איגוד ערים לסביבה נפת אשקלון נ. קו צינור אירופה אסיה בע"מ

1 9 בבית המשפט העליון בר"ם 5919/22 בר"ם 5961/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים בבר"ם 5919/22 והמשיבים 6-5 בבר"ם 5961/22: 1. איגוד ערים לסביבה נפת אשקלון 2. עיריית אשקלון המבקשות בבר"ם 5961/22: 1. צלול – עמותה לאיכות הסביבה 2. החברה להגנת הטבע 3. אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ ג ד המשיבים בבר"ם 5919/22 והמשיבים 4-1 בבר"ם 5961/22: 1. קו צינור אירופה אסיה בע"מ 2. אלי ממן 3. הממונה לפי חוק החומרים המסוכנים במשרד להגנת הסביבה 4. שר האוצר בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.5.2022 בעת"ם 8369-05-22 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיאה א' ביתן בשם המבקשים בבר"ם 5919/22 והמשיבים 6-5 בבר"ם 5961/22: עו"ד ציפי איסר איציק, עו"ד טל גרנות בשם המבקשות בבר"ם 5961/22: עו"ד חגי קלעי, עו"ד חיה ארז, עו"ד אסף רוזנבלום, עו"ד אסף בן לוי, עו"ד אלי בן ארי בשם המשיבים 2-1 בבר"ם 5919/22 ובבר"ם 5961/22: עו"ד מאיר הלר, עו"ד יום טוב בלק בשם המשיבים 4-3 בבר"ם 5919/22 ובבר"ם 5961/22: עו"ד תהילה רוט פסק-דין 1. בפני בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.7.2022 (עת"ם 8369-05-22, סגן הנשיאה א' ביתן). בית המשפט המחוזי דחה שתי בקשות להצטרף כמשיבים להליך שמתנהל בפניו. רקע עובדתי והליכים קודמים 2. מקורן של הבקשות דנן בעתירה שהגישו משיבים 2-1, חברת קו צינור אירופה אסיה בע"מ ואלי ממן, סמנכ"ל התפעול שלה (להלן ביחד: קצא"א), נגד משיבים 4-3, הממונה לפי חוק החומרים המסוכנים במשרד להגנת הסביבה ושר האוצר (להלן ביחד: משיבי הממשלה). בתמצית יצוין כי העתירה נסבה על החלטתם של משיבי הממשלה להוסיף תנאים שונים להיתרי הרעלים שניתנו לפי חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993 לקצא"א, המפעילה שני מסופי דלק ימיים – האחד בנמל אילת והאחר בנמל אשקלון (להלן: מסוף אשקלון). 3. ביום 16.6.2022 הוגשה בקשה ראשונה להצטרף להליך על-ידי שלוש עמותות: צלול – עמותה לאיכות הסביבה, החברה להגנת הטבע, וכן אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, הן המבקשות בבר"ם 5961/22 (להלן: העמותות). בבקשתן טענו העמותות, בעיקרו של דבר, כי הן צד "שעלול להיפגע מקבלת העתירה", לפי תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים). 4. באופן קונקרטי, נטען בבקשה כי העמותות מעורבות בפעילות ציבורית ומשפטית מתמשכת בעניין הזרמת הנפט על-ידי קצא"א באזור מפרץ אילת. בכלל זה, צוין כי העמותות הגישו אך לאחרונה עתירה שנסבה על השלכותיה הסביבתיות של פעילות הנפט האמורה (בג"ץ 3072/21) וכי זו נמחקה בהסכמה על רקע הודעת המדינה על אימוץ מדיניות של "תוספת אפס סיכון" לזיהום במפרץ אילת (להלן: מדיניות המשרד להגנת הסביבה). לטענת העמותות, יישומה של מדיניות זו בא לידי ביטוי, בין היתר, בהוספת תנאים חדשים להיתרי הרעלים של קצא"א. משכך, נטען כי עתירתה של קצא"א, המכוונת נגד אותם התנאים שנוספו, נועדה למעשה למנוע את הגשמתה של מדיניות זו, שעוגנה בפסק הדין