פלוני נ. שירות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק רע"ב 5895/14 בבית המשפט העליון רע"ב 5895/14 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל) בעת"א 48721-07-14 מיום 13.8.2014 בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד לירון הופפלד פסק-דין השופט ע' פוגלמן: אסיר מוסר עתירה לנציג שירות בתי הסוהר כדי שיגיש אותה עבורו לבית המשפט המוסמך. הנציג שולח את העתירה בדואר לבית המשפט, והיא מגיעה אליו ונרשמת במזכירות מספר ימים לאחר מכן. מה ייחשב למועד הגשת העתירה – מועד מסירתה לנציג שב"ס או שמא המועד שבו התקבלה לרישום בבית המשפט? זו השאלה העומדת להכרעתנו בעתירה זו, אשר החלטנו לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. הרקע 1. המערער נושא בעונש מאסר עולם שטרם נקצב בגין עבירות של גרימת מוות בכוונה תחילה; חבלה כשהעבריין מזוין; החזקת נשק שלא כדין; קשר לעוון; וניסיון לגרום למות אדם. ביום 8.7.2014 התקיים דיון בעניינו של המערער בוועדת ההפרדות וטעוני הגנה ארצית (להלן: הוועדה), והוועדה החליטה להעבירו מבית הסוהר ניצן לבית הסוהר אוהלי קידר. ביום 20.7.2014 הודע למערער על ההחלטה. בו ביום העביר המערער לנציג המשיב עתירה נגד ההחלטה וביקש שיגיש אותה לבית המשפט המוסמך לדון בה – בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. למחרת היום (21.7.2014) הועבר המערער לכלא אוהלי קידר שבתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 22.7.2014 נשלחה העתירה בדואר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד; וביום 24.7.2014 היא התקבלה לרישום במזכירותו. 2. ביום 13.8.2014 מחק בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל) את העתירה בנימוק שהיא הגיעה לבית המשפט לאחר שהמערער הועבר לכלא אוהלי קידר, ולכן אין הוא מוסמך לדון בה. לאחר המחיקה הגיש המערער בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד לדון בהעברתו, וביום 20.8.2014 קבע בית המשפט כי אין מקום לדיון נוסף בעתירה. על החלטות אלו הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בטענה כי שגה בית המשפט בהחלטתו למחוק את העתירה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. 3. מכאן הבקשה שלפנינו לרשות ערעור. בהחלטתי מיום 19.10.2014 הוריתי למשיב להבהיר מהו לשיטתו המועד שייחשב למועד הגשת העתירה לצורך קביעת בית המשפט המוסמך לדון בה. בהודעה מיום 11.11.2014 טען המשיב כי לשיטתו המועד הקובע לעניין הקניית הסמכות הוא המועד שבו מגיעה עתירת האסיר לבית המשפט. הואיל ועתירת אסיר צריכה להיות מוגשת לבית המשפט המחוזי שבית הסוהר שבו הוא מוחזק נמצא באזור שיפוטו; והואיל והעתירה הגיעה לבית המשפט לאחר שהמערער הועבר – יוצא שבית המשפט המחוזי מרכז-לוד לא היה מוסמך לדון בה, ובדין הורה על מחיקתה. בצד האמור, מסכים המשיב לקבלת רשות הערעור כך שחלף מחיקת העתירה, היא תועבר לדיון לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע. דיון והכרעה 4. סמכות בית המשפט לדון בעתירת אסיר קבועה בסעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), המורה כי עתירת אסיר תוגש "לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק". כך קובעת גם תקנה 1 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 (להלן: תקנות עתירות אסירים), המגדירה את בית המשפט שאליו תוגש עתירת אסיר כ"בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק העותר". הטעמים להסדר זה הם שיקולי יעילות ונוחות בהגעה לבית המשפט עבור האסיר ושירות בתי הסוהר. זאת בייחוד נוכח האפשרות שבית המשפט ידון בעתירה בבית הסוהר או במתקן אחר השייך לשירות בתי הסוהר שנמצא בסמוך לבית הסוהר (תקנה 3 לתקנות עתירות אסירים). ואכן, ברוב המקרים עתירות אסירים נשמעות במתקני שירות בתי הסוהר (ראו הוועדה לבדיקת המתכונת הראויה לבירור עתירות אסירים דין וחשבון 7-6 (2011)). 