אביהו פרץ נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 59305-04-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אביהו פרץ נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 26496-09-21 מיום 21.4.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת הבכירה שרון לארי-בבלי בשם המערערים: עו"ד אהרן פרקש פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת הבכירה ש' לארי-בבלי) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. ביום 17.9.2021 הוגש נגד המערער ואחיו כתב אישום בגין מעורבותם באירוע אלימות בכביש. לאחר שהחל הליך הוכחות, ביום 2.5.2023 הגיעו הצדדים להסדר והמערער הודה בכתב אישום מתוקן והורשע בביצוע עבירת תקיפת סתם ואיומים. ב"כ המשיבה הצהירה לפרוטוקול כי הצדדים יטענו באופן חופשי לעונש אך המשיבה הסכימה להגביל עצמה למאסר שירוצה בעבודות שירות. המערער נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן, ובדיון ביום 15.7.2024 התבקשה עמדת הממונה על עבודות שירות. 2. ביום 21.4.2025 התקיים דיון טיעונים לעונש. כעולה מפרוטוקול הדיון, במסגרת טיעוניה לעונש ציינה ב"כ המשיבה, בין היתר, כי "המאשימה סבורה כי מתחם הענישה נע בין חודש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. לאחר שבית המשפט מעיר לי שזוהי אינה העמדה העונשית המוצגת בתיקים כאלה ושזה אינו מתחם הענישה בפסיקה אני מתקנת וטוענת למתחם שנע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל". לטענת המערער, המשיבה עתרה לעונש של חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות, אך בטרם סיימה ב"כ המשיבה את טיעוניה ובטרם השמיע בא כוחו את טענותיו, בית המשפט קטע את דברי ב"כ המשיבה ואמר לב"כ המערער: "כתבתי כבר גזר דין של תשעה חודשי עבודות שירות. תצא החוצה ותסגור עם המאשימה על עונש מוסכם ואתקן את גזר הדין". עוד לטענת המערער, המערער ובא כוחו יצאו מהאולם, ובא כוחו התייעץ טלפונית עם הסניגוריה הציבורית שהביעה עמדה לפיה בנסיבות דנן יש לבקש את פסילת המותב. עם חזרתו לאולם ביקש ב"כ המערער את פסילת המותב, וכך תועדו הדברים בפרוטוקול הדיון עובר לתיקונו: "חזרתי כרגע מהתייעצות עם הסנגוריה ומאחר שבית המשפט אמר מקודם למאשימה שהמתחמים שהיא טוענת אינם המתחמים בחוק ומראש בית המשפט סבר שהעונש של עבודות שירות הוא נמוך, אני מבקש לפסול את המותב". 3. בית המשפט דחה את הבקשה לאלתר. בית המשפט ציין כי כבר בעת שהוצג הסדר בדיון קודם, בית המשפט הביע תמיהה על כך שהמשיבה כבלה עצמה לעבודות שירות, "זאת בפרט, נוכח העובדה שהנאשמים גם ניסו להטעות את בית המשפט וגם הודו רק לאחר עדותו קורעת הלב של המתלונן". עם זאת, צוין כי בית המשפט הודיע כבר בדיון הקודם שיכבד את ההסדר; כי אותה תמיהה שהובעה בדיון הקודם הובעה בדיון הנ"ל נוכח עמדת המשיבה לחמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ובהינתן חומרת מעשיו של המערער; וכי התמיהה שהובעה אינה מעידה על חשש ממשי למשוא פנים. 4. המערער הודיע כי בכוונתו להגיש ערעור, וכעולה מפרוטוקול הדיון המתוקן, הפנה לסעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) הקובע כי משהודיע בעל דין על כוונתו לערער על החלטה בבקשת פסלות "יופסק המשפט ולא יימשך עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט השופט [...] מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך במשפט". בית המשפט קבע כי הצדדים יסיימו לטעון לעונש והמשך הדיון יידחה עד לקבלת החלטה בערעור. בית המשפט ציין כי לא מצא להפסיק את הטיעונים לעונש או כי ייגרם עיוות דין אם הצדדים ישלימו את טענותיהם והוסיף כי מדובר בתיק בן ארבע שנים שרוב הדחיות בו רובצות לפתחו של המערער. בהתאם להחלטת בית המשפט, הצדדים השלימו את טיעוניהם, והתיק נקבע לשמיעת גזר דין ליום 25.5.2025, ככל שלא תינתן החלטה המורה על פסילת המותב. 