בבג"ץ 3072/21. העמותות הוסיפו והסבירו כי קיימת חשיבות בהשמעת מה שהגדירו כ"קול ציבורי" ביחס לסיכונים הסביבתיים הנלווים לפעילותה של קצא"א. 5. ביום 27.6.2022 הוגשה בקשה נוספת להצטרף להליך – זו הפעם מצד איגוד ערים לסביבה נפת אשקלון ועיריית אשקלון, הם המבקשים בבר"ם 5919/22 (להלן: האיגוד והעירייה). בבקשה צוין כי קצא"א מפעילה את מסוף אשקלון, השוכן לחוף ימה של העיר בסמוך לשכונות מגורים ולקיבוץ זיקים, באופן שחושף את התושבים למפגעים סביבתיים שעלולים לסכן את בריאותם. בהתחשב בתפקידם ובסמכויותיהם של האיגוד והעירייה, נטען כי הם גופים ציבוריים המייצגים את האינטרסים של תושבי האזור, אשר עלולים להיפגע מקבלת העתירה ומביטולה של ההחלטה מושא ההליך. בהקשר זה הוטעם כי התנאים החדשים שנוספו להיתר הרעלים של קצא"א מפחיתים את הסיכונים הסביבתיים הנובעים מפעילותה ומחזקים את יכולת הפיקוח עליה. זאת ועוד, נטען כי ראוי היה לצרף את האיגוד והעירייה מלכתחילה כמשיבים לעתירה, בהיותם רשויות הנוגעות בדבר – האיגוד כגוף שהוקם בצו של שר הפנים ואשר אמון על היבטים סביבתיים בתחומי האזור, והעירייה כמי שקצא"א פועלת בתחומה המוניציפלי ושבידיה סמכויות פיקוח ובקרה על מסוף אשקלון. כן נטען כי פעילותה של קצא"א כפופה לרישיון עסק שהנפיקה העירייה, אשר כולל תנאים סביבתיים שונים שהיא מפקחת על יישומם, ובכלל זה התנאים בהיתר הרעלים שהוצא לה. כן צוין כי העירייה צורפה כמשיבה בבג"ץ 3072/21 הנזכר. 6. מנגד, קאצ"א טענה בבית המשפט המחוזי כי דין שתי הבקשות להידחות. תחילה, באשר לבקשה מטעם העמותות טענה קצא"א כי הן אינן גורם שהרשויות המוסמכות נדרשות להתייעץ עמו בקשר למתן היתר רעלים, וכי למעשה אין להן כל מעמד פורמלי ביחס לעתירה המינהלית. קצא"א הוסיפה וטענה כי בניגוד לטענתן של העמותות, העתירה המינהלית אינה תוקפת את מדיניות המשרד להגנת הסביבה, אלא ממוקדת בהיבטים מינהליים של ההחלטה הקונקרטית שהתקבלה בעניינה. עוד נטען כי העמותות אינן עלולות להיפגע מקבלת העתירה. 7. בהמשך לכך, אף ביחס לבקשה מטעם האיגוד והעירייה טענה קצא"א כי אין כל חובה בדין שמכוחה יש לצרפם כמשיבים לעתירה. בין היתר, קצא"א ציינה כי רשות "הנוגעת בדבר" היא רשות שיש לה סמכות לקבל החלטה או שיש חובה להיוועץ עמה בהתאם להוראות הדין, בקשר להחלטה מושא העתירה. על רקע זה הודגש כי לאיגוד ולעירייה אין כל סמכות בקשר להסדרת היתרי רעלים ולקביעת התנאים במסגרתם. קצא"א הוסיפה וטענה כי פרשנותם של האיגוד והעירייה ביחס לצירופם כמשיבים היא "אבסורדית", וכי אין להם כל סמכות או מומחיות רלוונטיות לנושא העתירה. 8. להשלמת התמונה יצוין כי משיבי הממשלה ביקשו להותיר את בקשות ההצטרפות האמורות לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. 9. בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים דחה בית המשפט המחוזי את שתי בקשות ההצטרפות האמורות, וחייב כל אחת מקבוצות המבקשים בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקלים. 10. