שלומי קריכלי נ. מדינת ישראל

4 1 בבית המשפט העליון ער"פ 5932/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: שלומי קריכלי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי בבש"פ 4895/22 מיום 21.8.2022 בשם המערער: עו"ד אייל אבולפיה פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי בבש"פ 4895/22 מיום 21.8.2022 בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור. ביום 18.7.2022 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת השופטת ט' אוסטפלד נאוי, ס.נ. מבית משפט השלום בנתניה בת"פ 52604-08-19 מיום 3.7.2022 שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו. בבקשתו טען המערער כי האיחור בהגשת הערעור נבע מכך שבא-כוחו טעה לסבור שהמועד להגשת ערעור בעניין פסלות שופט עומד על 14 ימים מיום מתן ההחלטה. כמו כן, בימים שלאחר מתן ההחלטה שהה בא-כוחו מספר ימים מחוץ לגבולות המדינה, ועם חזרתו לישראל סבל מכאבים כתוצאה מבעיה רפואית שבגינה נקבע לו מועד לניתוח. המערער הוסיף כי גם סיכויי הערעור מצדיקים היעתרות לבקשה וכי המשיבה הייתה ערה לכוונתו להגיש ערעור פסלות. בתגובתה טענה המשיבה כי כבר בזמן אמת הופנתה תשומת ליבו של בא-כוח המערער לכך שעל הערעור להיות מוגש בתוך חמישה ימים ממועד מתן ההחלטה, אך הוא נמנע מלברר זאת. כמו כן, ביום 10.7.2022 ביקש המערער לדחות דיון שנקבע לפני בית משפט השלום מהטעם שבכוונתו להגיש ערעור על החלטת הפסלות. בית המשפט נעתר לכך ודחה את הדיון ליום 17.7.2022. חרף זאת לא טרח המערער להגיש את הערעור, ביקש להורות על דחייה נוספת של הדיון ורק אז פעל להגשת הבקשה להארכת המועד. לבסוף הוסיפה המשיבה כי גם סיכויי הערעור נמוכים מאוד. ביום 21.8.2022 דחתה הרשמת את הבקשה. נקבע כי אין בטענה של טעות שבדין כדי להצדיק את הארכת המועד, נוכח העובדה שמדובר באיחור משמעותי ושבא-כוח המשיבה הסב את תשומת ליבו של בא-כוח המערער כי לרשותו חמישה ימים בלבד להגשת הערעור. עוד קבעה הרשמת כי המערער לא ביסס את הקשר בין מצבו הרפואי הנטען של בא כוחו לבין האיחור בהגשת הערעור כמו גם הבקשה להארכת המועד. מכאן הערעור שלפנַי, בו שב המערער על טענותיו כי האיחור בהגשת ערעורו נבע בשל טעות אנוש בתום לב של בא-כוחו אשר סבל מכאבים עזים בשל מצבו הרפואי, וכי הן המשיבה והן בית המשפט ידעו על כוונתו להגיש ערעור, כך שלא נפגעה ציפייתו של מי מהמעורבים בהליך. המערער הוסיף כי בקשתו הוגשה ביום 17.7.2022 ולא ביום 18.7.2022, ומדובר באיחור קצר ביותר בן 7 ימים בלבד; כי אמת המידה להיעתרות לבקשה להארכת מועד בהליך פלילי מקלה יחסית; כי לא ניתן לומר שסיכויי הערעור נמוכים; וכי די בכך שהרשמת לא התייחסה בהחלטתה לסיכויי הערעור על מנת להצדיק את ביטולה. דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מעין אלו הוא רחב, ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בו (וראו לדוגמה: ער"פ 5025/22 חלף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון, פסקה 3 (31.7.2022); ער"פ 5897/21 בנזכריה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2.9.2021)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. הארכת מועד להגשת ערעור בהליכים פליליים תינתן רק במקרים בהם קיים "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור (ראו למשל: ער"פ 5230/21 פורוש נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (8.8.2021); ער"פ 1004/21 עובד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (16.2.2021)). זאת נוכח החשיבות הרבה הטמונה בעמידה במועדים