טקסי המרכז בע"מ נ. השרון שרות טקסי בע"מ

פסק-דין בתיק עע"ם 5949/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 5949/04 עע"ם 6516/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת בעע"ם 5949/04: טקסי המרכז בע"מ המערער בעע"ם 6516/04: אינג' שלמה פלדמן, מנהל אגף התנועה בעיריית תל-אביב-יפו נ ג ד המשיבים בעע"ם 5949/04: 1. השרון שרות טקסי בע"מ 2. גבריאל נבון, ממונה תכנון תחבורה ציבורית במחוזות תל-אביב והמרכז במשרד התחבורה 3. אינג' שלמה פלדמן, מנהל אגף התנועה בעיריית תל-אביב-יפו המשיבים בעע"ם 6516/04: 1. השרון שירות טקסי בע"מ 2. גבריאל נבון, ממונה תכנון תחבורה ציבורית במחוזות תל-אביב והמרכז במשרד התחבורה (משיב פורמאלי) 3. טקסי המרכז בע"מ (משיבה פורמאלית) ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעת"מ 1132/03 מיום 20.5.04, שניתן על-ידי כבוד השופטת א' קובו תאריך הישיבה: י"ח בתמוז תשס"ה (25.7.05) בשם המערערת בעע"ם 5949/04: עו"ד עמי בן-ששון בשם המערער בעע"ם 6516/04: עו"ד רחל אביד בשם המשיבה 1 בעע"ם 5949/04: עו"ד יונתן בקסט בשם המשיב 2 בעע"ם 5949/04: עו"ד אבי ליכט בשם המשיב 3 בעע"ם 5949/04: עו"ד רחל אביד פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעורים הנוגעים לשתי חברות המפעילות קווי מוניות שירות. האחת, חברת השרון שירות טקסי בע"מ והשנייה חברת טקסי המרכז בע"מ. שתי החברות מעניקות שירות מוניות בין הערים תל-אביב ונתניה. סלע המחלוקת בין השתיים נסוב סביב העובדה, כי לחברת טקסי המרכז בע"מ הוקצתה תחנת קצה ברחוב צמח דוד בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, אולם הדבר לא ניתן לחברת השרון שירות טקסי בע"מ. האם זכאית המשיבה מס' 1, חברת השרון שירות טקסי בע"מ, לתחנת קצה ברחוב צמח דוד בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב וכן האם יש להקצות מפרצי חנייה במתחם זה לתאגידי המוניות? אלו הן השאלות העיקריות העומדות במרכזם של ערעורים אלה. העובדות הצריכות לעניין 1. המערערת בעע"ם 5949/04, טקסי המרכז בע"מ (להלן: טקסי המרכז) הינה חברת מוניות, המפעילה, בין היתר, קו שירות מתל-אביב לנתניה, היוצא מרחוב צמח דוד, שבמתחם התחנה המרכזית החדשה. 2. המערער בעע"ם 6516/04, מר שלמה פלדמן (להלן: מר פלדמן), הוא גם המשיב 3 בעע"ם 5949/04, הינו מנהל אגף התנועה בעיריית תל-אביב-יפו. 3. המשיבה 1, השרון שירות טקסי בע"מ (להלן: טקסי השרון) הינה חברת מוניות, אשר הפכה לחברה ציבורית בשנת 1977, מחזיקה ברישיון המתחדש מידי שנה לקו שירות מוניות להסעת נוסעים מנתניה לתל-אביב. 4. המשיב 2, מר גבריאל נבון (להלן: מר נבון) הינו הממונה על תכנון תחבורה ציבורית במחוזות תל-אביב והמרכז במשרד התחבורה והואצלו לו סמכויותיו של המפקח הארצי על התעבורה. 5. תחנת המוצא הקבועה ברישיונה של טקסי השרון לקו השירות מתל-אביב ממוקמת ברחוב מקווה ישראל, נכון לתקופת קיומה של התחנה המרכזית הישנה בסמוך. 6. בעקבות בנייתה של התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב (להלן: התמח"ת) פנתה טקסי השרון בבקשות שונות למשרד התחבורה ולעיריית תל-אביב לקבלת אישוריהם להעתקת תחנת היעד והמוצא בתל-אביב מרחוב מקווה ישראל למתחם תמח"ת, עקב השינוי בצרכי ציבור הנוסעים, המעוניין להמשיך מתל-אביב ליעדים אחרים, שתחנות המוצא שלהם נמצאות בתמח"ת. על אף בקשותיה של טקסי השרון, ברישיון שקיבלה לבסוף ביום 27.2.03, לא ניתן לה האישור המבוקש על-ידה להעתקת תחנת הקצה. ראשית, פנתה טקסי השרון, ביום 25.7.00 למשרד התחבורה בבקשה להסדיר את שינוי תנאי הרישיון שבבעלותה כך, שתחנת המוצא לקו השירות לנתניה תועתק מרחוב מקווה ישראל לאזור התחנה המרכזית החדשה. באותה שיחה שניהלה טקסי השרון עם מר נבון נענתה טקסי השרון, לטענתה, כי שינוי הרישיון מותנה בהסדרת העניין עם עיריית תל-אביב. בעקבות כך, פנתה טקסי השרון לגורמים שונים בעיריית תל-אביב בהם מנהל מדור התחבורה הציבורית באגף התנועה, מר ליאור ליבלר, וראש רשות התחבורה, התנועה והחניה בעיריית תל-אביב, ד"ר משה טיומקין, בבקשה לאתר לה מקום מתאים להקמת תחנת קצה בתחנה המרכזית החדשה. לאחר סיור משותף שהתקיים בשטח התחנה המרכזית החדשה, אותרו מספר מקומות חלופיים המתאימים להקמת תחנה ולחניון המתנה למוניות. לטענת טקסי השרון, כשלו מאמציה לאתר מקום להקמת תחנה כמוצע בסיור עקב גורמים שונים, בהם ערבות גבוהה במיוחד שדרשה חברת "אחוזת חוף" כתנאי להקצאת שימוש במגרש חניה שבבעלותה. אופציות