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי העתירה המינהלית שבפניו ממוקדת בבחינת החלטה בהתייחס למקור הסמכות לקבלה, לתקינות ההליך ולסבירות תוכנה, וכי "המשיב הטבעי והיחידי לשאלות אלה, הוא הגורם שקיבל את ההחלטה הנתקפת". עוד הוטעם כי העמותות, האיגוד והעירייה לא נטלו חלק בקבלת ההחלטה מושא העתירה ולפיכך הן אינן צד הנדרש להכרעה בה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי "יש להבחין בין הכרה בארגון ציבורי כעותר לגיטימי בתקיפת החלטה של רשות, הנוגעת לתחום בו הארגון פועל, לבין הכרה בארגון כזה כמשיב להליך פרטיקולרי שבין הפרט לרשות". בהמשך לכך, נקבע כי הטענה שיש לארגונים ציבוריים מעמד כמשיבים לצד הרשות היא מרחיקת לכת ואין לקבלה. כן צוין כי הרשות המינהלית ובפרט משרדי הממשלה הם האמונים על האינטרס הציבורי בתחום פעילותם, וחזקה עליהם שהם שוקלים את כלל השיקולים הנוגעים לעניין ומאזנים ביניהם. לבסוף, הודגש כי ריבוי צדדים שלא לצורך מסרבל את הבירור המשפטי ומוסיף עומסים ותשומות. בקשות רשות הערעור 11. בקשות רשות הערעור שבפני מכוונות כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי, והן הוגשו כאמור על-ידי כל אחת מקבוצות המבקשים – האחת על-ידי האיגוד והעירייה והאחרת על-ידי העמותות. יצוין כבר עתה כי בקשות אלה הוגשו בהתאם לאפשרות הנתונה לעשות כן על-פי סעיף 12(ב)(3ה) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000. 12. בבקשה שהוגשה מטעם האיגוד והעירייה נטען כי ההחלטה שהתקבלה מנוגדת לאמור בתקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים, שכן יש לראותם כ"רשות אחרת הנוגעת בדבר" ואף "צד אשר עלול להיפגע מקבלת העתירה". עוד נטען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי חסרה הנמקה מובחנת הנסבה על בקשתם של האיגוד והעירייה, וכי החלטה זו כרכה למעשה יחדיו את שתי הבקשות בהתייחסה לכלל המבקשים כאל "ארגונים ציבוריים" העשויים מקשה אחת. כך הודגש כי מבחינה מהותית נימוקי ההחלטה מתעלמים מכך שהאיגוד והעירייה הם בגדר "רשות" להבדיל מ"ארגון ציבורי". לגופם של דברים, חוזרים האיגוד והעירייה על עיקרי הטענות שנכללו בבקשת ההצטרפות שהגישו לבית המשפט המחוזי. לבסוף, נטען כי הפגמים שנפלו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובפרט בכל הנוגע להנמקתה, מצדיקים מתן רשות ערעור. 13. בבקשת רשות הערעור שהגישו העמותות הן חוזרות וטוענות כי יש לראותן כצד שעלול להיפגע מקבלת העתירה המינהלית שהגישה קצא"א. בהקשר זה העמותות מטעימות כי העתירה המתנהלת בבית המשפט המחוזי "נולדה כל כולה, למעשה, כתוצאה ישירה משינוי מדיניות המשרד להגנת הסביבה לגבי קצא"א, בעקבות ההליך המשפטי שניהלו [העמותות] בבג"ץ", וכי תכליתה של העתירה לאפשר לקצא"א להגדיל באופן משמעותי את כמויות הנפט שהיא רשאית לשנע תוך יצירת סיכון סביבתי, בטחוני, תיירותי וכלכלי – והכול בניגוד למה שנקבע בפסק הדין בבג"ץ 3072/21. על רקע זה, העמותות מטעימות כי עניינן הפרטני בנושא העתירה ומעורבותן המתמשכת בפעילותה של קצא"א מקימים הצדקה מספקת לצירופן להליך. לבסוף, העמותות אף מלינות על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה ניתן להבטיח את האינטרס הסביבתי בהסתמך על הרשויות המינהליות בלבד, וטוענות כי מדובר בגישה אנכרוניסטית שאינה עולה בקנה אחד עם תרומתם הרבה של ארגוני הסביבה בתחום המשפט ואף לא עם פסיקת בית המשפט העליון. 