה שגם בעתירה דנן לא ניתן לה הסבר חלופי ממשי – מעידה כי העותר בחר להעניק למשיבה 1 מחצית מכלל הזכויות בו, וכי הסכם הממון לא הטיל כל הגבלה על מתנה כזו. לאור היקף הביקורת השיפוטית על הכרעות הערכאות הדתיות, אין עילה להתערב בקביעות עובדתיות אלה – ובהינתן קיומה של מתנה, הרי שפסק הדין עולה בקנה אחד עם הדין האזרחי הרלוונטי, ואין בו כל חריגה מסמכות. אשר לסוגיה הדיונית, אומר רק כי הגם שהכרעת בית הדין הרבני האזורי נושאת את הכותרת "החלטה", היא מסיימת את הדיון בנוגע לחלוקת תמורת בית המגורים של הצדדים – כך שלא נפל כל פגם בבירור ערעורה של משיבה 1. 3. מטעמים אלה, העתירה נדחית על הסף – ועמה הבקשה הנלווית למתן צו ביניים. שעה שלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בתשרי התשפ"א (‏24.9.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20059560_Z01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il