פסק-דין בתיק רע"א 5880/02
בבית המשפט העליון
רע"א
5880/02
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשים:
1. ניר לי
שיפוצים ובנייה בע"מ
2. ד' רוטשטיין בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. נזרי דניאל
2. ציון חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 10753/96
שניתנה ביום 18.6.02 על ידי כבוד השופט י' כהן
בשם המבקשים:
עו"ד יצחק שפרבר
בשם המשיב 1:
עו"ד א' יגאל
בשם המשיבה 2:
עו"ד עדית סלע-בורבין
פסק דין
השופט ת' אור:
1. המשיב, נזרי דניאל (להלן: התובע), הועסק על-ידי חברת ניר-לי שיפוצים ובניה בע"מ,
העוסקת בעבודות בניה ופיתוח, כמנהל עבודה בפרויקט בניה בעיר מודיעין. ביום 26.1.96
נפגע התובע בתאונת עבודה. בית המשפט המחוזי העמיד להכרעה בשלב ראשון את השאלה האם
תאונת העבודה הנ"ל היא גם תאונת דרכים כמשמעות הדבר בחוק פיצויים לנפגעי
תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). בית
המשפט המחוזי הכריע ביום 18.6.02, כי מדובר בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, ופסק
שיש לברר את המשך התביעה כתביעה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), ולא על-פי חוק
הפיצויים. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור זו. לאחר שבחנו את הדברים,
החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
2. לצורך הכרעת בית המשפט המחוזי, הסכימו
הצדדים לקבל את גרסאותיהם של התובע והנתבע מס' 2, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירים
שהוגשו לבית המשפט כמשקפות את נסיבות קרות התאונה. על סמך תצהירים אלה, וכן בהסתמך
על דין וחשבון של חקירת התאונה, שנכתב על-ידי מפקח מטעם משרד העבודה והרווחה,
מפורטות להלן בקצרה עובדות המקרה.
ביום התאונה הורתה המבקשת 2, שהיתה הקבלן
הראשי באתר הבניה, למבקשת 1, שהועסקה על ידה כקבלן משנה לעבודות עפר, על העברת
מכולות שהיו מונחות באתר הבניה, למרחק של 50 מטר. נתוני המכולות: אורך: כ-6 מטר,
רוחב: כ-2.5 מטר, גובה: כ-2.5 מטר, משקל: כ-2 טון (כשהמכולה ריקה). הרמת המכולות
ושינוען היו אמורים להתבצע באמצעות טרקטור המוגדר כ"יעה אופני", מתוצרת CASE
(שופל) (להלן: הטרקטור). התובע תיאר
בתצהירו את שהתרחש:
"ביום התאונה 26.1.96 עבדתי בפרויקט העבודה במודיעין, זה היה יום
שישי בצהריים, בשעה 13:00-13:30 בערך. התאונה נגרמה בעת שעמדתי על כף טרקטור מ' ר'
527-923 וקשרתי רצועות ריתמה של מכולה (קונטיינר) אל מזלג כף הטרקטור על מנת
להעביר את המכולה בעזרת הטרקטור למקום אחר. בטרקטור נהג מוטי לוי, ואני סימנתי לו
בידיים ממקום עמידתי על הקונטיינר להגיע עם הטרקטור ולעצור מול הקונטיינר. לאחר
שקשרתי את הרצועות מהקונטיינר למזלג של כף הטרקטור, עליתי על הכף על מנת לבדוק שהרצועות
מתוחות וקשורות היטב. בעודי עומד על כף הטרקטור, השתחררה לפתע אחת הרצועות,
הטרקטור קפץ קדימה והכף קפצה למעלה, ואני עפתי באוויר ונפלתי ארצה מגובה 3 מטרים,
ונחבלתי בכל חלקי גופי".
מוטי לוי, נהג
הטרקטור (נתבע מס' 2), תיאר אף הוא את השתלשלות העניינים:
"...בהתחלה הסעתי את הטרקטור לכיוון הקונטיינרים והעמדתי את
הטרקטור מול קונטיינר אחד.
