מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ. בנייני בר אמנה חברה לבניין ולפיתוח בע

פסק-דין בתיק ע"א 5885/18 בבית המשפט העליון ע"א 5885/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ ג ד המשיבה: בנייני בר אמנה חברה לבניין ולפיתוח בע"מ ערעור על החלטת המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.7.2018 בפר"ק 10731-07-18 אשר ניתן על ידי כבוד השופט א' רון בשם המערערת: עו"ד מעיין בכר בשם המשיבה: עו"ד נדב העצני פסק-דין זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) מיום 24.7.2018 בפר"ק 10731-07-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. המערערת הגישה בקשה למתן צו לפירוקה של המשיבה (זאת, לאחר שהמשיבה הגישה בהליך נפרד בקשה למתו צו פירוק כנגד המערערת). כשבוע לאחר מכן, ביום 11.7.2018 קבע המותב את התיק לדיון בפניו ביום 15.7.2018 לדיון בשאלה אם קיימת עילת פירוק מבוססת (להלן: ההחלטה בעניין מועד הדיון). הוטעם כי: "לוח זמנים זה לוקח בחשבון את פגרת בתי המשפט שבדרך, ובשל סמיכות המועד – פטור לחברה [המשיבה] מהגשת תגובה [...] ככל שיהא בכך צורך, ייקבע הנושא להמשך דיו לקראתו תוגש תגובה, אם אורה על כך [...] ]פטור לכנ"ר מחובת התייצבות: יחליט לשיקול דעתו". לאחר מכן, ובסמוך לכך, הגישה המערערת את הבקשה לפסילת המותב בעטיין של שתי טענות מרכזיות: קביעת דיון מוקדם בהליך מבלי לקבל את תגובת המשיבה, ומקום מגוריו של המותב המקים, לטענת המערערת, זיקה בינו ובין המשיבה. ביום 11.7.2018 הורה בית המשפט כי המועד שנקבע לדיון ראשוני בתיק ייוחד לשמיעת עמדות הצדדים באשר לבקשת הפסלות (להלן: ההחלטה מיום 11.7.2018). בצד זאת, צוין בהחלטה כי: "קביעת מועד סמוך, נעשתה דווקא מתוך רצון לכבד את הבקשה להימנע מדחיות ככל הניתן. למרות העומס הניכר שבוע לפני הפגרה נקבע דיון הכי מהר שהתאפשר, הכל כדי למנוע עיכובים, ומעט מופתע אני, שגורר הדבר בקשת פסלות. [...] עם זאת, בהינתן שחפצה בכך המבקשת [המערערת], ותוגש בקשה מפורשת בכיוון זה, נכון אני לעכב את הדיון, להורות על הגשת תגובות, לקבוע מועד נדחה שייאלץ לקחת בחשבון גם את שיקולי הפגרה, ולדון בעילת הפירוק בהמשך". 2. לאחר מספר דחיות התקיים ביום 23.7.2018 דיון בבקשת הפסלות, ויום לאחר מכן הורה בית המשפט על דחייתה. תחילה נדרש בית המשפט לטענה שעניינה מקום מגוריו, ולפיה, בקשת הפירוק מופנית לחברת בת של תנועת ההתיישבות "אמנה" הבונה בישובי יהודה ושומרון לרבות באלון שבות (להלן: אמנה), הישוב שבו מתגורר המותב שהוא אגודה שיתופית. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה הוסיפה על כך המערערת כי אלון שבות חתם לאחרונה על הסכם לבניית 60 יחידות דיור עם המשיבה (להלן: הפרויקט). בהחלטה צוין כי המותב היה ער לתכנית לבנות 60 יחידות דיור כאמור, אך עד לדיון בבקשת הפסלות, וממילא במועד מתן ההחלטה הראשונה בעניין קביעת מועד הדיון, לא ידע מי החברה שעמה התקשר הישוב בו הוא מתגורר לביצוע הפרויקט. מכל מקום, נפסק כי למותב אין כל קשר לפרויקט, "לא ארוויח ממנו דבר, לא אפסיד ממנו דבר, ואף אינני יודע האם נחשב אני חבר האגודה השיתופית באלון שבות, והאם תרוויח מכך האגודה השיתופית". בית המשפט קבע כי טענות המערערת בעניין זה אינן מקימות עילת פסלות ואף אין לקבל את הבקשה מטעמים של מראית פני הצדק. לסיום הדיון בנקודה זו הצהיר המותב כי "הבית בו גרה משפחתי לא נבנה כלל ע"י המשיבה ואין לי כל קשר למשיבה". מכאן נפנה בית המשפט לבחון את טענת הפסלות השנייה של המערערת, הנוגעת לקביעת הדיון המוקדם בתיק מבלי לקבל את תגובת המשיבה, ודחה גם אותה. נפסק כי אין מקום לקבל את טענת המערערת לפיה מההחלטה בעניין מועד הדיון משתמעת עמדה