נוספות שהוצעו על-ידי טקסי השרון בהמשך, נענו על-ידי מר פלדמן בשלילה בנימוק, לפיו צוות העבודה שהוקם על-ידי משרד התחבורה, הוא שמוסמך לקבל החלטות בכל הנוגע להקצאתן של תחנות קצה באזור התחנה המרכזית החדשה. בינתיים, החליט מר נבון לאשר קו נוסף מתל-אביב לנתניה לטקסי המרכז, אשר תחנת הקצה שלה נמצאת ברחוב צמח דוד בתל-אביב. טקסי המרכז הפעילה מספר קווי שירות ליעדים שונים, אשר תחנת המוצא שלהם, כאמור, הייתה ברחוב צמח דוד בתל-אביב. עם אישור קו השירות לנתניה החלה טקסי המרכז להפעיל גם את קו השירות לנתניה מתחנת המוצא שברחוב. או-אז, כנגד ההחלטה לאשר לטקסי המרכז קו שירות גם לנתניה, מיהרה טקסי השרון להגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עתירה (עת"מ 1117/03) בשל פגמים שונים שמצאה בהליך אישור הבקשה. בית-המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה, וזאת על אף הפגמים השונים שמצא בהליך הוצאת הרישיון לטקסי המרכז. 7. טקסי השרון לא ויתרה והמשיכה לחפש מתחם להקמת תחנת הקצה. היא איתרה חניון ברחוב ענתבי בקרבת התחנה המרכזית החדשה. בעקבות איתור החניון, נתן מר נבון לטקסי השרון אישור להעתקת תחנת הקצה, אלא שאישור זה בוטל עם הודעתו של מר פלדמן למר נבון אודות הסכמת בעל החניון להשכיר את חניונו לטקסי השרון ולמרות הסכמתו זו. מכאן התמקדה טקסי השרון בבקשתה לאשר את העתקת התחנה לרחוב צמח דוד 7. טקסי השרון טענה, כי בקשתה מסוכלת על-ידי מר פלדמן, על אף אישורו העקרוני של מר נבון להעברת התחנה. 8. או-אז, הגישה טקסי השרון לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עתירה למתן צו, שיורה למר נבון ולמר פלדמן לאשר את העתקת תחנת הקצה שלה מרחוב מקווה ישראל, הסמוך לתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב - לרחוב צמח דוד, הסמוך לתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב. לעתירתה זו של טקסי השרון, הוספה כצד, על-פי בקשתה - טקסי המרכז, שכן כאמור, הינה חברת מוניות המפעילה, בין היתר, קו שירות מתל-אביב לנתניה, היוצא אף הוא מרחוב צמח דוד, הסמוך לתחנה המרכזית החדשה. 9. יש לציין, כי על-פי תצהירה של המפקחת על התעבורה במחוזות תל-אביב והמרכז, הגב' מתיה עינב (להלן: הגב' עינב), אושרו ברחוב צמח דוד שלושה מפרצים המיועדים להפעלת תחנת מוניות. בנוסף לכך, אושרו בצמח דוד שני מפרצים וקטע נוסף, המיועדים לפריקה ולטעינה. שלושת המפרצים שיועדו להפעלת תחנת מוניות אמור נמצאים בשימושה הבלעדי של טקסי המרכז, בעקבות החלטה שניתנה במסגרת הסדר שנערך על-ידי עיריית תל-אביב מיום 17.8.1993 ואשר נחתם על-ידי העירייה, 4 חברות המוניות המרכז ו- 3 חברות נוספות וכן מזכיר ארגון המוניות (להלן: ההסדר או ההסכם). בהתאם להסדר זה, הוקצו שני מפרצי חניה, המיועדים למוניות בחלקו המזרחי של צמח דוד לחברת מוניות המרכז. בהסדר הנ"ל נקבע גם, כי היה ויוחלט להקצות את שני מפרצי החניה הנוספים בצד המזרחי של רחוב צמח דוד, המיועדים לפריקה ולטעינה לחניית מוניות, תינתן עדיפות לטקסי המרכז. הסדר זה אושר על-ידי המפקחת על התעבורה ביום 9.11.1993 בתכנית הסדרי תנועה מספר 9901/50/1, שנערכה על-ידי חברת "דגש הנדסה" ונחתמה על-ידי אגף התנועה של עיריית תל-אביב. בית-המשפט המחוזי 10. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' קובו) קיבל את העתירה וקבע, כי מן הראוי, שמר נבון ומר פלדמן יטפלו במסגרת סמכותם לזירוז ההליכים בכל הנוגע לבקשתה של טקסי השרון לקביעת חלוקת הקצאת המקומות ברחוב צמח דוד כמו גם לעניין כלל תאגידי המוניות האחרים וכן לעניין שינוי המסלול הקבוע ברישיון גם ללא תחנת מוצא לטקסי השרון. בית-המשפט המחוזי קבע, כי החלטת הרשויות - בכל הנוגע לאופן הקצאת המפרצים ברחוב צמח דוד - מבוטלת ואינה עומדת על כנה בשל אי סבירותה. בית-המשפט המחוזי קבע, כי בכל הנוגע לתשתית עליה מבוסס סירובם של טקסי המרכז, מר פלדמן ומר נבון לאפשר לטקסי השרון להיכנס לרחוב צמח דוד, ראוי כי זו תבחן ללא הגבלותיה של אותה החלטה, הנסמכת על ההסדר משנת 1993. בית-המשפט המחוזי ציין, כי אין הוא יכול לקבל את בקשתה של טקסי השרון לחייב את מר נבון לשנות את רישיונה, ללא הקצאתו של אתר ראוי להצבת מוניותיה, אם כתחנת קצה ואם כתחנת איסוף, אולם נוכח הסכמתו של מר נבון לאשר שינוי מסלולה של טקסי המרכז על אף שלא אושרה לה תחנת מוצא בנתניה, קבע בית-המשפט, כי מן הראוי, שהלה ישקול גם את בקשתה של טקסי השרון לאשר לה שינוי מסלול לתמח"ת ללא תחנת מוצא, על-פי אותם כללים