5. דני עלה על גג הקונטיינר, בגובה של 2.5 מטר, והחל לכוון אותי בעזרת
סימני ידיים מוסכמים ביננו, שאגיע עם הטרקטור למרכז הקונטיינר כשהכף מונפת מעל
הקונטיינר. לאחר מכן, דני הניח את הרצועה שרתם לשתי פינות הקונטיינר, בצורה
אלכסונית, על מזלג כף הטרקטור, וסימן לי בתנועת ידיים לסגור את הכף על מנת שהרצועה
תמתח.
6. לאחר שהרצועה היתה מתוחה, סימן לי דני לעצור כאשר הוא היה על
הקונטיינר, ואז דני החל להתקדם לכיוון כף הטרקטור ועלה עליה על מנת לבדוק שהרצועה
מתוחה וקשורה היטב לשיני הכף...
7. לפתע הרצועה השתחררה בפינה אחת של הקונטיינר ומעוצמת כוח המשיכה,
קפץ הטרקטור עם הכף למעלה וקדימה, ודני שהיה על הכף עף באויר ונפל על הרצפה ליד
הקונטיינר".
מהפרוטוקולים
שנערכו בחקירת המעורבים בתאונה, על-ידי מפקח העבודה מטעם משרד העבודה והרווחה,
עולה כי התובע עלה על כף הטרקטור על-מנת לבדוק את קשירת הרצועות המתוחות, אולם
במועד השתחררות הרצועה כמתואר לעיל, המכולה עצמה טרם הורמה באוויר.
3. השאלה העומדת להכרעה הינה האם תאונת
העבודה הנ"ל היא גם תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים, וזאת על-פי אחת
החלופות הקיימות בהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפיצויים. בית המשפט
המחוזי מצא כי במקרה דנן, לא נתקיימה "ההגדרה הבסיסית" של תאונת דרכים
בחוק הפיצויים, משום שהמאורע שבעקבותיו נגרם לתובע נזק, לא היה "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". נקבע, כי
אמנם הטרקטור הוא "רכב מנועי" רב-שימושי, והנפת המכולה נעשתה
"למטרות תחבורה", אולם לא נעשה כאן "שימוש ברכב מנועי" כהגדרת
מונח זה בחוק הפיצויים. זאת, משום "שטעינתו של מטען
או פריקתו, כשהרכב עומד" מוצאים מגדר שימוש ברכב מנועי, והוא
שאירע כאן. בית המשפט המחוזי נימק, כי התובע עלה על כף הטרקטור כדי לבדוק שהרצועות
הקושרות את המכולה מתוחות וקשורות היטב. בדיקה זו של המטען - מיד לאחר שטעינת
המכולה הסתיימה ולפני שהטרקטור החל בהובלתה למקום המיועד לה - היא חלק מפעולות
העזר של טעינת המטען, ויש לראותן כחלק בלתי נפרד מפעולת הטעינה עצמה:
"...כל עוד לא הסתיימה פעולת הטעינה, על כל פעולות העזר הכרוכות
בה, ובכלל זה בדיקת יציבות המטען ואופן קשירתו לכלי הרכב, עדיין אנו מצויים בשלב
הטעינה. רק לאחר ביצוע כל הפעולות, ורק כאשר ברור שהרכב כשיר לנסיעה על המטען שהועמס
עליו, עוברים אנו את שלב הטעינה, ומאותה נקודה, נפילת המטען תחשב להינתקות, שבאה
בגדר "שימוש ברכב מנועי" (עמ' 83 לפסק הדין).
בית המשפט המחוזי פסק בנוסף, כי
לא התקיימה גם החזקה החלוטה המרבה בהגדרת "תאונת דרכים", הקובעת כי "יראו כתאונת דרכים...מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב, ובלבד
שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי". כך, משום
שבעת שאירעה התאונה, עמד הטרקטור על מקומו, לא נע ולא הניע רכיב מרכיביו, וקפיצתו
נגרמה עקב כוח חיצוני שהופעל עליו, שאינו ממקור כוחותיו שלו. מעבר לכך, הטרקטור
שינה את יעודו המקורי, משום שטרקטור מסוג יעה אופני נועד בראש ובראשונה לבצע
עבודות עפר ופיתוח, ולא ניתן להתייחס אליו כאל כלי להעברת מכולות.
