מחמד חסן מחמד אלהדליה נ. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה

החלטה בתיק בג"ץ 5909/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5909/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. מחמד חסן מחמד אלהדליה 2. יונס עלי חסן ג'עפר 3. עלי מוסא מטלק רביע נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 2. לשכת התכנון המרכזית 3. ראש המנהל האזרחי 4. מפקד פיקוד מרכז 5. שר הביטחון בשם העותרים: בשם המשיבים: עו"ד יותם בן הלל; עו"ד אביטל שרון עו"ד יונתן ברמן פסק דין השופט נ' הנדל: 1. מונחת בפנינו עתירה למתן צו על תנאי, אשר יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטלו צווי ההריסה המתייחסים לגן ילדים ולבית ספר המיועדים לילדי הכפר אלמונטאר במדבר יהודה (להלן גם: מבני החינוך); מדוע לא תבוטל ההחלטה לדחות את הבקשה להיתר בניה שהגישו העותרים ביחס למבנים אלה; ומדוע המשיבים לא ימנעו מהריסת המבנים האמורים עד להסדרת המגורים במקום. לעתירה התלוותה בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיבים או מי מטעמם לממש את צווי ההריסה נגד מבני החינוך עד למתן פסק דין בעתירה. בתאריך 27.8.2017 ניתן צו ביניים על ידי השופטת ד' ברק-ארז לפיו לא תקודם האכיפה התכנונית להריסת הבינוי הבלתי חוקי מושא העתירה, וזאת, "בכפוף לכך שהעותרים יימנעו מהמשך ביצוע פעולות בינוי במקום או כל שינוי בבינוי". רקע וטענות הצדדים 2. ביום 20.12.2016 הוצא צו להפסקת עבודות הבניה במבני החינוך והעותרים זומנו לשימוע בפני ועדת המשנה לפיקוח על הבניה. בתאריך 14.3.2017 הודע לעותרים כי בקשתם לקבלת היתר בניה נדחתה מכיוון שהם לא הוכיחו בעלות על הקרקע, ומפני שלא ניתן להסדיר את הבניה המבוקשת במיקומה הנוכחי. על כן, ניתנו צווי הריסה סופיים. ערר שהגישו העותרים לוועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה נדחה על הסף, לאחר שנקבע כי המבנה מצוי בתחום אדמות מדינה מוכרזות שלא הוקצו ליזם. מכאן העתירה שבפנינו. לדברי העותרים, הגן ובית הספר הינם מוקדי החינוך היחידים בכפר. עד אשר הוקמו המבנים ילדים עד גיל 6 היו חסרי מעש, ואילו ילדים בוגרים יותר נאלצו לפקוד בתי ספר המרוחקים מספר קילומטרים מן הכפר. המרחק הרב מבית הספר העמיד את הילדים בסכנה פיזית לנוכח מאפייני הדרך אל מוסדות החינוך, ואף הוליד בעיית נשירה חמורה בקרב ילדי הכפר. עוד נטען כי במבנה בית הספר צפויה להיפתח מרפאת קבע שתשרת את תושבי הכפר, והיא תחליף את המרפאה הניידת המשרתת את התושבים כיום. על פי העותרים, מכלול הנסיבות מוביל למסקנה כי הריסת מבני החינוך תוביל לפגיעה בזכותם של ילדי הכפר לחינוך ובזכות התושבים לבריאות. כן נטען להפרה של הדין הבינלאומי ולאכיפה בררנית, מכיוון שהמשיבים נמנעים מהריסת מבנים אחרים שלגביהם אין שיקולים ביטחוניים או התיישבותיים, גם כאשר הם נבנים ללא היתר בניה. המשיבים גורסים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל עשיית דין עצמי מצד העותרים, שכן הקמת בית הספר נמשכה חרף החלטות תכנוניות וצווים סופיים להפסקת עבודה ולהריסה. לטענת המשיבים, אף מעת הגשת העתירה העותרים מפרים החלטות שיפוטיות. כך, בחסות צו ארעי שניתן על ידי בית משפט זה, נמשכו עבודות הבניה באזור ובית הספר אף אוכלס בתקופה זו. המשיבים הביאו ראיות שונות אשר מבססות, לשיטתם, את המסקנה כי רק לאחרונה – לאחר שהוגשה העתירה – החל המבנה לשמש כבית ספר פעיל. יתרה מזאת, הלימודים בבית הספר המשיכו כסדרם אף לאחר מתן החלטה מפורשת האוסרת על שימוש במבנה מושא העתירה. בתגובה, טענו העותרים כי המבנה אוכלס במהלך שנת 2017 וכי שנת הלימודים הנוכחית נפתחה במבנה כמתוכנן בתאריך 23.8.2017, ימים ספורים בטרם ניתן צו הביניים. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי המבנים נבנו על אדמות מדינה מוכרזות. בפרט, הם מלינים על הקמת בית הספר, שהינו מבנה קבע שנבנה מבלי שהעותרים פנו בבקשה מוקדמת לקבלת רישיון. עוד נטען כי ישנם מוסדות חינוכיים אחרים בקרבת מקום שאותם יכולים ילדי הכפר לפקוד. בשולי הדברים, נמסר מפי המינהל האזרחי כי ננקטים הליכים גם ביחס למבני חינוך אחרים שנבנו שלא כדין. דיון והכרעה 3. לאחר עיון בעתירה, בתגובות לה ובעקבות הדיון שקיימנו – מסקנתנו היא כי דין העתירה להידחות. עמדה זו נתמכת בראש ובראשונה בהתנהלות העותרים – שעשו דין לעצמם לאורך זמן ובצורה בוטה. כבר בשלהי שנת 2016 נמסר לעותרים צו הפסקת עבודה, ובחודש פברואר 2017 הוצא צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה. עם זאת, ועל אף מודעותם לקיום הצווים האמורים, העותרים התקדמו בבניית בית הספר. לכך יש להוסיף את התנהלותם הבעייתית ביחס להליכים בפני בית משפט זה. אף לאחר הגשת העתירה ובחסות צו ארעי שניתן, העותרים המשיכו בבניית המבנה, התקדמות שהואצה ימים ספורים לפני מתן ההחלטה על צו הביניים. כך, בית משפט זה נתן צו עיכוב ביצוע ארעי לצווי ההריסה בתאריך 20.7.2017, כאשר עולה כי מבנה בית הספר היה עודנו ברמת השלד, והוא נותר כך לכל הפחות עד לתאריך 11.8.2017. עם זאת, מסתבר כי ביום 20.8.2017 בניית המבנה כמעט הושלמה, ובעת מתן ההחלטה על צו הביניים בתאריך 27.8.2017 המבנה כבר אוכלס. הווה אומר, בעת שהעתירה תלויה ועומדת בפני ערכאה זו ורק בסמוך למתן צו הביניים הסתיימה בניית מבנה בית הספר והוא אוכלס. עיתוי השלמת המבנה מעורר חשש כי העותרים מנסים לקבוע עובדות בשטח אף לאחר הגשת העתירה מצדם. לכל זאת יש להוסיף כי העותרים לא טרחו להבהיר את המצב העובדתי עד תום במסגרת הודעותיהם השונות. בפרט, הם לא עמדו על המועד המדויק שבו אוכלס בית הספר ועל כוונתם לפתוח את שנת הלימודים בתאריך 23.8.2017. אם כן, התנהלותם של העותרים – אשר המשיכו כל העת בבניה הבלתי חוקית תוך הפרת החלטות מנהליות ושיפוטיות בנושא – מובילה למסקנה כי יש לדחות את העתירה ביחס למבנה בית הספר. אין לאפשר בניה בלתי חוקית ואין לעודד עשיית דין עצמי. יפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא מ' חשין: "חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם, דהיינו: בית-משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפנייה לבית-המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות" (בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (28.10.2004)). אכן, מדובר במקום ששימש בית ספר, אך אין במטרה כדי להצדיק את האמצעי או עשיית דין עצמי. היענות לצורך אחד עשויה להקים צורך אחר וכן הלאה. איש הישר בעיניו בונה. והישר והראוי הוא שהנושא הרגיש של תכנון ובניה יקודם ויוסדר באמצעות מנגנוני הדין. יש גם לזכור כי הפיקוח נועד להגן על בטחון הפרט ועל הסדר הציבורי. 4. נפנה עתה לבחון את מעמדו של המבנה השני העומד במוקד העתירה – גן הילדים. כאמור, המשיבים הבהירו כי בשים לב למועד הקמת המבנה ולאופי הבינוי – המדובר בצריף ולא במבנה קבע – הוא אינו מצוי בשלב זה בסדר העדיפות להריסה. על כן, הוצע הסדר לפיו אם תתגבש בעתיד כוונה לממש את צו ההריסה כנגד המבנה, תינתן לעותרים התראה מוקדמת בכתב של 30 ימים (ראו, בהקשר אחר: בג"ץ 3519/11 הדאלין ואח' נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש (25.2.2014)). העותרים טענו בדיון כי הצריף האמור אינו מתאים לשימוש כבית ספר בשל גודלו הקטן וכן נטען כי הצריף חזר לשימושו של הגורם שגר בו לפני שהפך לגן ילדים. עם זאת, לא הוצג בפנינו מידע קונקרטי שממנו עולה כי אותו הגורם יסרב להעמיד את המבנה בשנית לטובת גן הילדים. על כן, מבלי לנקוט עמדה מעבר לכך ולנוכח הודעת המשיבים, נראה כי העתירה מיצתה עצמה ביחס למבנה המשמש כגן ילדים. 5. לסיכום – העותרים לא הצביעו על עילה בדין לבסס את מבוקשם, ועל כן העתירה נדחית. כדי לאפשר לעותרים להתארגן לקראת פינוי המבנים, צו הביניים שניתן במסגרת עתירה זו יעמוד בתוקפו עד לתאריך 1.2.2018. לנוכח מכלול הנסיבות, ולא בלי התלבטות – לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בטבת התשע"ח (‏27.12.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17059090_Z10.doc דב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il