פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 5889/11 בבית המשפט העליון ע"פ 5889/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערער: ויסאם עבאס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין מיום 25.5.2011 ועל גזר הדין מיום 7.7.2011 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק פלילי 041265-02-10 שניתנו על-ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: כ' בתמוז התשע"ב (10.7.2012) בשם המערער: עו"ד מחמוד נעאמנה בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק- דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט דוד רוזן), בּגִדרו הורשע המערער בשוד בנסיבות מחמירות ובחבלה חמורה בנסיבות מחמירות; ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר-על-תנאי, קנס כספי בסך של 3,000 ₪, ופיצוי כספי סמלי למתלונן בסך של 25,000 ₪. הערעור מופנה נגד ההרשעה ועל חומרת העונש. עיקרי המעשה 2. על-פי עובדות כתב האישום שבהן הורשע, התגורר המערער בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ברחוב סמוך לביתו של המתלונן (להלן: א"א). ביום 22.9.2009 בשעה 21:45 לערך, בעת שא"א צעד ברחוב, התקדמו לעברו המערער ושני אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה, וקראו לעברו קריאות בשפה הערבית. א"א עצר, ואז תקפו אותו המערער והשניים האחרים, בצוותא חדא, בכל חלקי גופו, באמצעות ידיהם ורגליהם, עד אשר נפל ארצה. או אז גנבו השלושה את ארנקו ואת מכשיר הטלפון הנייד שלו ונמלטו מהמקום. 3. כעבור מספר דקות, לאחר שא"א קם על רגליו, שבו המערער ואחד מן האחרים אל המקום, והאחר הטיח בא"א על כך שהזמין משטרה. או אז תקפו המערער והאחר את א"א פעם נוספת ובעטו בו בכל חלקי גופו, לרבות באזור חלציו, עד שהתמוטט ונפל ארצה בשנית. בעוד א"א שוכב על הארץ, המשיך המערער לתקוף אותו והשליך אבן על ראשו. המערער והאחר נמלטו מהמקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לא"א חבלות רבות בגופו, לרבות חתך בראשו, אשך ימין רוסק, הוא אושפז למשך שלושה ימים בבית החולים ועבר ניתוח שבמהלכו נכרת האשך הימני שלו. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 4. בתשובתו לכתב האישום, כפר המערער בעובדות כתב האישום ובמעורבותו במסכת המתוארת. בא כוח המערער טען בבית משפט קמא כי אין בתשתית הראייתית כדי להוכיח את אחריותו של המערער למיוחס לו בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר. בין יתר טענותיו טען בא כוח המערער כי חקירת המשטרה רוויה במחדלים, כגון אי-תפיסת האבן שבה הותקף א"א; שיהוי בחקירה; הימנעות מגביית עדות מעדי ראייה שנכחו בשטח; חקירה שטחית של א"א וכיוצא באלה. 5. לעומת כן, א"א ציין בעדותו בבית המשפט המחוזי, פעם אחר פעם, כי הוא מכיר את המערער כמה שנים, מכיוון שמדובר בשכן שגדל לנגד עיניו, והוא מתגורר סמוך לביתו של המערער. א"א העיד כי אין לו ספק בכך שהמערער הוא זה שתקפוֹ. יחד עם זאת, ציין א"א בעדותו, כי הגם שהוא יודע באיזה בנין גר המערער, הוא אינו יודע את הכתובת המדוייקת. 