עוזי ריעני נ. בית הדין הארצי לעבודה

החלטה בתיק בג"ץ 5882/17 בבית המשפט העליון בג"ץ 5882/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: עוזי ריעני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. אליאסי שיווק בע"מ 3. שי אליאסי עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שעוסק בשאלת זכאותו של העותר לגמול שעות נוספות בגין עבודתו בעבר אצל המשיבה 2, אליאסי שיווק בע"מ (להלן: החברה). 2. העותר הועסק כמנהל מכירות בחברה החל מיום 1.2.2008 ועד ליום 31.3.2011 בשכר חודשי של 11,000 שקל. כחודשיים לאחר שהעותר התפטר מעבודתו הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו נגד החברה ובה עתר לקבלת זכויות שונות, ובהן לגמול עבור שעות נוספות שבהן הועסק, לטענתו. מאחר שהעתירה דנן נסבה אך על שאלת הזכאות לשעות נוספות המשך הדברים יתייחס לסוגיה זו בלבד. 3. בית הדין האזורי דחה את התביעה לשעות נוספות לאחר שלא נתן אמון בגרסתו של העותר, ואף לא בזו של עד נוסף מטעמו. מסקנתו של בית הדין האזורי הייתה אפוא שלא הונחה גרסה עובדתית שממנה ניתן ללמוד כי העותר אכן הועסק בשעות נוספות. 4. העותר ערער לבית הדין הארצי וטען, בין היתר, כי היה מקום לפסוק לו גמול שעות נוספות. ערעורו של העותר התבסס, במידה רבה על חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24), התשס"ח-2008 (להלן: תיקון 24) אשר הוסיף בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר) את סעיף 26ב שמסדיר את הסוגיה של נטלי הוכחה בכל הנוגע להוכחת ביצוען של שעות נוספות. בהקשר זה, מורה הסעיף כי "תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו" (סעיף קטן (א)). 5. בית הדין הארצי דחה את ערעורו של העותר בעניין זה, בהסבירו כי "גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין – בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות" (שם, בפסקה 10 לפסק דינו של בית הדין הארצי). בית הדין הארצי הוסיף כי תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בביצועה של עבודה בשעות נוספות. פועלו של תיקון 24, כך הובהר, הוא במישור של נטלי ההוכחה בלבד. בהתאם לכך, נקבע כי לנוכח העובדה שבית הדין האזורי דחה את הטענה שהעותר הועסק בשעות נוספות, לא היה מקום לקבל את תביעתו חרף העובדה שהחברה לא הציגה את רישומי הנוכחות שלו. 6. העותר טוען כי פסק דינו של בית הדין הארצי הוא שגוי ומנוגד לאמור בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, כמו גם לאופן שבו פורש בעבר בפסיקתו של בית הדין הארצי עצמו (ע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה נ' נתיבי מעין אביב (24.2.2015)). העותר סבור כי בית הדין הארצי טעה טעות משפטית מהותית שהצדק דורש את תיקונה. 7. לאחר שבחנו את הדברים אנו סבורים שדין העתירה להידחות מאחר שהיא אינה מקיימת את אמות המידה שנקבעו בפסיקה להתערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 89-84 (2017)). לא התרשמנו כי בפסק דינו של בית הדין הארצי נפלה טעות משפטית מהותית אשר מחייבת התערבותנו. יתרה מכך, פסק דינו של בית הדין הארצי עוסק בנושא שנמצא בליבת המומחיות שלו בתחום דיני העבודה. מדובר בפרשנותו של סעיף חוק בכל הנוגע לנטלי הוכחה בתביעה לתשלום גמול שעות נוספות. אין עסקינן בשאלה משפטית רוחבית החורגת מתחום דיני העבודה או בעלת חשיבות ציבורית כללית. 8. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ט"ו באב התשע"ז (‏7.8.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17058820_A01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il