14. ביום 6.11.2022 הוריתי על הגשת תשובות המשיבים לבקשות רשות הערעור, ואלה הוגשו ביום 24.11.2022. אף זו הפעם מבקשים משיבי הממשלה להותיר את הבקשות לשיקול דעתו של בית המשפט, ואילו קצא"א מתנגדת לקבלתן. בתשובותיה טוענת קצא"א כי החלטה בעניין צירוף בעל דין נוגעת לאופן ניהול ההליך ולכן מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, כך שאין מקום להתערב בה בנסיבותיו של המקרה דנן. עוד מדגישה קצא"א את המורכבות של העתירה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, וטוענת כי אין מקום להוסיף ולהכביד עליה על-ידי צירוף משיבים נוספים. לגופם של דברים נטען כי האיגוד והעירייה לא לקחו חלק בקבלת ההחלטה מושא העתירה ועל-כן אין לראות בהם "רשות הנוגעת בדבר". כן נטען כי אין די בפיקוח ובבקרה המוניציפליים שמקיימים האיגוד והעירייה על פעילותה של קצא"א או בטענה לפגיעה פוטנציאלית בתושבים, כדי לגבש זיקה ישירה לסוגיה באופן המצדיק את צירופם כמשיבים. באשר לבקשתן של העמותות נטען כי הן אינן עלולות להיפגע מקבלת העתירה, וכי פעילותן לקידום מטרות ציבוריות וסביבתיות, לרבות הגשת העתירה בבג"ץ 3072/21, אינה מבססת טעם לצירופן כמשיבות. דיון והכרעה 15. לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור ובתשובות להן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לתת רשות ערעור בעניינן ולדון בבקשות כאילו הוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה (בהתאם לכך, המבקשים יכונו מעתה המערערים). ניתן להתרשם כי במקרה זה לא ניתן מלוא המשקל לטעמים התומכים בצירוף משיבים, ובכלל זה חסרה בהחלטה שניתנה התייחסות נפרדת למבקשי ההצטרפות השונים ולהבחנות הרלוונטיות ביניהם לאור מאפייניהם הספציפיים. במכלול הנסיבות אפוא השתכנעתי שיש הצדקה למתן רשות ערעור. 16. בהמשך לכך, לגופם של דברים אני סבורה כי דין הערעורים להתקבל, בשים לב למאפייניו המיוחדים של ההליך ולמעורבותם של הצדדים המבקשים להצטרף בנושא העתירה. 17. ראוי לפתוח בתקנה 6 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים, הקובעת את העקרונות החלים על צירוף "משיבים בעתירה". וכך היא קובעת: "(א)  המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. ... (ב)  בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה". 18. במידה רבה, ובמבט רחב, ניתן לומר כי תקנה זו מהווה "קודיפיקציה" של העקרונות שפותחו לאורך השנים בפסיקתו של בית משפט זה ביחס לצירוף משיבים. בהתאם לעקרונות אלו, ככלל, יש מקום לצירופם להליך של מי שעשויים להיות מושפעים מן העתירה (ראו: עע"ם 9168/05 טווקולי נ' מנהל אגף רישוי ופיקוח בעיריית תל-אביב-יפו, פסקה 4 (22.5.2008). כן ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 456-453 (2017) (להלן: ברק-ארז)). 