פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 588/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 588/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 11.12.2012, בת"פ 19346-05-12, שניתן על ידי כב' השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013) בשם המערער: עו"ד סלאם שריף בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד אבי וסטרמן גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על חומרת העונש אשר נגזר על המערער (קטין, יליד 3.6.1994) על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע), בת"פ 19346-05-12, ביום 11.12.2012. 2. המערער, היה הנאשם 1, בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד בגיר בשם מייסרה חלאילה (להלן: הנאשם 2). שני הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן, כדלקמן: שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נסיון שוד, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 25 ו-29 לחוק העונשין. 3. בית משפט קמא גזר על המערער, בעקבות הרשעתו בדין, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 30.4.2012 ועד יום 6.6.2012; 12 חודשי מאסר על-תנאי לבל יעבור, תוך 3 שנים, עבירה בה הורשע או כל עבירת רכוש או אלימות שהיא פשע; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים בשיעור של 10,000 ₪ לכל אחת משתי המתלוננות בתיק זה. באותו מעמד, נגזר דינו של הנאשם 2 לכדי 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו, ל-18 חודשי מאסר על-תנאי, ולתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ למתלוננות. בעוד שהנאשם 2 השלים עם גזר דינו, בחר המערער להשיג על חומרת העונש שנגזר עליו, ומכאן הערעור. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער 4. בכתב האישום המתוקן, פורטו שני אירועים שבאחד מהם בוצע שוד של מכשיר טלפון נייד מסוג אייפון, ובאחר נעשה נסיון לבצע שוד של מכשיר דומה. באישום הראשון נטען כי, ביום 27.4.2012, בשעות הערב, צעדה אריאל נחום (להלן: המתלוננת) ברחוב ארבל בעיר כרמיאל, כאשר היא אוחזת בידה טלפון נייד מסוג אייפון 4 (להלן: האייפון). המערער והנאשם 2 הבחינו במתלוננת והחליטו לשדוד את האייפון. הנאשם 2 ניגש אל המתלוננת מאחור, תפס את ידה הימנית שאחזה באייפון, עיקם את ידה, משך בשיערה ודרש ממנה למסור לו את המכשיר. המתלוננת התנגדה למעשיו של הנאשם 2 ותפסה בחולצתו, אך הנאשם 2 הכה אותה במכות אגרוף בראשה. לאחר מאבק, עלה בידי הנאשם 2 להוציא את האייפון מידה של המתלוננת. בכתב האישום נטען, כי כל אותה עת עמד המערער בסמוך לנאשם 2. שני הנאשמים נמלטו מהמקום כאשר האייפון ברשותם, ובהמשך מכרו אותו בעיר סח'נין, תמורת 700 ₪ והתחלקו בתמורה. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש בידה והיא נזקקה לטיפול רפואי. יצוין, כי במסגרת אישום זה יוחסה לנאשם 2 גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, מאחר שהוא היה אמור להימצא, באותה עת, במעצר בית, בהתאם לצו שיפוטי שניתן בעניינו. במסגרת האישום השני נטען כי ביום 28.4.2012, בסמוך לשעה 18:00, צעדה ליאור אלוש (להלן: המתלוננת 2) בדרך השלום בכרמיאל, כשהיא מחזיקה בידה מכשיר מסוג אייפון. שני הנאשמים הגיעו למקום באמצעות רכב, בו נהג המערער, ולאחר שהבחינו במתלוננת 