תומס שיבלי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 593/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 593/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' סולברג המערער: תומס שיבלי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 24991-08-11 מיום 5.12.2011 שניתן על-ידי סגן הנשיא ת' כתילי תאריך הישיבה: י"ח בטבת התשע"ג (31.12.2012) בשם המערער: עו"ד ששון בר-עוז בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש פסק-דין השופט נעם סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא תאופיק כתילי) בת"פ 24991-08-11 מיום 5.12.2011, בגִדרו נדון המערער ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ל-9 חודשי מאסר-על-תנאי ולקנס כספי בסך של 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. 2. המערער הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בשתי עבירות של עסקה בנשק; בשלוש עבירות של החזקת נשק שלא כדין; בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, ובעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה, הגיע המערער, יליד דנמרק, לכפר שיבלי, לפני מספר שנים, התארס והחל לבנות בית בכפר. במחצית הראשונה של שנת 2011, כשהמערער עבד בעסק לשטיפת כלי רכב בסמוך לביתו, הגיע למקום חברו וביקש לשוחח עמו ביחידות. החבר הראה למערער אקדח, והציע לו לקנותוֹ. המערער, שידע שחברו מחזיק באקדח בלא רישיון כדין, נטל את האקדח לידיו, בחן אותו, ולאחר מכן אמר לחברו כי אינו מעוניין לקנותוֹ. החבר ביקש מהמערער לאתר עבורו קונה לאקדח, תמורת 4,000 ₪. המערער התקשר לידידו וביקש ממנו להגיע למקום. הידיד הגיע, פגש בחבר ובמערער וקנה את האקדח מאת החבר. זמן מה לאחר מכן, לבקשת ידידו, שהיה מבוקש על-ידי המשטרה, הסתיר המערער את האקדח בסמוך לבית דודו, על מנת למנוע מהמשטרה לתפסו. למחרת ביקש המערער להעביר את האקדח למקום מסתור אחר, אך התברר לו שהאקדח נלקח מהמקום על-ידי נור אלביטאוי מאזור ג'נין, שעבד בסמוך, והיה מיודד עם המערער. נור ביקש מהמערער להשאיר את האקדח בחזקתו, והמערער הסכים לכך למרות שידע שנור מתגורר באזור ג'נין, ועל אף שנור שוחח עמו בעבר על כך שהוא מעוניין לתקוף חייל בכפר ולשדוד את נשקו. כעבור מספר ימים לקח המערער את האקדח מנור לצורך החזרתו לידידו. 3. באותה תקופה הביא הידיד למערער שקית ובה כ-50 כדורים של רובה מסוג M-16, שתי קופסאות ובהן עשרות כדורי אקדח, מחסנית של רובה M-16 , שני קפיצים של אקדח ושתי פצצות תאורה, וביקש מהמערער להסתיר את השקית בסמוך לביתו. המערער הסכים, והידיד הסתיר את השקית ובה הפריטים הנ"ל, בידיעת המערער, בסמוך לבית המערער. מספר ימים לאחר מכן ירד גשם, והמערער הוציא אז את השקית ממקום המסתור והראה את תחולתה לנור ולתושב שטחים נוסף. בהמשך אותו יום העביר המערער את השקית ובה הפריטים, ברכבו, למקום מסתור אחר בסמוך לביתו. את כל המעשים הללו עשה המערער על אף שידע כי ידידו מחזיק באקדח ובשאר הפריטים הנ"ל בלא רישיון כדין, וכי המשטרה מנסה לאתר את הידיד בשל חשד לעבירות, וזאת כדי למנוע את תפיסת האקדח והפריטים במקרה של חיפוש בבית הידיד. נוסף על עבירות הנשק הללו, עובר ליום 27.7.2011 החזיק המערער בסם מסוכן מסוג שרף של קנבוס במשקל של 12.53 גרם, בלא היתר כדין, וכשנעצר המערער בביתו בכפר שיבלי, נתפס הסם ברשותו. 4. בגזר הדין שקל בית המשפט המחוזי את חומרתן של העבירות בנשק שביצע המערער, ובמיוחד לאור הצטברות נסיבות ביצוען באופן חוזר ונשנה, בתיווך בעסקת רכישת הנשק, בהחבאת האקדח והפריטים, בידיעה כי ידידו מחזיק באלו שלא כדין, וכי המשטרה מנסה לאתר את ידידו בשל חשד לעבירות. ועוד זאת, שהמערער אִפשר לתושב ג'נין להחזיק באקדח למרות שידע כי בכוונתו לתקוף חייל בכפר ולשדוד את נשקו. בית המשפט המחוזי ציין את מגמת ההחמרה בענישה בעבירות בנשק, על מנת למגר את התופעה. מנגד, שקל בית המשפט המחוזי לקולא את גילו הצעיר של המערער, יליד 1982, העדר עבר פלילי, הודאתו בשלבים הראשונים של המשפט וכן הבעת הצער והחרטה מצדו. בית המשפט הביא במניין שיקוליו לקולא גם את נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן. 5. בערעורו טען בא כוח המערער כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא נתן משקל ראוי לנסיבות האישיות של המערער, בכללן גילו הצעיר, עברו הנקי, הודאתו, והבעת הצער והחרטה. בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לכך שהמערער הוא יליד דנמרק אשר עלה לארץ בכוונה להתחתן