ד"ר שוורץ סיגל נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5896/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון העותר: ד"ר שוורץ סיגל נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה 3. משעל מנשה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד חדי אורון פסק-דין השופט מ' מזוז: עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, ח' אופק-גנדלר ו- מ' שפיצר, ונציגי הציבור א' ירון ו- ד' חן) מיום 19.3.2019 בע"ע 3518-06-18, בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט נ' חסן ונציגי הציבור ד' הכט פומן ו- י' לוי) מיום 30.4.2018 בסע"ש 16768-08-14. העותרת, רופאה בהכשרתה, עבדה בין השנים 2007-1999 כרופאה תעסוקתית ומנהלת מקצועית של המרפאה התעסוקתית בפיקוד הצפון, בנוסף לכך עבדה החל משנת 2001 בתפקיד דומה גם בחיל הים, והכל בתקן של אזרחית עובדת צה"ל. משנת 2002 ואילך שימש המשיב 3 כממונה הישיר של העותרת מבחינה משמעתית ופיקודית במסגרת תפקידו כראש מדור בריאות תעסוקתית בחיל הים. בתאריך 12.8.2014 הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), זאת לאחר שהתוודעה בחודש ינואר 2012, במסגרת הליך משפטי אחר שניהלה (ס"ע 24807-12-09), לשתי תכתובות דואר אלקטרוני אשר שלח המשיב 3 ביום 19.11.2006 לשני בעלי תפקידים בצה"ל (להלן: התכתובות) שלטענתה יש לראות בתוכנן משום פרסום לשון הרע אשר מטיל דופי בהתנהגותה והתנהלותה כרופאה. עניינן של התכתובות, בקצירת האומר, הוא היעדרות נטענת של העותרת מעבודתה ביום 16.11.2006, דבר שהוביל על-פי הנטען לפגיעה בכשירות מבצעית. במסגרת ההודעה הראשונה ביקש המשיב 3 לדעת "אלו סנקציות ניתן לנקוט במקרים כאלה" וְבמסגרת ההודעה השנייה ביקש להעביר את הודעתו הראשונה ליועץ המשפטי במפקדת קצין הרפואה הראשי בצה"ל "על מנת לקבל התייחסות לסוגיה". בתביעתה ביקשה העותרת מבית הדין האזורי כי יחייב את הנתבע לשלם לה פיצויים בסך 200,000 ₪ עקב תכתובות אלה. בפסק דין מנומק מיום 30.4.2018 דחה בית הדין האזורי את תביעתה של העותרת על הסף לאחר שהגיע לכלל מסקנה שהתכתובות ששלח המשיב 3 נכנסות לגדרי סעיף 13(9) לחוק, אשר קובע כי "פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור" לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. כמו כן קבע בית הדין האזורי כי התכתובת הייתה לשני הממונים עליו ועל התובעת בלבד, כי התכתובת נוסחה בצורה עניינית, בזיקה ישירה למסגרת יחסי העבודה וכשבוע לאחר שנערכה לעותרת שיחת בירור עם קצין הרפואה החיילי, נוכח חוסר שביעות רצון מתפקודה המקצועי והמשמעתי. ביום 4.11.2018 ערערה העותרת לבית הדין הארצי, אשר דחה את הערעור בפסק דין קצר ותמציתי מיום 19.3.2019, מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. עוד צוין כי הואיל ונסיבות המקרה זהות בעיקרן לנסיבות שנידונו בעניינה של העותרת בע"ע 26198-07-13 ד"ר סיגל שוורץ - ד"ר אברמוביץ (30.4.2015), סוגיה זו, קרי תחולת סעיף 13(9) על פעולה של מפקד לצורך השלטת משמעת בהתאם לסמכותו על פי דין, שהוא בענייננו הוראות הפיקוד העליון 6.0302 שכותרתן "משמעת - אחריות מפקדים ואחריות מטה", כבר נבחנה והוכרעה (שם, פסקאות 21-19). מכאן העתירה שלפניי. במסגרתה טוענת העותרת כי על בית משפט זה לקבוע פרשנות חדשה ומצמצמת לסעיף 13(9) לחוק, כזו אשר תמנע את ההגנה המוחלטת שמעניק סעיף 13 בכלל, ובכללו כמובן סעיף קטן 9, לפרסומים שנכנסים בגדרו. בהמשך לכך מתבקש בית משפט זה להורות על החזרת התיק לבית הדין האזורי, לצורך בירור התובענה לגופה. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה ובכלל זה בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי, באנו לכלל דעה כי יש לדחותה על הסף, בלא צורך בתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: נתגלתה בהחלטת בית הדין טעות משפטית מהותית, ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבות בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). העתירה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה. העתירה נדחית אפוא. העותרת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ג' בתשרי התש"פ (‏2.10.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19058960_B01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il