מסקנת בית המשפט המחוזי הייתה שהתאונה
אינה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.
4. לטענת
המבקשים, בנסיבות המקרה אירעה תאונת דרכים. אין הם טוענים עוד שחלה בענייננו החזקה
המרבה אשר בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, על פיה המאורע נגרם עקב
ניצול הכוח המיכני של הרכב. אכן, עובדות המקרה אינן תומכות בטענה זו. אך לטענתם,
חלה ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, דהיינו "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות
תחבורה". על-פי הטענה קרתה התאונה עקב "שימוש ברכב",
הואיל והתובע היה עסוק בזמן התאונה בפעולות נלוות לקראת הנסיעה עם הרכב. לחילופין,
מתקיים שימוש ברכב, מכיוון שחלה החזקה המרבה בהגדרת "שימוש ברכב מנועי",
כי עסקינן ב"הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו מרכב עומד או חונה".
לעומתם טוענים המשיבים, כי לא מדובר ב"שימוש ברכב מנועי", משום שפעולות
התובע היו פעולות עזר הנלוות לפעולת הטעינה של המכולה, ולכן מתקיימת החזקה הממעטת
של "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב
עומד".
5. הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף
1 לחוק הפיצויים הינה כדלקמן:
"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או
ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי
המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב
או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה
כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט
טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד";
בסיפא של ההגדרה נקבע, כי אם קרתה
התאונה בעת טעינה או פריקה של מטען, כשהרכב עומד, לא ייחשב הדבר ל"שימוש ברכב
מנועי". לאור "מעמד" מיוחד זה של הטעינה והפריקה בהגדרת
"שימוש ברכב", נדרש בית המשפט להגדיר במדויק את מהותן של טעינה ופריקה, היינו
את השלב שבו כל אחת מפעולות אלה מתחילה והשלב בו היא מסתיימת. בענייננו, חשוב לקבוע
עד מתי נמשך שלב הטעינה. אכן, עיקר המחלוקת בין בעלי הדין נוגע בשאלה אם בעת שנפגע,
היה התובע עסוק בטעינת מטען על הטרקטור, אם לאו.
6. לאור נסיבות המקרה, מסקנתנו היא שהתאונה
אירעה בשלב טעינתה של המכולה כשהרכב עומד. בראש ובראשונה, איננו סבורים כי בשלב בו
עלה התובע על כף הטרקטור, נסתיימה פעולת טעינת המכולה. כפי שעולה מחומר הראיות,
באותו מועד, הרצועות אכן היו מתוחות, ומשקל המכולה העיק על הטרקטור, אולם המכולה
טרם הורמה באוויר. לכן, לא ניתן לומר כי פעולת הטעינה הושלמה. יחד עם זאת, אפילו
אם היינו קובעים כי פעולת הטעינה הושלמה, הרי שהפעולות שביצע התובע לאחר מכן היו
פעולות עזר, הקשורות לתהליך העמסת המכולה לקראת שינועה. הן לא נועדו להכין ולהכשיר
את הנסיעה עצמה. התובע עלה על כף הטרקטור על-מנת לבדוק את קשירת הרצועות ואת
יציבות המטען, מטען שהיה בעל מימדים משמעותיים ביותר, והוא כלל לא התעתד לנסוע
בטרקטור או להיכנס לתוכו. דהיינו, עלייתו הייתה בזיקה להסדרת ובדיקת המטען
ושלמותו, ויש לראותה כחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מפעולת הטעינה (השווה י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עידכון משולב, תשנ"ו) 72, וכן א'
ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה
שלישית, 1999) 167-164, 191-190).
