הודא גבארין נ. רשות האוכלוסין וההגירה

החלטה בתיק בג"ץ 5894/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5894/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ העותרת: הודא גבארין נ ג ד המשיבה: רשות האוכלוסין וההגירה עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ה' בתמוז התשע"ז (29.6.2017) בשם העותרת: עו"ד ארז ביטון בשם המשיבה: עו"ד שי כהן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם העותרת, שלה מעמד של תושבת קבע, זכאית לקבל מעמד של אזרחית ישראל בהתאם להסדר החוקי הפותח אפשרות זו בפני מי שזכאי לשבת בה ישיבת קבע ומרכז חייו הוא בישראל? כמו כן, ובאופן יותר ספציפי, האם ההחלטה לדחות את בקשתה להתאזרחות הייתה סבירה בנסיבות העניין בהתחשב בתשתית העובדתית שעמדה בפני המשיבה? אלה השאלות שעמדו במרכז הדיון שבפנינו. המסגרת הנורמטיבית והשאלה בנסיבות העניין 2. סעיף 5 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות) קובע תנאים להתאזרחות בישראל של מי שזכאי לשבת בה ישיבת קבע, כדלקמן: "(א) בגיר שאיננו אזרח ישראלי יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות אם נתקיימו בו תנאים אלה: (1) נמצא בישראל; (2) היה בישראל שלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת בקשתו; (3) זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע; (4) השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה; (5) יודע ידיעת-מה את השפה העברית; (6) ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שיחדל מהיות אזרח-חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי. (ב) מי שביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף קטן (א), יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת האזרחות. (ג) לפני הענקת האזרחות יצהיר המבקש הצהרה זו: 'אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל'. (ד) האזרחות נקנית מיום ההצהרה". 3. בנסיבות העניין, השאלה שעלתה בעתירה שבפנינו היא האם החלטתה של המשיבה לפיה העותרת לא עמדה בדרישה של "מרכז חיים" בישראל במשך שלוש שנים מתוך חמש השנים שקדמו להגשת בקשת ההתאזרחות שלה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה. עיקרי התשתית העובדתית 4. העותרת, ילידת 1990, שנולדה וגדלה בפזורה הבדואית באזור לקיה, היא בעלת מעמד של תושבת קבע בישראל. כזהו אף מעמדם של החברים במשפחת המוצא שלה. בשנת 2011 נישאה העותרת למר עזאת גבארין, יליד 1986, שהוא תושב השטחים, והיא אם לשניים. 5. ביום 11.5.2014 העותרת הגישה בקשה להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק האזרחות. בהמשך לכך, נבחנה השאלה של "מרכז החיים" שלה בתקופת השנים הקודמת להגשת הבקשה, בין השאר באמצעות ריאיון עמה, ריאיון עם אביה, שיחת טלפון עם המשכיר של הדירה שבה היא מתגוררת לטענתה בלקיה, וכן בדיקת רישום הכניסות שלה לישראל מאזור יהודה ושומרון (להלן: דו"חות המעברים). 6. על סמך כל אלה, ביום 29.10.2014 נשלחה לעותרת החלטה הדוחה את בקשתה בנימוק כי היא לא הוכיחה שמרכז חייה הוא בישראל. 7. ביום 7.12.2014 הגישה העותרת ערר על ההחלטה. העותרת ציינה בערר כי אמנם היא נוסעת לרשות הפלסטינית על-מנת לבקר את בעלה, אך שומרת על מקום מגוריה בלקיה. ביום 14.1.2015 נדחה הערר. ביום 23.3.2016 העותרת חזרה ופנתה בעניין לרשויות, ומשנמסר לה כי ההחלטה בעניינה חלוטה הוגשה העתירה. 