אלנתנוב נ' מפקד יחידת מיטב

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5887/24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט יחיאל כשר העותר: נוריאל אלנתנוב נגד המשיב: מפקד יחידת מיטב עתירה למתן צו על-תנאי העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבוקש שנקבע כי העותר פטור מגיוס לצה"ל, או, לחלופין, כי נורה על דחיית גיוסו. 2. העותר, יליד שנת 2005, מנהל לדבריו אורח חיים חרדי. באוגוסט 2022 העותר השלים את ההליכים לקראת גיוסו לצה"ל, ובהמשך לכך נשלח לו צו גיוס ליום 11.12.2023. בחודש מרץ 2023 העותר הודיע לגורמים הרלוונטיים בצה"ל על כוונתו לדחות את גיוסו לצורך לימודים בישיבה. בעקבות זאת, צו הגיוס שניתן לו בוטל, והליכי גיוסו הושהו עד ליום 31.10.2023. בפרק זמן זה, נדרש העותר לעדכן את פרטי המסלול במסגרתו הוא מבקש שיידחה שירותו, על פי נהלי יחידת מיטב ובהתאם לפרק ג'1 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: פרק ג'1 והחוק או חוק שירות ביטחון, לפי העניין), עובר לפקיעתו ביום 30.6.2023. העותר לא מסר לרשויות הגיוס עדכון כאמור עד למועד שנקבע, ועל כן, ביום 15.1.2024 נשלח לו זימון הקורא לו להתייצב בלשכת הגיוס ביום 1.2.2024, לצורך הצגת תצהיר בדבר לימודים בישיבה (להלן: התצהיר). כמו כן, ביום 28.1.2024 נערכה שיחה טלפונית עם העותר במסגרתה הוא הונחה להתייצב במועד האמור. העותר לא התייצב במועד זה בלשכת הגיוס, ולפיכך ניתן לו צו גיוס נוסף ליום 1.4.2024. בסוף חודש מרץ 2024, העותר התייצב במדור בני ישיבות לצורך הגשת התצהיר האמור, אולם הוסבר לו כי משלא הגיש את התצהיר במועד לא ניתן לקבל את התצהיר בשלב זה, וכי בעקבות זאת בוטלה מועמדותו למעמד "בן ישיבה". על אף האמור, העותר לא התייצב למועד גיוסו ביום 1.4.2024, ובהמשך המציא אישור מחלה המאשר כי חלה למשך שישה ימים, החל מיום 2.4.2024. 3. ביום 3.4.2024 העותר שלח לרשויות הגיוס בצה"ל פנייה, בגדרה ביקש כי יקבלו את תצהירו על אף ההגשה המאוחרת, וכי מועמדותו למעמד "בן ישיבה" תישקל פעם נוספת. ביום 11.4.2024, נשלח לעותר מכתב מענה מטעם יחידת מיטב, שחזר בעיקרו על אשר נאמר לעותר במעמד הגשת התצהיר. ביום 1.5.2024, העותר הגיש פנייה נוספת, באמצעות עורך דין, בגדרה שטח את טענותיו בדבר זכאותו למעמד "בן ישיבה". פנייה זו לא נענתה על ידי המשיב. ביום 17.7.2024 נשלח לעותר צו הגיוס האחרון, אשר קרא לו להתייצב לשירות ביטחון ביום 18.8.2024. 4. על רקע האמור, ביום 18.7.2024 הגיש העותר את העתירה שלפנינו, ולצדה בקשה למתן צו ביניים אשר יקפיא את הליכי גיוסו. יצוין כי לא ניתן צו ביניים כאמור, אולם בבקשות ארכה להגשת תגובה מקדמית עדכן המשיב כי אין בכוונתו לאכוף את צו הגיוס שניתן לעותר עד להכרעה בעתירה. משכך התייתר הצורך להכריע בבקשה. 5. בעתירה נטען כי על פי מדיניות צה"ל, מי שהיה במעמד "בן ישיבה" עד למועד פקיעת החלטת הממשלה מס' 682 "השירות בצבא הגנה לישראל והוקרת המשרתים" מיום 25.6.2023 (להלן: החלטת הממשלה), לא נקרא לגיוס עד להשלמת הערכות צה"ל לקבלת תלמידי ישיבות. לטענת העותר, מכיוון שהגיש את התצהיר קודם למועד פקיעת החלטת הממשלה ביום 31.3.2024, יש לפעול בעניינו באותו אופן ולדחות את גיוסו. עוד טוען העותר כי יש ליתן לו פטור לפי סעיף 36 לחוק, משום ששירות צבאי יפגע בחופש הדת שלו, ואף יגרור סנקציות חברתיות מרחיקות לכת לנוכח השתייכותו לחברה החרדית. בהקשר זה מעלה העותר טענה כללית לאכיפה סלקטיבית כנגד הציבור החרדי; שכן, לטענתו, נעשה שימוש גורף בסמכות לפטור משירות צבאי לפי סעיף 36 לחוק עבור מיעוטים שונים, בעוד סעיף זה לא מיושם ביחס לבני המגזר החרדי. לבסוף, נטען כי הצווים שקראו לעותר לשירות הופקו בחוסר סמכות בניגוד להוראות סעיף 55(ז) לחוק ולהנחיות צה"ל. 6. מנגד, לעמדת המשיב יש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, עשיית דין עצמי ואי-מיצוי הליכים ביחס לחלק מהטענות. כן נטען, כי