ועקרונות שהנחו אותו בקבלת בקשתה של טקסי המרכז. בית-המשפט המחוזי ביקר את אופן פעולותיהן של משרד התחבורה ועיריית תל-אביב-יפו באופן שהן משדרות מסרים סותרים, כשמחד גיסא הן מטילות את האחריות האחת על כתפי השנייה, ומאידך גיסא לוקחות חלק פעיל בהסדרת הנושא ובבחינת הצעותיה של טקסי השרון. בית-המשפט עוד ציין, כי התנהלות שכזו אינה הולמת רשות ציבורית נאמנה לציבור, אשר מטרתה להקל על הפרט ככל שניתן ולא להערים קשיים על עיסוקו. בהתייחסו להסדר שחתמו הצדדים מיום 17.8.1993, קבע בית-המשפט המחוזי, כי ההסדר הוגדר כ"זמני" בלבד ובהסתמך עליו, מאיישת טקסי המרכז במשך למעלה מ- 10 שנים את כל המפרצים שברחוב צמח דוד. בית-המשפט המחוזי קבע, כי אין לקבל את הנימוק, לפיו היקף הפעולה הרחב של טקסי המרכז הוא הגורם להעדפתה על פני טקסי השרון. עוד נקבע, כי ההחלטה על בסיסה הוקצו מפרצי החניה לטקסי המרכז אינה הגיונית או סבירה. לבסוף, בית-המשפט המחוזי לא העניק לטקסי השרון סעד אופרטיבי, משהובא בפניו רק עניינה של טקסי השרון, שכן החלטה כזו עלולה להביא לפגיעה בתחנות מוניות נוספות. בית-המשפט המחוזי חייב כל אחד מהמשיבים - מר נבון (משרד התחבורה), מר פלדמן (עיריית תל-אביב-יפו) וטקסי המרכז בע"מ - בתשלום הוצאותיה של טקסי השרון ושכר-טרחת עורך-דינה בסכום של 15,000 ש"ח. על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ערערו לבית-משפט זה הן טקסי המרכז בע"מ והן מר שלמה פלדמן. טענות הצדדים טענות טקסי המרכז 11. לטענת טקסי המרכז, היה על בית-המשפט המחוזי לדחות את העתירה הן מן הטעם שהעתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים מטעם טקסי השרון, העושה דין לעצמה ולאחר מכן מבקשת הכשר לכך מבית-המשפט והן מן הטעם, שהסעד המבוקש על-ידה התבקש כבר מספר פעמים בערכאות השיפוטיות תוך שבתי-המשפט מציינים שוב ושוב, כי ראו פגם בהחלטות המשיבים. כמו-כן, טוענת טקסי המרכז, כי בין טקסי המרכז לבין העירייה נחתם ביום 17.8.1993 מסמך, שאושר על-ידי המפקחת על התעבורה במחוזות תל-אביב והמרכז (להלן: המפקחת) ולאחר-מכן נכנס לתוקף במסגרת התכנית מיום 9.11.1993, לפיו הוקצו לטקסי המרכז עמדות באזור התמח"ת וכן נקבע, כי בעתיד תינתן לה עדיפות בהקצאת מקום נוסף ברחוב צמח דוד. ההסדר נחתם על-ידי עיריית תל-אביב ואושר על-ידי משרד התחבורה. בעתירה לא נטען, כי השיקולים שהובילו את הגורמים לאישור ההסדר היו פסולים. הסדר זה, לטענת טקסי המרכז, מהווה התחייבות של עיריית תל-אביב ומשרד התחבורה כלפי תחנות המוניות הכלולות בו וחתומות עליו, ובהתאם לאמור בו, יש לאפשר להן תחנות מוצא ברחובות האמורים בהסדר. לטענתה, היא חתמה על ההסדר מאחר וויתרה על זכויות שהיו לה בתחנת המוצא הקודמת שלה ועל ויתור זה לא קיבלה כל פיצוי, אלא קיבלה תחנת מוצא חדשה. לטענת טקסי המרכז, למרות שלכאורה בית-המשפט המחוזי לא העניק סעד אופרטיבי, הרי שלמעשה שם עצמו במקום הרשויות בכל הנוגע להסדר וביטל מניה וביה את זכויות טקסי המרכז לפיו. עוד טוענת טקסי המרכז, כי יש לבטל את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, ככל שהוא כולל קביעות אופרטיביות לעניין זכויותיה של טקסי המרכז בתחנת הקצה שלה ובמקומות החניה שלה ברחוב צמח דוד, כפי שניתנו והוקצו לה במשך השנים על-פי ההסדר, או בכל דרך אחרת. עוד טוענת טקסי המרכז, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך, שלא הורה על צירוף טקסי המרכז כמשיבה כבר בתחילת הדיון בעתירה וזאת חרף העובדה, שטקסי המרכז היא הנפגעת העיקרית מקבלת הסעד לו עתרה טקסי השרון. לבסוף טוענת טקסי המרכז, כי לא היה מקום לפסוק לטובת טקסי השרון הוצאות משפט מופרזות ובעניין זה מצטרפת טקסי המרכז לערעור שהגיש שלמה פלדמן מטעם עיריית תל-אביב-יפו. טענות מר שלמה פלדמן, מנהל אגף התנועה בעיריית תל-אביב-יפו 12. מר שלמה פלדמן, מנהל אגף התנועה בעיריית תל-אביב-יפו מפנה את ערעורו, בין היתר, כנגד חיובו בהוצאות טקסי השרון. לטענתו, בית-המשפט המחוזי לא פירש מהו הטעם לזכות את טקסי השרון בהוצאות בסכום מצטבר העולה כדי 45,000 ש"ח, חרף דחיית העתירה. בנסיבות אלה, לטענת מר פלדמן, ניתן לשער, כי זיכויה של טקסי השרון בסכום זה היווה ביטוי למורת רוחו של בית-המשפט המחוזי מהתוצאה המעשית של פסק-הדין, שהוא הותרת תחנת הקצה במיקומה הנוכחי. לטענת מר פלדמן, משמצא בית-המשפט המחוזי לנכון לדחות את העתירה שהגישה העותרת - טקסי השרון, היה מקום לפסוק הוצאות דווקא לטובת המשיבים באותה עתירה. לטענתו, אם רצה