עראר מחמוד נ. מדינת ישראל

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 592/01 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערער: מחמוד עראר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.12.00 בת"פ 1138/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים נ' עמית, ד"ר ע' קפלן-הגלר וש' ברוש תאריך הישיבה: ז' באייר תשס"א (30.4.01) בשם המערער: עו"ד טל דורון בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר פסק-דין השופטת ד' דורנר: בגדר הסדר-טיעון, שכלל הסכמה על העונש המרבי שתבקש התביעה, הודה המערער בביצוע מעשים מיניים בשתי מתלוננות, תוך התחזות לרופא נשים, ובעבירה של שהייה באופן בלתי-חוקי בישראל. המערער הורשע איפוא על-יסוד הודאתו בעבירות אינוס במרמה, התחזות כרופא, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף ושהייה בלתי-חוקית. בית-המשפט המחוזי אימץ את ההסכמה שהושגה במסגרת הסדר-הטיעון והטיל על המערער את העונש הגבוה ביותר שהוסכם, כך שעל המערער הוטל לרצות ביחד שבע שנות מאסר, מתוכן הוטלו עליו ארבע וחצי שנות מאסר בפועל ושנתיים וחצי על-תנאי. בגין השהייה הבלתי-חוקית בישראל נגזר על המערער עונש של שנת מאסר, מחציתה לריצוי בפועל, וזאת באורח מצטבר לעונשים שהוטלו עליו בגין העבירות הקשות יותר. בערעורו כנגד חומרת העונש טען סניגורו, עורך-הדין טל דורון, שלא ייצג את המערער בפני בית המשפט המחוזי, כי הסדר-הטיעון לא היטיב עם המערער, וכי נסיבותיו האישיות של המערער מחייבות להקל בעונשו. גישה זו אינה נראית לנו. העיקרון הוא, שבית-המשפט אינו חורג מהסדרי-טיעון, ואין מקום להקלה נוספת בעונש שנגזר במסגרת הסדר-טיעון, אלא אם ניתן להצביע על נסיבות חדשות שלא היו לנגד עיני בית-המשפט בעת שגזר את העונש. הערעור נדחה. ניתן היום, ז' באייר תשס"א (30.4.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01005920.L01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444