שיכון ובינוי -סולל בונה תשתיות בע"מ נ. מנוליד חרות מערכות בע

החלטה בתיק רע"א 5908/11 בבית המשפט העליון רע"א 5908/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: שיכון ובינוי -סולל בונה תשתיות בע"מ נ ג ד המשיבה: מנוליד חרות מערכות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 9830-05-11 מיום 6.7.11 ומיום 8.8.11 שניתנו ע"י כב' ס' הנשיאה י' זפט ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד ע' צור ועו"ד א' כהן בשם המשיבה: עו"ד א' כספרי, עו"ד א' בן יהודה, עו"ד א' בן גיגי ועו"ד א' שמעון פסק - דין 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד סגן הנשיאה השופט י' זפט) בגדרן ניתן צו מניעה זמני נגד המבקשת וכן נדחתה בקשה לעיון חוזר ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. 2. המבקשת, חברת שיכון ובינוי-סולל בונה תשתיות בע"מ, התקשרה ביום 5.1.2009 בהסכם עם המשיבה, חברת מנוליד חרות מערכות בע"מ (להלן - ההסכם). ברקע להסכם עומד רצונה של חברה בשם פוליסיטי בע"מ (להלן - פוליסיטי) להשתתף במכרז להקמת מרכז הדרכה ראשי של משטרת ישראל. לצורך ההשתתפות במכרז התקשרה פוליסיטי בהסכם עם המבקשת, לפיו אם תזכה פוליסיטי במכרז תבצע המבקשת את עבודות התכנון, ההקמה והתחזוקה. המבקשת, מצידה, התקשרה בהסכם עם המשיבה, לפיו אם תזכה פוליסיטי במכרז תבצע המשיבה תכנון וביצוע של חלק מהמערכות במיזם. יצוין, כי ההסכם אינו מפורט, ואוחז דף אחד בלבד. לקראת מועד הגשת ההצעה למכרז התגלו חילוקי דעות בין המבקשת למשיבה ביחס למחיר אותו הציגה המשיבה לעלות ביצוע חלקה. לטענת המבקשת, הציעה המשיבה הצעת מחיר בסך 161 מיליון ש"ח, אשר הייתה יקרה ביחס למתחרות. בסופו של דבר, הגישה המבקשת, במסגרת הצעת המכרז של פוליסיטי, הצעת מחיר בסך 113 מיליון ש"ח. בחודש ינואר 2011 זכתה פוליסטי במכרז. בחודש אפריל 2011, לאחר בירור של מספר מחלוקות משפטיות ביחס לזכייתה של פוליסיטי, פנתה המשיבה למבקשת לקראת תחילת ביצוע העבודות. אז נענתה המשיבה, כי אין בכוונת המבקשת למסור את העבודות לביצועה. לפיכך, הגישה המשיבה ביום 4.5.2011 תובענה על דרך המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, בגדרה עתרה לאכיפת ההסכם בין הצדדים. כן עתרה היא למתן צו מניעה זמני, אשר ימנע מהמבקשת להתקשר עם צדדים שלישיים לצורך ביצוע העבודות עד להכרעה בתובענה. 3. ביום 6.7.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה ליתן צו מניעה זמני. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה, וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שבכוונתה להגיש. ביום 8.8.2011 דחה בית המשפט המחוזי את שתי הבקשות. על החלטות אלו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים (שהשתרעו על פני עשרות רבות של עמודים), מצאתי כי דין הערעור להתקבל. כפי שציין בית המשפט המחוזי, משמעותו של צו המניעה הזמני הינה למעשה אכיפת ההסכם בין הצדדים. היינו, מדובר בסעד זמני הזהה לסעד הסופי שהתבקש בתובענה. כידוע, במצב דברים זה יימנע בדרך כלל בית המשפט ממתן סעד זמני. לצד זאת, במקרים בהם בעל דין הטוען כי נפגע מהפרת חוזה מבקש סעד זמני לצורך הבטחת זכותו לאכיפת החוזה בסופו של הליך, דומה כי אין מניעה עקרונית ליתן סעד זמני כאמור (ראו למשל, רע"א 269/84 