בית-המשפט המחוזי להביע את אי שביעות רצונו מהמצב הקיים, יכול היה, לכל היותר, שלא לפסוק הוצאות משפט כלל. עוד טוען מר פלדמן, כי רישויה של תחנת קצה מצוי בסמכותה של רשות הרישוי לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 ולא בסמכותו ומכאן שאין לו כל מעמד ולא יכולה להיות יריבות בינו לבין טקסי המרכז, אלא לכל היותר, בין העירייה לבין טקסי המרכז. טענות מר גבריאל נבון - ממונה תכנון תחבורה ציבורית במחוזות תל-אביב והמרכז - משרד התחבורה 13. עמדתו של משרד התחבורה הינה, כי יש מקום לרה-ארגון של הסדרי התנועה ברחוב צמח דוד. במסגרת זו, לטענתו, יש כוונה לרכז את כל תחנות הקצה של מוניות השירות ברחוב זה. פתרון זה, לטענת משרד התחבורה, יאפשר יצירת הסדרי תנועה ראויים יותר למוניות השירות באזור התמח"ת, ישפר את איכות השירות לנוסעים ויקל על אכיפת הדין. כמו-כן, טוען משרד התחבורה, כי לאור העובדה, שרחוב צמח דוד אותר כחלופה היחידה כיום להסדרת תחנות הקצה של מוניות השירות באזור התמח"ת, הוא הפך בשל כך למשאב ציבורי מוגבל, אשר יש לחלקו בין התאגידים על בסיס קריטריונים ברורים ואחידים ובאופן שאינו מפלה. בכוונת המשיבים לבסס את חלוקת מפרצי התנועה על-פי היעדים אליהם מובילים התאגידים השונים. עוד מוסיף וטוען משרד התחבורה, כי ההסדר משנת 1993 שנערך עם טקסי המרכז, איננו רלוואנטי עוד לאור צרכי התחבורה העדכניים במקום, לכן אין בסיס לדרישת טקסי המרכז למתן עדיפות כלשהי במחלוקת מפרצי החנייה במקום. לטענת משרד התחבורה, כל טענותיה של טקסי המרכז בעניין זה הן מוקדמות, שהרי כל עוד לא נקבעה ההקצאה המדויקת של תחנות הקצה, לא ברור במה נפגעה טקסי המרכז. טענות טקסי השרון 14. טקסי השרון חוזרת ומפנה לקביעותיו של בית-המשפט המחוזי וטוענת, כי אין מקום להתערב בפסק-דינו. דיון 15. כאמור, השאלות העיקריות העולות בערעורים אלה, הדורשות את הכרעתנו, הן האם זכאית המשיבה מס' 1, טקסי השרון, לתחנת קצה ברחוב צמח דוד בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב וכן האם יש להקצות מפרצי חנייה במתחם זה לתאגידי המוניות בכלל? אדון אפוא בשאלות אלה לפי סדרן. ההסדר מיום 17.8.1993 16. ביום 17.8.1993 נערך הסדר בין טקסי המרכז, "מוניות קו 4-5", "מוניות 51", "מוניות הדר-לוד" ומזכיר ארגון המוניות - מר משה בן יהודה מצד אחד לבין מנהל אגף התנועה בעיריית תל-אביב-יפו – מר שלמה פלדמן מצד שני, אשר גובש לאחר פגישה, אשר מטרתה הייתה לסכם "מסמך תנאים" על מיקום ותפעול המוניות באזורי התחנה המרכזית (להלן: ההסדר). ראשית, עלינו להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים וליתן לו משמעות על-פי עקרונות הפרשנות. ברור, איפוא, כי יש לבחון את ההסדר לאור עקרון העל המנחה, הלא הוא חופש החוזים. תהליך הפרשנות הוא תהליך מורכב וקיים בו היזון חוזר בין מילות המסמך לבין נסיבות עריכתו, כאשר על הפרשן לשקול את אלה מול אלה על-מנת לרדת לטיבו של המסמך. "התהליך הפרשני הוא 'רצף'. הפרשן נע בחופשיות מהחוזה אל הנסיבות, ומהנסיבות אל החוזה. תנועה זו נפסקת רק בסיום התהליך הפרשני" (ראו א' ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (ירושלים, 2001) בעמ' 490). מטרתו העיקרית של הפרשן, בבואו לפרש חוזה, הינה לעמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. לעתים יוכל הפרשן לעמוד על אומד דעתם הסובייקטיבי ולעתים, במקרים בהם הנתונים שבפניו אינם מספיקים, יאלץ להסתפק בקביעת אומד הדעת האובייקטיבי של הצדדים. במקרה זה לא ישאל עצמו מה הייתה כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי, אלא מהי כוונתם של צדדים סבירים. ראשית, ינסה הפרשן להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, דהיינו אחר אומד דעתם המשותף של הצדדים להסכם (ראו א' ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (ירושלים, 2001) בעמ' 407). לשון ההסכם היא נקודת המוצא לפעילות הפרשנית שבאה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, ואובייקט הפרשנות הוא הטקסט של החוזה. וכך הסביר חברי המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (2) 265, בעמ' 299-300: "השלב הראשון (גזירת אומד הדעת מתוך הלשון הברורה) עשוי להיות נקודת מוצא של ההליך הפרשני. אסור לו שיהא גם נקודת סיום. הפרשן צריך לעבור לשלב השני (גזירת אומד הדעת מתוך נסיבות חיצוניות) ולחזור לשלב הראשון וממנו לשני, הלוך וחזור, ללא כל מגבלות של "לשון ברורה" או "לשון עמומה", שתנוח דעתו כי