קובי סויסה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5881/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5881/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: קובי סויסה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.7.09 בת"פ 8142/08 שניתן על ידי כבוד השופט נ' זלוצ'ובר תאריך הישיבה: כ"ה בטבת התש"ע (11.1.2010) בשם המערער: עו"ד דפנה זאק-רוזנפלד; עו"ד פתחי שחאדה בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 14.7.2009 (ת"פ 8142/09 כבוד השופט נ' זלוצ'ובר). המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תנועת טרקטורון ובטיחותו - נהיגה בכביש - עבירה לפי תקנה 39ג(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וסעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א 1961 ותנועת טרקטורון ובטיחותו - נסיעה ללא קסדת מגן- עבירה לפי תקנה 39ג(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וסעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א –.1961 על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 27.6.2008 נהג המערער ברחובות העיר אשדוד בטרקטורון, כאשר אדם נוסף – אשר הואשם איתו באותו כתב אישום – יושב מאחוריו ללא קסדת מגן על ראשו. שוטר במדים, הבחין בשניים נסע אחריהם וכרז להם: "עצור משטרה". השניים לא צייתו להוראות השוטר לעצור, המשיכו בנסיעה מהירה, ברחובות, כשכל העת השוטר דולק אחריהם וכורז להם לעצור. בהמשך הצטרף למרדף מסוק משטרתי. השניים המשיכו בנסיעה מהירה לשדרות ירושלים וחצו את הצומת עם רחוב הרצל, כשבכיוון נסיעת הטרקטורון דלק ברמזור אור אדום, תוך שהם עלו בנסיעה על המדרכה, וגרמו למספר כלי רכב שחצו את הצומת לסטות ולבלום את רכבם על מנת שלא להתנגש בהם. הם המשיכו בנסיעה ברחובות העיר. לפני הצומת שדרות מנחם בגין בני ברית, שוטר נוסף, שחבש על ראשו כובע זיהוי משטרתי, עמד על הכביש וסימן להם בידיו לעצור. הם לא שעו להוראות השוטרים ועקפו משמאל את כלי הרכב שעמדו בצומת המרומזר, עלו על אי תנועה וחצו את הצומת כשברמזור בכיוון נסיעתם דלק אור אדום. כתוצאה מכך נאלצו מספר כלי רכב שנסעו ברחוב בני ברית לכיוון הצומת וכלי רכב שהיו בצומת באותה עת, לבלום את רכבם על מנת לא להתנגש בהם. בהמשך, השניים עברו את תחנת הדלק "דור אלון", פנו ימינה כשהם נוסעים על גבי אבן השפה של המדרכה ונסעו דרומה לדיונות חול, שם, בחניית הכורכר, החליפו ביניהם מקומות על גבי הטרקטורון, כך שהנאשם הנוסף עבר לנהוג בטרקטורון והמערער ישב מאחוריו, כשהוא אינו חובש קסדת מגן על ראשו. הם המשיכו להימלט מהשוטרים בנסיעה מהירה בדיונות החול, כשמסוק משטרתי דולק אחריהם, מנמיך וחג מעליהם בגובה נמוך והשוטרים מהמסוק כורזים לנאשמים לעצור. הם המשיכו במנוסתם ורק לאחר מרדף שארך כשלוש שעות הם נעצרו על ידי המשטרה לאחר שהטרקטורון עליו נסעו נתקע לבסוף בחולות ניצנים. הסדר הטיעון ביחס למערער לא התייחס לסוגית העונש, אך המשיבה הודיעה מיוזמתה, כי היא מגבילה את עצמה ותבקש שיוטלו עליו 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה, פסילה ממושכת קנס וחילוט הטרקטורון. ביום 14.7.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 15,000 ש"ח ופסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לכל סוג של כלי רכב מנועי למשך 4 שנים מיום שחרורו מהכלא. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער מרבה לחשוב על העבירה ותוצאותיה. לדבריו, בהתחלה לא הפנים את חומרת מעשיו וההשלכות וכיום הוא מודע להתנהגותו ולתוצאותיה, מבטא צער על מעורבותו בפלילים. הוא הפגין לחץ וחוסר אונים לגבי השלכות מצבו המשפטי על חייו ועל עתידו וכן חרטה על התנהלותו באירוע העבירה שכללה העדר שיקול דעת וכניעתו לתחושות הפחד שחש. עוד אמר, כי אינו מרגיש עבריין ומתקשה לשייך עצמו להגדרה זו, ולכן הביע חשש משהות במאסר ומהשלכות של מאסר על חייו ועל עתידו. על כן שירות המבחן התרשם, כי המערער בעל רקע תקין ונורמטיבי, ללא דפוסים עבריינים וללא עבר פלילי, חווה את מעצרו כטראומתי, הפיק את הלקח וחש היטב את אלמנט ההרתעה. לאור זאת ועל מנת להימנע מנזקים אפשריים של שהות במאסר על תדמיתו, על חייו ועל סיכוייו לשרת בצבא, שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל ולהטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות כענישה מוחשית ומרתיעה ומאסר מותנה. כאמור, בית המשפט המחוזי לא קיבל המלצה זו וקבע כי מעשיו של המערער חמורים ביותר. נקבע כי מי שנוהג נהיגה פרועה, על כל העבירות הנלוות, ואינו נתון למורא החוק, מהווה סיכון ממשי לביטחון הציבור. אכן, קובע בית המשפט המחוזי, כאשר המדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי ישנן נסיבות לקולה, וכל מקרה ייבחן לנסיבותיו, אך הצטברות העבירות והנסיבות של האירוע הנדון הטו את הכף לחובת המערער. בית המשפט המחוזי קבע כי התופעה החמורה של נסיעת טרקטורונים, לא מורשים לכך, בכבישי העיר, אשר עושים הכל על מנת להימלט משוטרים בנסיעה פרועה, משדרת מסר