6. בית משפט קמא קבע כי אף אם נמצאו מחדלי חקירה, אין באלו כדי להביא לזיכויו של המערער, מאחר ויש בתשתית הראייתית שהונחה לפניו די והותר על מנת להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. בית משפט קמא ציין כי עדותו של א"א, שהיה עד התביעה המרכזי, נמצאה מהימנה, וכי עלה ממנה בבירור כי המערער נמנה על תוקפיו. 7. עוד ציין בית משפט קמא, בין היתר, כי מצא תימוכין לכך שהמערער היה אחד מהתוקפים גם מהעובדה כי ביום 17.12.2009, התנהל דיון בבית המשפט בעניינו של המערער, שהיה עצור, באותו יום בוצעו 7 שיחות ממכשיר טלפון נייד שבו הוּשׂם ה-"סים" של א"א, אל עו"ד גיא עין צבי, אשר שימש באותה עת כבא כוחו של המערער. יתר על כן, ציין בית משפט קמא, כי בזמן מסירת התלונה, כשעתיים לאחר התקיפה, נקלטה שיחה במכשיר הטלפון הנייד של המערער מה-"סים" של הטלפון הנייד הגנוב. בית משפט קמא ציין כי אלו הן ראיות נסיבתיות המחזקות את מעורבותו של המערער באירוע. 8. בגזר הדין ציין בית משפט קמא את חומרתן של העבירות נשוא הדיון, אשר נלוותה אליהן אלימות חמורה כלפי א"א, שהלך לתומו בסמוך לביתו ומצא עצמו מטרה לאלימות בוטה. כמו כן ציין בית משפט קמא את הנזקים החמורים שנגרמו לא"א, ואת הפגיעות הפיזיות והנפשיות שנותרו בו. בנוסף ציין בית משפט קמא את רישומו הפלילי של המערער, הכולל ביצוע של עבירות גניבה ואלימות בעבר. לקולא ציין בית משפט קמא את נסיבותיו האישיות של המערער, בכללן גילו הצעיר והנסיבות המשפחתיות אשר בהן גדל. הטיעונים בערעור 9. בערעורו טוען בא כוח המערער כי הוא אינו חולק על עצם התרחשות האירוע, אלא על מעורבותו של המערער באירוע. נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שביסס את הרשעתו בעיקר על עדותו של א"א. לטענתו, א"א טעה בזיהוי המערער. התיאור שמסר בבית משפט קמא לא תואם למראהו של המערער. בניגוד לתיאור של א"א, לפיו התוקף היה קירח לגמרי, גובהו מטר תשעים וידיו שריריות, המערער אינו קירח, גובהו מטר שמונים וידיו אינן שריריות. לטענת המערער, לא ברור מדוע המשיכו השוטרים בחיפושים ממושכים ביפו אחר המערער יחד עם א"א, על אף שלגישתו של א"א, הוא ידע בדיוק היכן נמצא מקום מגוריו של המערער, שכן הוא גר בסמוך אליו. לדידו, יש בכך משום חיזוק לטענתו, לפיה א"א לא זכר את זהות תוקפיו או לכל הפחות טעה בזיהוי. בא כוח המערער הדגיש כי הטעות בזיהוי אפשרית במיוחד לנוכח העובדה כי המערער משתייך לבני מיעוטים אשר מראם החיצוני דומה, לפחות בעיני מי שמשתייך למגזר אחר, ויתכן כי עובדה זו תרמה לטעות בזיהוי. 10. בנוסף מציין בא כוחו של המערער כי ישנם שני מבחנים לבחינתה של עדות זיהוי: המבחן הסובייקטיבי, שנועד לבחון את מהימנותו של העד, כפי שנבחנת מהימנותו של כל עד המעיד בבית המשפט ואליו מתווסף המבחן האובייקטיבי, שנועד לבחון את אמינות הזיהוי, ובמסגרתו יש לבדוק את נסיבות הטמעת הדמות בזיכרונו של העד, בכללן משך זמן ההסתכלות של העד על הדמות, המרחק בין העד לדמות, מידת התאורה במקום וכו'. לטענתו, בעניין דנן, משך הזמן שעבר בין האירוע לבין הזיהוי, שהוא משך זמן של 5 חודשים, מערער את מימוש המבחן האובייקטיבי, מאחר וחלוף הזמן הזה תעתע את זיכרונו של א"א והוא שהביא לטעות בזיהוי. 