19. על כך יש להוסיף כי, כידוע, אי-עמידה בחובה לצרף את כלל המשיבים הרלוונטיים לעתירה עלולה להקים במקרים מסוימים עילה לסילוקה על הסף (ראו: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994). כן ראו: ברק-ארז, בעמ' 454). מעבר לכך, בית המשפט רשאי להורות על צירופם של צדדים שהיה מקום לצרף כמשיבים גם בשלב מאוחר יותר, זאת, בין היתר, על-פי בקשתו של הנוגע בדבר. בעשותו כן נדרש בית המשפט לאזן בין זיקתו של המבקש להצטרף להליך המינהלי ועוצמת הפגיעה שעלולה להיגרם לו כתוצאה מקבלת העתירה, לבין מידת הסרבול שצפוי להיגרם להליך כתוצאה מהצירוף (ראו: רע"א 1502/11 חברת חזקיהו בע"מ נ' הרפנס, פסקאות 9-8 (14.8.2011); בר"ם 1469/12 קונסבלר נ' עמותת תושבים למען נווה צדק, פסקה 5 (19.6.2012)). 20. במסגרת הערעור הנוכחי טענו האיגוד והעירייה כי הם זכאים להצטרף להליך כמשיבים – הן בהיותם "רשות אחרת הנוגעת בדבר" והן בהיותם "מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה". בנסיבות העניין, ולאחר שנתתי דעתי לעמדות כלל הצדדים, אני סבורה כי טענות אלו בדין יסודן. אכן, אין חולק כי האיגוד והעירייה אינם הרשות שקיבלה את ההחלטה הקונקרטית הנתקפת בעתירתה של קצא"א. אולם, אין בכך כדי לסתום את הגולל על צירופם כמשיבים. כפי שציינו האיגוד והעירייה בטענותיהם, קצא"א מפעילה את מסוף אשקלון בתחומיה המוניציפליים של העיר, ועל כן כפופה לסמכויות רישוי, בקרה ופיקוח סביבתיים מצד העירייה והאיגוד. בכלל זה, וכפי שצוין בבקשה, אף רישיון העסק שהונפק על-ידי העירייה כולל התייחסות לתנאים מסוימים הקבועים בהיתר הרעלים שניתן לקצא"א. הדברים אמורים ביתר שאת ביחס לאיגוד, בשים לב לכך שבין התנאים שנוספו להיתר הרעלים העומד במוקד ההליך דנן נכללות, בין השאר, הוראות שונות המטילות על קצא"א חובות דיווח כלפי האיגוד ואף מעניקות לו סמכויות ביקורת במצבים מוגדרים. כל זאת על רקע מעמדו כרשות המנהלית הפועלת בתחום איכות הסביבה באזור שבו מצוי כאמור אחד המוקדים של פעילות קצא"א. מן המקובץ עולה בבירור כי הן לעירייה והן לאיגוד קמה זיקה מספקת בנסיבות העניין להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, ומבלי לקבוע מסמרות, לכאורה אף ניתן לראותם כ"רשות אחרת הנוגעת בדבר" (ראו והשוו: בג"ץ 6066/95 רוזלין נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה ירושלים, פסקה 5 (2.1.1997); בג"ץ 6997/11 ברוש נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 3 (5.12.2011)). 21. לא למותר להוסיף ולהטעים במישור העובדתי שמתקניה של קצא"א מצויים במרחק לא רב מבתי המגורים של תושבי האזור. בהתחשב בסוגיות הניצבות בלב העתירה הנדונה בבית המשפט המחוזי, ברי כי לקבלת העתירה עשויות להיות השלכות אפשריות עליהם. על רקע זה יש להדגיש את סמכויותיהם של האיגוד והעירייה כרשויות האמונות על שמירת האינטרסים של תושבי האזור, ואת תפקידם ואחריותם להשמיע את קול התושבים במסגרת ההליך. אין ספק כי גם בכך יש כדי לחזק את זיקתם לעתירה, ואף להעמידם כמי שעלולים להיפגע מקבלתה. כמו כן, בשים לב לכך שהאיגוד והעירייה הגישו בקשת הצטרפות מאוחדת ושהם מיוצגים במשותף, דומה כי מידת הסרבול שתיגרם להליך מצירופם היא מצומצמת באופן יחסי. יש מקום לציין עוד את תרומתם האפשרית להליך ולתשתית העובדתית והמשפטית