פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5952/20

פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב

עתירה נגד החלטות בתי הדין הרבניים בעניין פינוי העותרת מדירת מגוריה כתנאי לשחרור כספים לצורך רכישת דירה חלופית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 16/12/2020 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5952/20 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דיני משפחה וסמכויות בתי דין רבניים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד החלטות בתי הדין הרבניים בעניין פינוי העותרת מדירת מגוריה כתנאי לשחרור כספים לצורך רכישת דירה חלופית.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5952/20

פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב

עתירה נגד החלטות בתי הדין הרבניים בעניין פינוי העותרת מדירת מגוריה כתנאי לשחרור כספים לצורך רכישת דירה חלופית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרת ביקשה מבג"ץ להתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים, אשר התנו את שחרור כספיה (לצורך רכישת דירה חלופית) בפינוי דירתה הנוכחית בספרד בתוך שישה חודשים. העותרת טענה כי מדובר בחריגה מסמכות וכי היא עלולה להישאר ללא קורת גג. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקובעו כי בתי הדין הרבניים פעלו במסגרת סמכותם בענייני רכוש, וכי העותרת לא הוכיחה תשתית עובדתית לטענתה בדבר היעדר קורת גג. עוד צוין כי העותרת רשאית לפנות לבית הדין הרבני בעתיד אם יתעורר צורך אמיתי במימון מגורים לתקופת הביניים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נ' הנדל, ג' קרא, ע' גרוסקופף
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלונית

נתבעים

  • בית הדין הרבני האזורי בתל אביב
  • בית הדין הרבני הגדול
  • פלוני

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטות בתי הדין ניתנו בחוסר סמכות
  • החלטות בתי הדין סותרות פסקי דין שניתנו בספרד
  • החלטות בתי הדין פוגעות בזכותה של העותרת לקורת גג
  • חריגה מכללי הצדק הטבעי ועקרון כיבוד הערכאות
טיעוני ההגנה
  • בתי הדין לא חרגו מסמכותם
  • העתירה לוקה בשיהוי וחוסר ניקיון כפיים
  • התנאי לפינוי נקבע כחלק מהסדר רכושי ומרצונה של העותרת לרכוש דירה חלופית
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותרת תישאר ללא קורת גג בתקופת הביניים
  • האם קיימת סתירה בין החלטות בתי הדין לבין פסקי דין זרים

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטות בית הדין הרבני האזורי והגדול
  • הסכמת העותרת העקרונית לפינוי הדירה עם רכישת דירה חלופית

