איילון חברה לביטוח בע"מ נ. אייל בקר

החלטה בתיק רע"א 5946/10 בבית המשפט העליון רע"א 5946/10 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין המבקשות: 1. איילון חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אייל בקר 2. יבגני לברושקו 3. יבגני מליכוב 4. ב.נ.ש אספלטים בע"מ 5. מגדל חברה לביטוח בע"מ 6. ב.מ תדלוק ייזום ופיתוח בע"מ 7. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז מיום 23.6.10 בת.א. 2141-08-07 שניתנה על-ידי כבוד השופטת א' דודקביץ' בשם המבקשות: עו"ד ח' מאיר בשם המשיב 1: עו"ד א' קנר בשם המשיב 3: עו"ד ג' לוי בשם המשיבה 5: עו"ד א' צחייק בשם המשיבה 7: עו"ד א' אמודאי פסק-דין 1. המשיב 1 (להלן: הנפגע) נפגע ממכבש שהופעל על-ידי אדם אחר, עת עסק בעבודות עפר. בהחלטה נשוא בקשה זו (מפי כבוד השופטת א' דודקביץ) נקבע כי המבקשות חבות בגין נזקיו מכוח פוליסת ביטוח שהוציאו למכבש. צדדים נוספים שחבותם נדונה בפני בית המשפט קמא הם החברה שהעסיקה את הנפגע (היא המשיבה 6), מנהל החברה (הוא המשיב 8) והמבטחת שלה (היא המשיבה 7, ולהלן: "הפניקס"); ומנהל העבודה בשטח (הוא המשיב 2), החברה שהעסיקה אותו (היא המשיבה 4) והמבטחת שלה (היא המשיבה 5, ולהלן: "מגדל"). בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי נקבע כי המכבש אינו "רכב מנועי", כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ואולם – משביטחו המבקשות את השימוש במכבש בפוליסת ביטוח חובה יש לראות בכך משום הסכמה של הצדדים לפוליסה לראות במכבש "רכב מנועי". לפיכך נקבע באותה החלטה כי עשויה לעמוד לנפגע עילת תביעה חוזית כלפי המבקשות. 2. הצדדים הסכימו כי לנהג המכבש לא היה רישיון נהיגה ישראלי ועל-כן עמדו לדיון, במסגרת ההחלטה נשוא בקשה זו, השאלה אם הנהיגה במכבש הצריכה רישיון נהיגה, והשאלה אם היעדר רישיון נהיגה שולל את הכיסוי הביטוחי של המבקשות. "מגדל", "הפניקס" ומפעיל המכבש טענו כי פעולת המכבש התמצתה בכבישה בתוך מתחם עבודות סגור וכי לא נדרש לגבי פעולה זו רישיון נהיגה. בית המשפט המחוזי קבע כי פעולת הכבישה, באופן שבו התבצעה, לא הייתה בגדר "נהיגה" ועל-כן לא הצריכה רישיון נהיגה. זאת שכן הזזת המכבש קדימה ואחורה למרחקים קצרים, בתוך מתחם סגור, אינה נסיעה. בית המשפט המחוזי קבע כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת המונח "תחבורה יבשתית", שפורש ככולל מעבר מאזור גיאוגרפי אחד לאזור גיאוגרפי אחר. בית המשפט המחוזי התייחס גם למכתב שחיבר מר גרינברג ממשרד התחבורה, שבו נכתב, בין היתר, כי: 3. המכבש הנ"ל אינו רשאי לנוע בכביש, אלא באישור קצין משטרה עקב מגבלת מהירות (מהירות נמוכה מ-30 קמ"ש) כקבוע בתקנות תעבורה 39(א). 4. הנוהג במכבש חייב להיות מצויד: א. ברישיון המכבש בר תוקף (אגרה משולמת) ב. בדיקת רישוי שנתית (טסט) בתוקף ג. רישיון נהיגה בר-תוקף בית המשפט קבע כי יש לפרש את האמור במכתב כך שעל הנוהג במכבש להיות מצויד ברישיון נהיגה רק כאשר הוא נע בכביש. