מוחמד עבאסי ואח' נ' ראש המינהל האזרחי לאיו"ש ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5905/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. מוחמד עבאסי 2. אחמד עבאסי נ ג ד המשיבים: 1. ראש המינהל האזרחי לאיו"ש 2. המינהל האזרחי לאיו"ש (ועדת המשנה לפיקוח) 3. המפקד הצבאי לאיו"ש עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מוסטפא בושנאק בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט נ' סולברג: עניינה של העתירה בבקשת העותרים, מוחמד ואחמד עבאסי, כי נורה למשיבים לעכב את הליכי האכיפה בתיק בב"ח ה' 93/22, ביחס למתחם בינוי שנבנה על-ידם ללא היתר (להלן: הבינוי), במקרקעין הידועים כגוש 33020 בחלקה 13, באזור העיר יריחו (להלן: המקרקעין). זאת, עד להחלטת הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באיו"ש (להלן: הממונה), בבקשתם להקצאת המקרקעין בהם מצוי מתחם הבינוי. עוד מבקשים העותרים, כי נורה למשיבים לקלוט את בקשתם לקבלת היתר בנייה, שהוגשה ללשכת התכנון המרכזית לאזור יהודה ושומרון, ביחס לבינוי מושא הליכי האכיפה. לצד העתירה, התבקשנו להורות על מתן צו-ביניים למניעת הריסת הבינוי במתחם, עד להכרעה בעתירה. כעולה מהעתירה ומתגובת המשיבים, הבינוי מתפרש על שטח של דונם, והוא כולל 'שלד' של מבנה בן 80 מ"ר, בריכה, חומת בטון ושער. ביום 5.4.2022 הוּצא צו הפסקת עבודה ביחס לבינוי. בהמשך, ביום 27.4.2022, הוציא המשיב 2, יו"ר ועדת המשנה לפיקוח על הבניה במינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון, צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה, תוך מתן ארכה בת 30 ימים, שבמהלכם יוכלו העותרים לממש את הוראות הצו הסופי או לנקוט בכל צעד שימצאו לנכון. הצו הסופי נחתם ונמסר ביום 19.5.2022. יום קודם לכן, ביום 18.5.2022, הגישו העותרים בקשה להיתר בניה ללשכת התכנון המרכזית לאזור יהודה ושומרון, שתכליתה הסדרת הבינוי (להלן: בקשת ההיתר הראשונה). בקשת ההיתר הראשונה נדחתה ביום 9.8.2022, מן הטעם שלא צורפו לה מסמכים נדרשים בהתאם להוראות תקנה 8 לתקנות תכנון ערים, כפרים ובנינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה ושומרון), התש"ף-2020 (להלן: התקנות), וכן משלא צורפה לה חתימת בעל הזכויות בנכס – הוא הממונה (עסקינן באדמות מדינה שלא הוקצו על-ידי הממונה). ביום 31.10.2022 הגישו העותרים בקשה נוספת להיתר בנייה (להלן: בקשת ההיתר השנייה), אשר נדחתה ביום 15.12.2022, באותו נימוק שבו נדחתה בקשת ההיתר הראשונה. נגד ההחלטה לדחות את בקשת ההיתר השנייה, הגישו העותרים, ביום 4.1.2023, עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 11137-01-23). ביום 7.5.2023 נמחקה העתירה תוך חיוב העותרים בהוצאות, מחמת אי-התייצבותם להליך. ביני וביני, ביום 16.3.2023, הגישו העותרים לממונה בקשה לבירור שאלת הבעלות במקרקעין, בגדרה טענו כי המקרקעין הוקצו להם בעבר. ביום 10.5.2023 הגישו העותרים עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 26416-05-23), התוקפת בשנית את החלטת לשכת התכנון המרכזית לאזור יהודה ושומרון לדחות את בקשת ההיתר השנייה. בינתיים, נמסרה לעותרים תשובת הממונה, לפיה המקרקעין הם אדמות מדינה וכי אין יסוד לטענתם כי המקרקעין הוקצו להם בעבר. בעקבות מענה זה, ולבקשת העותרים, נמחקה העתירה הנוספת ביום 5.7.2023. ביום 18.7.2023 פנו העותרים פעם נוספת לממונה, בבקשה להקצאת זכויות במקרקעין. ביום 2.8.2023 הוגשה העתירה דנן, והבקשה הנלווית למתן צו ביניים, כאמור בפתח הדברים; בו ביום הוריתי למשיבים להגיב לבקשה למתן צו ביניים; וביום 16.8.2023 הוגשה תגובת המשיבים, שבגדרה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. כעולה מטענות הצדדים, וכן מההליכים שהתנהלו בעבר לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, אין חולק כי צעדי האכיפה נגד הבינוי, והחלטות המשיבים לדחות את בקשות העותרים לקבלת היתר בניה – הן זו הראשונה, הן זו השנייה – נעשו כולם מכוח הוראות חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966, והתקנות שהותקנו מכוחו. בהתאם לסעיף 5א(א)(1) ולפרט 2 לתוספת הרביעית של חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, הסמכות לדון בהחלטה של רשות מכוח חוק זה, נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. אשר על כן, בהחלטה מיום 21.8.2023 ביקשתי מאת העותרים להודיע "מדוע לא תידחה עתירתם, בהינתן קיומו של סעד חלופי, בדמות הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים. זאת, בהתאם לסעיף 5א ולפרט 2 לתוספת הרביעית של חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, וכפי שלכאורה אף פעלו בעבר, באותו עניין שבמוקד העתירה דנן". תגובת העותרים הוגשה ביום 30.8.2023. הפכנו והפכנו בתגובה, ולבד מחזרה על עיקרי הטענות שבעתירתם, לא נמצאה בה כל התייחסות לשאלת הסעד החלופי, כפי שנקבע בהחלטה מיום 21.8.2023. משכך, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי, כאמור בפסקה 7 לעיל. העתירה נדחית אפוא בזאת על הסף. משנדרשה תגובת המשיבים, ובשים לב להזדמנות שניתנה לעותרים לחזור בהם מעתירתם בהחלטה מיום 21.8.2023, הזדמנות אשר לא זכתה להתייחסות של ממש, יִשאו העותרים בהוצאות המשיבים, בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ‏כ' באלול התשפ"ג (‏6.9.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23059050_O03.docx עי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il