בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"צ 96 / 592
בפני: כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופטת ד' ביניש
העותרים: 1.
אליהו נעמד
2.
הקדש אברהם רוזליו
נגד
המשיבים: 1.
אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים
2.
זאב שרון
3.
מר מרדכי שמביקו
תאריך הישיבה: כ' בכסלו תשנ"ז
(1.12.96)
בשם
העותר מס' 1: עו"ד חייא
גרינבוים
בשם
העותר מס' 2: עו"ד אמיר ברגר
בשם
המשיבים 1-2: עו"ד אלעזר מור
בשם משיב 3: עו"ד
שמואל בירגר
פ ס ק - ד י ן
השופט י' זמיר:
העותר 1 (להלן - העותר)
הינו הבעלים של חנות לממכר פירות וירקות בשוק מחנה יהודה שבירושלים. המשיב 3 מחזיק
דוכן לממכר פירות וירקות בסמוך לחנות העותר. הדוכן מוצב במקומו מדי בוקר והוא מוסר
ממקומו מדי ערב. כך במשך שנים: לטענת העותר - שנים אחדות; לטענת המשיב 3 - יותר
מעשר שנים. לאחרונה החמירו היחסים שבין העותר ובני ביתו לבין המשיב 3 ובני ביתו.
העותר טוען כי "מיקומו של הדוכן גורם נזק חמור לעסקו של העותר. הדוכן חוסם את
הגישה הסבירה לחנות העותר. הוא מושך את עיני העוברים ושבים אשר 'נתקלים' רובם
בסחורה המוצגת בו קודם, ורובם אף לא מגיעים לשורת החנויות עקב כך". משום כך
מבקש העותר כי בית המשפט יצווה על המשיב 1 (ראש העיר ירושלים) ועל המשיב 2 (מנהל
המחלקה לרישוי עסקים ופיקוח תברואתי בעיריית ירושלים) לסלק את הדוכן של המשיב 3
ממקומו.
במהלך ההתדיינות פנה לבית המשפט גם הבעלים של
הבניין בו מצויה חנות העותר, וביקש להצטרף כעותר נוסף לעתירה. בהסכמת בעלי הדין,
קיבלנו את הבקשה, והבעלים הצטרף לעתירה כעותר 2.
ומה העילה המשפטית עליה מסתמך העותר? הוא טוען כי למשיב 3 אין רשיון, כנדרש על ידי חוק עזר
לירושלים (רוכלים), תשכ"ב1962-, המתיר לו להציב את הדוכן במקום בו הוא מוצב.
כיוון שכך, הוא מוסיף וטוען, חייב המשיב 1 להפעיל את הסמכות המוקנית לו בסעיף
235(3) לפקודת העיריות [נוסח חדש] להסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב, ולסלק את הדוכן
ממקומו.
המשיב 3 מתנגד בתוקף לעתירה. הוא מגולל את
תולדות משפחתו ומצבה כיום, שהיא משפחה עניפה, ידועת חולי ורבת סבל, אשר פרנסתה על
הדוכן. אבי המשפחה הקים את הדוכן במקום בו הוא מוצב כיום, וניהל אותו זמן מה, עד
שנרצח בקטטה בשנת 1988. בשל מצוקת המשפחה השלימה העיריה, במשך כל השנים האלה, עם
הצבת הדוכן באותו מקום. יתירה מזאת. העיריה ביקשה לסייע למשיב 3, בדרך של מתן
רשיון להצבת הדוכן, באותו מקום או במקום אחר, אך הדבר לא הסתייע. וגם העותר, מוסיף
המשיב 3, למעשה השלים עם פעילות הדוכן, עד שהתעורר לפעול לסילוקו רק לקראת סוף
1995.
העיריה, בתשובתה לעתירה, מאשרת את עיקר דבריו
של המשיב 3. היא מסבירה את מדיניות העיריה השוללת רוכלות בשוק, ומנגד את הקושי
המעשי בפינוי רוכלים אחדים, והמשיב 3 ביניהם, בגלל הנסיבות האישיות הקשות של כל
אחד מהם, וכן בגלל הזמן הרב בו הם עובדים כרוכלים בשוק. בשל קושי זה, מוסיפה
העיריה, היתה אכן השלמה בשתיקה עם הפעילות בדוכן של המשיב 3.
לאחר שהוגשה העתירה התחדש הטיפול מטעם העיריה
בבעיה זאת. בסופו של טיפול מייגע, שהגיע עד הדרג העליון בעיריה, הוחלט לנקוט
בצעדים לפתרון הבעיה של שמונה רוכלים וותיקים, אך חסרי רשיון, בשוק מחנה יהודה,
ובהם המשיב 3. לפי הצעה שגובשה בהנהלת העיריה, החליטה מועצת עיריית ירושלים, ביום
19.9.96, לאשר באופן עקרוני מתן רשיון רוכלות בשוק מחנה יהודה לשמונת הרוכלים
האמורים. בהתאם לכך, ולאחר שנתקבלו האישורים הנדרשים מן המשטרה ומשרד הבריאות,
הונפק למשיב 3, ביום 17.10.96, רשיון רוכלות, למכירת פירות וירקות, במקום בו הדוכן
מוצב מאז ומתמיד (רחוב מחנה יהודה 15).
