בג"ץ 5941-08
טרם נותח
פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 5941/08
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5941/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' דנציגר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי בנתניה
3. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד ר' טירר; עו"ד א' מור סיניבר
בשם המשיבה 3:
עו"ד ת' נוה
פסק-דין
השופט י' דנציגר:
בפנינו עתירה לצו על תנאי המופנה כנגד המשיבים אשר יורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי בנתניה (להלן: בית הדין האזורי), מיום 11.3.2007, במסגרתה נקבע כי המשיבה 3, אשתו של העותר, זכאית למדור ספציפי ולמזונות מהעותר, כפי שיפורט להלן, ומדוע לא תבוטל החלטתו של המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול), מיום 26.2.2008, במסגרתה נדחה הערעור על החלטת בית הדין האזורי.
הרקע העובדתי וההליכים שקדמו להגשת עתירה זו
1. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו ביום 14.8.1973, ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים, כולם כיום בגירים. במשך חייהם המשותפים התגוררו בני הזוג בבית ב[...] הרשום בטאבו על שם שני בני הזוג (להלן: הבית המשותף). לטענת העותר, יחסי הצדדים עלו על שרטון לפני שנים רבות ואין ביניהם תקשורת כלשהי. בחודש מרץ 2003 עזב העותר את הבית המשותף, ומאז חיים הצדדים בפירוד.
2. ביום 27.3.2006 הגיש העותר לבית הדין האזורי תביעה לגירושין וכרך בה את נושא הרכוש (הרכוש העיקרי של הצדדים הוא הבית המשותף).
3. ביום 4.6.2006 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי תביעה למזונותיה וכן תביעה לשלום בית ולהכרזת העותר כמורד. בד בבד הגישה המשיבה בקשה למתן צו למדור ייחודי וצו עיקול זמני על הבית המשותף. בו ביום נעתר בית הדין האזורי (כבוד הדיין הרב א' שינדלר) לבקשה להטיל צו עיקול זמני על הבית המשותף. כמו כן ניתנה באותו יום החלטה בעניין הבקשה למדור ייחודי, לפיה:
"לצדדים קבוע מועד לדיון בקרוב.
על ב"כ האשה להעלות בקשתה במהלך הדיון.
ביה"ד בהרכבו המלא ידון ויחליט בבקשה."
4. ביום 11.6.2008 התקיים דיון בתביעותיהם ההדדיות של בני הזוג. בין היתר, עולה מפרוטוקול הדיון, כי באת כוחה של המשיבה ציינה באותו דיון:
"יש ענין של מדור ספציפי שביה"ד אמר שבהרכב מלא תינתן החלטה..."
בסופו של דיון זה נקבע מועד לשמיעת ההוכחות.
5. במקביל להליכים שהתנהלו בפני בית הדין האזורי, הגיש העותר לבית המשפט לענייני משפחה, ביום 14.11.2006, תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בעניין הבית המשותף.
6. ביום 5.12.2006 ניתנה החלטה על ידי בית הדין האזורי, בה צויין כי "במסגרת תביעותיה עתרה האשה ליתן לה סעד ולקבוע את בית הצדדים שב[...], הידוע כ[...] כמדורה היחודי". בית הדין האזורי הוציא צו זמני הקובע שהבית המשותף ישמש כמדור הספציפי של המשיבה:
"ביה"ד קובע שכל עוד לא הוכח שהאשה חייבת להתגרש הבעל חייב במזונותיה ובמדורה.
בדין המדור שחייב בו הבעל נאמר שעולה עמו ואינה יורדת עמו, ובדרך כלל מדור זה, הוא המדור שבו גרו הצדדים כבני זוג.
כמו כן באם תתקבל תביעת האשה לשלום בית יש לקבוע את דירת הצדדים כמדורה היחודי וזאת בכדי שלא לסכל פסק דינו של בית הדין וכדי שיתאפשר ביצוע *שלום הבית...
לאור האמור לעיל ביה"ד יוציא צו זמני הקובע שהדירה המוזכרת לעיל תשמש כמדורה היחודי של האשה".
צו למדור ספציפי, בהתאם לאמור בהחלטה זו, ניתן ביום 4.1.2007.