שבבסיסו, בתור גורמים המכירים את תנאי השטח באזור, כמו גם את צרכי התושבים העלולים להיפגע מפעילותה של קצא"א. 22. הדיון בעניינן של העמותות הוא בעל דגשים מעט שונים. הן אינן רשויות ציבוריות, ועל כן החלופה הרלוונטית היחידה לגביהן היא היותן צד העלול להיפגע מקבלת העתירה. אכן, עמותה או ארגון הפועלים בתחום מסוים אינם הופכים להיות, באופן אוטומטי, גוף שיש לצרפו לכל הליך שנוגע בתחומי העניין או המקצועיות שלו. למעשה, במקרים רבים, כאשר ההליך המשפטי משליך על נושאים שבהם לארגון יש מומחיות, הדרך המתאימה לסייע לבית המשפט בעניין היא באמצעות הגשת בקשה להצטרף במעמד של ידיד בית המשפט (ראו: מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 555-553 (1999). כן ראו: ברק-ארז, בעמ' 460-458). לצד זאת, יש לשים לב למאפייניו הספציפיים של כל מקרה ומקרה. לאחר שבחנתי את הדברים, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, אני סבורה כי עלה בידי העמותות להצביע על זיקה מספקת להליך בבית המשפט המחוזי, באופן המצדיק את צירופן כמשיבות. הדברים אמורים באופן מיוחד על רקע מעורבותן של העמותות בהתדיינות קודמת הקשורה לפיקוח על חומרים מסוכנים בפעילותה של קצא"א, זו שמשמשת במידה לא מבוטלת רקע להגשת העתירה מושא הערעור הנוכחי (ראו והשוו: עע"ם 6523/07 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' צוקי ארסוף בע"מ, פסקה 4 (6.9.2007); בג"ץ 7546/20 התאחדות התעשיינים – איגוד תעשיות המזון נ' השרה להגנת הסביבה (17.11.2020)). בשולי הדברים, אוסיף כי לעתים עשוי להתעורר חשש מבקשת הצטרפות שכורכת מספר ארגונים יחדיו. אולם, כאן ניתן לייחס משקל לעובדה שמדובר בעמותות שלהן ייצוג משותף החולקות עמדה משותפת, כך שההכבדה הכרוכה בהצטרפות כולן אינה משמעותית. לבסוף, אציין כי לנוכח העובדה שהאיגוד והעירייה מכוונים את טענותיהם בעיקר לנעשה במסוף אשקלון, יש לכאורה תועלת בהצטרפות של גופים ציבוריים שאינם ממוקדים באותו אזור גיאוגרפי. 23. מכלול הנסיבות המתוארות לעיל אף מלמד כי למצער ניתן לומר את זאת: גם אם מלכתחילה לא הייתה קצא"א חייבת לצרף את המערערים כצד לעתירה מיוזמתה, הרי שעם הגשת בקשות ההצטרפות ולנוכח ונסיבותיו המיוחדות של המקרה, היה מקום להיעתר להן. 24. ערב החתימה על החלטה זו, עיון במערכת "נט המשפט" העלה כי ביום 1.12.2022, בתום דיון שנערך בבית המשפט המחוזי, ניתנה החלטה המורה על מחיקת העתירה והגשת עתירה עדכנית תחתיה בתוך 45 ימים, כאשר בשלב זה טרם נסגר ההליך. בנסיבות אלה, ובשים לב לצפי להמשך בירור טענות הצדדים, טוב תעשה קצא"א אם תגיש את העתירה העדכנית, ככל שתבחר לעשות כן, במתכונת המתיישבת עם החלטתי זו. 25. סוף דבר: הערעורים מתקבלים אפוא, כאמור בפסקה 24 בהתאם להתפתחויות שתוארו. ממילא יתבטלו ההוצאות שנפסקו לחובת המערערים בבית המשפט המחוזי. קצא"א תישא בהוצאות משפט כוללות, בסך של 15,000 שקלים, כך שתשלם 7,500 שקלים לכל אחת מקבוצות המערערים. ניתן היום, ‏י' בכסלו התשפ"ג (‏4.12.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22059190_A08.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1