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אפילו ניתן היה לקבוע שלפי דיני התעבורה נדרש רישיון נהיגה לשם הפעלת המכבש, הרי שלעניין חוק הפיצויים רק נהיגה ממש מחייבת רישיון נהיגה. לבסוף, בית המשפט המחוזי הוסיף כי פוליסת הביטוח לא קבעה באופן מפורש כי המבטח יהיה פטור מחובתו אם הנוהג ברכב לא החזיק רישיון נהיגה תקף, ועל-כן אין מקום ליתן תוקף להוראה כזו. 3. המבקשות טוענות כי עולה מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי שכל נסיעה במכונה ניידת במתחם סגור אינה מצריכה רישיון נהיגה, ותוצאה זו מגבירה במידה ניכרת את הסכנה לתאונות ולפגיעות גוף. עוד הן מוסיפות, כי הוראות פקודת התעבורה [נוסח חדש], כמו גם המכתב ממר גרינברג, מורים באופן חד-משמעי כי חובת רישיון הנהיגה אינה מסויגת ואינה מבחינה בין נהיגה בכביש פתוח לבין נהיגה במתחם סגור. המבקשות מפרטות עוד מספר טענות לעניין השאלה אם פוליסת הביטוח החריגה נהיגה ללא רישיון באופן מפורש ובולט דיו, כנדרש לפי הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. ראשית, הן טוענות כי איש מהצדדים לא התייחס לעניין זה בכתבי טענותיו, ובכלל זה לא נטען כי המבוטח לפי הפוליסה לא ידע על התנאי הנוגע לנהיגה ללא רישיון; שנית, המבקשות מציינות כי המדובר בפוליסה תקנית וקצרה ביותר; ושלישית, המבקשות סבורות כי אף לגוף הטענה, החרגת הנהיגה ללא רישיון מן הכיסוי הביטוחי נעשתה באופן הממלא אחר הוראות סעיף 3 הנזכר. 4. "מגדל", היא המשיבה 5, סומכת ידיה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. עוד היא טוענת כי רישיון נהיגה אינו תמיד תנאי לחיוב לפי פוליסת חובה, ומפרטת מספר מקרים של שימוש ברכב שאינם מצריכים רישיון נהיגה, כגון עלייה לרכב וירידה ממנו. "הפניקס", היא המשיבה 7, סבורה כי אין להבין את פסק-דינו של בית המשפט קמא כמעניק לגיטימציה לנהיגה ללא רישיון, שכן נקבע בו כי פעולת הכבישה כלל לא היוותה "נהיגה". "הפניקס" מוסיפה כי השימוש שנעשה במכבש אינו תחבורתי, ואין להחיל עליו את דיני התעבורה. לעניין הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח טוענת "הפניקס" כי בית המשפט אינו כבול לטענות הצדדים בהנמקת החלטתו, כי הוראות סעיף זה הופעלו בעבר ביחס לפוליסות ביטוח חובה, כי יש לבחון את הפוליסה ביחס להוראות החוק ומבלי לייחס משקל למידת הבנתו בפועל של מבוטח מסוים כזה או אחר את הוראות הפוליסה, ולבסוף – כי נוסחה העכשווי של הפוליסה התקנית נוקט בלשון מפורשת יותר. "הפניקס" מוסיפה כי לטעמה ציפייתו הסבירה של המבוטח היא כי פעולת הכבישה באתר עבודה סגור לא תיחשב כנהיגה ולא תצריך רישיון נהיגה. המשיב 3 הצטרף לטיעוני "הפניקס" ואילו הנפגע ביקש שלא להביע עמדה במסגרת הליך זה. 5. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. השאלה העיקרית בענייננו היא אם פעולת הכבישה, בדרך של נסיעה קדימה ואחורה במתחם סגור, היא בגדר "נהיגה" המצריכה רישיון נהיגה תקף. מבחינה פיזית, המכבש נסע קדימה ואחורה, ונשלט על-ידי נהג. אף שעניין זה לא נדון במפורש בבית המשפט קמא, עולה מן ההחלטה נשוא הבקשה ומן ההחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי בתיק זה, כי מושבו של הנהג היה