2, הם החליטו לשדוד את האייפון מידיה. המערער ניגש אל המתלוננת, תפס את ידה הימנית שאחזה במכשיר, משך אותה בחוזקה ובעט ברגליה, תוך שהוא מנסה להוציא את האייפון מידיה. המתלוננת 2 התנגדה למעשיו של המערער, והמכשיר נותר ברשותה. בשלב זה, עבר הנאשם 2 לכסא הנהג ברכב והמתין למערער, וכשזה הגיע, הם נמלטו מהמקום, כאשר הנאשם 2 נוהג ברכב. אף במסגרת אישום זה, הורשע הנאשם 2 בעבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית. גזר דינו של בית משפט קמא 5. בבואו לגזור את דינם של הנאשמים, ציין בית משפט קמא כי למערער אין הרשעות קודמות ואילו הנאשם 2 הורשע, ביום 8.7.2012, בהיותו קטין, בעבירה של גרימת חבלה כשהעבריין מזויין, ונדון לששה חודשי מאסר בפועל. עוד צויין בגזר הדין כי, למרות שהדבר לא נטען בכתב האישום, גם המתלוננת באישום השני סבלה מכאבים ונפיחות בברך כתוצאה מתקיפתה, כעולה מתעודות רפואיות אשר הוגשו לבית המשפט. היא פונתה לבית החולים ונערכו לה צילומים כדי לוודא כי לא נגרם שבר בברכה. בית המשפט עמד בגזר דינו על האמור בתסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של המערער, ממנו עולה כי במועד ביצוע העבירה היה המערער קטין, בן 18 שנה חסר חודשיים. הוא הבן הצעיר במשפחה נורמטיבית מרובת ילדים, כאשר הוא התייתם מאמו עוד בהיותו ילד צעיר. המערער עבד, עובר למעצרו, במאפיה של דודו בעיר סח'נין, לאחר שנטש את ספסל הלימודים, עקב קשיי למידה. בהתייחסו לעבירות בהן הורשע, טען המערער כי היוזמה להן באה מצידו של הנאשם 2, אשר הבטיח לסייע לו בקשר עם בחורות. באירוע הראשון עמד המערער מהצד ואילו באירוע השני לחץ עליו, לטענתו, הנאשם 2 להסיעו ברכב המשפחה לכרמיאל, והפציר בו לבצע את השוד בעצמו. לדברי המערער, הוא "רעד, פחד ונבהל", כאשר המתלוננת התנגדה לביצוע השוד. טענתו של המערער היא, אפוא, כי הוא נגרר אחר הנאשם 2 ולא היה ער דיו להשלכות מעשיו. המערער הביע חרטה על מעשיו והבטיח כי הדבר לא ישנה בעתיד. המערער הוסיף ומסר כי ברצונו לבקש את סליחתה של המתלוננת באירוע השני, ואף לפצותה. קצין המבחן התרשם כי המערער נגרר אחר "בחורים שליליים", והביע דעתו כי יש סיכוי לשיקומו של המערער. לפיכך, הומלץ לדחות את הדיון בעניינו של המערער במספר חודשים על מנת לבחון את האפשרות להפנותו לקבוצה טיפולית בנושא אלימות ולשם חיזוק הדימוי העצמי שלו. 6. בגזר דינו נדרש בית המשפט גם לתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם 2, אשר אף הוא לקח אחריות על מעשיו, וביקש לרצות את עונשו כדי לפתוח פרק חדש בחייו. הנאשם 2 טען כי האחריות למעשים רובצת לפתחו של המערער, וכן ייחס את מעשיו להשפעת אלכוהול, שנצרך על-ידו. בשים לב לעברו הפלילי של הנאשם 2, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו. 7. בית משפט קמא עמד בגזר דינו על חומרתה היתירה של עבירת השוד, הפוגעת בשלומו ובבטחונו של הציבור, וציין כי מדובר בפעולה מתוכננת ומחושבת מצידם של הנאשמים, אשר ביצעו את המעשים בעבור בצע כסף. במסגרת גזר הדין, דחה בית משפט קמא את טענתו של המערער כי הוא נגרר אחר הנאשם 2, בציינו כי מהודעותיו של המערער במשטרה עולה כי הוא היה היוזם של מעשה השוד באירוע השני. בית משפט קמא זקף לזכותם של הנאשמים את גילם הצעיר (המערער היה בן 17 ועשרה חודשים במועד ביצוע העבירה ואילו הנאשם 2 היה בן 18.5 שנים במועד