8. לעתירה צורפו מסמכים שונים של רשויות בישראל אשר באמצעותן מבקשת העותרת להוכיח כי מרכז חייה בישראל, ובכלל זה אישור בחתימתו של ראש המועצה המקומית לקיה על כך שהיא מתגוררת בבית הוריה מאז היוולדה בשנת 1990, אישורים על התייצבות בלשכת התעסוקה ואישורים שונים מהביטוח הלאומי המעידים על קבלת קצבאות במהלך השנים האחרונות (הבטחת הכנסה ונכות כללית). 9. להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2009 הגיש גם אביה של העותרת בקשה לקבלת אזרחות, וזו נדחתה בשנת 2012 גם כן מן הטעם שלא הוכיח כי מרכז חייו בישראל. כמו כן, יצוין כי בקשות העותרת לרשום כתושב קבע בישראל את בנה יונס גבארין, שנולד ביום 16.12.2013, נדחו אף הן בשנים 2014 ו-2016 מהטעם שהיא לא הוכיחה כי מרכז חייה בישראל. טענות הצדדים 10. העותרת טוענת כי התשתית העובדתית העומדת בפני המשיבה מבססת את הטענה כי מרכז חייה הוא בישראל, וכי יציאותיה לשטחים, על מנת לבקר את בעלה, אינן חותרות תחת זאת. העותרת מדגישה את זיקתה לישראל, שבה אף סיימה את לימודיה, ובכלל זה את בקיאותה בשפה העברית. כמו כן, העותרת טוענת כי היא סובלת מבעיות נפשיות קשות, ומטופלת על-ידי פסיכיאטרים, וכי המשיבה צריכה הייתה להתחשב במצבה. 11. עוד טוענת העותרת כי פרק הזמן הבלתי סביר שלו נדרשה המשיבה כדי להחליט בבקשתה מצדיק כשלעצמו את קבלתה, וכי מצדיקים זאת אף הפגמים שנפלו בהחלטה, שעל-פי הנטען היא סתמית ואינה מבוססת כדבעי מבחינה ראייתית. 12. בדיון שנערך בפנינו בא-כוחה של העותרת הטעים כי הרשות האמונה על קביעת תושבות היא המוסד לביטוח לאומי, אשר בוחן באופן יסודי את מקום מגוריהם של הזכאים לקצבאות, וכי העובדה שהעותרת קיבלה תשלומי קצבאות במהלך השנים האחרונות מהווה ראייה מכרעת לכך שמרכז חייה הוא בישראל. עוד נטען כי גם התייצבויותיה של העותרת בלשכת התעסוקה מעידות על כך שמרכז מגוריה הוא בישראל. כמו כן, בא-כוחה של העותרת סבור כי הרישומים המעידים על תנועת העותרת במעברים לשטחים מלמדים כי יציאות אלה הן מעת לעת, מספר פעמים בחודש, ואין בהם כדי לגרוע ממעמדה בישראל. 13. לעומת זאת, המשיבה סבורה כי דינה של העתירה להידחות על הסף ולגופה כאחת. ראשית, נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי, יותר משנה מאז נדחה הערר, עובדה המשליכה גם על כך שנתוניה של העותרת לא נבדקו באופן עדכני. שנית, ולגופו של עניין, טוענת המשיבה כי עניינה של העותרת נבחן באופן מעמיק ויסודי, ונמצא כי מכלול התשתית העובדתית תומך במסקנה כי מגורי הקבע של העותרת אינם בישראל, אלא עם בעלה בדאהריה. 14. המשיבה טוענת כי אין לייחס לנתוני המוסד לביטוח לאומי משקל מכריע, שכן יש להבחין בין הקביעות המתקבלות בו בעניין תושבות לצורך זכאות לקצבאות לבין הבדיקות הנדרשות לצורך החלטה על הענקת אזרחות. כמו כן, טוענת המשיבה כי מסמכי המוסד לביטוח לאומי אינם תואמים את דו"חות המעברים. 15. המשיבה מוסיפה כי העותרת לא העלתה את עניין מצבה הנפשי במסגרת בקשתה, וכי מכל מקום בתור תושבת קבע היא זכאית לכלל הזכויות הסוציאליות המוענקות לתושבת ישראל, ובהן ביטוח בריאות ממלכתי. 16. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 12.7.2017 הגיש בא-כוחה של העותרת הודעה שהוגדרה "הודעת עדכון דחופה", ובה הוא חזר, בעיקרו של דבר, על טענות שכבר העלה בהודעה דומה מיום 17.5.2017. דיון והכרעה 17. לאחר שבחנו את הדברים אנו סבורים שדין העתירה להידחות. 