11. בנוסף נטען כי ישנו מחדל חקירתי מובהק בכך שא"א נתבקש לזהות את המערער מבין כ-351 חשודים פוטנציאליים שתמונותיהם תועדו באלבום במשטרה, למרות שכלל לא היתה ודאות שתמונתו של המערער נכללה בין תמונותיהם של החשודים באלבום. לטענתו, בשל המחדל החקירתי האמור, יש להניח לטובתו של המערער כי תמונתו היתה שם, וכי א"א לא זיהה אותו, ואף בכך יש כדי לחזק את טענתו כי א"א טעה בזיהוי. 12. אשר על כן, נטען כי לא ניתן היה להרשיע את המערער על סמך עדותו של א"א, במיוחד לנוכח ההלכה לפיה כאשר נסמך בית המשפט על עדות יחידה, הוא צריך לבוחנה בזהירות יתירה. 13. כמו כן, טוען בא כוחו של המערער לעניין הטלפון הנייד שנגנב מא"א, כי המשיבה לא הוכיחה כי זה נמצא אצל המערער ביום האירוע, אלא כל שהוכיחה הוא שנקלטה שיחה מה-"סים" הגנוב של א"א, וכן כי יצאה שיחה מה-"סים" הגנוב של א"א אל בא כוחו של המערער דאז. 14. לבסוף מלין המערער על העונש שנגזר עליו. לטענתו, שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, בכללן היותו בן להורים גרושים ואב אלים; החסכים הרגשיים שבצילם גדל; העובדה כי לא ריצה עונש של מאסר בפועל בעבר. 15. מנגד, טוען בא כוחה של המשיבה כי עניינו של ערעור זה הוא בממצאי מהימנות שקבע בית משפט קמא, וכי בא כוחו של המערער לא הצביע על טעם שבעטיו יסטה בית המשפט שלערעור מן הכלל לפיו למעט במקרים חריגים, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מן העדים והראיות באופן בלתי אמצעי. 16. יתר על כן, מציין בא כוחה של המשיבה כי על אף מחדלי החקירה הקיימים בתיק, הכרעת הדין המרשיעה מתבססת על ממצאים עובדתיים ספציפיים, אשר אין למחדלי החקירה השפעה עליהם. כך, מציין בא כוחה של המשיבה, כי בית משפט קמא התרשם מא"א כי הוא "עד ברזל" וכי עדותו מהימנה, ובהסתמך על עדותו והיכרותו את המערער עקב סמיכות במקום מגוריהם, וכן בהתבסס על מחקרי התקשורת וראשית ההודיה, קבע נכוחה כי יש באלו כדי לבסס את הרשעתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. 17. אף לעניין העונש טען בא כוח המשיבה כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה, מאחר ומדובר בנסיבות של אלימות קשה. המערער תקף בצוותא עם אחרים את א"א בכל חלקי גופו, ועשה כן מספר פעמים, עד ש – א"א התמוטט על הארץ בשנית, אף הושלכה אבן על ראשו. כל אלו, כאמור, גרמו לו לחבלות נפשיות ופיזיות קשות. יתר על כן, המערער לא נטל אחריות למעשיו, ועברו הפלילי כולל עבירות אלימות חמורות נוספות, בכללן עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש שהתרחשה ביום 19.9.2006, אז הכה המערער באמצעות קרש בראשו של אדם וגרם לדימום בראשו. דיון והכרעה 18. דין הערעור להידחות, הן לעניין הכרעת הדין, הן לעניין גזר הדין. עסקינן בערעור שעיקרו בהכרעות עובדתיות של בית משפט קמא. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מהראיות ומהעדים באופן בלתי אמצעי, זאת למעט במצבים חריגים (ע"פ 2439/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 6.6.2012)). המערער לא הניח תשתית עובדתית או משפטית המצדיקה חריגה מהכלל. 19. אכן, ממהימנותו של עד לא ניתן להסיק בהכרח כי לא טעה בזיהויו של נאשם, ובחינתה של עדות זיהוי תיעשה על-ידי מבחן כפול, הכולל מבחן סובייקטיבי, שנועד לבחון את מהימנותו של העד, כפי שנבחנת מהימנותו של כל עד המעיד בבית המשפט; למבחן האמור מתווסף מבחן אובייקטיבי, שנועד לבחון את אמינות הזיהוי, ובמסגרתו יש לבדוק את נסיבות הטמעת הדמות בזיכרונו של העד, בכללן משך זמן ההסתכלות של העד על הדמות, המרחק בין העד לדמות, מידת התאורה במקום וכו' (ראו למשל: ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 221 (1993)). טענתו העיקרית של בא כוח המערער היא, כאמור, כי א"א טעה בזיהוי, וכי המערער לא היה מעורב בתקיפתו, דהיינו, כי המבחן האובייקטיבי לא מתממש. יחד עם זאת, בפסק דינו הטעים בית משפט קמא בפירוט מדוע הוא נסמך על עדותו של א"א, על אף הקשיים שציין בא כוח המערער בה, ולטעמנו, יש בטעמים אלו על מנת להצביע על התממשותו של המבחן האובייקטיבי. 20. תחילה נציין כי אין אנו רואים לנכון להתערב בהכרעה העובדתית של בית משפט קמא, שהתרשם ישירות מעדותו של א"א, לפיה המערער תקפוֹ, וקבע כי עדותו מהימנה. כדברי בית משפט קמא: "אין בנתונים שהוצגו על-ידי הסניגור המלומד כדי לערער – ולו במעט – מהתרשמותי הבלתי אמצעית, החד משמעית, שעד התביעה המרכזי, המתלונן, הינו עד אמין ומהימן, שבחר לציין בבית המשפט עובדות ונתונים בהם היה בטוח, ומכלל עדותו בבית משפט ניתן לקבוע כי הנאשם היה אחד מתוקפיו באותו יום מר ונמהר" (עמוד 6 להכרעת הדין). יתרה מזאת, ציין בית משפט קמא כי מילותיו, מבע פניו ותנועות גופו של המערער נתלכדו לכלל עדות של עד שהוא בבחינת "עד ברזל", ו"עדותו חרטה רישומה ודבריו יצקו תמונה עובדתית ברורה" (עמ' 8 להכרעת הדין). 21. בטרם נעבור לבחינת המבחן האובייקטיבי, חשוב לומר כי בכל תיק שבו מתעוררת שאלה של אמינות הזיהוי, יש להעמיד לנגד עינינו תמרור אזהרה. לשיטתי, כאשר בעדות זיהוי עסקינן יש להיזהר ממתן משקל יתר למבחן הסובייקטיבי, ויש לבדוק בהקפדה יתרה שהמבחן האובייקטיבי אכן מתקיים. לא די שהעד משוכנע באמיתות הזיהוי ולא די שבית המשפט משתכנע שעדותו מוצקה. הניסיון המשפטי המצטבר מלמד כי האפשרות של בן אנוש לטעות בזיהוי היא ממשית (ראו למשל ע"פ 6679/04 אלכסנדר סטקלר נ' מדינת ישראל (30.4.12) והמחקרים שהובאו שם, פסקה 28). גם עד מהימן שמשוכנע באמת ובתמים כי זיהה בוודאות את הנאשם יכול לטעות. טעויות שכאלו גרמו להרשעת חפים מפשע. יעיד על כך פרוייקט החפות. מדובר בפרוייקט שהחל בשנת 1992 ב- Cardozo Law School על-ידי המלומדים האמריקאיים Neufeld ו- Scheck. במסגרת הפרוייקט נערכו בדיקות D.N.A שבהן הושוו ראיות בתיקים ישנים (כגון דגימות זרע) עם חומר גנטי