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5952/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד אבנר זינגר; עו"ד דנה קרנצלר טננבאום בשם המשיב 3: עו"ד מקסים ליפקין; עו"ד מורן אלג'ם פסק-דין השופט נ' הנדל: מונחת לפנינו עתירה נגד החלטות של בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול, שדנים בסכסוך גירושין בין העותרת למשיב 3 ("המשיב"). העתירה מופנית נגד החלטות בתי הדין שעניינן פינוי העותרת וחלק מילדיה מן הדירה שבה היא מתגוררת כיום בספרד. זהו, בתמצית, הרקע הרלוונטי לעתירה זו: הצדדים לעתירה מחזיקים בכספים ונכסים רבים, ועל חלק גדול מהם הוטלו בתחילת ההליכים צווי עיקול וצווי איסור דיספוזיציה. בשלב מסוים ביקשה העותרת מבית הדין כי הצו יצומצם, באופן שישוחררו לידיה כספים לשם רכישת חוב המשכנתא הרובץ על דירת מגוריה בספרד או לשם רכישת דירת מגורים חלופית. בית הדין הרבני הגדול קיבל את הבקשה והורה על שחרור סכום של כמיליון וחצי אירו. נקבע כי העותרת תוכל לנצלו לשם רכישת הזכויות ביחס לדירת מגוריה הנוכחית, או לחלופין – ובהתאם לבחירתה – לשם רכישת דירה חלופית. הכסף מוחזק כיום בידי באי כוח הצדדים בחשבון נאמנות. העותרת בחרה לנצל את הכסף לשם רכישת דירה חלופית, ובנסיבות אלה התנה בית הדין הרבני האזורי את שחרור הכסף מחשבון הנאמנות לידי העותרת, בין השאר, בפינוי דירת מגוריה הנוכחית בתוך פרק זמן מסוים. הדירה מצויה בבעלות חברה שמניותיה רשומות על שם המשיב, ותנאי זה נקבע לבקשת המשיב, שטען כי הוא ייפגע כלכלית אם הדירה תימכר כ"תפוסה". בית הדין הרבני האזורי הוסיף כי על העותרת לחתום על תצהיר, שלפיו היא מתחייבת לפנות את הדירה בהתאם להחלטת בית הדין, וזאת כדי שהמשיב יוכל להציג את התצהיר בעת מכירת הדירה ולמנוע את החשש שהדירה תימכר כתפוסה. העותרת הגישה על החלטות אלה של בית הדין הרבני בקשה למתן רשות ערעור. במסגרת הבקשה נטען כי חיוב העותרת לפנות את דירתה מבלי להתנות זאת בהשלמת רכישת הדירה החלופית עלולה להוביל למצב שבו היא תישאר ללא מקום מגורים למשך פרק זמן מסוים. עוד נטען כי דירת מגוריה היא בבעלות חברה ספרדית שבית הדין אינו מוסמך לדון בעניינה, וכי החלטות בית הדין פוגעות בזכותה להתגורר בדירת מגוריה הנוכחית – זכות שאושרה גם בפסק דין שניתן בספרד במסגרת הליכי מימוש המשכנתא. בקשת רשות הערעור נדחתה, ובהמשך לכך הוציא בית הדין הרבני האזורי החלטות נוספות לעניין חתימת העותרת על התצהיר האמור. מכאן העתירה שלפנינו, שמכוונת נגד החלטות האמורות. העותרת טוענת כי החלטות בתי הדין הרבניים ניתנו בחוסר סמכות, תוך חריגה מכללי הצדק הטבעי ובניגוד לעקרון כיבוד הערכאות – וכל אלה לנוכח פסקי דין שניתנו בספרד ואישרו את זכותה של העותרת להתגורר בדירת מגוריה בשלב זה, וכן לנוכח העובדה שהדירה מצויה בבעלות חברה שרשומה בספרד. טענה נוספת היא נדרש סעד למען הצדק, שכן כתוצאה מהחלטות בית הדין הרבני עלולים העותרת וילדיה להישאר ללא קורת גג. מנגד סומך המשיב את ידיו על החלטות בתי הדין הרבניים, ומוסיף כי בתי הדין לא חרגו מסמכותם, וכי העתירה לוקה בעילות סף שונות, כגון שיהוי או חוסר נקיון כפיים. דין העתירה להידחות. החלק המרכזי של העתירה מופנה נגד ההחלטה לקבוע מועד לפינוי העותרת מהדירה, ללא תלות במועד רכישת הדירה החלופית. העותרת מעלה שני סוגי טענות נגד הכרעה זו – טענות לחריגה מסמכות או סתירה בין הכרעת בתי הדין לערכאות בספרד, וטענות שעניינן הפגיעה בעותרת אם תעזוב את הדירה הנוכחית לפני שתרכוש דירה חדשה. ברם, טענות אלה אינן מקימות, אפילו על פני הדברים, עילה להתערבותנו בהחלטות בתי הדין