פואד ערטול נ. חממה מאיר סחר (1996)בע"מ

החלטה בתיק רע"א 5885/07 בבית המשפט העליון רע"א 5885/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: פואד ערטול נ ג ד המשיבה: חממה מאיר סחר (1996) בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבר"ע 1827/07 שניתן ביום 14.6.07 על-ידי השופטת דותן בשם המבקש: עו"ד שאדי ערטול בשם המשיבה: עו"ד אסף אוסלקה פסק-דין א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.6.07 בבר"ע 1827/07 (השופטת דותן), בגדרו בוטל פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ינון) מיום 8.2.06 בתיק א' 16892/03 בכפוף לתנאים שיפורטו להלן. ב. (1) כנגד המבקש, וכנגד שישה אחרים, ניתן ביום 8.2.06 פסק דין בבית משפט השלום לתשלום סכום כספי למשיבה, בתיק א' 16892/03. סכום התשלום שהוטל על המבקש הוא 393,012 ש"ח בצירוף הצמדה ורבית מיום 9.2.03. בבקשתו טוען המבקש, כי פסק הדין ניתן לחובתו אך בשל העובדה שלא הגיש תצהיר עדות לבית המשפט, ומאחר שלא היה מיוצג, לא ידע כי עליו להגיש תצהיר מעין זה. פסק הדין ניתן בהיעדרו של המבקש, ונודע לו – כנטען על ידיו – אך ביום 18.3.07, לאחר קבלת הודעה על פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו. (2) המבקש עתר לבית משפט השלום לביטול פסק הדין, ובגדרי בקשתו טען כי חתימת המקבל על גבי אישור המסירה (מיום 20.9.05) איננה חתימתו. בקשתו נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 18.4.07, "לאור כל אחד ואחד מטעמי התגובה המפורטים", כפי שנכתב בה (התגובה לא צורפה לבקשה הנוכחית). (3) כלפי החלטה זו ביקש המבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע (בפסק דינו מיום 14.6.07), כי בית משפט השלום צדק בהחלטתו, אולם חרף זאת החליט "יחד עם זאת ולפנים משורת הדין... כי ניתן לבטל את פסה"ד", בתנאים שהטיל – תשלום הוצאות ההליכים המיותרים למשיבה בסך 10,000 ש"ח וכן הפקדה במזומן בקופת בית המשפט של 150,000 ש"ח, וכל זאת תוך 30 ימים. מכאן הבקשה הנוכחית, המופנית כלפי התנאים שהטיל בית המשפט. ג. (1) לטענת המבקש, התנאים שהוטלו עליו לוקים באי-סבירות קיצונית, נוכח גובהו של סכום ההפקדה במזומן והתקופה הקצרה שניתנה להפקדתו. המבקש חוזר על טענותיו שבהליכים הקודמים ביחס לסיבות לאי-הגשת התצהיר ולזיוף חתימתו על אישור המסירה, וכן מפנה להחלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו משלב קדם-המשפט (מיום 15.9.05), בה הועלה ספק לגבי ביצוע המסירה האישית למבקש. כן עמד המבקש בבקשתו על התייחסות ההלכה הפסוקה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על רקע ההכרה הבסיסית בזכות הגישה לערכאות משפט, וטען, כי בפיו הסברים מספקים באשר לאי-הגשת התצהיר, ולו סיכויים טובים להצליח בהגנתו בגדרי התיק העיקרי. (2) נתבקשה תגובה לבקשה. בתגובה מפרטת המשיבה, כי בתחילת ההליך היה המבקש מיוצג, ואז החליט להפסיק את ייצוגו, וכי בשלושה עשר החודשים מאז ניתן פסק הדין ועד שהודע למבקש על פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו, לא עשה דבר לבירור באשר להתנהלות התביעה. לטענת המשיבה, פסק דינו של בית המשפט קמא הקל יתר על המידה עם המבקש, בהתחשב בסכום חובו של המבקש בהוצאה לפועל – 515,000 ש"ח נכון להיום. נטען עוד, כי אין כל יסוד וטעם לטענת המבקש בדבר חוסר הסבירות לכאורה בתנאים שקבע בית המשפט, בפרט נוכח מצבו הכלכלי השפיר. נטען, כי פסק הדין של בית משפט השלום ניתן בדין ואין מקום לביטולו, ומכל מקום אין טעם להיעתר