יש לדחות את העתירה לגופה בשל היעדר עילה להתערבות בית משפט זה בפעולות רשויות הצבא בעניינו של העותר. בנוסף, נטען כי יש לדחות את העתירה בהיעדר תשתית משפטית התומכת בסעדים המבוקשים. זאת, נוכח פקיעתו של פרק ג'1, אשר הקנה אפשרות לתלמידי ישיבות לדחות את שירותם הצבאי או לקבל פטור מלא מגיוס (בכפוף לתנאים), ביום 30.6.2023; פקיעת החלטת הממשלה, במסגרתה הונחה שר הביטחון להנחות את צה"ל להימנע מלאכוף את חוק שירות ביטחון על תלמידי ישיבות; ופסק הדין בבג"ץ 6198/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון (25.6.2024) (להלן: עניין התנועה לאיכות השלטון), בגדרו נקבע כי החלטת הממשלה התקבלה בחוסר סמכות, וכי על המדינה לפעול לאכיפת הוראות חוק שירות ביטחון על תלמידי ישיבות. 7. יוער כי בעתירתו ביקש העותר להגיש תשובה לתגובה המקדמית מטעם המשיב, ככל שנורה על הגשתה. תשובה כאמור אינה נדרשת ולכן לא ראינו להיעתר לבקשה זו (ראו: תקנה 7(ב2) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984). 8. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 9. כאמור לעיל, פרק ג'1 פקע ביום 30.6.2023, והחלטת הממשלה גם היא בטלה (הן נוכח פקיעתה ביום 31.3.2024 והן נוכח ההכרעה שבפסק הדין בעניין התנועה לאיכות השלטון). אשר על כן, אין בנמצא תשתית נורמטיבית שמאפשרת לפטור את העותר מגיוס לצה"ל, ודין בקשתו של העותר בהקשר זה להידחות. 10. כזכור, העותר טוען, בין היתר, כי יש ליתן לו פטור מגיוס לפי סעיף 36 לחוק מטעמים שנטועים בהשתייכותו למגזר החרדי. אולם, במספר הזדמנויות נקבע על ידי בית משפט זה שלא ניתן להפעיל את סמכותו של שר הביטחון לפי סעיף 36 לחוק להעניק פטור משירות צבאי למועמד לגיוס, לצורך מתן פטור גורף (ראו: בג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון, פ"ד נב(5) 481 (1998); עניין התנועה לאיכות השלטון, בפס' 2 לפסק הדין של ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן); ועל כן, לא ניתן להעניק לעותר פטור מכוח סעיף זה רק בשל שיוכו המגזרי. טענתו של העותר לאכיפה סלקטיבית בהקשר זה נטענה בעלמא, ודי בכך כדי לדחותה. העותר אף לא הצביע על נסיבות ספציפיות שמצדיקות מתן פטור מגיוס בעניינו, ולא הוצג כל פגם בהתנהלותו של המשיב במסגרת הליכי גיוסו של העותר. אשר על כן, לא מצאנו כל טעם המצדיק את התערבותנו. 11. באשר לסעד החלופי שהתבקש על ידי העותר, לפיו יש להשוות את מצבו למצבם של תלמידי הישיבות שטרם נקבע עבורם מועד גיוס – למותר לציין כי לעותר אין זכות קנויה לבחור את מועד גיוסו. קביעת מועד גיוס למועמד לשירות ביטחון מושפעת, מטבע הדברים, ממכלול נסיבות, בהם צרכי הצבא, שיקולים מנהלתיים של לשכת הגיוס, וכן נסיבות הקשורות בהליכי הגיוס הפרטניים בעניינו של המועמד. קביעת מועד כאמור כפופה לשיקול דעתם המקצועי של רשויות הגיוס, אשר אין זה ממנהגנו להתערב בו (ראו: בג"ץ 2073/23 פלונית נ' מפקד יחידת מיטב, פס' 23 (8.4.2024); בג"ץ 7397/22 חברוני נ' מפקד יחידת מיטב, פס' 20 (16.3.2023)). בהקשר זה נוסיף, כי המשיב הפנה בתגובתו המקדמית לעמדת המדינה מיום 6.8.2025 בבג"ץ 5819/24, בג"ץ 27156-08-24 ובג"ץ 55368-08-24, בגדרה עדכנה המדינה כי בחודש יולי 2025 נשלחו צווי התייצבות לקראת גיוס לכלל תלמידי הישיבות. ממילא, מצב העותר דומה מבחינה זו למצב חברי הקבוצה אליה ביקש להשוות את מצבו. בנסיבות אלו, נראה כי הסעד החלופי המבוקש ממילא התייתר. 12. טענות העותר ביחס לתוקפם של צווי הגיוס שניתנו לו נטענו ללא בסיס עובדתי מספק, והן מועלות לראשונה בעתירה, בלי שהעותר הקדים פנייה למשיב בעניינן. בנסיבות אלו, דין טענות אלו להידחות על הסף בהעדר מיצוי הליכים (ראו, מני רבים: בג"ץ 2920-10-25 חאמד נ' שירות הביטחון הכללי, פס' 4 (9.10.2025)). 13. לנוכח כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ו (11 נובמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא יעל וילנר שופטת יחיאל כשר שופט