שנלקח מגופם של אסירים מורשעים. הממצאים גילו תמונה קשה, שצריכה להטריד כל משפטן שעוסק בתחום הפלילי. התברר כי נאשמים רבים הורשעו על לא עוול בכפם. למעלה מ – 170 איש (והנתונים עוד הולכים ומתרבים) שהורשעו ברצח או באונס ונדונו למאסר עולם או לעונש מוות זוכו בעקבות בדיקות ה – D.N.A . ניתוח הממצאים האמורים מגלה כי הרשעות שווא רבות נגרמו מחמת הודאות שווא ובשל טעויות בזיהוי של עדי ראייה (ראו מאמרו של פרופ' בועז סנג'רו, הודאה אינה מספיקה להרשעה, עורך הדין, גיליון 60, מאי – 2006 ומאמרו הנוסף על הודאה ועל "junk science" כטביעת נעל, הסניגור 165, עמוד 4, וכן האסמכתאות שהובאו שם בהערת שוליים 3 וראו הספר "חפות ממשית" - j. Dwyer p. Neufeld & B. Scheck & B. Scheck Actual Innocence Five Days from Execution and other Dispatches From the Wrongly Convicted (New York, 1 ed. 2000 וד"ר יואב ספיר, הרשעת חפים מפשע, דברים לזכרו של ד"ר דיויד וינר ז"ל, הפרקליט מח תשס"ו). יש לעשות הכל על מנת למנוע הרשעה של אדם חף מפשע. מכאן שיש להיזהר מלהרשיע אדם על בסיס עדות זיהוי שנחזית כמהימנה מבלי שהוכח מעבר לכל ספק גם מבחינה אובייקטיבית שהזיהוי אכן אמיתי. 22. באשר לקיומו של המבחן האובייקטיבי בתיק שלפנינו, יודגש כי אין טענות המלמדות על חוסר יכולת לזהות את המערער. יצוין כי על אף שדמותו של המערער אינה חופפת לחלוטין לדמות שתיאר א"א בחקירתו במשטרה, לפיה גובהו של המערער הוא מטר תשעים; הוא קירח לגמרי; רזה ושרירי בידיו. הרי שבית משפט קמא התייחס לכך בקובעו שעל אף ששריריות ידיו של המערער מוטלת בספק, המערער אכן בחור גבוה ורזה, ושערו נראה קצוץ בבית המשפט במהלך ניהול ההוכחות, וקירח לחלוטין ביום הדיונים האחרון. האמור, מוציא את העוקץ מטענת הסנגור ביחס לטעות בזיהוי. יש להדגיש כי אין מדובר בזיהוי אקראי, שכן א"א הכיר את המערער במשך 5 שנים, בהיותם שכנים, בין השניים לא הייתה מערכת יחסים כלשהי, דמותו של המערער הייתה חרוטה אצל א"א קודם לאירוע (עמוד 4 להכרעת הדין) ולפיכך, אין מדובר בהתרשמות רגעית ממראהו החיצוני. בסמוך לאירוע מסר א"א לחוקרים כי יוכל לזהות את התוקפים הואיל וראה אותם מסתובבים בשכונה בעבר. 23. יתרה מזאת, הרשעתו של המערער לא נסמכה על רק על עדותו של א"א, כי אם נתמכה בראיות נוספות. כך, במחקרי תקשורת של מכשיר הטלפון הנייד של המערער ושל מכשיר הטלפון הנייד שנגנב מא"א נתגלה כי מה-"סים" שהוכנס למכשיר הטלפון הנייד שנגנב מא"א בוצעו 7 שיחות טלפון לעו"ד עין צבי, שייצג את המערער, יום לאחר התקיפה. עוד נמצא כי יומיים לאחר האירוע נקלטה שיחה בטלפון הנייד של המערער ממכשיר שבו היה ה-"סים" הגנוב. ממצאים אלו מעידים על קשר של המערער לאחד המעורבים במעשה התקיפה והשוד, שהחזיק במכשיר הגנוב. 