על המכבש, ולמכבש, כך נראה, היה מנוע שבאמצעותו נע (נקבע כי באישור קצין משטרה יכול היה לנוע גם בכביש). המסקנה הרגילה והמתבקשת מדברים אלה היא כי הפעלת המכבש באופן זה היא "נהיגה" המצריכה רישיון נהיגה. גם בחינה של המאפיינים המיוחדים של מקרה זה אינה מגלה הצדקה לסטות ממסקנה זו. 6. מאפיין אחד של פעולת המכבש, שנטען לגביו כי הוא מייחד אותה מנהיגה רגילה, הוא כי מטרתה אינה "תחבורה יבשתית" – המכבש נע בעת התאונה קדימה ואחורה על-מנת לכבוש את האספלט ולא על-מנת להוביל אנשים או מטען מאזור גיאוגרפי אחד למשנהו. אף שתחילה נראה כי מאפיין זה עשוי להיות ייחודי לפעולת המכבש, הרי שלמעשה פעמים רבות נהיגה אינה נעשית למטרת "תחבורה יבשתית". כך למשל, פעולת ההחניה של רכב היא נהיגה, המצריכה רישיון נהיגה, אף שמטרתה אינה "תחבורה יבשתית". למעשה, קיומו של ייעוד ל"תחבורה יבשתית" הוא רלוונטי להגדרת הרכב במסגרת הגדרת "רכב מנועי" (סעיף 1 לחוק הפיצויים) ולא במסגרת בחינת הנסיבות הקונקרטיות שבהן הופעל הכלי. על כך כבר נכתב כי: בביטוי "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית" מגולמות שתי דרישות נפרדות, ומצטברות. הדרישה הראשונה היא שלפחות אחד מייעודיו של הרכב יהיה לשמש לתחבורה יבשתית. הדרישה השנייה היא שייעוד תחבורתי זה יהיה "עיקר יעודו" של הרכב. במסגרת זו, עלינו להתמקד בבחינת ייעודו של כלי הרכב, על-פי טיבו. ההכרעה בשאלה אם מדובר בכלי רכב המשמש לתחבורה יבשתית, אינה תלויה בנסיבות המיוחדות שבהן הופעל הכלי בעת קרות התאונה למשיב. אין נפקא מנה, בשלב הנוכחי, אם כלי הרכב הספציפי, אשר היה מעורב במאורע החשוד כתאונת דרכים, שימש אותה שעה ל"עיקר יעודו" שהוא "תחבורה יבשתית", אם לאו (רע"א 613/95 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659, 667-666 (1997)). ויודגש: בשלב מאוחר יותר של הבחינה עשויה לעיתים להיות חשיבות לשאלת טיב השימוש ברכב – עת נבחנת ההגדרה בחוק ל"תאונת דרכים" לפי החלופה של "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (ההדגשה הוספה). 7. מאפיין נוסף של פעולת המכבש במקרה זה הוא כי פעולתו התבצעה במתחם סגור. אלא שלעובדה זו אין נפקות לעניין שאלת הצורך ברישיון נהיגה, ונראה כי אף בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי היא קיבלה ביטוי רק לצורך הדגשת אופייה של פעולת המכבש כבלתי תחבורתית. משנקבע כי אין מניעה שנהיגה תיעשה אף לצורך שאינו תחבורתי, אין עוד משמעות לכך שהיא התבצעה במתחם סגור. "מגדל" ו"הפניקס" מונות מספר שימושים ברכב, אשר ביצועם ללא רישיון נהיגה אינו פוגם בכיסוי הביטוחי, וביניהם: עליה לרכב או ירידה ממנו וסגירה או פתיחה של דלתות. אכן, רישיון נהיגה אינו תמיד תנאי לחיוב על-פי הפוליסה; אולם השימושים השונים שאותם מונות "מגדל" ו"הפניקס" אינם דומים למקרה שלפנינו, שכן לא מתקיימים בהם המאפיינים הפיזיים של נהיגה. משכך, אין גם ממש בחשש שהביעה "הפניקס" מפני הרחבת הדרישה לרישיון נהיגה והחלתה גם לגבי פעילויות שאינן נהיגה. 