הקבועים בדין, הנובעת מעקרון סופיות הדיון כמו גם מהצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים ובפינוי משאבי בית המשפט למתדיינים אחרים (ראו למשל: בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר, פסקה 6 (14.5.2014); רע"א 1399/15 נטיב נ' רוגוז'נסקי, פסקה 8 (11.6.2015)). החשיבות בעמידה בסד הזמנים הקבוע בדין מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בערעורים על החלטות שעניינן פסלות שופט. הטעם לכך נעוץ בהשעיית ההליך העיקרי עד להכרעה בערעור ובפרק הזמן הקצר המוקנה להגשת הערעור, שמקורם בשאיפה להסרה מהירה של כל צל ועננה באשר לאובייקטיביות השיפוטית ולמניעת שיבוש אפשרי של ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית (סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ער"מ 5279/21 ד"ר טבעוני אדריכלים בע"מ נ' מועצה מקומית כפר מנדא, פסקאות 11-10 (26.8.2021) (להלן: עניין טבעוני); בש"פ 5925/20 מקייטן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (27.8.2020); בש"פ 151/20 טמסיס נ' עיריית נוף הגליל, פסקה 6 (12.1.2020)). על רקע זה נוקטת הפסיקה במשנה זהירות ובצמצום במתן הארכות מועד להגשת ערעורים על החלטות פסלות (עניין טבעוני, פסקה 11; ראו גם בהחלטות רשמי בית משפט זה: בש"פ 6991/16 אלישיב נ' משטרת ישראל (11.9.2016); בש"א 4541/22 טוטאל קשת עובדים בע"מ נ' פקיד שומה, פסקה 4 (7.7.2022)). בהתחשב באמור, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת הרשמת לפיה אין בנמצא טעם ממשי המניח את הדעת המצדיק מתן הארכת מועד בנסיבות העניין. כפי שציין המערער עצמו, בשיחה שערך בא-כוחו עם בא-כוח המשיבה כשלושה ימים בלבד לאחר מתן החלטתו של בית משפט השלום, ציין בא-כוח המשיבה כי נתונים למערער 5 ימים בלבד להגשת ערעור הפסלות. אלא שבא-כוח המערער לא פעל לבירור העניין ושקט על שמריו. כמו כן, המערער לא הניח לפני הרשמת כל מסמך המצביע על כך שמצבו הרפואי של בא-כוחו מנע ממנו להגיש את הערעור במועדו או למצער בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הנקובה בדין. בהקשר זה יובהר כי אין בצירופם של המסמכים הרפואיים לערעור שלפנַי כדי לשנות מן המסקנה האמורה. לא זו בלבד שערעור על פסק דין של רשמת בית המשפט אינו אכסניה לביצוע "מקצה שיפורים" בבקשה המקורית (וראו: ערג"ץ 5114/22 שטרן נ' הרשות (31.7.2022); ער"א 4164/22 צרפתי נ' עו"ד אביעד בללתי, פסקה 8 (30.6.2022)), אלא שגם לאחר צירופם אין באישורי המחלה כדי להבהיר מדוע לא הגיש המערער את ערעורו או למצער בקשה להארכת המועד להגשתו, חרף העובדה שכן עלה בידו להגיש בקשות לבית משפט השלום ואף להתייצב לדיון. לכל האמור יש להוסיף כי אף לשיטת המערער הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף 7 ימים מהמועד האחרון להגשת הערעור, ומדובר באיחור משמעותי בהינתן פרק הזמן הקצר הקבוע בדין להגשת ערעור פסלות בהליך פלילי. כמו כן, גם סיכויי הערעור אינם מטים את הכף לטובת המערער, וזאת בשים לב למבחן המנחה לבחינת טענות פסלות – חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים (וראו לדוגמה לאחרונה: ער"א 4307/22 יהב נ' נתן שבת, פסקה 2 (5.7.2022); ער"א 3222/22 אלון נ' רפפורט, פסקה 5 (24.5.2022)). משאלו הם פני הדברים, לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת לדחות את בקשת המערער. כאמור, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ז באלול התשפ"ב (‏13.9.2022). ש ו פ ט _________________________ 22059320_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1