שפירא נ' שדמי, פ"ד לח(4) 664, 666 (1984)). ואולם, בנסיבות המקרה אינני סבור כי היה מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש. ההסכם בין הצדדים מתייחס לביצוע עבודות בהיקף נרחב של למעלה ממאה מיליון ש"ח. כלומר, מדובר בחוזה בעל השלכות כלכליות מהותיות עבור הצדדים. לצד זאת, ההסכם שנחתם אינו כולל פירוט ביחס לסוגיות רבות הנוגעות לביצועו של הפרויקט. בפרט, לא מופיעה בהסכם התייחסות למחיר שנקבע לביצוע העבודות בין המבקשת למשיבה. כלומר, סוגיית המחיר החוזי, העומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים, אינה באה לכדי ביטוי בהסכם. כלומר מרכיב מרכזי בהסכם נותר לוט בערפל. במצב דברים זה ישנו קושי בהענקת סעד זמני שמשמעותו היא אכיפת ההסכם וחיוב הצדדים לשתף פעולה בפרויקט רחב היקף. זאת, גם בהתחשב בעובדה כי המבקשת התקשרה בחוזה עם פוליסיטי על בסיס הצעת מחיר הנמוכה משמעותית מזו שהוצגה לה על ידי המשיבה. כלומר, ככל שההסכם ייאכף לפי המחיר המבוקש על ידי המשיבה, צפויה המבקשת להפסיד סכום כסף משמעותי. 5. יובהר, כי אינני נדרש לשאלה האם מקיים הסכם זה את דרישת המסוימות לצורך כריתת חוזה, שכן טענה זו לא נטענה בפה מלא על ידי הצדדים, ואף ברור כי הצדדים החלו למעשה בביצועו של ההסכם. כמו כן, בהחלט ייתכן כי מבחינה עסקית לא היה מנוס מלהגיע להסכם בן עמוד אחד לגבי פרוייקט גדול. ייתכן כי לוּ ביקשו הצדדים לערוך חוזה מלא ומפורט כי אז לא הייתה נעשית עסקה ביניהם. ואולם, בהתחשב בלשונו החסרה של ההסכם ובהיקפו הרחב של הפרויקט, סבור אני כי אכיפת החוזה בשלב ראשוני של ההליך אינה צודקת בנסיבות העניין. הדברים אמורים גם אם אניח כי ההסכם הופר על ידי המבקשת (ואינני קובע מסמרות בדבר). אפשר שגישתי הייתה שונה אילו נטען והוכח לכאורה כי הפרת ההסכם הייתה מתוכננת מראש או בוצעה בזדון. נוסף על האמור, יש ליתן משקל גם לקושי אשר עלול להתעורר באכיפת ביצועו של חוזה מורכב, המחייב שיתוף פעולה, תוך ניהול הליכים משפטיים במקביל (ראו לעניין זה, רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, פיסקה 6 (לא פורסם, 13.12.2005); רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, פיסקה 10 (טרם פורסם, 10.3.2009)). ער אני לכך כי ביטול צו המניעה הזמני שניתן ישלול, קרוב לוודאי, מן המבקשת את האפשרות לאכוף את ההסכם בסופו של יום. ואולם, המשיבה תוכל לקבל פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מפעולת המבקשת (כמובן בהנחה שההסכם הופר וכי המשיבה תוכיח את נזקיה). לטעמי, בבחינת מאזן הנוחות עדיפה תוצאה זו על חיובה של המבקשת להמשיך בביצוע ההסכם עם המשיבה, לפי המחיר החוזי שקבעה זו האחרונה. נוכח מסקנתי זו אינני מוצא לנכון להידרש לטענות שהעלו הצדדים ביחס לסיווגים הקבלניים של המשיבה. 6. סיכומם של דברים הוא, כי הערעור מתקבל, החלטותיו של בית המשפט המחוזי מבוטלות והבקשה לצו מניעה זמני נדחית. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ש"ח לטובת המבקשת. יוער, כי נוכח אורכה המופרז של הבקשה (והוא הדין לגבי התשובה), לא ראיתי מקום להתיר למבקשת להגיב לתשובה. ניתן היום, כ"א באלול תשע"א (20.9.11). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11059080_S02.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il