כיוון שכך נשמטה העילה המשפטית מתחת לעתירה:
הדוכן של המשיב 3 שנוהל במשך 10 שנים שלא כחוק, זכה לרשיון כחוק מצד הרשות המוסמכת
מיום 17.10.96, וכל זמן שהרשיון עומד בתוקפו אין העיריה חייבת, ואף אינה רשאית,
לסלק את הדוכן ממקומו כמכשול על דרך הרבים, בתוקף הסמכות המוקנית לה בפקודת
העיריות.
אי לזאת, פנו העותרים אל בית המשפט, ביום
25.10.96, וביקשו לתקן את עתירתם על דרך הוספת סעד: ביטול ההחלטה של מועצת עיריית
ירושלים מיום 19.9.96 וביטול כל רשיון שהוצא מכוח החלטה זאת. מובן מאליו שהעותרים
אינם יכולים, ואפילו אין להם עניין אישי, לבטל את הרשיונות שניתנו לכל הרוכלים,
שאפילו לא צורפו כמשיבים לעתירה. בפועל העותרים מעוניינים רק בביטול הרשיון שניתן
למשיב 3. אך מה העילה לביטולו של רשיון זה?
העותרים אינם מצביעים על עילה משפטית לביטול
הרשיון. הם אומרים כי העיריה החליטה לתת רשיונות לשמונה רוכלים, שהם בעלי זרוע אשר
רמסו את החוק בריש גלי במשך שנים רבות, כדי לעקוף את העתירה. אולם נראה כי אין זה
נכון ואף אין זה ראוי להציג כך את ההחלטה של מועצת העיריה. העיריה ניצבה בפני בעיה
קשה, והמצב שהיה קיים במשך שנים, בו המשיב 3 ניהל את עסקו ללא רשיון, לא יכול היה
להימשך. העיריה היתה סבורה, לאחר התלבטות ממושכת, כי מתן הרשיון למשיב 3 הוא
הפתרון הראוי ביותר, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה. והיא הרשות המוסמכת לעניין
זה. בית המשפט לא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת אלא אם נפל בה פגם משפטי. אך העותרים
לא הצביעו על פגם כזה בהחלטה לתת רשיון למשיב 3. בעצם, העותר הודיע לעיריה כי אין
לו התנגדות לכך שהעיריה תיתן רישיון למשיב 3, ובלבד שהדוכן של המשיב 3 לא יהיה
ממוקם סמוך לחנות העותר. אך העיריה הודיעה, לאחר בירור, כי לא הצליחה עד כה למצוא
מקום אחר בשוק מחנה יהודה להציב בו את הדוכן. ובית המשפט אינו יכול ואינו אמור
לתור אחר מקום אחר בשוק, מתאים יותר או פחות, להציב בו את הדוכן. מכל מקום, חוקיות
הרשיון שניתן על ידי העיריה אינה תלויה בשאלה אם הדוכן יוצב סמוך לחנות העותר או
סמוך לחנות אחרת. לכן המסקנה היא שאין יותר יסוד לעתירה.
יתכן שעדיין אין בכך כדי ליישב באופן מלא את
המחלוקת, ולסלק את העויינות, שבין העותר לבין המשיב 3. עם זאת יש לציין כי העיריה,
אף שהלכה לקראת המשיב 3, לא התעלמה מעמדת העותר. ראשית, הרשיון ניתן למשיב 3
למכירת פירות וירקות על גבי מגש בלבד, שמידותיו 1,80 מטר לאורך ו80- ס"מ
לרוחב, ובתנאי שבסיום יום העבודה יסולקו כל אביזרי הרוכלות מן המקום. שנית, הרשיון
ניתן עד יום 31.12.96, על מנת שהעיריה תשוב ותשקול את המצב בבוא המועד. שלישית,
בין תנאי הרשיון צויין כי "מקום העסק זמני בלבד, ועל הרוכל יהא לעבור למקום
אחר לפי דרישת העיריה ושיקוליה". זאת ועוד. על יסוד דברים שנאמרו לנו על ידי
באי-כוח בעלי הדין בעת הדיון, רשמנו לפנינו כי המשיב 2 מוכן לשקול הצעות חדשות
להעברת הדוכן של המשיב 3 למקום אחר בתחום השוק; כי המשיב 3 מוכן באופן עקרוני
להעביר את הדוכן למקום אחר בשוק; וכי שעה שרחוב האשכול שבתחום השוק יוכשר להקמת
דוכנים, תיתן העיריה עדיפות להעברת הדוכן של המשיב 3 לרחוב זה, אם לא יועבר קודם
לכן למקום אחר.
לכן יש לקוות כי העותר, שבא לבית משפט זה בשם
הדין, יקבל על עצמו את הדין, כפי שהוא כיום, ולא יפריע למשיב 3 לנהל את עסקו בהתאם
לרשיון, עד אשר, אולי, יימצא הסדר חוקי אחר.
סיכומו של דבר, העתירה נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' זמיר.
ניתן היום, כ"ד באדר א' תשנ"ז (3.3.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96005920.I01