מהותית כלפי מי מבעלי הדין, וכי, כאמור בהחלטה הנ"ל, עולה ממנה כי נדרש לקיים דיון במעמד הצדדים בשאלת קיומה של עילת פסלות מבוססת וכי, כמצוין בה, ייתכן שיהיה צורך בדיון המשך. נקבע כי הענקת פטור לכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) מהתייצבות לדיון נעשתה לנוכח תפקידו השולי בדיון בעניין קיומה של עילת פירוק, שכן תפקידו הבסיסי של הכנ"ר הוא לייצג את הנושים הבלתי מובטחים, וממילא לא ידוע לבית המשפט על בקשה מצד נושה מסוג זה. מכל מקום, צוין כי קביעת הדיון נעשתה בהתאם לדין ולפרקטיקה המקובלת המורים על קיום דיון מהיר בבקשה לפירוק חברה מקום בו מתעוררת שאלה באשר לקיומה של עילת פירוק. 3. מכאן הערעור שלפניי, שבו שבה המערערת על שתי עילות הפסלות שנטענות על ידה. האחת, לדבריה דעתו של המותב "נעולה" שכן בהחלטה בעניין מועד הדיון הורה בית המשפט לקיים דיון מהיר בבקשה למתן צו פירוק בתוך ארבעה ימים בלבד, תוך שפטר את החברה מהגשת תגובה ופטר את הכנ"ר מלהתייצב לדיון. זאת, מבלי שהוגשה לבית המשפט בקשה לקיים דיון דחוף בהליך. השנייה, מקום מגוריו של המותב, שמתגורר בישוב שבו פועלת המשיבה – עובדה המקימה לדעת המערערת חשש ממשי למשוא פנים. צוין כי ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה מבלי שהמותב בדק אם הוא חבר באגודה השיתופית של הישוב שבו הוא מתגורר ומה טיבו של ההסכם שנחתם בין הישוב ובין המשיבה. זאת, הגם שלדעת המערערת מדובר בהסכם שעשוי להשיא רווחים לישוב ולמותב, ככל שהוא נמנה עם חברי האגודה השיתופית. לכך הוסף, כי עצם קבלת בקשת הפירוק ועצירת פרויקט הבניה, עשויה להשפיע על כל תושבי הישוב ולפגוע גם במותב, וכי למותב קשר – על יסוד מקום מגוריו – עם חברת אמנה. הוטעם כי שיקולים אלה מצדיקים את קבלת הערעור גם מחמת מראית פני הצדק. 4. המשיבה סבורה שיש לדחות את הערעור מנימוקיו של בית המשפט קמא והיא מוסיפה וגורסת כי תכליתה של הבקשה היא ניסיון של המערערת להאריך את ההליך ולגרום לסרבול מיותר. באשר לטענה הנוגעת למקום מגוריו של המותב ולחברותו באגודה השיתופית הדגישה המשיבה, כפי שצוין בהחלטת בית המשפט קמא, כי למותב אין כל קשר לפרויקט שעתיד להיבנות ביישוב, וכי ממילא אין לו כל אינטרס כספי אישי בפרויקט. 5. מכוח סמכותי לפי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ביקשת את התייחסות המותב לטענות הצדדים ובפרט לטענה בדבר חברותו באגודה השיתופית. ביום 16.10.2018 הביא השופט א' רון את התייחסותו לעיוני. וכך צוין באשר לסוגיית חברותו של המותב באגודה השיתופית: "לאחר קבלת החלטת כבוד הנשיאה התקשרתי למזכיר הוועד המקומי [...] ולאחר בדיקה השיב לי מזכיר הוועד שאני רשום כחבר באגודה השיתופית. עם זאת אבהיר שלא בכדי לא ידעתי עד אתמול שאני חבר באגודה השיתופית. מאז מתגוררת משפחתי באלון שבות, משנת 2002, מתבצעת כל ההתנהלות השוטפת מול הוועד המקומי. לא זכור לי שאי פעם הייתי מעורב בדרך כלשהי באגודה שיתופית זו, שבקושי ידעתי על קיומה. אף לא זכור לי אם בכלל ראיתי מסמך מטעמה או חתמתי על מסמך בעניינה, ובוודאי שלא השתתפתי באף אסיפה של האגודה, אם בכלל התקיימה כזו. למיטב הידיעה, חלק מתושבי היישוב – חברי האגודה, חלק – לא, ואינני בטוח עד כמה כולם בכלל מודעים לה. עם זאת, כאמור, למדתי אתמול לראשונה, שפורמלית, אני חבר באגודה [...] מאז הגעתי לאלון שבות ועד לדיון זה, נתפסה בעיני האגודה השיתופית, ככל שהייתי בכלל מודע לקיומה, כגוף שאיבד רלוונטיות בחיי אלון שבות. החיים השוטפים מתנהלים באמצעות הועד המקומי". השופט א' רון הוסיף כי עובדת היותו תושב אלון שבות הייתה ידועה לצדדים למן ראשית ההליך, וזאת ללא כל קשר לאגודה השיתופית "שלמיטב הערכתי, הינה, במידה לא מבוטלת, גוף היסטורי שלא לחלוטין ברורה עוד נחיצותו". באשר לטענות נוספות שהעלתה המערערת הפנה השופט א' רון להחלטתו בבקשת הפסלות תוך שהדגיש כי אינו מכיר אישית את המשיבה או את אלה הפועלים מטעמה ואין לו כל קשר לתנועת אמנה. 6. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, בתשובת המשיבה ובהתייחסות שהתבקשה מטעם השופט א' רון, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות, שכן לא מצאתי כי מתקיימת בנסיבות העניין עילה לפסילת המותב. איני סבורה, כטענת המערערת, כי קביעת הדיון בלוח הזמנים שבו נקבע מעידה על כך שדעתו של המותב "נעולה". כפי שצוין בהחלטה בעניין מועד הדיון ובהחלטה מיום 11.7.2018, בהחלטה בבקשה הפסלות ובהתייחסות שהעביר השופט א' רון, בית המשפט קבע את הדיון בהקדם בהתאם למדיניות לפיה יש לברר במהירות את שאלת קיומה של עילת פירוק מבוססת. זאת, כדי להימנע ממצב מתמשך שבו תלויה כלפי חברה בקשת פירוק שלא נדונה. כזכור, באותה החלטה בעניין מועד הדיון, נקבע עוד כי ככל שיהיה צורך ייקבע בנושא דיון המשך, שלפניו תוגש תגובת החברה, וכי הכנ"ר פטור מהתייצבות בהתאם לשיקול דעתו, וזאת לנוכח תפקידו השולי בדיון בנושא הנ"ל. צירופם של כל אלה מלמד כי בית המשפט לא "נעל" את דעתו בעניין שאלת קיומה של עילת פירוק, כטענת המערערת, אלא שהוא היה נכון לברר את העניין באובייקטיביות, תוך שמיעת טענותיהם של כל הצדדים ומתוך ניסיון לייעל את ההליך ולמנוע סחבת מיותרת בו, על הנזקים הכרוכים בכך לצדדים. טענת המערערת לפיה בית המשפט אינו פתוח עוד לשכנוע משוללת כל יסוד, ואין לה על מה שתסמוך. מכל מקום, מדובר בעיקרן בטענות המופנות להחלטות דיוניות, ואין באלה כדי להקים עילה לפסילת המותב (ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018)). 7. באשר לטענות הנוגעות למקום מגוריו של המותב. כפי שנפסק המותב אכן היה ער לקיומו של פרויקט לבניית 60 יחידות דיור, אך לא ידע כי המשיבה היא צד לו. בהתייחסותו שבפניי ציין המותב, כמפורט, כי לאחר בירור שערך התגלה לו שהוא אכן חבר באגודה השיתופית, אך כפי שעולה מן התגובה אין לו כל "ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו" כלשון סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהקשר זה כבר נפסק כי לא די בקיומה של נגיעה כספית של השופט ויש להתחשב בשיעורה של הנגיעה ובאפשרות הממשית שהיא תוביל למשוא פנים מצד השופט (ע"א 9281/08 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (14.12.2008)). נפסק כי שאלה זו תבחן בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של המקרה ובהן ערכו של האינטרס באופן כללי ובאופן פרטני, המיידיות שלו, הוודאות שביצירתו והיותו אינטרס ישיר או עקיף של השופט (ע"א 3378/08 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' כב' השופטת ענת ברון, פסקה 5 (17.6.2008)). בנסיבות המקרה שלפניי איני סבורה כי עלה בידי המערערת להצביע על אינטרס כספי משמעותי, לא כל שכן ודאי וקרוב, של המותב בתוצאת הליך הפירוק הנדון בפניו. טענות המערערת בהקשר זה נטענו באורח כללי, מבלי להציג תשתית ראייתית לביסוסן, ואין להן כל עיגון בחומר שהונח בפניי. טענות המערערת בעניין קשרים אישיים של המותב לתנועת אמנה על רקע סביבת מגוריו נטענו גם הן באורח כללי ביותר, ואין בהם כדי לבסס כל עילת פסלות. לבסוף, לא מצאתי כי יש בטענות המערערת כדי להקים עילה לפסילת המותב מחמת מראית פני הצדק (ע"א 9108/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.12.2008)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ט"ו בחשון התשע"ט (‏24.10.2018). ה נ ש י א ה _________________________ 18058850_V03.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il