זיאד עיבדייה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5909/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5909/09 ע"פ 6213/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערים בע"פ 5909/09: 1. זיאד עבידייה 2. מוחמד גלאל עבידייה המערער בע"פ 6213/09: מוחמד טהא עבידייה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזרי הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.6.09 ומיום 6.7.09 בתפ"ח 528/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: צבי סגל - סג"נ, משה דרורי ויורם נועם תאריך הישיבה: י"ב בתשרי התש"ע (30.9.2009) בשם המערערים בע"פ 5909/09 והמערער בע"פ 6213/09: עו"ד מאיה גלעדי-ז'ולסון בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: כנגד שלושת המערערים בשני הערעורים וכנגד שניים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים (פ"ח 528/08), אשר ייחס להם עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי הנטען בכתב האישום, המערער 1 בע"פ 5909/09 (להלן: זיאד) חשד כי אשתו מקיימת קשר עם אדם אחר (להלן: המתלונן). לפיכך קשר קשר עם המערער 2 בע"פ 5909/09 (להלן: מוחמד ג'לאל) – אחיה של האשה, המערער בע"פ 6213/09 (להלן: מוחמד טהא), ושניים אחרים, כדי לפגוע במתלונן. החמישה המתינו למתלונן בכניסה לג'בל מוכבר וכאשר הגיע המתלונן חסמו את רכבו ותקפו אותו ושניים אחרים שנמצאו עמו ברכב. המתלונן נדקר באירוע מספר פעמים ואושפז במצב קשה. לאחר הקראת כתב האישום הגיעו זיאד ומוחמד ג'לאל להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום כך שנטען כי בעת האירוע חסמו את דלתות רכבו של המתלונן ומנעו מהשניים שנמצאו בו לצאת. לפי הנטען מוחמד ג'לאל אף הכה ברכב בצינור ברזל אותו נשא וכאשר הצליח אחד היושבים לצאת מהרכב הכה בו בצינור הברזל בידו, בראשו ובחזהו. בעקבות זאת הודו השניים והורשעו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. עם תום פרשת התביעה הגיע אף מוחמד טהא להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום כך שיוחס לו כי הרחיק יחד עם נאשם נוסף את המתלונן מהרכב והחזיק אותו שעה שהנאשם השני דקר אותו בסכין, ולאחר מכן חתך אותו בפניו בסכין וגרם לו חתך ארוך מהאוזן ועד לחיו השמאלית. בעקבות זאת הודה מוחמד טהא והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. ביום 3.6.2009 גזר בית המשפט (כבוד סגן הנשיא צ' סגל והשופטים מ' דרורי ו-י' נועם) את עונשם של מוחמד ג'לאל וזיאד, בגזר דין מפורט ומנומק. על מוחמד ג'לאל גזר בית המשפט עונש של עשרים ושמונה חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. על זיאד גזר בית המשפט עונש של שנתיים מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. ביום 6.7.2009 גזר בית המשפט על מוחמד טהא עונש של חמש שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בית המשפט התייחס בגזרי דינו לנסיבותיהם האישיות של כל אחד מהמערערים, ומנגד לחומרת מעשיהם, בעמדו על כך שמדובר באירוע אלים, פרי תכנון מוקדם, שבמהלכו השתמשו המערערים בדרכים שונות לתקיפת המתלונן וגרמו לו חבלה חמורה, כאשר מוחמד טהא אף עושה לשם כך שימוש בסכין. לאור זאת קבע בית המשפט כי מעשי המערערים מחייבים הטלת עונשי מאסר משמעותיים, כאשר לענין אורכם של אלו התחשב בהודאותיהם במהלך הדיון, בסולחה שנערכה, ובנסיבותיהם האישיות. על גזרי דינו של בית המשפט המחוזי מונחים הערעורים שבפנינו, במסגרתם טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשיהם חרף העובדה שלא נטלו בפועל חלק בדקירה, למרות נסיבותיהם האישיות ובלא שייתן משקל ראוי להסכם הסולחה שנערך עם המתלונן. בענין זה מוסיף מוחמד טהא וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בצורה חריפה בעונשו יחסית למערערים האחרים, והשווה אותו לנאשם שדקר את המתלונן. לעומתו, סוברת המשיבה כי העונשים שנגזרו על ידי בית המשפט המחוזי נותנים ביטוי לכלל נסיבות האירוע ואף לנסיבותיהם האישיות של המערערים. לטענתה, קיומו של הסכם סולחה, חרף משמעותו, אין בו כדי להפחית מחומרת מעשי המערערים. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין שני הערעורים להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006)), ואין כך הוא בעניינם של המערערים. העבירה בה הורשעו הינה עבירת אלימות קשה חמורה ביותר. פעם אחר פעם חוזרים אנו על הצורך בהטלת עונש חמור על מי שפונה לדרך האלימות כאמצעי נלוז לפתרון סכסוכים. יפים לעניינו הדברים שנאמרו בע"פ 327/05 ג'אבר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.12.2005), לפיהם: "על הענישה בעבירות אלימות קשה לשקף גמול ראוי על חומרת הפגיעה בקרבן, ובה בעת להוות התראה הן לעבריין שביצע את העבירה והן לעבריינים פוטנציאליים מפני ביצוע מעשי אלימות פליליים נוכח הצפי כי הענישה תכביד עולה על המשתמשים בכח כלפי זולתם. העבירות בהליך זה הן דוגמא מיוחדת לצורך במסר מובהק של מאבק נחרץ בפשיעה האלימה, גם אם מקורה של פשיעה זו במערכות יחסים בינאישיות, הכרוכות ברקע של פגיעה רגשית קשה, וגם מקום שהאלימות מופעלת בידי אדם צעיר". כך גם בענייננו, יש להתייחס למעשיהם של המערערים במלוא החומרה. מדובר במי שתקפו את קורבנם בחבורה ובעודם מזוינים – מי במוטות ברזל ומי בסכינים, מתוך תכנון מראש שנועד כדי לפגוע בו פגיעה קשה. מבין המערערים הגדיל לעשות מוחמד טהא, אשר נטל חלק ישיר בדקירתו של המתלונן ואף הוסיף לדקירותיו חתך עמוק בפניו. בנסיבות אלו, אין כל מקום להתערב בעונש שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי, אשר שקל היטב את נסיבותיהם האישיות של כל אחד מהמערערים, יחד עם יתר נסיבות המקרה, ואיזן אותן אל מול חומרתם הרבה של מעשיהם. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, ז' בחשון התש"ע (25.10.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09059090_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il