הרבניים. נתייחס לשלוש נקודות. ראשית, בית הדין הרבני לא חייב מלכתחילה את העותרת לפנות את דירת המגורים או לחתום על תצהיר כזה או אחר, אלא רק קבע זאת כתנאי לשחרור של כספים לטובת רכישת דירה חלופית: "בשלב זה אנו מורים לבא כוח ה[עותרת] שלא להעביר בפועל את הכסף מחשבונו אלא בהוראה נוספת של בית הדין, ובהתאם לתנאים שיקבעו... מתוך התנאים שהעלה בא כוח ה[משיב]... מתקבלות ההתניות הבאות: [...] על ה[עותרת] לפנות את הדירה בקאנרביה בתוך ששה חודשים מהיום". בנוסף לכך, וכפי שתואר לעיל, בית הדין הרבני העניק לעותרת אפשרות לרכוש באמצעות הסכום ששוחרר את הזכויות בדירת מגוריה, מבלי שיהיה צורך לפנותה, אלא שהעותרת העדיפה מטעמים כלכליים או משפטיים לרכוש דירה חלופית ולא את דירת מגוריה. שנית, העותרת לא חלקה על כך שעם רכישת הדירה החדשה עליה לפנות את הדירה הנוכחית, אלא הבהירה מספר פעמים כי לאחר רכישת הדירה החלופית תפנה את הדירה הנוכחית שלה. טענותיה נוגעות רק לעיתוי הפינוי, ויוצאות נגד קביעת פרק זמן קצוב מראש לכך, גם אם לא תושלם רכישת הדירה החלופית. שתי הנקודות הללו מבהירות כי אין לקבל את הטענות בדבר חוסר סמכות או סתירה בין הכרעת בתי הדין הרבניים לפסקי הדין שניתנו בספרד. הוראות בית הדין הרבני עוסקות אך ורק ביחסי הממון בין הצדדים ובתנאים לשחרור הכספים לטובת רכישת דירה חדשה, ואף עניין זה לא היה בגדר חובה אלא ניתן לשיקול דעתה של העותרת. זאת ועוד, המחלוקת לא נוגעת לעצם פינוי הדירה בד בבד עם רכישת הדירה החלופית, אלא רק לעיתוי הפינוי. לסוגיית העיתוי אין קשר לפסקי הדין שניתנו בספרד או לסמכותו העניינית של בית הדין. הנקודה השלישית נוגעת לגוף העניין, דהיינו לטענת העותרת כי היא עלולה להישאר ללא מקום מגורים לה ולילדיה. ביחס לכך יש להבהיר את ההלכה המושרשת לפיה בית משפט זה אינו בגדר ערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבותו מוגבלת למקרים של חריגה מסמכות – טענה שנדחתה, כאמור – או למקרים אחרים שבהם ההתערבות נדרשת לנוכח סטייה מהוראות החוק או פגיעה בעקרונות הצדק. ואולם אצלנו נקבע בבית הדין הרבני כי העותרת לא הוכיחה את טענתה העובדתית כי היא עלולה למצוא את עצמה ב"תקופת הביניים" ללא מקום מגורים, והעותרת לא הצביעה על עילה להתערבותנו במסגרת הליך זה בקביעות שבעובדה. מכל מקום, מהחומר שצורף ומהחלטות בית הדין הרבני ניתן ללמוד שניים: אחד, בית הדין הרבני הכיר במשקל שיש לטענות העותרת כי לא יהיה לה ולילדיה מקום מגורים, אלא שהוא עמד על כך שעליה לבסס את טענותיה מבחינה עובדתית; שני, עולה כי העותרת רשאית להעלות לפני בית הדין טענות בדבר צרכיה השוטפים, ובית הדין "מצמצם" את צו העיקול על רכושה במקרים המתאימים. הנה כי כן, היה ויגיע המועד שבו עליה לפנות את דירת המגורים וטרם יושלמו הליכי רכישת הדירה החלופית – אין מניעה כי העותרת תפנה לבית הדין הרבני האזורי, תוך הוכחת תשתית מתאימה, לשם מימון מקום מגורים אחר לתקופת הביניים. בשולי הדברים, העתירה הופנתה גם נגד שתי החלטות של בית הדין הרבני האזורי, שעניינן מתן הוראות שונות לשם מימוש החלטות בית הדין הרבני. ברם, מעבר לכך שנראה כי הטענות ביחס להחלטות אלה נבלעו בטענות שכבר נדונו לעיל – לא עולה כי העותרת נקטה בהליכים ערעוריים לבית הדין הרבני הגדול, ובנסיבות אלה אין מקום להידרש להחלטות במסגרת עתירה לבג"ץ. סוף דבר, העתירה נדחית בהעדר תשתית לביסוס הטענות שהועלו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בטבת התשפ"א (‏16.12.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20059520_Z02.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il