מועצה אזורית שומרון נ. משרד ראש הממשלה

4 1 בבית המשפט העליון בג"ץ 5884/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב העותרת: מועצה אזורית שומרון נ ג ד המשיבים: 1. משרד ראש הממשלה 2. משרד הביטחון 3. מפקד כוחות צה"ל באזור 4. משרד התחבורה 5. משרד האוצר 6. משרד הבינוי והשיכון 7. משרד המשפטים 8. מועצה מקומית בית אריה עתירה למתן צו על-תנאי; תגובה מקדמית מטעם משיבים 7-1; תגובה מקדמית מטעם משיבה 8; הודעת עדכון מטעם משיבים 7-1; תגובה מטעם העותרת בשם העותרת: עו"ד אריה ארבוס; עו"ד יהודה לוזון בשם משיבים 7-1: עו"ד יונתן נד"ב בשם משיבה 8: עו"ד דן שווץ; עו"ד עופר רזניק פסק דין השופט ח' כבוב: עניינה של העתירה דנן בבקשת העותרת כי נוציא צו על-תנאי המורה למשיבים, או מי מהם, לבוא וליתן טעם "מדוע לא יושלם כביש 'עוקף לובאן' לאלתר ויפתח לתנועה בהתאם להתחייבויותיהם שניתנו לבית המשפט הנכבד". כן התבקש, לאחר שמיעת הצדדים "להפוך את הצו למוחלט תוך קציבת מועד לפתיחת הכביש [...]". כאמור, במרכז העתירה סלילתו של 'כביש עוקף', אשר אמור לחבר בין כביש 446 לכביש 465, ולספק גישה לתושבי העותרת ללא צורך בנסיעה דרך הכפר לובאן (להלן: הכביש העוקף). לצורך סלילת הכביש העוקף, הוציא מפקד כוחות צה"ל באזור צווי תפיסה למקרקעין, אשר הוארכו מעת לעת ונבחנו במספר עתירות (בג"ץ 11651/05; בג"ץ 1998/06; בג"ץ 2618/19). העתירה שבכותרת היא חוליה נוספת בשורה של עתירות שעסקו בסלילת הכביש (שעניינן של חלקן בתקיפת צווי תפיסת המקרקעין שהוצאו לצורך הסלילה – בג"ץ 5311/09; בג"ץ 6293/09; ובג"ץ 8132/09). בהמשך לעתירות אלו, הוגשה העתירה שנדונה בגדרי בג"ץ 8054/17 המועצה המקומית בית אריה ואח' נ' משרד ראש הממשלה ואח' (04.09.2018) (להלן: בג"ץ 8054/17); שם טענה המדינה כי אין צורך בהכרעה שיפוטית משום שהיא "הביעה את מחויבותה להשלמת הכביש העוקף". ואכן, באותו עניין, לאחר הגשת הודעת עדכון מטעם המדינה; קיום פגישה בין הצדדים; וחרף התנגדות העותרות באותו עניין, שדרשו "התחייבות ברורה להשלמת הכביש בזמן קצוב וסביר", נמחקה העתירה בפסק דין מיום 04.09.2018. משטרם הושלמה סלילת הכביש העוקף, הוגשה, ביום 06.09.2022, העתירה שלפנינו. בגדרה נטען, בעיקרו של דבר, כי המשיבים הפרו הבטחה מינהלית אשר אף הובטחה לפני בית משפט זה במסגרת בג"ץ 8054/17, באופן הפוגע בסופיות הדיון. עוד נטען, כי למשיבים חובה להשלים את סלילת הכביש העוקף נוכח הפגיעה בזכויות תושבי העותרת לחופש תנועה, כמו גם זכותם לחיים וביטחון; וכי החלטת המשיבים שלא להשלים את הכביש העוקף היא "בלתי סבירה בעליל". ביום 11.12.2022, הגישה מועצה מקומית בית אריה בקשה להצטרפות כצד להליך, בטענה כי יש בעתירה כדי להשפיע עליה באופן ישיר. העותרת הסכימה לצירופה של המועצה המקומית בית אריה להליך, והמדינה לא התנגדה. בתגובתה המקדמית שהוגשה בהמשך, פירטה