ולבנות את ביתו, ואכן התארס והחל לבנות בית בכפר שיבלי. היה על בית המשפט המחוזי ליתן משקל לכך שהמערער, לטענתו, ביצע את המעשים בתמימות, הוא לא היה היוזם, וגם לא קיבל תמורה כספית. תמימותו של המערער ניכרת גם בתסקיר שירות המבחן, וזו נוצלה על-ידי החבר והידיד. לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי גם בהטילו עליו קנס כספי בשיעור גבוה. מנגד טען בא כוח המשיבה כי דין הערעור להידחות, על סמך נימוקי בית המשפט המחוזי. לטענתו, אין מקום להתערב בגזר הדין, במיוחד לנוכח העובדה כי בעבירות בנשק עסקינן, אשר לגביהן קיימת מגמה של ענישה מכבידה, וכן בשל חומרת נסיבות ביצוע העבירות כמתואר, ומסוכנותן. 6. דין הערעור להידחות. ככלל, כידוע, לא תתערב ערכאת הערעור בעונש שנגזר על נאשם בערכאה הדיונית, למעט במצבים חריגים (ע"פ 5022/11 אלמוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 2.7.2012); ע"פ 2825/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 25.7.2012)). בא כוח המערער לא הצביע על טעם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, שהתבסס על מכלול השיקולים לחומרה ולקולא הצריכים לעניין, באיזון הולם ובמשקל ראוי. זאת עלינו לזכור ולהזכיר: נשק בלתי-מורשה בראש חוצות הוא הרה-אסון. 7. לא אחת עמד בית המשפט על חומרת עבירות הנשק ועל הצורך בענישה מחמירה, על מנת להרתיע מפני ביצוען. בע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 4.12.2011), אמרה השופטת א' חיות כדברים האלה: "על הסכנות הרבות הנשקפות מסחר בלתי חוקי בנשק עמד בית משפט זה לא אחת בציינו כי "הניסיון מלמד שנשק אשר מקורו מפוקפק, לאחר שהוא יוצא מידי המחזיק בו, מוצא את דרכו לידיים עברייניות או למפגעים למיניהם, והרי אלה גם אלה כבר הוכיחו כי אין הם מהססים להשתמש בו גם במקומות סואנים, וגם כאשר ברור להם כי עלולים להיפגע מהירי אנשים תמימים שנקלעו לזירה בדרך מקרה" (ע"פ 5833/07 ח'ורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 18.11.2007); ראו גם ע"פ 9543/09 רחאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 19.1.2010)). אכן, סחר בלתי חוקי בנשק סולל את הדרך לפעילות אלימה ובלתי חוקית והדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית בה קיים חשש תמידי כי נשק המוחזק באופן בלתי חוקי יתגלגל לא רק לידיים עברייניות, עניין חמור לעצמו, כי אם לידיהם של אלה המבקשים להוציא אל הפועל פעילות חבלנית עויינת (ראו: ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן (לא פורסם, ניתן ביום 29.3.2004); ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 30.12.2009)). על כן, כל מי שהופך עצמו לחוליה במנגנון זה של סחר בלתי חוקי בנשק, מוחזק כמי שמבין ויודע אל נכון מה עלולות להיות התוצאות הנובעות ממעשיו ומהן הסכנות הנשקפות ממעשים אלה לחברה כולה (ראו ע"פ 4831/03 אבו בכר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 23.5.2004))". (ראו גם: ע"פ 6141/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 5.7.2012) וכן ע"פ 6371/11 מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם, ניתן ביום 18.12.2011), פסקי דין שבהם החמיר בית המשפט בענישה בגין עבירות נשק ועמד על הצורך בענישה שתרתיע את הרבים בעבירות מסוכנות אלו). 8. הדברים ישימים ביתר שאת בענייננו, שבו המערער ביצע את עבירות הנשק על אף שידע כי אותו תושב ג'נין, אשר לו אִפשר המערער להחזיק בנשק למשך מספר ימים, מתכוון לשדוד נשק מחייל, ועל אף שידע כי המשטרה מחפשת אחר ידידו בשל חשד לעבירות. המערער חזר ושנה במעשים הללו, ואת הטענה כי נהג ב'תמימות' אין לקבל. סמים שנתפסו ברשותו, מוסיפים עוד נופך של חומרה. 9. מתסקיר עדכני מאת שירות המבחן עולה כי המערער השתלב במסגרת לימודית בתוככי בית הסוהר, הוא מתמיד בכך, ואף קיבל תעודת הצטיינות. עקב אכילס הוא בנטייתו להיגרר, כשגם הסברוֹ למעשי-העבירה שביצע נעוץ ברצונו להשתלב בחברה החדשה שאליה הגיע. לזכותו ייאמר, על סמך התסקיר, כי תפקודו הכללי הוא תקין, ולא ניכרות בו נורמות התנהגותיות עברייניות. יש לקוות כי יחזור למוטב עד שיסיים לרצות את עונשו. 10. כללו של דבר: העונש אינו קל, אך הולם. זהו כורח המציאות, להעניש, גם להרתיע, על מנת להבטיח את בטחון הציבור. 11. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בטבת התשע"ג (2.1.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12005930_O04.doc עב+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il