עלה בידו לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה. עם "נתון" חיוני זה ייגש לשליפת המשמעות המשפטית ממגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט. רק אז תנוח דעתו, כי לשון החוזה היא ברורה." עוד נאמר בעניין זה, כי: "נקודת המוצא לכל פרשנות – בין זו של הנורמה הסטטוטורית ובין זו של הנורמה ההסכמית – היא בלשון הנורמה. אמת, הפרשנות אינה מוגבלת אך למילים, אך המילים מגבילות את הפירוש. השאלה הראשונה היא איפוא, מהו "הטקסט" – בין אם הוא כתוב ובין אם הוא בעל-פה, בין אם הוא מפורש ובין אם הוא משתמע – שעליו הסכימו הצדדים. משנקבע "הטקסט", קמה ועומדת השאלה בדבר משמעותו של "טקסט" זה ובדבר תחומי התפרסותו..." (ראו ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב ז"ל, פ"ד מא (1) 282, 304). יחד עם זאת, אין הפרשן מסתפק בלשון החוזה, אלא נעזר גם בנסיבות החיצוניות לו. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (2) 265), אשר עסק בבדיקת התכלית הסובייקטיבית של החוזה, קבעו בדעת רוב, השופטים ד' לוין וא' ברק (כתוארו אז), כי אין להגביל את השופט אך ללשונו של החוזה לשם עמידה על תכליתו, וכי רשאי הוא להתייחס למכלול נתונים פנימיים וחיצוניים ולפרש את הוראות החוזה תוך התחקות אחר אומד דעת הצדדים בהתייחס לנסיבות חיצוניות לחוזה, להנחות היסוד שלו, למבנהו הפנימי ולהגיונו הפנימי, אף אם אלה מצריכים שינוי לשונו. בפסק-דינו הדגיש השופט ברק (כתוארו אז), כי אין לחלק את ההליך הפרשני לשני שלבים נוקשים, כפי שסבר השופט מצא, ואין מקום ליצור "תחנת מעבר" בין החוזה לבין הנסיבות (ראו א' ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (ירושלים, 2001) בעמ' 490-491). יחד עם זאת, אין משקלה של לשון החוזה זהה למשקלן של הנסיבות, כשמתגבשת המסקנה הפרשנית - כאשר יש התנגשות בין אומד הדעת העולה מתוך החוזה לבין אומד הדעת העולה מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת העולה מתוך החוזה על העליונה (ראו א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (ירושלים, 2001) בעמ' 492). ומן הכלל אל הפרט אפתח בבחינת לשון ההסדר. אשר לטקסי המרכז, קובע ההסדר, בין היתר, בסעיף 2, כי: "2.2 ברחוב צמח דוד יוקצו למוניות "מרכז" (מוניות שירות בינעירוניות) שני מפרצים בצד המזרחי של רחוב צמח דוד (משני צידי רחוב ענתבי). 2.3 ברחוב צמח דוד תופעל תחנת מוניות הספיישל בצד המערבי ע"י מוניות "מרכז". 2.4 במידה וימצאו פתרונות בטיחותיים להולכי-רגל ברחוב צמח-דוד שיהיו מוסמכים ומאושרים ע"י עיריית ת"א ומשרד התחבורה, ובמידה ויוחלט להקצות את 2 המפרצים הנוספים ברחוב צמח דוד גם כן למוניות, תינתן עדיפות ראשונה למוניות "מרכז" ב-2 המפרצים הנוספים." טוענת טקסי המרכז, כאמור, כי הסדר זה מהווה התחייבות של עיריית תל-אביב ומשרד התחבורה כלפי תחנות המוניות הכלולות בו וחתומות עליו, ובהתאם לאמור בו, יש לאפשר להן תחנות מוצא ברחובות האמורים בהסדר. לטענתה, מדובר בהסדר מחייב, המעניק לה חזקה ובלעדיות על הפעלת תחנת קצה למוניות במתחם התחנה המרכזית החדשה. מנגד, לטענת משרד התחבורה, כאמור, ההסדר איננו רלוואנטי עוד לאור צרכי התחבורה העדכניים במקום ולכן אין בסיס לדרישת טקסי המרכז למתן עדיפות כלשהי במחלוקת מפרצי החנייה במקום. לטענת משרד התחבורה, כל טענותיה של טקסי המרכז בעניין זה הן מוקדמות, שהרי כל עוד לא נקבעה ההקצאה המדויקת של תחנות הקצה, לא ברור במה נפגעה טקסי המרכז. טענה זו של טקסי המרכז אינה מקובלת עלי. ולהלן אסביר. החלק הכללי של ההסדר, בסעיף 1, קובע, כי: "ההסדרים המפורטים במסמך זה הינם זמניים. פתרון קבע יתואם בין המפע"ת, ארגוני וחברות המוניות ועיריית ת"א – יפו בהתאם לסכום מנכ"ל משרד התחבורה." [ההדגשה במקור] כמו-כן, סעיף 7 להסדר קובע, כי: "מוסכם כי ההסדרים הינם זמניים בלבד בהתאם לסיכום מנכ"ל משרד התחבורה (סעיף 1). פינוי העמדות מרחובות התחנה הישנה יעשה בעתיד על פי דרישת עיריית ת"א ומשרד התחבורה, ולא יאוחר מפינוי כל התחבורה הציבורית מהתחנה הישנה וממסוף הגדוד העברי." [ההדגשה במקור] לשון ההסדר מדברת במפורש על כך, שההסדרים הינם זמניים בלבד. לשון ההסדר מציינת מפורשות, כי אין מדובר בפתרון קבע. יתרה מזאת, לשון ההסדר מציינת במפורש, כי פינוי העמדות מרחובות התחנה הישנה יעשה בעתיד על-פי דרישת עיריית תל-אביב ומשרד התחבורה. ההסדר נערך ביום 17.8.1993, כלומר לפני למעלה מעשור. על בסיס הסדר זה מאיישת טקסי המרכז במשך למעלה מ- 