18. בפתח הדברים נציין כי משהתקיים בפנינו דיון לגופו של עניין ומשהגענו למסקנה כי יש לדחות את העתירה לגופה, סברנו כי בנסיבות העניין אין צורך להכריע בטענת השיהוי שהעלתה המשיבה. 19. המקרה שבפנינו מדגים את המורכבות של מציאות החיים האנושית. אין ספק שלעותרת יש זיקות לישראל, וכי היא מתגוררת בה באופן חלקי. עם זאת, לעותרת יש כיום גם זיקות משמעותיות לשטחים, והיא אף שוהה בהם יחד עם בעלה, אבי ילדיהם המשותפים. לאחר שבחנו את מכלול הדברים בעניינה של העותרת אנו סבורים כי החלטתה של המשיבה לפיה מרכז החיים של העותרת אינו בישראל מושתתת על תשתית עובדתית כנדרש ולכן אינה מקימה עילה להתערבות. 20. המשיבה הצביעה על נתונים אשר מניחים בסיס לקביעה שהעותרת לא הוכיחה כי היא התגוררה בישראל במשך לפחות שלוש שנים מתוך חמש השנים האחרונות. המשיבה הצביעה על שורה של בדיקות שקיימה, ובתוך כך ראיונות שערכה עם העותרת ועם אביה, אשר מבססים את החלטתה. כך למשל, העותרת לא ידעה לציין פרטים בסיסיים כמו כתובת מגוריה, ואף עלו סתירות בין המידע שמסרה למידע שמסר אביה, למשל ביחס לחדר שבו ישנים העותרת ואחיה בבית. כמו כן המשיבה התבססה על בחינה של דו"חות המעברים, שמהם למדה על כניסות תדירות של העותרת לישראל בשעות הבוקר (המעידות לכאורה על כך שהיא ישנה בשטחים) – ובחודשים מסוימים אף מדי שבוע. יצוין כי מהדו"חות ניתן אף ללמוד על חפיפה מסוימת בין מועדי הכניסה של העותרת לישראל לבין המועדים שבהם התייצבה בלשכת התעסוקה, המתיישבת לכאורה עם האפשרות שכניסותיה של העותרת לישראל היו על-מנת לשמור על זכויותיה. 21. בשונה מבא-כוחה של העותרת איננו סבורים שיש בתשלומי הקצבאות שמהם נהנתה מרשתו כדי לשמש ראייה מכרעת. ראשית, עיון באישורים מטעם המוסד לביטוח לאומי שצורפו לעתירה מלמד כי העותרת קיבלה תשלומי קצבאות רק בחלק מהחודשים בשנים הרלוונטיות לבחינת בקשתה. הטעם לכך לא הובהר בעתירה, וייתכן שיש בכך כדי לחזק דווקא את הקביעה בדבר חלקיות שהייתה בישראל. שנית, וחשוב אף יותר, אדם עשוי להיחשב תושב ישראל לצורך קבלת קצבה מהביטוח הלאומי, מאחר ששהה די ימים בישראל במהלך שנה נתונה (יותר ממחצית הימים) (ראו והשוו: בג"ץ 494/03 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר האוצר, פ"ד נט(3) 322, 328 (2004)), ויחד עם זאת, לא תתקיים בו הדרישה של "מרכז חיים" בישראל כמובנה של דרישה זו לפי חוק האזרחות. 22. לבסוף, נציין כי טענת העותרת לבעיות נפשיות לא הועלתה בבקשה לקבלת מעמד, וממילא אין בהחלטת המשיבה כדי לפגוע בזכויותיה של העותרת לשירותי בריאות, המגיעות לה בתוקף מעמד התושבות שלה (ראו והשוו: בג"ץ 9147/08 פלוני נ' שר הפנים, פסקה ח' (28.12.2009)). 23. מכל מקום, יש לזכור כי ההכרעה בעתירה שבפנינו נכונה לנסיבות חייה של העותרת במועד הגשת הבקשה. ברי כי דחיית העתירה אינה סוגרת את הדלת בפני דיון בבקשה עתידית שתוגש על-ידי העותרת, ככל שתמצא לעשות כן בהתאם לנסיבות חייה באותה עת, כאשר הבחינה לפי סעיף 5 לחוק האזרחות נסבה תמיד על חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה. לקראת סוף הדיון שהתקיים בפנינו ציינו עובדה זו בפני בא-כוח העותרת, אך הוא ביקש כי נכריע בעתירה כפי שהוגשה, וכך עשינו. 24. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, כ"ב בתמוז התשע"ז (16.7.2017). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16058940_A11.doc גפ+מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il