5. כפי שאוזכר, בקשה שהגיש המערער לתיקון פרוטוקול הדיון התקבלה באופן חלקי, ולפרוטוקול הדיון נוספה התייחסותו של ב"כ המערער לברירת המחדל הקבועה בסעיף 147(א) לחסד"פ, כמפורט לעיל; לנימוקי בקשת הפסלות נוספו דברי הסניגור לפיהם "בית המשפט אמר כי כבר מראש כתב גזר דין"; ונוספו דברי ביקורת שהעיר בית המשפט לב"כ המשיבה לאחר יציאת ב"כ המערער מהאולם, לפיהם היא "פישלה" מההתחלה ולאורך כל התביעה, כי מתחמי הענישה להם טענה נמוכים מאלו שנקבעו בחוק ובפסיקה וכי לא ניתן לבקש הפעלת תנאי שפקע. עם זאת צוין כי לא נאמר לב"כ המשיבה דבר שלא נאמר עוד קודם לכן בנוכחות הסניגור והמערער. לצד זאת, נדחתה בקשה להוסיף לפרוטוקול את דברי בית המשפט לפיהם כתב מראש את גזר הדין בעניינו של המערער, והמותב הבהיר שלא כך נעשה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי העיר "שלאור עמדתה המקילה של המאשימה, באופן החורג ממתחמי הענישה, מומלץ לנאשם ולסניגור להסכים לעונש המבוקש שהוא קל מהעונש שביהמ"ש סבור שיש להשית בהתאם למתחמי הענישה. אכן – הנאשם והסניגור יצאו מהאולם על מנת להתייעץ והדבר קבל ביטוי בפרוטוקול". 6. על רקע זה הוגש הערעור שלפניי, בגדרו טוען המערער כי השתלשלות העניינים החריגה מגלה חשש אובייקטיבי למשוא פנים וכי האמירה בדבר כתיבת גזר דין מראש בטרם התקיים הדיון ונשמעו טענות הצדדים מחייבת את פסילת המותב, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. נטען כי בית המשפט גילה מראש את דעתו כי בכוונתו לגזור על המערער תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, התערב בטיעוני המשיבה וכעס על עמדתה העונשית שהיתה נמוכה יותר באופן משמעותי. ב"כ המערער הדגיש כי תמך את בקשתו לתיקון הפרוטוקול בתצהיר מטעם אשת המערער שנכחה בדיון ושמעה גם היא את אמירת המותב, וכי אשת המערער גם הייתה עדה לשיח שהתנהל בין המותב לב"כ המשיבה שלא בנוכחות ב"כ המערער – שיח שלא הוכחש על ידי המותב, כעולה מההחלטה בבקשה לתיקון הפרוטוקול. נטען כי התנהלות המותב במעמד צד אחד מתווספת לאמירה בדבר כתיבת גזר הדין מראש ומחזקת את החשש למשוא פנים. עוד נטען, כי די בכך שבית המשפט אישר את הוספת האמירה מפי הסנגור כנימוק לבקשת הפסילה כדי להצדיק את קבלת הערעור, זאת בפרט שעה שבית המשפט אישר בהחלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול כי לא שמע את הטענה בדבר כתיבת גזר הדין מראש ולא ניתן לה מענה במסגרת ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות. 7. דין הערעור להידחות. בקשת המערער מבוססת על אמירה המיוחסת למותב שלא תועדה, ואולם, בהחלטה בבקשה לתיקון הפרוטוקול המותב הבהיר כי "לא אמר שכתב את גזר הדין מראש וממילא גזר הדין לא נכתב מראש". בית המשפט הבהיר את דבריו, במסגרתם חיווה את דעתו ביחס לעמדת המשיבה לאור מתחמי הענישה הנהוגים לשיטתו בנסיבות העניין, והמליץ לסניגור להסכים לעונש המבוקש על ידי המשיבה. אף בתגובת