7. במקרה
דומה פסקנו בעבר, כי מדובר בפעולות הנלוות לטעינת המטען (רע"א 6223/98 מג'יד שיבלי נ' הדר, חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד
נב(5) 381). באותו עניין, לאחר הטענת מטען עגבניות על משאית, פנה נהג המשאית לכיסוי
המטען בברזנט, ותוך כדי מתיחת הברזנט ארעה תאונה, בה נפגע הנהג מהשתחררות אחת הגומיות
התופסות בברזנט. באותו מקרה, הכרענו כי פריסת הברזנט על המטען הינה פעולה הקשורה
קשר הדוק בפעולת הטעינה, ומהווה חלק אינטגרלי שלה (ראה הכרעות דומות גם ברע"א
2781/98 אהרון דגן ואח' נ' רונן גברילה ואח', תק-על
98(4) 425, וכן ברע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אלשעאר,
תק-על 99(1), 1153). כך גם במקרה דנן, הפעולות לבדיקת המטען וקשירתו הן פעולות
משלימות לפעולת הטעינה, ואשר על כן, יש לראותן כפעולות לוואי של הטעינה, וכחלק שלה.
ודוק, כפי שנקטנו בפרשת שיבלי הנ"ל,
כך גם הפעם לא נתווה גבולות מדויקים לפעולות טעינה ופריקה, אשר יהיו יפים לכל מקרה
בעתיד. כפי שאמרנו שם, עדיף שבית המשפט יבחן שאלות אלה על-פי נסיבות כל מקרה ומקרה.
נסתפק בכך שנאמר, כי פעולות הטעינה והפריקה עשויות לכלול גם פעולות לוואי, ובלבד שפעולת
הלוואי היא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד של פעולת הטעינה או הפריקה, וקשורה עמן בקשר
הדוק. קשר זה עשוי להיבחן על פי פרמטרים שונים, כגון מידת הצורך בביצוע פעולת
הלוואי, תרומתה לפעולת הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים וסמיכות המקום שבין פעולת
הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, וכיוצא באלה (ראה דבריו של חברי השופט ריבלין
ברע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דואני
יעקב, תק-על 2002(1) 315, 317). לענייננו, די בדברים שנאמרו, היינו שפעולה
של בדיקת קשירת הרצועות, בסמוך לאחר מתיחתן, מהווה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מפעולת
הטעינה.
8. אולם
בכך לא נסתיימה מלאכתנו. במקרה דנן, התובע נפגע למעשה בעקבות הינתקות מטען, אשר
אירעה במהלך טעינתו, בעוד הרכב עומד. דהיינו, נוצרה כאן תחרות בהגדרת "שימוש
ברכב מנועי", בין החזקה הממעטת, לפיה טעינה ופריקה כשהרכב עומד אינם בגדר
שימוש ברכב מנועי, לבין החזקה המרבה, הרואה ב"הינתקות או נפילה של חלק מהרכב
או מטענו כשהרכב עומד או חונה" כשימוש ברכב מנועי. עולה השאלה, מהו הדין מקום
בו מתקיימות במקביל שתי חזקות סותרות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי", האחת
מרבה והשנייה ממעטת?
בפרשת דראושה (ע"א 4469/95 חדר יונס דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד
נ(3) 475, 482-481). הנשיא ברק התייחס לסתירה זו, תוך הדגמה של מקרים בהם מתקיימות
גם חזקה מרבה וגם חזקה ממעטת בנסיבות כל אחד מאותם מקרים. אך את פתרונה של סתירה
זו השאיר בצריך עיון, משום שלא נדרשה להכרעה באותו מקרה.
אין ספק שההכרעה בשאלה זו אינה פשוטה,
ושוב אנו נדרשים לפלס דרכנו בין ההגדרות המורכבות שבחוק הפיצויים, הגדרות הלוקות
לא פעם בחוסר בהירות ובחוסר שיטתיות. לדעתנו, בתחרות המסוימת הזו, בין החזקה
הממעטת של טעינה ופריקה, לבין החזקה המרבה של הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או
מטענו, כאשר הרכב עומד, ידה של החזקה הממעטת על העליונה, ומכאן שלא מדובר בתאונת
דרכים. להלן הנימוקים שהביאו אותנו לאמץ פרשנות זו.