5. תקנה 2(א) לתקנות עתירות אסירים קובעת כי עתירה תוגש לבית המשפט בכתב. כך בעתירות אלו וכך ככלל, פתיחת הליך שיפוטי נעשית באמצעות מסירה של כתב בית הדין הפותח אותו לבית המשפט המוסמך לדון בו (ראו למשל תקנות 7א(א) ו-8 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; בש"א 130/87 שנסי נ' גלעדי, פ"ד מא(4) 707, 711 (1987); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 101 (מהדורה אחת-עשרה, 2013)). בהקשרים דומים נקבע כי כתב בית הדין הפותח את ההליך ייחשב למוגש עם מסירתו לבית המשפט, ולא במועד המצאת ההזמנה לדין לנתבע (ע"א 541/77 רוזנשיין נ' ספרטוס, פ"ד לב(2) 701, 706 (1978)), במועד תחילת בירור ההליך (בע"מ 5690/10 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (18.8.2010)) או במועד משלוח כתב בית הדין בדואר לבית המשפט (ע"א 916/79 אלבר בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד לו(4) 393, 401 (1982); ב"ש 40/80 אסרף נ' סולתם בע"מ, פ"ד לד(3) 137 (1980)). כך גם באשר למניין תקופת ההתיישנות – נקבע כי המועד הקובע לעצירת מרוץ ההתיישנות הוא מועד פתיחת ההליך בבית המשפט ולא מועד המצאת התובענה לבעל הדין שכנגד (ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, פסקה 94 (4.1.2009)). פועל יוצא מן האמור הוא שמועד הגשת העתירה הוא המועד שבו מוגש כתב העתירה לבית המשפט, ולא המועד שבו מסר אותה האסיר לנציג שירות בתי הסוהר. 6. במקרה דנן מסר המערער את העתירה לנציג המשיב כששהה בבית הסוהר ניצן, אשר נמצא בתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ברם, עתירתו נקלטה בבית המשפט ארבעה ימים לאחר מכן, לאחר שהועבר לכלא אוהלי קידר, אשר בתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. די בעובדה זו כדי לקבוע שבית המשפט המחוזי מרכז-לוד לא היה מוסמך לדון בעתירה, ובדין נמנע מלדון בה. ודוקו: בעת שהמערער מסר את העתירה לנציג המשיב כדי שיגישה עבורו, בית המשפט המוסמך לדון בה היה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ברם, בעת שהעתירה נתקבלה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד – המועד שייחשב למועד הגשתה לצורך קביעת שאלת הסמכות המקומית – המערער כבר שהה בבית הסוהר אוהלי קידר, והסמכות לדון בעתירתו הייתה מסורה לבית המשפט שבתחום שיפוטו שהה. המערער, מצדו, פעל כדין כשביקש להגיש את עתירתו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אלא שאין בכך כדי להקנות לבית המשפט סמכות. 7. כאן המקום להעיר כי תקנה 24ב לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978, קובעת כי "מנהל בית סוהר יעביר, ללא דיחוי, לתעודתה עתירת אסיר שהוגשה לבית משפט מחוזי או לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק". כמו כן, פקנ"צ 04.31.00 "עתירות אסירים" (להלן: הפקודה) – הכוללת הנחיות לטיפול בעתירות אסיר – קובעת בין היתר כי עותק מהעתירה יועבר בתוך 48 שעות מבית הסוהר אל מזכירות בית המשפט המתאים (אלא אם העתירה הוגשה ביום חמישי או בערב חג, שאז תועבר העתירה אל המזכירות בתוך 48 שעות מיום העבודה הראשון שלאחר מכן (סעיף 6(א) לפקודה)); כי העתירה תישלח באמצעות דואר רשום; כי עתירות המעלות נושאים דחופים ונוקבות במועדי אירועים דחופים, תועברנה למזכירות בית המשפט באמצעות פקס (שם); וכי במצב שבו בית המשפט המצוין בעתירה אינו בית המשפט המתאים, יש להבהיר זאת לאסיר ולציין בפניו את בית המשפט המתאים להגשתה (סעיף 5(א) לפקודה). בנסיבות דנן, המערער מסר את העתירה לנציג המשיב ביום 20.7.2014, וכבר למחרת היום הועבר לבית הסוהר אוהלי קידר. יכול שבנסיבות אלו היה על המשיב להעביר את העתירה כבר ביום מסירתה לבית המשפט בפקסימיליה, או לחילופין ליידע את המערער כי נוכח העברתו למחרת והזמן שיידרש להגשת העתירה – בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אינו בית המשפט המתאים להגשתה. בין כך ובין אחרת, אין בהערות אלו כדי לשנות את התוצאה שאליה הגענו. סוף דבר 8. המסקנה העולה מן האמור היא שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שלא לדון בעתירה לגופה. בצד האמור, הלכה היא כי מקום שניתן להעביר עתירה לבית המשפט המוסמך תחת להורות על מחיקתה – מוטב לעשות כן (ראו למשל ע"א 578/70 האניה "פדה" ובעליה נ' Lloyds Underwriters, פ"ד כה(2) 733, 739-738 (1971); ע"א 44/72 שם טוב נ' פריבר, פ"ד כו(1) 617, 620 (1972); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 89 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). אשר על כן, היה מקום להורות על העברת העתירה דנן לבית המשפט המוסמך תחת למחקה – תוצאה המקובלת על המשיב. במובן זה הערעור מתקבל. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מבוטל, והעתירה תועבר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שיחליט בה כחוכמתו, בלא שאנו מביעים כל עמדה לגבי טענות המערער לגופו של עניין. 9. הערעור מתקבל חלקית כמפורט לעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בכסלו התשע"ה (‏25.11.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14058950_M08.doc שג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il