פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5931/97
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' ביניש
העותר: לבקוביץ יעקב
נגד
המשיב: משרד הבטחון - אגף השיקום
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: י"ב בתמוז תשנ"ח (6.7.98)
בשם העותר: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר
פסק-דין
העותר שלפנינו הינו נכה צה"ל. דרגת נכותו הכוללת היא 70% ומתוכה 36% נכות באה עליו בתקופת שירותו ועקב שירותו. עתירתו היא כי נורה את המשיב לשלם לו - מלמפרע - תגמול מחוסר פרנסה כהוראת סעיף 6 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- [נוסח משולב] (להלן נכנה אותו - החוק).
העותר זוכה כיום בתגמול השווה לתגמול מחוסר פרנסה לפי סעיף 6 לחוק - על-כך מסכימים הכל - ובקשתו היא כי ישולם לו תגמול זה מלמפרע, החל בשנת 1973 (מועד תביעתו המקורית), או, לחלופין, מיום שהוכר כנכה, בשנת 1986.
לטענת המשיב, אין העותר זכאי לקבל תגמולים על-פי החוק. לא על-פי הוראת סעיף 7 לחוק (תגמול לנכה נצרך) ולא על-פי סעיף 6 לחוק (תגמול לנכה מחוסר פרנסה). העותר אינו טוען לתגמול כנצרך, ועל-כן שאלה זו של נכה נצרך אינה עולה לפנינו להכרעה.
אשר לתגמול לנכה מחוסר פרנסה: בתגובתו לעתירה מסביר המשיב באריכות ובפרוטרוט על-שום-מה-ולמה אין העותר זכאי לתגמול זה. עיקר הדברים הוא, שבמשך השנים לא העמיד עצמו העותר לעבודה - כנדרש בחוק - בנסיון לברר ולמצוא אם מסוגל הוא לעבודה. יתר-על-כן, במהלך השנים סירב העותר לכל ההצעות שהועלו לפניו לשקמו ולשלבו במעגל המפרנסים את עצמם, ולימים אף ניתק כל קשר עם עובדי השיקום.
בדקנו ונמצא לנו כי אכן לא נתקיימו בו בעותר אותם תנאים מוקדמים הנדרשים להכרה בו כנכה מחוסר פרנסה. עיקר הדברים הוא בכך, שהעותר לא עשה את הנדרש כדי לנסות ולקבל עבודה, לא-כל-שכן שסירב לקבל עבודות שהוצעו לו. בנסיבות אלו לא נתקיימו בו בעותר התנאים הקבועים בתקנה 2 לתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשי"ג1953-, הן תקנות שהותקנו מכוח הסמכות האמורה בסעיף 6(ב)(2) לחוק.
כיצד זה איפוא שהעותר מקבל תגמול השווה לתגמול של נכה מחוסר פרנסה? מסתבר כי בבקשו להיטיב עם נכי צה"ל שאינם עומדים בתנאי החוק לקבלת תגמולים, יצר משרד הבטחון קרן מיוחדת, ממנה ניתן לשלם תגמולים מיוחדים ("תג"מ" בעגת השיקום) גם לנכים שאינם זכאים לקבל תגמולים על-פי חוק. העותר נמצא ראוי לקבל תגמולים אלה, ואכן מקבל הוא אותם החל משנת 1994. ואולם, כאמור, אין העותר מוכן לספק עצמו בכך, ומבקש הוא כי תגמולים אלה ישולמו לו מלמפרע. דא עקא, תקנון הקרן המיוחדת קובע כי תשלומי תג"מ לא יינתנו מלמפרע אלא משעת ההכרה בנכה כזכאי להם ולהבא. מטעם זה מקבל העותר תג"מ - כאילו היה נכה מחוסר פרנסה - אך אין הוא זכאי לקבלם מלמפרע. גם בהנחייה זו - אשר העותר אינו תוקף אותה במישרין - לא מצאנו פגם.
נמצא לנו, איפוא, שהעותר אינו זכאי לקבל תגמולים כנכה מחוסר פרנסה על פי החוק. זכאי הוא, אמנם, לתשלומי תג"מ, אך לא מלמפרע. בנסיבות אלה כולן לא נמצא לנו כי העותר זכאי למבוקשו ואנו מחליטים לדחות את העתירה.
היום, י"ב בתמוז תשנ"ח (6.7.98)
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97059310.G07