לבקשת רשות הערעור הדנה בעניין בגלגול שלישי. ד. (1) לאחר העיון, לא מצאתי מקום להתערב במהות פסק דינו של בית המשפט קמא; עם זאת, אומר כאן כי בנקודה אחת החלטתי שיש מקום לתיקון, ובנקודה זו בלבד החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). המדובר במתן אפשרות לערבות בנקאית אוטונומית במקום הפקדה במזומן. (2) במהות ועיקר, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מן הצדדים הישירים למחלוקת, וההלכה היא כי בכגון דא אין מקום להתערבות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) – מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר), ו"על אחת כמה וכמה יקפוץ את ידו בית המשפט כאשר המדובר בבקשה הנוגעת להחלטת ביניים של בית המשפט הדן בתביעה העיקרית" (רע"א 7095/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזרא (לא פורסמה, ניתנה ביום 13.1.98) – הנשיא ברק; ראו גם רע"א 11160/05 סבח נ' וילאג' בנייה מתקדמת בע"מ (לא פורסמה, ניתנה ביום 3.1.06) בפסקה ג.(2)). "המדובר בהחלטה שאינה סוגרת שערי משפט, ולא הכריעה סופית בזכויות בעלי הדין" (רע"א 3203/07 בני בנימין לקרץ י.י. (1993) בע"מ נ' ח'שיבון ח'ליל בע"מ – בפירוק (לא פורסמה, ניתנה ביום 29.8.07) בפסקה ה; כן ראו באנלוגיה שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית; מבוא וסוגיות יסוד (1999), סעיף 185 בעמ' 180-181). (3) החלטת בית משפט השלום שלא לבטל את פסק הדין יוסדה על כך שהיה על המבקש – אשר התייצב לדיון בבית משפט השלום – לדעת גם על חובתו להגיש תצהיר עדות. על כך נסמך גם בית המשפט המחוזי בסברו כי לא נפל פגם בהחלטה זו. אולם לאמיתם של דברים נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו של המבקש וביטל את פסק הדין, אף שניתן כהלכה, והדבר נתון היה לשיקול דעתו; חיוב המבקש בהוצאות ובהפקדה, בנסיבות אלה, הוא דבר שבשכל הישר (ראו גם יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, 1995) בעמ' 741). אף התנאי שהטיל בית המשפט להפקדת הסכום הספציפי של 150,000 ש"ח מצוי בגדר שיקול דעתו. הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת "בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים" וסמכות זו פורשה כרחבה ביותר (436/83 לוי נ' דקו, פ"ד מ(4) 589, 605-604 (1983); ראו גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) בעמ' 357-356). לא מצאתי מקום לשנות גם מתנאים אלה, למעט כנזכר בעניין אחד, והוא התנאי כי ההפקדה תיעשה במזומן. בעניין זה – ובו בלבד – החלטתי כאמור, לאפשר למבקש להפקיד תחת הסכום המזומן גם ערבות בנקאית אוטונומית (ראו, למשל, אמנם בהקשר לעירבון, החלטת הרשמת ליבוביץ' ברע"א 3502/06 בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ נ' עיריית חיפה (לא פורסמה, ניתנה ביום 24.7.06)). סעד זה לא נתבקש ישירות, אך ראיתיו כנובע מן הטענה בדבר התנאי כאמור. ה. פסק דינו של בית משפט השלום מיום 8.2.06 יבוטל, איפוא, כלפי המבקש, בכפוף לתנאים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.6.07 בשינוי אחד – תשלום ההוצאות למשיבה, והפקדת 150,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בקופת בית משפט השלום – תוך 30 ימים מהיום. למעט עניין זה, לא מצאתי מקום כאמור להיעתר למבוקש. אין צו להוצאות בהליך זה. ניתנה היום, ט"ו בשבט תשס"ח (22.1.08). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07058850_T06.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il