זה); את הודאתם בעבירות שיוחסו להם, דבר ש"חסך" את עדותן על המתלוננות; את הבעת חרטתם וצערם על המעשים; ואת רצונם להשתלב בתהליך טיפול, על מנת לשקם את חייהם. בית המשפט סבר כי יש מקום להבחנה עונשית בין שני הנאשמים, הגם שלא במידה המבוקשת על-ידי בא כוחו של המערער. ההקלה בעונשו של המערער לעומת הנאשם 2 נעוצה, לדידו של בית המשפט, בהיותו של המערער קטין במועד הביצוע (גם אם מדובר בפער גילאים קטן); בכך שהאלימות שהופעלה על-ידו באירוע השני היתה פחותה מזו של הנאשם 2, כפי שזו באה לידי ביטוי באירוע הראשון; וגם הנזק שנגרם למתלוננת השניה היה קל יותר מזו של המתלוננת באישום הראשון. כמו כן, צוין בגזר הדין, כי הנאשם 2 הורשע בשתי עבירות נוספות של הפרת הוראה חוקית, ולחובתו הרשעה קודמת בעוד שעברו של המערער היה נקי, עד למעורבותו בביצוע העבירות, מושא כתב האישום. לאור האמור, נגזרו על המערער 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, לעומת 36 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר, שהושתו על הנאשם 2, וזאת בנוסף ליתר העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל. תסקיר מבחן מעודכן בעניינו של המערער 8. לקראת הדיון בערעורו של המערער, התבקש שירות המבחן לנוער להכין תסקיר מעודכן בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי המערער מרצה את עונשו בכלא "חרמון" והתנהגותו בכלא תקינה. הוא לא שולב בקבוצה טיפולית מאחר שאינו שולט בשפה העברית, אך הוא מקיים שיחות פרטניות עם העובדת הסוציאלית במקום. ניכר על המערער, כי הוא חסר בטחון והוא מבטא קושי רב להתמודד עם תקופת מאסרו ומבקש לחזור לחיק משפחתו, שעה שאביו המשותק אינו מגיע לביקורים בכלא. המערער שב והביע חרטה על מעשיו וטען כי הוא למד את לקחו ולא ישוב לבצע עבירות בעתיד. הוא מגלה מוטיבציה לשיקום, ולדבריו הוא ישתף פעולה עם גורמי הטיפול בקהילה, לאחר שחרורו. להערכת שירות המבחן, הקלה בתקופת המאסר שהושתה על המערער תגביר אצלו "את המוטיבציה להמשיך בשינוי החיובי בו החל". הערעור על חומרת העונש 9. בערעור, שהוגש על-ידי עו"ד סלאם שריף, בא כוחו של המערער, נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק להיותו של המערער קטין במועד ביצוע העבירה, להודאתו באשמה, ולהבעת חרטתו וצערו על מעשיו. עוד נטען, כי לא ניתן ביטוי ראוי להמלצת שירות המבחן, אשר הדגיש את הצורך למצות את האפיק השיקומי בעניינו של המערער, כמו גם לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער. לפיכך, התבקשנו להקל, באורח משמעותי, בעונש המאסר שהושת על המערער. תגובת המשיבה 10. עו"ד וסטרמן, בא כוחה של המשיבה, ביקש לדחות את הערעור, בציינו כי המערער היה שותף לשני מעשי שוד אלימים, כאשר באירוע הראשון נשדד מכשיר מסוג אייפון ואילו באירוע השני, סוכל השוד עקב התנגדותה של המתלוננת. עוד נטען, כי בית משפט קמא דחה את גרסתו של המערער לפיה הוא נגרר אחר חברו, בקובעו כי הוא היה היוזם של נסיון השוד באירוע השני. לגבי הפיצוי שנפסק למתלוננות, מסר עו"ד וסטרמן כי זה שולם על-ידי המערער רק בחלקו. לאור האמור, התבקשנו לדחות את הערעור. דיון והכרעה 11. בפתח הדיון בערעור נחזור ונזכיר מושכלות ראשונים, לפיהן ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהושת על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 8113/12 מחלב נ' מדינת ישראל (4.8.2013)). 