10 שנים את כל המפרצים שברחוב צמח דוד בתחנה המרכזית החדשה. לפיכך, כבר בשלב זה נראה לי, כי אין כוונת הצדדים הייתה, שההסדר יישאר על כנו לאורך תקופה של למעלה מעשור. אשר לדרך קבלת ההחלטה על-ידי הרשויות - בבג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז (3) 29 כבר נקבע, כי: "ההחלטה חייבת להיות בכל מקרה תוצאה של בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית... תהליך קבלת ההחלטה על ידי מי שהוקנתה לו סמכות על פי חוק מן הראוי שיהיה מורכב בדרך כלל ממספר שלבים בסיסיים חיוניים, אשר הם הביטוי המוחשי להפעלת הסמכות המשפטית תוך התייחסות לנושא מוגדר, ואלו הם: איסוף וסיכום הנתונים... בדיקת המשמעויות של הנתונים... ולבסוף סיכום ההחלטה המנומקת". [ההדגשה הוספה – ס.ג'.] אני סבור, כי ניתן להגיע למסקנה אליה הגעתי, גם אם נעזר בבחינת הנסיבות החיצוניות להסדר. ידוע לנו, כי בעת חתימת ההסדר, טרם נבנתה התחנה המרכזית החדשה. כמו-כן, החלטת הרשויות באשר להתחייבותן לטקסי המרכז נתקבלה מבלי שהרשויות בדקו את הנתונים שעמדו לפניהן באותה העת, מבלי שבדקו את צורכיהם של תאגידי מוניות נוספים עם שינוי תחנת המוצא שלהם ומבלי שבדקו את השינויים הנדרשים בתחום התחבורה, התעבורה והבטיחות באזור התחנה המרכזית. בהתנהלותן זו - כפי קבע בית-המשפט המחוזי - נתנו הרשויות בידי טקסי המרכז "מונופול" בהפעלת קווי השירות מתחום התחנה המרכזית החדשה. כך למשל, מאז שנקבע ההסדר הנ"ל, נוספו קווי שירות נוספים, שאף הם חפצים בהקמת תחנת קצה של מוניות שירות באזור התמח"ת. כמו-כן, נראה, כי כיום, קיים אינטרס ציבורי בריכוז כל תחנות הקצה של מוניות השירות במקום אחד. כיום, לאחר הקמתה של התחנה המרכזית החדשה והשינויים התחבורתיים, התעבורתיים והבטיחותיים שהתרחשו באזור בעקבותיה, אשר הביאו לשינוי בנסיבות ולשינוי בצרכי הציבור, אני סבור - כפי שקבע בית-המשפט המחוזי - כי ההסדר שהושג בשנת 1993, אשר הוכתר כ"הסדר זמני", אינו יכול להישאר עוד על כנו ואינו יכול להוות מחסום מפני יישום קריטריונים שוויוניים, מקצועיים, סבירים ואחידים על כלל מוניות השירות הפועלות באזור התמח"ת לאור צורכי התחבורה העדכניים במקום. כידוע, על הרשות מוטלת החובה להימנע מהפליה, לא לפעול בשרירות ומחובתה להפעיל את שיקול-דעתה בסבירות ובמידתיות (ראו רענן הר זהב, המשפט המנהלי הישראלי, בעמ' 437). יפים לעניין זה דברים שנקבעו בבג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(3) 630: "בעשותה בתחום המשפט הציבורי פועלת הרשות הממנה כנאמן הציבור; ומה נאמן אין לו משל עצמו ולא-כלום, כן היא הרשות הממנה שאף היא אין לה משל עצמה ולא-כלום. ואילו כנאמן עליה לעשות כדרכו של נאמן; ביושר ובהגינות, בלא שתשקול שיקולים זרים, בסבירות, בשוויון, ללא הפליה..." בדומה לכך נקבע בבג"ץ 441/97 יוסף צנוירט נ' ראש עיריית ירושלים, פ"ד נג(2) 798, 806 בנוגע להסדרי חנייה: "השיקולים שצריכים להנחות את הרשות המקומית המופקדת על הסדרי החנייה נוגעים לסדר הציבורי בעיר, לתחזוקת הרחובות והכבישים וכן לשיקולים תעבורתיים הכרוכים בזרימת התנועה בעיר. לא פחות מכך, רשאית וחייבת העירייה לשקול שיקולים הנוגעים לאיכות החיים של תושבי העיר – נוחותם ורווחתם, לרבות מניעת רעש וזיהום אוויר. כן עליה לשקול מכלול של אינטרסים אחרים הקשורים בהבטחת ניהול תקין של סדרי החיים, המסחר והעסקים בעיר. על הרשות להביא בחשבון גם את מגוון האינטרסים של קבוצות אוכלוסיה שונות... וליתן משקל הולם לכל אחד מהם." ובהמשך, בעמ' 807: "נורמה מפלה, הפסולה מבחינה משפטית, היא נורמה שקובעת יחס שונה כלפי אנשים שהמשפט מחייב לנהוג כלפיהם בשוויון. הקבוצה אשר כלפיה קמה החובה לנהוג בשוויון היא קבוצה שהמאפיינים המייחדים אותה רלוונטיים לתכליתה של הנורמה, למהות העניין ולנסיבותיו המיוחדות ואשר ההתייחסות אליה כאל קבוצה הנבדלת מן האחרים, הולמת את ערכי היסוד של השיטה המשפטית." בענייננו, הן עיריית תל-אביב-יפו והן משרד התחבורה - כמוהם ככל רשות שלטון - אסור להם להעדיף לטובה תאגיד מסוים על-פני תאגידים אחרים, ללא כל הצדק מהותי, העומד במבחני המשפט הציבורי. יתרה מכך, כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, כי על הרשות מוטלת החובה להפעיל את שיקול-דעתה עם השתנות הנסיבות אשר שררו בעת קבלת ההחלטה או ההתחייבות שניתנה על-ידה. כך למשל, נקבע בבג"ץ 142/86 דישון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות, פ"ד מ(4) 523, בעמ' 530: "במקרה שלנו, מונחת