9. בראש ובראשונה, הדברים נובעים מתכלית
החוק. המטרה המוצהרת בתיקון 8 לחוק הייתה להגביל את תחולתו "למקרים שבהם השימוש ברכב הוא למטרות תחבורתיות בלבד – לפי תורת
"הסיכון התחבורתי" המקובלת כיום במרבית ארצות אירופה"
(ה"ח 1962 (התש"ן) 32). בפועל, הנוסח הסופי שנתקבל לא נשאר נאמן במלואו
למטרה זו, והוספו ל"הגדרה הבסיסית" הוראות החורגות מעיקרון זה (ראה רע"א
8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ
ואח', פ"ד נ(3) 532, 553-552; ראה גם א' ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה
שלישית, 1999) 109-104; וכן ראה מ' צלטנר, "הגדרת השימוש ברכב - עצירת
הסחף", הפרקליט מ
(תשנ"א) 168, 174).
יחד עם זאת, התכלית החקיקתית הבסיסית
שביסוד הגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי", נועדה לכלול בו שימושים בעלי
סיכון תחבורתי בלבד. עמדתי על תכלית זו במקום אחר:
"בתיקון מספר 8 ביקש המחוקק לשנות את הדין, ולהמיר את המבחן
הייעודי אשר התגבש בפסיקה, במבחן התחבורתי. התיקון פעל בשני מישורים - הן בשינוי
ההגדרה של תאונת דרכים, והן במתן הגדרה למונח "שימוש ברכב מנועי" ... במישור
השני, הגדיר התיקון במפורש מהו 'שימוש ברכב מנועי' ... ההגדרה שהתקבלה לבסוף למונח
'שימוש ברכב מנועי' הצרה את גדרו של המונח הן בעצם הצבתה של הגדרה למונח זה, והן
בקביעת סייגים להגדרה, אך נשמר שלד ההגדרה שהוצעה בהצעת החוק, על פיה הכלל הוא,
בכפוף ליוצאים ממנו, ששימוש ברכב הוא כשהוא בתנועה" (רע"א 9332/99 מכלוף
קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח ואח', פ"ד נו(2) 808, 814-813).
לענייננו, המחוקק, בקובעו שפעולת
טעינה או פריקה כשהרכב עומד אינה נחשבת ל"שימוש ברכב מנועי", יצא מנקודת
הנחה שבפעולות אלה, כשהרכב סטטאטי, אין סיכון תחבורתי מובהק. הסיכון הקיים הוא
סיכון האופייני לכלל פעולות טעינה או פריקה של מטענים. נזק שנגרם בשל התממשות
סיכון שכזה, אינו אמור להיות בר פיצוי לפי חוק הפיצויים. המחוקק סבר, שאין מקום
להטיל על כלל בעלי הרכב, המממנים את כלל העלויות של תשלומי הפיצויים לפי חוק
הפיצויים, את עול תשלום הפיצויים בגין אותן תאונות הנגרמות עקב סיכונים הכרוכים
בעבודה ושאינן נובעות מסיכונים תחבורתיים מובהקים.
גם פרופ' אנגלרד סבור שבתחרות המסוימת
הנ"ל, החזקה הממעטת גוברת על החזקה המרבה:
"מקרה נוסף של התחרות בין שני מצבים הוא נפילת מטען מרכב עומד
בעת טעינה או פריקה. נפילת מטען היא כלולה במפורש בהגדרה של "שימוש ברכב
מנועי"... לדעתי, נפילת מטען אגב טעינה או פריקה היא חלק אינטגרלי של הליך
הטעינה או הפריקה, ולא אירוע עצמאי (כגון התהפכות רכב). לכן בצדק דחה בית המשפט את
תחולת החוק בנסיבות אלה..." (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עידכון משולב,
תשנ"ו) 58).
10. ויודגש, במצבים אלה, המוחרגים
מהגדרת תאונת דרכים, הרכב נמצא במצב של עמידה מוחלטת, אשר אינו יוצר, ברגיל, סיכון
תחבורתי (ראה עוד לעניין הסיכון התחבורתי בע"א 326/80 פאטמה סואעד ואח' נ' סועד טאהא ואח', פ"ד לה(3), 197, 203-202).
