קיוטו הרצליה בע"מ נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5921/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5921/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין העותרים: 1. קיוטו הרצליה בע"מ 2. יוד טאנצוונג נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים 3. שר האוצר 4. מזכיר הממשלה 5. שר המסחר, התעשיה והתעסוקה עתירה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד שרון שטיין בשם המשיבים: עו"ד נטע אורן פסק-דין השופט ד' חשין: 1. זוהי עתירה למתן צו על תנאי, שיורה למשיבים לנמק מדוע לא יפעלו לאלתר לשם קבלת החלטה סופית בכל הנוגע לעשיית שימוש בסמכותם בעניין בקשתה של העותרת 1 להוציא אשרת שהייה בישראל לעותר 2, יוד טאנצוונג (להלן – יוד). 2. יוד הינו אזרח תאילנד השוהה בישראל לסירוגין מזה מספר שנים, ומועסק על ידי העותרת 1 כמנהל מערך המזון שלה. כניסתו האחרונה לישראל הייתה בשנת 2001, וזה מכבר פקעו הן אשרת הכניסה והן רשיון השהייה שלו. במהלך שהותו בארץ נישא יוד ונולדה לו בת. ביום 16.11.2004 נתן משרד המסחר, התעשיה והתעסוקה לעותרת 1 היתר להעסקתו של יוד כמומחה בענף התעשייה והשירותים במקצוע "שף". תוקפו של היתר זה פג ביום 30.11.2005. במסגרת מאמצי העותרים לחדש היתר זה, ועוד בטרם פג, נוהלה תכתובת ענפה עם רשויות שונות. ביום 12.5.2006 סירב מנהל מינהל אוכלוסין לבקשת העותרת 1 לאשר את העסקת יוד, בשל שהייתו שלא כחוק בארץ. ביום 13.7.2006 הוגשה עתירה זו, ובגדרה ניתן צו ארעי האוסר על גירושו של יוד מן הארץ. 3. העותרים טוענים כי שעה שהגישו בקשה על פי סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – החוק), קמה על המשיבים חובה לבחון את הבקשה ולקבל בה החלטה במהירות סבירה. העותרים מודעים לכך כי הסמכות העניינית לדון בעתירה נגד החלטה של רשות על פי חוק הכניסה לישראל נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ואולם, לטענתם, במקרה ספציפי זה קיימות נסיבות המחייבות להעביר או להאציל לידי גורם אחר סמכויות שהוענקו לשר האוצר בסעיף 3א(ג1) לחוק. כך, משום שאחד מבעלי מניותיה של העותרת 1 הוא קרוב משפחה של שר האוצר המכהן, דבר העלול ליצור בעיה של ניגוד עניינים. לטענת העותרים, נסיבות אלו מחייבות את הגשת העתירה לבית משפט זה דווקא. המשיבה, מנגד, סבורה כי על העתירה להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים. 4. דין העתירה להידחות על הסף, בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, קובע כי עניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק יידונו בבית המשפט לעניינים מנהליים. פרט 12 לתוספת זו מונה את ענייני "מינהל אוכלוסין ועובדים זרים" ומכליל בגדר זה: "החלטה של רשות בענייני אשרות כניסה ורישיונות ישיבה ועבודה, לרבות עניני הרחקה, משמורת ושחרור בערובה, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952". בקשתם של העותרים באה מכוחו של חוק הכניסה לישראל, ולפיכך דינה להידון בבית המשפט לעניינים מנהליים (בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים ניתן ביום 28.8.2002). בטענתם של העותרים, כי הנסיבות המיוחדות שציינו מחייבות שדווקא בית משפט זה ידון בעניין, אין כל ממש. כפי שציינה המשיבה, הסמכות להחליט בבקשה עדיין מסורה בידי שר הפנים, ואת החלטתו זו ניתן לתקוף בבית המשפט לעניינים מנהליים, ככל החלטה אחרת שניתנה מכוח חוק הכניסה לישראל. 5. העתירה נדחית. עם זאת, כדי למנוע שינוי במצב עד לפניית העותרים לבית המשפט לעניינים מינהלים, הצו הארעי ימשיך לעמוד בתוקפו עד ליום 28.9.2006. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח באלול תשס"ו (21.9.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06059210_F03.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il