7. בית הדין האזורי נתן את פסק דינו ביום 11.3.2007, במסגרתו נדחתה תביעת העותר לגירושין (תוך שצויין כי העותר העלה טענות כלפי המשיבה אשר לא הוכחו) והתקבלה תביעת המשיבה לשלום בית. בנוסף, הפך בית הדין האזורי את הצו הזמני שניתן בעניין המדור הספציפי לצו קבוע, וכן חייב את העותר לשלם למשיבה מזונות:
"בענין הצו למדור ספציפי ביה"ד קובע שצו זה יהפוך לצו קבוע. ביה"ד קובע שצו זה ניתן ----- [כך במקור - י.ד.] לתביעת האשה לשלום בית וכן כסות בתביעתה למזונות, ביה"ד קובע שהבית בו גרה האשה ישמש למדורה השליו במסגרת חיובו של הבעל במדור אשתו[.] בענין תביע[ת] האשה להשלמת מזונותיה... הבעל ישלם למזונות אשתו סך של 1500 ₪ לחודש...".
8. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הגדול נדחה ביום 26.2.2008. כבוד הדיין הרב דיכובסקי ציין כי לדידו, השימוש בזכות למדור ספציפי מוגבלת "למקרים שבהם לא אבדה התקוה לחדוש הקשר בין הצדדים" אלא "שבמקרים של 'מות הנישואין', לא הייתי משתמש בזה". יחד עם זאת, סבר הרב דיכובסקי כי המקרה דנן אינו מקרה של "מות הנישואין", מהטעמים שפירט בהחלטתו. נשיא בית הדין, הרב ש' מ' עמר, והדיין הרב ע' בר שלום הצטרפו לדעתו של הרב דיכובסקי.
טענות העותר
9. לטענת העותר, החלטותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הגדול פוגעות בכללי הצדק הטבעי ובזכויות היסוד שלו. לדבריו, מעולם לא הוגשה על ידי המשיבה תביעה למדור ספציפי, ולכן מדובר בסעד שלא התבקש ולפיכך ההחלטות ניתנו תוך חריגה מסמכות (יצויין, כי לעתירה לא צורפו תביעתה של המבקשת לשלום בית ובקשותיה לעיקול זמני ולמדור ספציפי, אולם אלה צורפו לתגובת המשיבה). העותר מוסיף בהקשר זה, כי צו למדור ספציפי שולל מהבעל את זכותו הקניינית - המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - ליהנות מביתו ומרכושו, ופוגע בזכות לשוויון.
10. עוד טוען העותר, כי בית הדין האזורי ובית הדין הגדול שגו כאשר פסקו למשיבה מזונות.
11. לעותר טענות נוספות, לפיהן בית הדין האזורי התערב במשא ומתן שבין הצדדים, תוך שהוא מנסה לשדל את העותר לשלם לאישה כמה שיותר.
טענות המשיבה
12. טענתה הראשונה והעיקרית של המשיבה הינה כי במהלך כל הדיונים וההליכים שהתנהלו, נמנע העותר מלהעלות טענה של חוסר סמכות בעניין סמכותו של בית הדין הרבני ליתן סעד של מדור ספציפי. משלא נטענה טענה זו בהזדמנות הראשונה, אין מקום למתן סעד על ידי בית משפט זה.
13. טענה נוספת של המשיבה הינה כי העותר העלים עובדות מהותיות מעיני בית המשפט, בין היתר, בטענתו כי המשיבה מעולם לא ביקשה סעד של מדור ספציפי.
14. עוד טוענת המשיבה כי העתירה הוגשה בשיהוי, שכן פסק דינו של בית הדין הגדול ניתן למעלה מארבעה חודשים עובר להגשת העתירה.
15. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ולפיכך אין מקום להתערב בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים בעניין המדור הספציפי ובעניין מזונותיה, החלטות שניתנו על יסוד טענותיהם של הצדדים כפי שהוכחו בפני בית הדין האזורי ובית הדין הגדול.
