בג"ץ 5922-13
טרם נותח

פלוני נ. פלוני

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 5922/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5922/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד כהן חנה; עו"ד אלידע כהן בשם המשיבה 1: עו"ד יהודית מייזלס פסק-דין השופטת א' חיות: זוהי עתירה למתן צו על-תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יתבטל פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בנתניה (כבוד הדיינים י' זמיר, א' שינדלר וי' י' בן מנחם) שבגדרו ניתן צו למדור ספציפי של המשיבה 3 (להלן: המשיבה) בביתם של בני הזוג (להלן: הבית) וכן מדוע לא יתבטל פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול (כבוד הדיינים צ' אלגרבלי, מ' אלחדד ונ' ש' גורטלר) הדוחה את ערעור העותר על פסק דין זה. 1. העותר והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1998 ולהם שלושה ילדים משותפים בגילאי 11-6. ביום 16.9.2010, לאחר שהעותר הודיע לה כי ברצונו להתגרש ממנה, הגישה המשיבה לבית הדין האזורי תביעה לשלום בית וכן בקשה למדור ספציפי בבית. ביום 7.10.2010 נתן בית הדין צו למדור ספציפי של האישה בבית, וזאת עד להחלטה אחרת. העותר, מצידו, הגיש לבית הדין ביום 3.10.2010 תביעת גירושין, ובהמשך הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא תביעה לפירוק השיתוף בבית. בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט ב' יזרעאלי) קיבל את תביעת העותר לפירוק השיתוף בבית, אך מפאת "כלל כיבוד הערכאות" קבע כי החלטתו תעוכב עד לסיום הדיון בעניין המדור הספציפי בבית הדין האזורי. ביום 6.2.2013 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי הדן במאוחד בתביעת המשיבה לשלום בית ובתביעת העותר לגירושין. בית הדין קבע כי העותר חי כיום חיים משותפים עם אישה אחרת הנושאת ברחמה את ילדו, וכי מהראיות שהוצגו בפניו עולה כי ההיכרות האינטימית ביניהם החלה עוד בטרם נפרד מהמשיבה. מנגד, קבע בית הדין, כי העותר לא הוכיח את טענותיו להתנהגות פוגענית של המשיבה כלפיו ולכך שסירבה לקיים עימו יחסי אישות. משכך, קבע בית הדין האזורי כי אין עילה לחייב את האישה בגירושין בציינו כי על-פי ההלכה ותקדימי בית הדין הרבני הגדול הגם שבמקרים שבהם נתן הבעל את עיניו באישה אחרת קיים סיכוי נמוך לשלום בית, אין הדבר מהווה עילה לכפיית גט. יחד עם זאת, נוכח הקשר ההדוק בין העותר והאישה האחרת, ציין בית הדין האזורי כי הוא אינו רואה תקווה לשלום בית וקרא למשיבה לראות נכוחה את המציאות החדשה ולגבש עם העותר הסכם גירושין בהקדם. לבסוף, קבע בית הדין כי הצו למדור ספציפי יוותר על כנו. 2. על פסק דין זה ערער העותר לבית הדין הרבני הגדול וביום 2.7.2013 ניתן פסק דינו של בית הדין שהחליט, ברוב דעות, לדחות את הערעור. כבוד הדיין נ' ש' גורטלר, בדעת רוב, קבע כי העותר אינו ראוי לחמלה לנוכח האופן שבו נטש את אשתו וכי אין לחייבה להיטלטל מביתה עד שתקבל פיצוי ראוי ותחליט שאין עוד תקווה לשלום בית. עוד הוסיף הדיין גורטלר כי לנוכח התנהגות העותר מן הראוי שסכום הפיצוי שייפסק יהיה גדול והולם. כבוד הדיין מ' אלחדד, שהצטרף לדעה זו, הוסיף כי הוצעה הצעת פשרה המעמידה את סכום הפיצוי על סך של 250,000 ש"ח וציין כי הוא ממליץ לצדדים לקבלה. מנגד, קבע הדיין צ' אלגרבלי, בדעת מיעוט, כי נישואי העותר והמשיבה התרוקנו מכל תוכן בין-זוגי ומשכך, לשיטתו, יש להורות על גירושיהם ועל פסיקת פיצויים בהתאם לנסיבות פירוק המשפחה. מכאן העתירה שלפנינו. 