על כף המאזניים האחת סמכותה של המועצה לקבוע כללים והנחיות פנימיות בדבר חלוקת מכסות לייצור פטימים בהתאם לדרישות השוק וצרכיו ובהתחשב בטובת המגדלים. המחוקק צייד את המועצה בסמכות להקטין את המכסה הארצית, אם נתגלה הצורך בכך עקב צמצום פשרויות השיווק בארץ או לחוץ-לארץ: משמע, המחוקק צפה, כי שינוין של נסיבות כלכליות עשוי להצדיק הקטנת מכסות לא רק משנה לשנה, אלא אפילו בתוך אותה שנה לה נעשתה הקביעה. פשיטא, כי הבטחה או התחייבות, שניתנו לעותרת מעבר לשנה אחת, עשויות להיות נתונות לשינויים, בכפוף לצידוקים סבירים, המעוגנים באופיו המיוחד של ענף הלול - כגון התאמת גודל הייצור לפוטנציאל השיווק, לכדאיות כלכלית וכן שמכסת הייצור הצפוי תחולק על-פי אמות מידה סבירות בין החקלאים המייצרים, וכדומה שיקולים ענייניים שבמדיניות ההתיישבותית, החקלאית והכלכלית, שחייבים להדריך את משרד החקלאות ואת המועצה לענף הלול גם יחד." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.] כמו-כן, הרשות רשאית לשנות את פרשנותה, אם יש טעם טוב לכך, ולאמץ פרשנות חדשה, ואולם במקרה כזה יהיה עליה להמשיך ולנהוג לפי הפרשנות החדשה באופן שוויוני (ראו י' זמיר, "הסמכות המנהלית", תשנ"ו, כרך א', בעמ' 145). קביעתו של בית-המשפט המחוזי - לפיה נוכח הסכמתו של מר נבון לאשר שינוי מסלולה של טקסי המרכז על אף שלא אושרה לה תחנת מוצא בנתניה, מן הראוי היה שמר נבון ישקול גם את בקשתה של טקסי השרון לאשר אף לה שינוי מסלול לתמח"ת ללא תחנת מוצא, על-פי אותם הכללים והעקרונות אשר הנחו אותו בקבלת בקשתה של טקסי המרכז - בדין יסודה. בענייננו, הרשויות העדיפו להקצות מפרצי חניה לטקסי המרכז וזאת על פני תאגידי מוניות אחרים לרבות טקסי השרון. ברם, הרשויות לא הצביעו על נימוקים כלשהם, אשר בגינם היה מקום להעדיף את טקסי המרכז על פני טקסי השרון. כמו-כן, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, נראה, כי הרשויות לא הפעילו את שיקול-דעתן באופן מקיף, שכן הן לא בדקו את הנתונים שהיו ברשותן באותה העת לגבי תאגידי מוניות נוספים עם שינוי תחנת המוצא שלהם וכן לא נבדקו ולא נשקלו השינויים השונים שהתרחשו לאור הקמתה של התחנה המרכזית החדשה והשפעתם על תאגידי מוניות נוספים, כמו גם השפעתם על שינויי התחבורה והתעבורה באזור. הרשויות לא נתנו כל הסבר מדוע העדיפו את טקסי המרכז על פני טקסי השרון ותאגידי מוניות אחרים. הנימוק בתצהירה של הגב' עינב - לפיו היקף הפעולה הרחב של טקסי המרכז הוא הגורם להעדפתה על פני טקסי השרון - אינו מהווה נימוק אמיתי, שכן היקף הפעילות הרחב של טקסי המרכז נובע, בין היתר, מאישורים והרשאות שקיבלה טקסי המרכז מהמשיבים 2 ו-3. לא מצאתי כל הצדקה להעדיף את טקסי המרכז על פני תאגידי מוניות אחרים במתן תחנות קצה למוניות בתחנה המרכזית החדשה. בנסיבות אלה, נראה, כי החלטת הרשות להקצות מפרצי חניה ברחוב צמח דוד דווקא לטקסי המרכז, ללא כל נימוק לכך, מפלה את תאגידי המוניות האחרים, כמו גם את טקסי השרון ואף פוגעת בחופש עיסוקם, ומשכך אינה סבירה והיא מבוטלת. בבואה לבחון סוגיה זו של הקצאת תחנות קצה לתאגידי מוניות, ועל-מנת שלא לפגוע בתאגידים נוספים המצפים שאף עניינם יוסדר על-ידי עיריית תל-אביב, לאור שוויון הזדמנויות של כלל תאגידי המוניות וכן בהעדר נימוקים ספציפיים הנוגעים להעדפתה של טקסי המרכז דווקא, על הרשות, אפוא, לשקול את מכלול השיקולים הענייניים לסוגיה זו על בסיס קריטריונים שוויוניים, אחידים וברורים, באופן שאינו מפלה. נראה, כי על הרשויות לרכז את כל תחנות הקצה של מוניות השירות ברחוב צמח דוד בתחנה המרכזית החדשה ולחלק את רחוב צמח דוד בין תאגידי המוניות השונים, כך שכל תחנות הקצה של מוניות השירות ירוכזו במקום אחד. חלוקה באופן זה, תאפשר הסדרי תנועה ראויים למוניות השירות באזור ובכך אף תשפר את איכות השירות הניתן לנוסעים. יתרה מזאת, בעת שתחנות הקצה של מוניות השירות ירוכזו במקום אחד, הדבר עשוי אף לייעל את האכיפה הן של משטרת ישראל והן של משרד התחבורה. לפיכך, ומכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את ערעורה של טקסי המרכז. הוצאות משפט 17. מר שלמה פלדמן, מנהל אגף התנועה בעיריית תל-אביב-יפו מפנה את עיקר ערעורו, כאמור, כנגד חיובו בהוצאות טקסי השרון. לטענתו, בית-המשפט המחוזי לא פרש מהו הטעם לזכות את טקסי השרון בהוצאות בסכום מצטבר העולה כדי 45,000 ש"ח, חרף דחיית העתירה. לטענת מר פלדמן, משמצא בית-המשפט המחוזי לנכון לדחות את העתירה שהגישה העותרת - טקסי