המועצה המקומית בית אריה דרישות טכניות לאופן ביצוע פתיחת הכביש העוקף. ביום 12.02.2023 הוגשה תגובה מקדמית מטעם משיבי המדינה (הם משיבים 7-1) לעתירה. בתגובה צוין כי צו תפיסת המקרקעין שנועד לצורך השלמת סלילת הכביש העוקף מוארך מעת לעת, ותוקפו כרגע הוא עד ליום 31.12.2027. עוד הוטעם כי התכנון המפורט של הכביש העוקף הסתיים בחודש מרץ 2021. כן צוין, כי התקציב להשלמת סלילת הכביש יועד לכך במסגרת תקצוב של מספר פרויקטים של סלילת כבישים עוקפים באזור, אך בהחלטת ממשלה מספר 3393 מיום 11.01.2018, הוחלט לתקצב פרויקטים אחרים באזור. לצד זאת פורט, כי ככל שיוחלט, במסגרת אישור תקציב המדינה לשנים 2024-2023, לתעדף את סלילת הכביש העוקף, הרי שמשרד האוצר יתקצבו לביצוע. עוד צוין, כי רק ביום 29.12.2022 כוננה ממשלה חדשה, ובשים לב לכך, ממשרד הביטחון נמסר כי ברצונם להביא את סוגיית השלמת סלילתו של הכביש העוקף בפני הדרג המדיני הנכנס במסגרת הממשלה החדשה. לפיכך, הוצע כי תוגש הודעת עדכון לאחר הצגת העניין בפני הדרג המדיני הנכנס. ביום 22.06.2023, הוגשה הודעת העדכון האמורה על-ידי משיבי המדינה. בגדרה פורט כי בין משרד האוצר למשרד התחבורה סוכם שבין הפרויקטים שיתוקצבו במסגרת תכנית חומש לשנים 2027-2023, יתוקצב הכביש העוקף בסך של 120 מיליון ש"ח. עוד תואר כי האחריות לסלילת הכביש העוקף תהיה בידי משרד התחבורה, באמצעות חברת נתיבי ישראל, החברה הלאומיות לתשתיות תחבורה בע"מ, וכי העבודות לסלילת הכביש העוקף צפויות להתחיל בשנת 2025. בתגובתה להודעת העדכון טענה העותרת כי הצפי לתחילת סלילת הכביש העוקף בשנת 2025 מצביע על איחור של למעלה משנתיים מהגשת העתירה ואיחור של כשבע שנים ממועד התחייבות שניתנה במסגרת בג"ץ 8054/17. לפיכך, עמדה העותרת על עתירתה וביקשה כי יינתן צו מוחלט תוך קציבת מועד לפתיחת הכביש. בצד האמור, ולאור נכונות המשיבים לקדם את סלילת הכביש העוקף, התבקשה "ארכה בת שישה חודשים להגשת עמדתה [של העותרת – ח' כ'] בדבר המשך בירור העתירה, בשים לב להתקדמות הביצוע בשטח בפועל". לאחר עיון במכלול החומר שהונח לפניי – מצאתי כי דין העתירה שלפנינו להידחות בהיעדר עילה להתערבות כמבוקש על-ידי העותרת. ראשית, בהינתן האמור בהודעת העדכון מטעם משיבי הממשלה, מרבית מה שנותר מהעתירה דנן הוא, הלכה למעשה, בקשת העותרת להותיר את עתירתה תלויה ועומדת כ'עתירת בייביסיטר' (ראו מהעת האחרונה: בג"ץ 6167/22 שומרי הבית נ' השרה להגנת הסביבה, פסקה 5 (11.07.2023)). ברם, ועל אף טענות העותרת בכל הנוגע להבטחות המדינה בעבר, לא ראיתי הצדקה לאפשר מצב דברים חריג זה. בעניין אחר, בעלת חשיבות, הזדמן לי לכתוב כך: "בנסיבות אלה, ברי כי אין עילה למתן מי מהצווים על תנאי שהתבקשו בעתירה, וממילא אין עילה למתן צו מוחלט. בנסיבות גם לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת העותרת, להורות על הגשת הודעת עדכון מטעם המשיבים, ובכך, הלכה למעשה, לבצע מעקב אחר גיבוש הנוהל בעוד העתירה תלויה ועומדת. ודוק; אין ספק כי משך הזמן שיידרש למשיבים [...] הוא בעל חשיבות. שכן, החובה המינהלית לפעול במהירות ראויה היא מושכל יסוד בכללי המינהל התקין [...]