3. העותר טוען כי נוכח התרשמות שתי ערכאות בתי הדין כי אין סיכוי לשיקום היחסים בינו ובין המשיבה, היה עליהם לבטל את הצו למדור ספציפי ולדחות את תביעת המשיבה לשלום בית. עוד טוען העותר כי הוא משתכר פחות מהשכר הממוצע במשק ומתקשה בתשלומי המזונות לארבעת ילדיו (שלושת ילדיו מהמשיבה ובתו מבת-זוגו הנוכחית), וכי הוא זקוק בדחיפות לתקבולי מכירת הבית, ששוויו עומד לדבריו על כארבעה מיליון ש"ח. לעומת זאת, טוען העותר, המשיבה היא שותפה במשרד עורכי דין ומרוויחה כ-60,000 ש"ח בחודש ולטענתו היא מנצלת את פערי השכר ביניהם על מנת לפגוע בו ולרושש אותו. בנסיבות אלה סבור העותר כי הותרת צו המדור הספציפי על כנו מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכותו לקניין וכופה עליו "עגינות" לאשתו סרבנית הגט. מכאן לשיטתו ההצדקה להתערבותו של בית משפט זה בפסקי דינם של בתי הדין האזורי והגדול. לבסוף טוען העותר כי לכל הפחות היה על בית הדין לקצוב את תוקפו של צו המדור הספציפי ולשיטתו אין זה סביר שהצו יחול ללא הגבלת זמן. 4. המשיבה מצידה טוענת כי טענות העותר הן ערעוריות באופיין וכי הוא לא הצביע על עילה להתערבות בית משפט זה בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים. לשיטתה, המניע להגשת העתירה הוא רצונו של העותר לחמוק מלשלם לה את סכום כתובתה ואת הפיצויים המגיעים לה והיא טוענת כי אם תתקבל העתירה יסרב העותר לתת לה גט ויותיר אותה עגונה עד שתוותר על סכומים אלה. בהקשר זה מציינת המשיבה כי הסכום שעליו המליץ בית הדין הוא סכום זעום בהתחשב לנסיבות פירוק הנישואין ולשוויו של בית המגורים המשותף, וכי העותר מיהר להגיש עתירה זו בטרם מיצה את האפשרות לסיים את המחלוקת על דרך של תשלום. עוד טוענת המשיבה כי בית הדין האזורי קבע כי תביעת שלום הבית שהגישה היא תביעה כנה, ובנסיבות אלה אין לטענתה מקום לפגוע בזכות המדור המוקנית לה על-פי הדין הדתי. לבסוף טוענת המשיבה כי בצדק קבע בית הדין האזורי כי לא קיימת לעותר עילת גירושין, כי הוא בגד בה בסתר בתקופה שקדמה לפרידתם, וכי הוא נושא באחריות לפירוק נישואיהם. 5. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי דין דתיים, והתערבותו בהחלטותיהם שמורה "למקרים נדירים וחריגים בהם מתעוררת שאלה של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק הנוגעות לבית הדין הדתי או בעניינים בהם נדרש סעד מן הצדק ושאינם בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (ראו למשל בג"ץ 7249/11 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פס' 5 (14.12.2011) ובאסמכתאות שם). במקרה זה, יישם בית הדין האזורי את הדין הדתי המעניק לאישה זכות למדור ייחודי, והבהיר כי זכות זו קיימת על-פי ההלכה גם במקרים שבהם הבעל נתן עיניו באישה אחרת. אמנם, מעצם טיבה, פוגעת זכות האישה למדור בזכות הקניין של הבעל, אך פגיעה זו נעשית על-פי דין, ובית משפט זה כבר הבהיר מספר פעמים כי אין עילה להתערבותו בעצם נתינתה (בג"ץ 304/04 יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד ס(2) 99 (2005) (להלן: פרשת יאיר); בג"ץ 207/04 גולדמברג נ' גולדמברג, פ"ד ס(3) 147 (2005)). עוד יש לציין כי בית הדין האזורי ובית הדין הגדול ביקשו לתווך בין הצדדים ולהביאם להסכמות בעניין הגירושין, אשר היו מובילות גם לביטול הצו למדור ספציפי, אולם הדבר טרם הסתייע בשל הגשת העתירה. לבסוף אזכיר כי "סעדים הניתנים במסגרת תביעה למדור ולשלום בית הם מטבעם כפופים לשינוי נסיבות" (פרשת יאיר, בעמ' 115). מסיבה זו אין לבית הדין חובה לקצוב את צו המדור הספציפי בזמן, שכן כל צד רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר ככל שבחלוף הזמן ישתנו הנסיבות. אביע את תקוותי, עם זאת, כי הצדדים ישכילו להגיע להסכמות ולא יתעורר עוד הצורך לשוב ולדון במחלוקת שביניהם. סיכומו של דבר, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בשכר טרחת בא-כוח המשיבה 3 בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ט"ו בשבט התשע"ד (‏16.1.2014). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13059220_V04.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il