8. גם מכתבו של מר גרינברג, המתייחס לדרישות דיני התעבורה ביחס לנוהג במכבש (ולא בו בלבד אנו תולים את תוצאת הבקשה), תומך במסקנה כי הנהיגה בו – בין שהיא נעשית בכביש ובין שהיא נעשית במתחם סגור – מצריכה רישיון נהיגה. סעיף 4 למכתב זה מפרט מהם המסמכים שהנוהג במכבש צריך להיות מצויד בהם, כשהם בתוקף. אלה אינם מותנים באופן כלשהו בקיומו של אישור לנוע בכביש לפי סעיף 3 למכתב, או בתנועה בפועל בכביש. בנוסף, לשונו של סעיף 4 מתייחסת ל"נוהג" ואילו סעיף 3 למכתב מתייחס לתנועה בכביש ולא לנהיגה. גם בכך יש כדי לתמוך באפשרות הפרשנית שלפיה מדובר בסעיפים נפרדים ועצמאיים. עוד יש לזכור כי הדרישה לרישיון נהיגה בר תוקף הוא אחד מבין שלוש דרישות המנויות בסעיף 4. אין זה סביר כי רישיון נהיגה יידרש על-מנת לנהוג בכביש פתוח בלבד, ואילו רישיון מכבש ובדיקת רישוי שנתית, המנויים אף הם באותו סעיף במכתב, יידרשו גם ביחס למכבש הפועל במתחם סגור. באותה מידה אין זה סביר כי מכבש הפועל במתחם סגור יהיה פטור מן הדרישות לרישיון מכבש ולבדיקת רישוי שנתית. המסקנה היא, אם כן, שהדרישה לרישיון נהיגה בר תוקף מתייחסת גם לנהיגה במתחם סגור. 10. לעניין שאלת קיום הוראותיו של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח סבור אני כי משלא טענו הצדדים לעניין זה לפני בית המשפט המחוזי, אין מקום להכריע על-פיו כעת. עם זאת ייאמר, כי רב השוני בין המקרה המתואר כאן לבין המקרים המוזכרים על-ידי "הפניקס", שבהם התייחס בית המשפט העליון לנפקותו של סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח ביחס להוראות בפוליסת ביטוח חובה. כך למשל, בעניין חמאדה (ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג(5) 849 (1999)) נקבע כי ככל שהתכוונו הצדדים ליצור פוליסה "על תנאי", שתחולתה תיקבע לפי הכרעת הפסיקה בעתיד אם הכלי המבוטח עונה על הגדרת "רכב מנועי", הרי שסייג כזה לא הופיע בפוליסה באופן מפורש ובולט; ובעניין קדוש (ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, תק-על 2007(2), 4663 (2007)) לא ניתן היה לעמוד על משמעות הסייג לפוליסה מבלי לקרוא יחדיו הוראות שהופיעו בחלקים נפרדים של הפוליסה. בענייננו, לעומת זאת, הפוליסה מציינת במפורש, תחת הכותרת "בני אדם הרשאים לנהוג ברכב" את התנאי שלפיו "אדם הנוהג... הינו בעל רישיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג כלי הרכב הנקוב בתעודה". לפיכך נראה כי מתקיימת הדרישה שלפיה "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו" (סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח) – אף שנראה גם כי הנוסח העכשווי של הפוליסה התקנית הוא מפורש יותר ועל-כן עדיף. התוצאה היא שיש לקבוע כי מפעיל המכבש, נהג בו, ומשעשה כך בלא רישיון נהיגה בר תוקף – לא הייתה הנהיגה מבוטחת. לאור כל האמור, הערעור מתקבל. "מגדל" ו"הפניקס" יישאו, בחלקים שווים, בהוצאות המבקשות ובשכר טרחת עורך-דינן בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ו בטבת התשע"א (2.1.2011) המשנה-לנשיאה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10059460_P03.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il