דיון והכרעה
16. בית משפט זה שב וקבע כי בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אין הוא יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים בכלל ועל בתי הדין הרבניים בפרט. בית משפט זה יתערב בהחלטות בתי הדין הדתיים אך כאשר נדרש סעד מן הצדק אשר אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר או כשההחלטות ניתנו תוך חריגה מסמכות [בג"ץ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 27.5.2008)]. באשר לעילת ההתערבות שעניינה חריגה מסמכות, הפסיקה פירשה מושג זה ככולל שני עניינים נוספים: אי החלת הוראות חוק המכוונות אל בית הדין הדתי; ופגיעה בכללי הצדק הטבעי [בג"ץ 2642/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים (לא פורסם, 8.4.2008)].
17. בכפוף לחריגים, לא יינתן על ידי בית משפט זה סעד כאשר נטענת טענה של חוסר סמכות כלפי בתי הדין הדתיים, אלא אם הועלתה טענת חוסר הסמכות בהזדמנות הראשונה, כך על פי סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה [השוו: בג"ץ 9858/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 30.3.2008); ראו גם: אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי - עילות הסף 23 (2008)].
18. במקרה דנן, עמדו בפני בית הדין הרבני תביעתה של המשיבה לשלום בית ובקשתה למדור ספציפי. אין חולק כי תביעה לשלום בית הינה בסמכותו של בית הדין הרבני [ראו: בג"ץ 207/04 גולדמברג נ' גולדמברג (לא פורסם, 16.10.2005), סעיף 17 לפסק דינה של כבוד השופטת מ' נאור]. יש הגורסים, כי סעד שעניינו מדור ספציפי הינו למעשה חלק מתביעה לשלום בית [ראו: בג"ץ 304/04 יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי (לא פורסם, 6.7.2005), סעיף 23 לפסק דינה של כבוד השופטת ע' ארבל]. מכל מקום, בענייננו שני הסעדים נתבעו באופן מפורש ובמסגרת בקשות נפרדות. בשני עניינים אלה ניתנה לבעלי הדין הזדמנות לטעון בפני בית הדין הרבני, ודברים אלו אף עלו במהלך הדיונים בעל-פה, כפי שעולה הן מפרוטוקול הדיון והן מהחלטותיו של בית הדין האזורי. מעיון בכתבי הדין ובפרוטוקולים שהועמדו לעיוננו, נמצא כי העותר לא מצא לנכון לטעון בפני בית הדין האזורי כי זה נעדר סמכות לדון בשאלות אלה, וגם בבית הדין הגדול לא העלה טענה כגון זו. כאמור, בנסיבות בהן טענת חוסר הסמכות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, לא יינתן סעד על ידי בית משפט זה, אלא במקרים חריגים. ממילא, טענותיו של העותר כי בית הדין הרבני העניק למשיבה סעד שמעולם לא התבקש, הופרכו. בנסיבות אלה, אין יסוד לטענת העותר כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו בכך שהעניק למשיבה את הסעד של מדור ספציפי.
19. אשר לטענה בעניין פסיקת מזונותיה של המשיבה, הרי שעסקינן בטענות ערעוריות גרידא, אשר אינן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה [ראו למשל: בג"ץ 8922/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (לא פורסם, 4.11.2007)].
20. אשר לטענה בדבר התערבות בית הדין האזורי במשא ומתן בין הצדדים, מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 9.11.2006, שצורף לעתירה (נספח ט'), עולה כי אין יסוד לטענות העותר בעניין זה. אכן, בית הדין ניסה להביא את הצדדים לפשרה, וזאת חלף מתן פסק דין לרעת הבעל, כפי שצויין מפי בית הדין האזורי (עמ' 1, שורה 35-36 לפרוטוקול):
"על פי החוק אין לו הוכחות ובעצם ניתן לדחות תביעתו לגירושין אבל כדאי להיות ראליים ופרקטיים, מה רוצה האשה כפיצוי"
יחד עם זאת, בעצם ניסיונו של בית הדין האזורי להביא לפשרה בין הצדדים, אין כל פסול, ובוודאי לא פסול אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה.
21. על יסוד כל האמור לעיל, דינה של העתירה להידחות על הסף, וכך אנו פוסקים. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.
ניתן היום, ט' באב תשס"ח (10.8.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08059410_W02.doc חכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il