שכן, אם הרכב נמצא בתנועה או בתזוזה, גובר הסיכון התחבורתי, אשר בא בגדרי חוק
הפיצויים. דהיינו, משיצא הרכב לדרכו, לא חל עוד הסייג של החזקה הממעטת בה עסקינן.
ראוי להביא כאן את דברי יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, ח"כ אוריאל לין, אשר
התייחס לסוגיה דנא מעל במת הכנסת, והדגיש את האבחנה בין מצב בו הרכב עומד לבין מצב
בו הרכב נמצא בתנועה:
"אני רוצה להדגיש: כשאנחנו מדברים על מטען, על פריקתו או טעינתו
של מטען כשהרכב עומד, אי-אפשר להכליל זאת במסגרת של תאונת דרכים. כי אז באמת נעשית
פעולת עבודה, הרכב משמש כלי עבודה במסגרת של פריקה וטעינה. כשאנחנו מדברים על מצב
שבו רכב נוסע, ומתפרק חלק מהמשא שלו או חלק מהרכב – אמרנו שכאן צריך לכלול את זה
במסגרת של תאונת דרכים" (דברי הכנסת, תש"ן, 2.8.90, עמ' 5059).
נימוקים דומים עמדו בבסיס הכרעתנו
בפרשת קרנית נ' פדל אלשעאר הנ"ל, שם
הסוגיה דנן לא עמדה במרכז הדיון. באותה פרשה, המשיב העמיס בלוקים על ארגז משאית,
ומיד לאחר מכן פעל לסגירת הדלת האחורית של הארגז. במהלך סגירת דופן הארגז, נשמטה
זו ופגעה במשיב. גם שם פסקנו, כי מדובר בפעולה שהיא חלק אינטגרלי מפעולת הטעינה,
ולכן לא מתקיים "שימוש ברכב מנועי" (וראו גם ע"א (ת"א-יפו)
819/93 רפאל בן שבת נ' "הסנה" חברה
ישראלית לביטוח בע"מ (צלטנר, 1038(א)); וכן ת"א
(חיפה) 77/96 עלי דראושה נ' דן רולידר בע"מ ואח',
תק-מח 98(3), 2232).
11. הפרשנות המוצעת על-ידינו עולה גם מלשון
החוק, או ביתר דיוק מסדר הדברים שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי". הסייג של "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" בא
בסיפא של ההגדרה, מיד בהמשך לחזקה המרבה של הינתקות או נפילה מרכב עומד או חונה.
מכאן, שבכל מקרה, סייג זה מתייחס בודאי להוראת הריבוי האמורה, המופיעה בצמוד לו
באותו חלק של ההגדרה, ולכן גובר עליה.
בהקשר זה נוסיף, כי איננו נדרשים
בענייננו להכרעה בתחרויות אפשריות אחרות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי",
כאשר תאונה מסוימת נופלת לגדר שתי פעולות שונות, המוציאות זו את זו. כך למשל,
התחרות בין המיעוט של פריקה או טעינה כשהרכב עומד, לבין הריבוי של הידרדרות או
התהפכות של הרכב. ניתן למצוא הן בפסיקה והן בספרות, תימוכין לסברה שהריבוי של הידרדרות
או התהפכות הינו אירוע עצמאי, הגובר על החזקה הממעטת (ראה למשל, י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עידכון משולב, תשנ"ו) 58, 80; וכן
א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה
שלישית, 1999) 147 – 153. ראה גם דבריו של השופט י' נועם בת"א 352/93
(י-ם-שלום) אריה חודתי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא
פורסם)). ביני לביני, מסופקני אם כאשר רכב מתהפך או מידרדר, מתקיים המצב של "כשהרכב עומד", ולכן יתכן שמטעם זה לא מתקיים המיעוט
הנ"ל של טעינה או פריקה. אולם שאלה זו אינה עולה במקרה שבפנינו, ונשאירה
בצריך עיון.
12. על סמך האמור לעיל, הערעור נדחה. המבקשות תשאנה
בהוצאות בסך 15,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים.
ש
ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה
לנשיא
השופט א' ריבלין:
אני מסכים. ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, יח' באדר א' תשס"ג
(20.2.2003).
המשנה
לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02058800_E04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il