עמותת המצפה לישראל נ' ראש הממשלה - בנימין נתניהו ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 592/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר העותרת: עמותת המצפה לישראל נ ג ד המשיבים: 1. ראש הממשלה - בנימין נתניהו 2. משרד ראש הממשלה 3. רשות האוכלוסין וההגירה 4. משרד הפנים 5. היועמ"ש עתירה למתן צו על-תנאי; בקשה מטעם העותרת מיום 9.11.2022; הודעה מטעם המשיבים מיום 15.12.2022; הודעה מטעם העותרת מיום 15.1.2023 תאריך הישיבה: ט' בניסן התשפ"א (22.03.2021) בשם העותר: עו"ד אליעד שרגא, עו"ד אדווה בן יוסף, עו"ד אורי רזניק בשם המשיבים: עו"ד מוריה פרימן, עו"ד יעל קולודני פסק-דין 1. העתירה שבפנינו נסבה על היבטים הנוגעים לעריכת נישואין וגירושין בקרב מי שמזהים עצמם שייכים לקהילה של "עדי י-ה-ו-ה" (להלן גם: הקהילה). הסעדים שהתבקשו בה נגעו להכרה בכהני הדת של הקהילה כרושמי נישואין, ובהתאמה למתן תעודות נישואין רשמיות לבני הקהילה לצורך רישומם במרשם האוכלוסין. 2. מלכתחילה, במועד שבו הוגשה עתירה זו, הייתה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה עתירה נוספת שנסבה בעיקרה על בקשה להכיר בקהילה כ"עדה דתית מוכרת" (בג"ץ 2830/18, להלן גם: העתירה הנוספת). אותו ההליך כוון כנגד הסירוב להביא את הדיון בנושא להחלטת הממשלה ובגדרו ניתן אף צו על-תנאי. על רקע זה, ביום 29.4.2021, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, התקבלה החלטה בגדרה נקבע כי הטיפול בעתירה דנן יושהה עד למתן הכרעה בעתירה הנוספת (בהרכב שכלל את השופט נ' הנדל, השופטת ד' ברק-ארז והשופט מ' מזוז). להשלמת התמונה, יצוין כי במסגרת ההליך דנן הוגשו מספר בקשות לצירוף עותרים ומסמכים על-ידי העותרת, שאף הטיפול בהן הושהה עד לסיום הדיון בעתירה הנוספת. 3. בסופו של דבר, סוגיית ההכרה בקהילה כעדה דתית מוכרת בישראל הובאה לדיון בממשלה וביום 22.5.2022 ניתנה החלטת ועדת השרים לענייני פנים לפיה הוחלט לדחות את הבקשה האמורה. בהמשך לכך, ביום 28.9.2022 ניתן פסק דין בבג"ץ 2830/18 בגדרו נקבע כי נוכח החלטת ועדת השרים לענייני פנים התייתרה העתירה הנוספת במתכונתה דאז, וזו נמחקה (בהרכב שבו ישבו השופט י' עמית, השופטת ברק-ארז והשופט ד' מינץ). 4. בהמשך להשתלשלות האירועים המתוארת, ובהתאם להחלטה שניתנה, ביום 15.12.2022 הוגשה הודעה מטעם המשיבים ובה נטען כי בשלב זה, נוכח פסק הדין שניתן בעתירה הנוספת, יש מקום לדחות על הסף את העתירה דנן. בהקשר זה טענו המשיבים, בין היתר, כי כחלק מן הסעדים המבוקשים במסגרת ההליך דנן נדחו, הלכה למעשה, במסגרת הדיון בבג"ץ 2830/18. בהמשך לכך, בו ביום, התבקשה העותרת להודיע מדוע לא תימחק העתירה דנן, תוך שמירת זכויותיה להגיש עתירה חדשה בהתאם לתשתית העובדתית העדכנית. 5. ביום 15.1.2023 הוגשה הודעה מטעם העותרת שבה היא הבהירה כי היא עומדת על עתירתה. בעיקרו של דבר, בהודעה נטען כי הסעדים המבוקשים בהליך דנן אינם נגזרים בהכרח משאלת ההכרה בקהילה כעדה דתית מוכרת, אשר עמדה כאמור במוקד הדיון בעתירה הנוספת. בהקשר זה הפנתה העותרת לשתי עדות דתיות לא מוכרות אחרות – הקראים והשומרונים – שנטען כי לענייני הנישואין והגירושין שלהן נמצא מענה ללא הכרה כאמור. 6. במכלול הנסיבות, לאחר ששקלנו את עמדת העותרת, הגענו לכל מסקנה כי אין בידינו לקבלה. בשלב זה, אף אם הסעדים המבוקשים בעתירה דנן אינם חופפים לשאלת ההכרה בקהילה כעדה דתית מוכרת, אין ספק שההתפתחויות שחלו מאז הגשת העתירה משליכות על התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית לדיון בה. 7. לא למותר להוסיף ולציין כי טענות העותרת הנוגעות להשוואה שבין הקהילה לבין עניינם של הקראים והשומרונים אכן הופיעו בעתירתה המקורית, אולם בהודעה שהוגשה כעת מטעמה הן מקבלות לכאורה מרכזיות רבה יותר. 8. אשר על כן, נוכח התפתחויות המתוארות, ומבלי לפגוע בזכויות העותרת, אנו מורים על מחיקת העתירה. ממילא התייתר הצורך להכריע בבקשות לצירוף עותרים ומסמכים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בטבת התשפ"ג (‏17.1.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21005920_A09.docx אג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il