ג'אמל עבד אל חכים נ. היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5910/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' אנגלרד העותר: ג'אמל עבד-אלחכים נגד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. כב' השופט ג' טהר-לב 3. כב' השופט אליגון בקשה למתן צו הביאס קורפוס תאריך הישיבה: ז' בתשרי תשנ"ט (27.9.98) בשם העותר: עו"ד רוני גורסקי בשם המשיבים: עו"ד חני אופק פ ס ק - ד י ן העיון בפרוטוקול בית-משפט השלום בבאר-שבע מיום 8.9.98 איננו מבסס את טענת העותר שכתב האישום לא הוקרא בפניו. השופט אמנם לא רשם בפרוטוקול, כי קרא באוזני העותר והסביר לו את תוכן כתב האישום. אך מתשובת העותר, שנרשמה בפרוטוקול, עולה כי העותר השיב לכתב-האישום, כפר בטענה העובדתית עליה התבסס האישום, אמר כי אינו טוען טענת "במקום אחר הייתי" ואף הסביר מדוע הוא נמנע מהעלאתה של טענה זו. מקובל עלינו, כי בית-משפט השלום אכן צריך היה לציין בפרוטוקול כי קרא והסביר לעותר את כתב האישום. אך מכך שלא עשה כן לא נובע, כי כתב האישום לא הוקרא. אדרבה, מתשובת העותר שנרשמה בפרוטוקול נובע - וכך גם הדעת מחייבת להניח - שכתב האישום הוקרא והוסבר. בנסיבות אלו לא מצאנו יסוד לטענת העותר, כי משפטו לא החל בתוך שלושים ימים מיום תחילת מעצרו וכי מן הדין לשחררו מן המעצר. די במה שנאמר, ומבלי שנעסוק בטענותיו האחרות של העותר ובטענות תשובתה של באת-כוח המדינה, כדי להביא לדחיית העתירה. בא-כוח העותר הלין על כך שבית-משפט השלום לא זימן אותו לישיבת ההקראה. אילו הוזמן - כך טען - היה בכוונתו להעלות טענות מיקדמיות אודות פגם שנפל, לדעתו, בכתב האישום. בהודעה מטעם המדינה הוסבר, כי בא-כוח העותר לא הוזמן מפני שמייפוי הכוח שהוצג בתיק עלה כי בא-כוחו של העותר, שהופיע מטעמו בשלב הליכי המעצר, לא קיבל ייפוי-כוח לייצג את העותר גם בתיק העיקרי. נראה, לכאורה, כי אי הזמנת הסניגור נבעה מאי הבנה. בין כך ובין אחרת פגם זה יוכל לתקון, ואין בו כדי להוביל למסקנה כי הליך הקראת כתב האישום הוא בטל מעיקרה. לשם תיקון הפגם, ומתן הזדמנות לסניגור להעלות בפני בית-משפט השלום את אותן טענות שהיה בכוונתו לטעון בשלב ההקראה, הננו מורים כי בישיבתו הראשונה של המשפט יורשה סניגורו של העותר לטעון את טענותיו המיקדמיות לפני בית-משפט השלום. לפנים מן הצורך נוסיף כי גם לו נפל פגם בהקראת כתב האישום, צו המעצר המקורי ששם את העותר במעצר עד תום ההליכים לא היה מתבטל באופן אוטומטי. על העותר היה לפנות לבית המשפט שהשית עליו המעצר ולעתור לשחרורו. לכן, העתירה לבית-משפט זה לא היתה במקומה. בנתון להערות אלו הננו דוחים את העתירה. ניתן היום, ז' בתשרי תשנ"ט (27.9.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98059100.F03