השרון, היה מקום לפסוק הוצאות דווקא לטובת המשיבים באותה עתירה. עוד לטענתו, אם רצה בית-המשפט המחוזי להביע את אי שביעות רצונו מהמצב הקיים, יכול היה, לכל היותר, שלא לפסוק הוצאות משפט כלל. הלכה היא, כי בית-המשפט שלערעור ימנע מלהתערב בפסיקת הוצאות המשפט שנפסקו על-ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים ביותר, וזאת אף אם ערכאת הערעור הייתה פוסקת סכום שונה של הוצאות לו הייתה בנעליה של הערכאה הראשונה (ראו ע"א 5630/90 צבי תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 517; ע"א 406/80 טליה אלקיים נ' ישראל הוברמן ואח', פ"ד ל"ו (4) 416). ואולם נראה, כי אין המקרה שבפנינו נמנה מאותם המקרים בהם התקיימו נסיבות חריגות, המצדיקות התערבות ערכאה זו. מעבר לדרוש יוער, כי הגם שבית-המשפט המחוזי לא העניק לטקסי השרון סעד אופרטיבי לעניין חובת הרשות להקצות לה תחנת מוצא ברחוב צמח דוד בעתירה שהגישה, בכך אין לומר - כפי שטוען מר פלדמן - כי דחה בית-המשפט המחוזי את עתירתה. שכן, בית-המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי "החלטת הרשויות בכל הנוגע לאופן הקצאת המפרצים ברחוב צמח דוד מבוטלת ואינה עומדת על כנה בשל אי סבירותה." לאור קביעתו זו וכן לאור קביעות נוספות דומות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אין לומר, כי עתירתה של טקסי השרון נדחתה. אשר לטענתו של מר פלדמן בנוגע להעדר מעמדו - מבלי להיכנס לגופם של דברים, די בכך, שמר פלדמן הינו צד להסדר מיום 17.8.1993 אליו הגיעו הצדדים, על-מנת שיהיה צד לערעור ולכן אף דינה של טענתו זו להידחות. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה, כי דינו של הערעור שהוגש מטעם מר שלמה פלדמן – להידחות אף הוא. סוף דבר 18. לסיכום, ולאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעורה של טקסי המרכז (עע"ם 5949/04) וכן לדחות את ערעורו של מר שלמה פלדמן, מנהל אגף התנועה בעיריית תל-אביב-יפו (עע"ם 6516/04), ולהשאיר את הוצאות המשפט שהוטלו עליו על כנן. כמו-כן, אציע לחבריי לחייב כל אחד מהמערערים לשלם למשיבה 1, השרון שרות טקסי בע"מ, סכום של 20,000 ש"ח. 19. על המשיבים 2 ו- 3 והגורמים השונים המטפלים בהסדרת התחבורה הציבורית במתחם התחנה המרכזית החדשה לפעול, ככל שניתן, לזירוז ההליכים בכל הנוגע לקביעת חלוקת הקצאת המקומות ברחוב צמח דוד בתחנה המרכזית החדשה, וזאת על-פי מכלול השיקולים העניינים השונים ובנוגע לכלל תאגידי המוניות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט ג'ובראן, לפיו דין הערעור להידחות. ביסוד גישתי זו עומדת הגישה לפיה על הרשות המנהלית לנהוג במשאבי הציבור שהופקדו בידיה בנאמנות, הגינות, וסבירות. במיוחד אמורים הדברים ככל שמדובר במשאבים ציבוריים מוגבלים. בנסיבות אלה, מוטלת החובה על הרשות המנהלית להקצות משאבים אלה על בסיס קריטריונים ברורים ואחידים, ובאופן שאינו מפלה (ראו, למשל, בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר, פ"ד מב(4), 705). בחובה זו לא עמדו המשיבים בתיק שבפנינו. לאור העובדה שרחוב צמח דוד הינו החלופה היחידה כיום להסדרת תחנות קצה למוניות שירות באזור התחנה המרכזית החדשה, הקצאת התחנות לחברות המוניות השונות צריכה להיעשות, כאמור, על בסיס קריטריונים ברורים ושוויוניים. אין לקבל מצב בו חברת מוניות אחת תקבל את כל מקומות החניה ברחוב, ואילו חברות אחרות לא תקבלנה דבר. המשיבים לא הצביעו על כל שיקול המסביר את העדפתה המוחלטת של חברת טקסי המרכז על פני חברות מוניות אחרות. לפיכך, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי הסדרי התחבורה הציבורית הנוהגים ברחוב צמח דוד ביחס לתחנות קצה של מוניות שירות אינם יכולים להמשיך לעמוד על כנם. מקובלת עלי גם מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין בהסכם משנת 1993 כדי לשנות לענייננו. כפי שעולה מלשון ההסכם עצמו, מדובר היה בקביעת הסדרים זמניים בלבד. זאת ועוד, ההסכם עצמו מדבר רק על מתן "עדיפות" לחברת טקסי המרכז בהקצאת תחנות קצה, ולא בהתחייבות מוחלטת של העירייה להקצות לה תחנות קצה נוספות. ה נ ש י א השופטת ע' ארבל: אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט ג'ובראן ולדברים שהוסיף חברי הנשיא ברק. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, כ"ו בחשוון תשס"ו (28.11.05). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04059490_H05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il