24. בנוסף, סירובו של המערער לציין את שמות חבריו, כשנשאל לשמותיהם במהלך חקירה במשטרה בה הוא הכחיש כל קשר לאירוע, אומרת דרשני. כפי שקבע בית משפט קמא, אין אפשרות ליתן הסבר סביר כלשהו לסירובו של המערער בחקירת המשטרה לציין שמות של חברים לפי בחירתו, על אף שלא נתבקש לציין שמות של חברים שהשתתפו באירוע. הימנעות זו מצביעה על חששו של המערער כי בעזרת אותם חברים תוכל המשטרה לעלות על עקבות התוקפים הנוספים ויש בה כדי לחזק את אמינות הזיהוי ולסתור את גרסת המערער, לפיה הוא לא היה מעורב בפרשה. בנוסף ציין בית משפט קמא כי במהלך חקירתו במשטרה ציין המערער בפני חוקר המשטרה כי יכול ובגין האירוע ייתן את הדין, ובלשונו "כמה זמן שופט ישפוט אותי שנתיים שלוש" (עמ' 12 להכרעת הדין). 25. אמנם, כפי שציין בא כוח המערער, אין בכל אחת מהראיות האמורות כשלעצמה כדי ללמד על מעורבותו של המערער באירוע, אך בחינה אובייקטיבית של כלל הראיות מובילה למסקנה חד משמעית לפיה לא נפלה טעות בפסיקת בית משפט קמא ביחס למהימנות הזיהוי. 26. אף לא מצאנו ממש בטענת בא כוח המערער לעניין החיפושים הממושכים של המשטרה על אף שא"א ציין כי הוא מכיר את מקום מגוריו של המערער. א"א ציין בעדותו כי אין הוא יודע מהי הכתובת המדוייקת שבה גר המערער, אלא מכיר אותו מבחינה חיצונית היטב, עקב היותם שכנים. יתרה מזאת, השוטר עצמו הסביר זאת בהשיבו לבא כוחו של המערער "תשאיר לי את העבודה שלי ושלך – לך... אני לא מגיע למקום מסוים אומר אה, אין פה אף אחד והולך הביתה. אלא אני ממשיך בסריקות" (עמ' 40 לפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא). אשר על כן לא מצאנו טעות המצדיקה להתערב בממצאים העובדתיים ביחס למשקל שנתן בית משפט קמא לעדות הזיהוי, לא במישור הסובייקטיבי ולא במישור האובייקטיבי. נחה דעתנו כי יש בראיות כדי לבסס את הרשעתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. 27. בנוסף, יש לציין כי אין בטענות על אודות מחדלי החקירה כדי לפגום במסקנה האמורה. הלכה היא כי מחדלי חקירה, אין בהם, כשלעצמם, כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו (ראו למשל: ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 9.8.2006); רע"פ 2132/11 ארז נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 20.3.2011)). לפיכך, אף אם נניח כי אכן היו מחדלי חקירה בעניינו של המערער, לא מצאנו כי יש בהם כדי לערער את התשתית הראייתית האמורה, המבססת את הרשעתו של המערער מעבר לספק סביר. 28. אף לא ראינו לנכון להתערב בענישה שהשית בית משפט קמא על המערער. בהתחשב עם חומרת מעשי האלימות שהמערער נקט בהם, תוצאותיהם הקשות, ועברוֹ הפלילי, העונש כלל וכלל איננו חמור. בית משפט קמא בחן את מכלול השיקולים והנסיבות בעניינו של המערער. בעבירות קשות וחמורות עסקינן אשר הותירו את א"א כשהוא מצולק בגוף ובנפש, על לא עוול בכפו. שומה על בית המשפט לגזור עונש אשר ישקף את חומרת המעשים וישרש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. 29. אשר על כן הייתי מציע לחברַי לדחות את הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ט"ז באלול תשע"ב (3.9.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11058890_O02.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il