. זאת ועוד, עמידה בלוח זמנים סביר לביצוע פעולה מינהלית נתונה, כשלעצמה, לביקורת שיפוטית [...] ואולם, בעת בחינת התנהלותה של הרשות המינהלית, בהיבט של לוח הזמנים לביצוע החלטה, יש לתת את הדעת למהות ההחלטה והסמכות שמופעלת [...]. עם זאת, בית משפט זה אינו מקיים, למעט במקרים חריגים, מעקב אחר ביצוע החלטות מינהליות – בוודאי מקום בו העוסקים במלאכה יושבים על הַמְּדוֹכָה, [...] הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו, כבענייננו, לא מונחים לפני בית המשפט נתונים שעל בסיסם ניתן לשקול מהו לוח הזמנים הסביר [...] בהינתן מכלול השיקולים המקצועיים הכרוכים בכך [...]." (בג"ץ 6016/22 קו לעובד נ' רשם הקבלים – משרד הבינוי והשיכון (08.12.2022), וההפניות שם אשר הושמטו בציטוט). שנית, ובמידת מה בהמשך לאמור לעיל, לא ראיתי גם עילה להתערבות שיפוטית ביחס לבקשת העותרת כי נורה על 'מועד סופי' להשלמת סלילת הכביש העוקף. יובהר, כי בקשת העותרת ברישא עתירתה, כי נורה למשיבים ליתן טעם "מדוע לא יושלם כביש 'עוקף לובאן' לאלתר ויפתח לתנועה בהתאם להתחייבויותיהם [...]" וכן בקשתה כי לאחר שמיעת הצדדים נוציא 'צו מוחלט' "תוך קציבת מועד לפתיחת הכביש" – היא סעד חריג – שלא בנקל ניתן, לבטח לא כאשר ביסוד ההחלטה המינהלית, שהתקבלה על-ידי הדרג המדיני הבכיר, ניצבים שיקולים מקצועיים, ביטחוניים ותקציביים (ראו: בג"ץ 1053/21 עיריית רהט נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 18 (08.06.2022)). מתן סעד כאמור כמעט ומחייב את בית המשפט להחליף את שיקול דעתן של רשויות שלטוניות מוסמכות בשיקול דעתו-שלו. לא זו אף זו, בגדרי העתירה לא הונחה תשתית עובדתית או משפטית מספקת לשם בירור הטענה בדבר 'מועד השלמת' הכביש העוקף ופתיחתו לציבור, ומתן סעד בעטיה של טענה זו. ואולם, ככל שהעותרת סבורה כי עומדת לה עילה בהקשר זה, על יסוד האמור בהודעת העדכון מטעם משיבי הממשלה, היא רשאית לפעול בנדון כחוכמתה, בהליך נפרד, על יסוד התשתית העובדתית החדשה שהובאה במסגרת הודעת העדכון ולאחר מיצוי חובותיה כעותרת על-פי כל דין, ואיני נוקט עמדה לגופו של עניין בהקשר זה. בכפוף לאמור לעיל העתירה, במתכונתה, נדחית בזאת. אשר להוצאות: בשים לב לכך שהצורך בהגשת העתירה נבע מהתנהלות המדינה, בין היתר כמפורט בסעיפים 49-47 לכתב העתירה, משיבי המדינה יישאו בהוצאות העותרת בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ח באלול התשפ"ג (‏4.9.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22058840_C14.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1