קשה לפיו החוק לא נאכף, שאין דין ואין דיין. בית המשפט המחוזי ציין כי הציבור מתלונן שרשויות אכיפת החוק מגלות אוזלת יד בטיפול בתופעה המסוכנת וכי רחובותינו נשלטים על ידי פרחחים הבזים לשלטון החוק ששלום הציבור לא מהווה שיקול בעיניהם ובלבד שיוכלו ליהנות מאותם רגעים של זרימת אדרנלין מוגברת בעת שהם מתפרעים בכביש ובורחים משוטרים תוך סיכון הציבור. על כן בית המשפט חייב להרים את תרומתו למלחמה בתופעה העבריינית הנדונה, בהטלת עונשים מרתיעים וקשים שישדרו מסר חד ערכי של הרתעה, בפניו חייבים לסגת, בדרך כלל, למעט מקרים מאד חריגים, גם השיקולים האישיים של העבריין. על כן ציין בית המשפט המחוזי כי העונש לו עתרה המשיבה ביחס למערער מקל ביחס לרף הענישה הנהוג בתחום זה, ממנו בדרך כלל לא ראוי לסטות, אך עדיין, מציין בית המשפט, מצוי הוא במתחם הסבירות בהתחשב בנימוקים לקולה העומדים לזכותו, כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן. לפיכך הוטל עליו העונש כפי שפורט לעיל. מכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו העונש אשר הוטל עליו פוגע בעקרון אחידות הענישה לאור העונש אשר הוטל על הנאשם הנוסף בפרשה, וזאת בייחוד לאור העובדה כי נהיגתו בטרקטורון במהלך המרדף הייתה קצרה בהרבה מנהיגתו של הנאשם הנוסף. כמו כן, לטענתו בית המשפט המחוזי נתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי ולא נתן משקל ראוי והולם לאינטרס הפרטני במקרה הנדון. בנוסף, לטענתו, יש לתת משקל להודאתו ולחסכון בזמן השיפוטי היקר. עוד טען כי העונש אשר הוטל עליו סוטה ממדיניות הענישה שהתווה בית משפט זה במקרים דומים. כמו כן, לטענתו, עונש הפסילה שהוטל עליו הינו חמור ביותר ולא מידתי. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. לטענתה העבירות שביצע המערער הינן חמורות ביותר המבטאות זלזול קשה בנציגי החוק תוך סיכון חיי אדם. כמו כן לטענתה יש מקום לאבחנה בין המערער אשר נסע ברחובות הומים של עיר, לבין הנאשם הנוסף אשר נסע בעיקרו של דבר בדיונות החול. בנוסף, לטענתה, על אף השיקולים לקולה יש להציב רף ענישה משמעותי בעבירות קשות ומסכנות מעין אלה בהם המערער ברח משוטרים וסיכן חיי אדם. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים, והגיע למסקנה הראויה בנסיבות העניין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, והתנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. כפי שציין בית המשפט המחוזי, המערער בחוצפה ובעזות מצח ברח מנציגי החוק תוך סיכון ממשי של עוברי דרך ברחובותיה של עיר. כפי שכבר נאמר בעבר על ידי בית משפט זה התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים. "חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" (בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006)). על כן נקבע כי יש להחמיר בעונשם של מי שמסכנים את שלום הציבור בנהיגה פרועה תוך זלזול בוטה בנציגי החוק. "בית המשפט מצווה להעביר את המסר החשוב כי חיי אדם אינם הפקר וכי נהגים מוכרחים ליטול אחריות על מעשיהם שעה שהם יושבים מאחורי הגה המכונית, שהיא ככלי נשק" (ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל, פס' 11 לפסק הדין (טרם פורסם, 11.1.2010) ראו גם ע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, סעיף 12 לפסק הדין (טרם פורסם, 15.12.2008); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, סעיף 16 לפסק הדין (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004)). דברים אלו נכונים גם בכל הקשור לשימוש אסור בטרקטורונים. התופעה שעמד עליה בית המשפט המחוזי – בה צעירים, נוהגים בפרעות בטרקטורונים בכבישי העיר או בחופי הים ומסכנים את שלום הציבור, ועושים כל מאמץ להימלט משוטרים – מדאיגה מאוד וצריכה להיתקל בקיר ברזל בדמות "אפס סובלנות" על מנת לגדוע תופעה קשה ומסוכנת זו מן השורש. בתי המשפט צריכים לשלוח מסר חד וחלק כי ברוב המקרים האינטרס הציבורי יגבר על האינטרס הפרטני, ולא ניתן להשתוללות מסוכנת זו ברחובות ערינו ובחופי הים להימשך. לצד האכיפה המשטרתית המוגברת תהיה גם ענישה משמעותית על מנת לשים קץ לתופעה זו. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי: "ככל שחומרת העבירה והצורך בהרתעה גוברים, פוחת משקלם של השיקולים האישיים של הנאשם, וגם בעת הטיעונים לעונש, כשהעבריין הצעיר ומשפחתו מתחננים להקלה בעונש, חייבים לזכור את אינטרס הציבור להילחם בתופעה וחייבים לזכור שהעומד עתה בבית המשפט בראש מורכן ועיניים מתחננות, כשהוריו יושבים באולם ודומעים, הוא אותו עבריין שרק לפני זמן לא רב הפגין "גבורה רבה" בכביש, עזות מצח וחוצפה תוך שהוא מצפצף על שוטרים ועל החוק ומסכן באופן חמור את הציבור". אשר על כן נראה כי בית המשפט המחוזי ערך איזון ראוי בין כלל השיקולים, מכאן נראה כי גם אין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, כ"ח בטבת התש"ע (14.1.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09058810_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il