12. המערער היה קטין במועד ביצוע העבירה, גם אם על סף הבגירות (גילו היה 18 שנים חסר חודשיים), ולפיכך יש ליתן את הדעת לשיקולי הענישה בעניינם של קטינים, שבגדרם הושם דגש על נסיבותיו האישיות של העבריין הקטין ובעיקר על סיכויי שיקומו (לסקירה תמציתית בנושא זה ראו, ע"פ 7516/12 פלוני נ' מדינת ישראל (1.8.2013), והפסיקה המאוזכרת שם). עם זאת, בפסיקתו של בית-משפט זה נקבע, לא אחת, כי קטין אינו חסין מפני ענישה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת מתוך מגמה להגן על החברה מפני עבריינים אלימים ומסוכנים (ראו, למשל, ע"פ 7113/08 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.2008); ע"פ 9828/96 פלוני נ' מדינת ישראל (10.6.2007)). עוד ראוי לציין, בהקשר זה, כי יש חשיבות לגילו של העבריין הקטין, ואין דומה עניינו של קטין שהיה על סף הבגירות במועד ביצוע העבירה, לעניינו של קטין צעיר יותר בגילו (ע"פ 1776/10 פלוני נ' מדינת ישראל (5.5.2010); ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל (4.9.2007)). 13. בענייננו, הורשע המערער בהשתתפות בשני אירועי שוד של מכשירים סלולאריים יקרים, כאשר במקרה הראשון בוצע השוד האלים על-ידי הנאשם 2 ובמקרה השני, נעשה נסיון השוד על-ידי המערער עצמו, וביוזמתו. בשני המקרים, הותקפו המתלוננות לשם הוצאת המכשירים הניידים מידיהן, והופעלה נגדן אלימות לא קלה, אשר גרמה להן לחבלות, שהצריכו טיפול רפואי. למרבה הצער, הפכו, בתקופה האחרונה, מעשי השוד ובעיקר ככל שמדובר בשוד של מכשירים סלולאריים יקרי ערך, לתופעה שניתן להגדירהּ כ"מכת מדינה", כאשר חדשות לבקרים מדווחים אנו על תקיפה של קורבנות חסרי הגנה, על-ידי שודדים אלימים וחסרי מעצורים, המבקשים לשדוד את רכושם ולזכות ברווח כספי קל וזמין (ראו, לעניין זה, דברי חברתי, המשנָה לנשיא מ' נאור בע"פ 6378/11 בסוֹל נ' מדינת ישראל (31.7.2012)). מעבר להיבט הכספי והכלכלי של התופעה, יש ליתן את הדעת לפגיעות הפיזיות, ולא פחות חמור מכך, לפגיעות הנפשיות הנגרמות לקורבנות העבירה, בצד הפגיעה בשלומו ובבטחונו של הציבור בכללותו. על רמת הענישה בעבירות אלה, ועל מגמת ההחמרה בענישה לאור התגברות התופעה, ניתן ללמוד מפסיקתו של בית משפט זה בע"פ 3683/12 צגוקי נ' מדינת ישראל (20.12.2012); ע"פ 3160/12 כריסטיאן נ' מדינת ישראל (21.4.2013) ולאחרונה, ע"פ 5535/12 כאברי נ' מדינת ישראל (1.5.2013), שם הועמדו עונשי המאסר, אשר הושתו על המערערים שהיו נטולי עבר פלילי, על 40 ו-46 חודשי מאסר לריצוי בפועל. 14. בנסיבות אלה, הננו סבורים כי בית משפט קמא לא החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער, ואיזן כראוי בין כלל שיקולי הענישה, תוך שהוא זוקף לזכותו של המערער את היותו קטין, את הודאתו באשמה, את חרטתו הכנה, ואת נסיבותיו האישיות. מקובלת עלינו ההבחנה שערך בית משפט קמא בין המערער לבין הנאשם 2, אשר עונשו הועמד על 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל – תוך יצירת פער של שנת מאסר לעומת עונשו של המערער. לאור האמור, ומשלא נמצאה עילה להתערבותנו בגזר דינו של המערער, דין הערעור להדחות. ניתן היום, ‏כ"א באלול התשע"ג (‏27.8.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13005880_I03.docהג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il