המשיבה לבקשה לתיקון הפרוטוקול צוין כי למיטב זיכרונה של ב"כ המשיבה, המשפט שמייחס המערער למותב לא נאמר אלא הומלץ לסניגור "לצאת ולסגור עונש מוסכם עם המשיבה". כפי שנפסק בעבר, כאשר קיים הבדל בין גרסתו של בעל דין לבין גרסת המותב, חזקה היא שגרסתו של המותב היא שמתארת נאמנה את הדברים ועל בעל הדין שמבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל כבד (ע"א 8866/22 ‏פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (‏7.3.2023) (להלן: עניין פלונית); ע"פ 4986/23 מעוז נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (‏17.7.2023); ע"א 667/24 ‏פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (‏5.2.2024) (להלן: עניין פלוני); עפ"ס 22421-10-24‏ פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (1.12.2024)). לא מצאתי לסטות מכלל זה בענייננו, בהינתן הבהרת המותב את דבריו שנתמכת גם בתגובת המשיבה לבקשה לתיקון פרוטוקול. 8. כידוע, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יקימו התבטאויות של המותב עילת פסלות, ורק התבטאויות בעלות אופי מובהק ונחרץ המלמדות על נעילת דעתו של המותב יקימו חשש ממשי למשוא פנים (עניין פלוני, פסקה 7; ע"פ 8091/17‏ ארביב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, פסקה 6 (‏23.10.2017) (להלן: עניין ארביב)). כך גם ביחס להערה המועלית בשלב הטיעונים לעונש, כשמטבע הדברים, בשלב זה מגבש בית המשפט דעה כלשהי ביחס למתחם הענישה המתאים (עניין ארביב, פסקה 6; ע"פ 4775/17 מנשיריאן נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסקה 17 (‏3.7.2017)). אין פסול בשיקוף רשמיו הלכאוריים של המותב בפני בעלי הדין ו"בלבד שהדבר ייעשה במתינות ובזהירות המתבקשים, ובהליכים פליליים מן הראוי כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות" (ע"פ 205/21 חאלד נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (22.2.2021)). ייתכן שראוי היה כי בית המשפט ימנע מלהביע עמדתו ביחס להסדר שהתגבש בדרך ובמועד שהדבר נעשה, בטרם נשמעו טיעוני ב"כ המערער. אולם בית המשפט הודיע עוד בדיון קודם כי יכבד את ההסדר, בית המשפט המליץ למערער לשוב ולשוחח עם ב"כ המשיבה, ואין בכך כדי להסיק כי דעתו ננעלה ביחס לעונש שיושת לבסוף על המערער (השוו: עניין ארביב). 9. עוד יש לומר כי הבעת ביקורת על בעל דין או בא-כוחו אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ע"א 1349/24‏ פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (‏21.4.2024); עניין פלונית, פסקה 14), זאת בפרט שעה שבענייננו, דברי הביקורת של בית המשפט הופנו כלפי ב"כ המשיבה בנוגע לסוגיות משפטיות טהורות. לדברי בית המשפט, עמדתו לעניין מתחם הענישה הראוי הובעה עוד במסגרת דיון קודם וגם בדיון הטיעונים לעונש בנוכחות המערער ובא כוחו, ויש לדברים ביטוי בפרוטוקול. בנסיבות העניין, אין להסיק כי מדברי בית המשפט משוא פנים כלפי המערער, ולא מדובר בשיח במעמד צד אחד המקים עילת פסלות (ע"פ 1507/22 טרביאן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (1.3.2022)). 10. במכלול הנסיבות, איני סבור כי עלה בידי המערער לעמוד ברף הגבוה לצורך ביסוס חשש ממשי למשוא פנים, ואף אין להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק. אי לכך, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ה (20 מאי 2025). יצחק עמית נשיא