מאיר שטרנברג נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 5878/06 בבית המשפט העליון ע"פ 5878/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: מאיר שטרנברג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר- דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פ 929/05 ביום 28.5.06 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' בן עמי תאריך הישיבה: י"ד בסיון התשס"ז (31.05.07) בשם המערער: עו"ד מאיר גולד בשם המשיבה: עו"ד מיטל שינדל בשם שירות המבחן: גב' דליה פלדמן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' בן-עמי) אשר לאחר שהרשיע את המערער בעבירה של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז -1977, גזר עליו עונש מאסר בן 22 חודשים, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי; הפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער, חציו בחופף וחציו במצטבר לעונש בתיק נושא הערעור; וכן חייב אותו לשלם למתלוננת פיצוי בגובה 7,500 ש"ח. 1. בכתב-אישום שהוגש נגד המערער לבית-המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי ביום 15.1.04 בסביבות השעה 18:00 הגיע לחנות תכשיטים בה עבדה המתלוננת. כאשר עזב אחרון הלקוחות את החנות ניגש המערער אל המתלוננת ואמר לה "אני רואה שאת רוצה לסגור" תוך שהוא מוציא מתוך שקית שחורה שהיתה בכיסו סכין מטבח שאורך להבה כ-20 ס"מ. המערער אחז את הסכין בידו, אמר למתלוננת "זה שוד" וניסה להכניס לשקית השחורה שעוני זהב שהיו מונחים על גבי הדלפק. ניסיון זה לא צלח והשעונים נפלו על הרצפה. בשלב זה, הבחין המערער בעוברת אורח שחלפה מחוץ לחנות, ניגש לחלון הראווה, נטל שרשרת וצמיד זהב, ונמלט מן המקום. בגין מסכת אירועים זו, יוחסה למערער עבירה של שוד מזוין בה הורשע לאחר שמיעתן של ראיות. 2. במהלך שמיעת הטיעונים לעונש, הגיש שירות המבחן תסקירים שהעידו על נסיבותיו האישיות של המערער ועל תהליך טיפולי ושיקומי בו החל בעקבות הרשעתו בדין. 3. בגזר-דינו עמד בית-משפט קמא על החומרה הכרוכה בעבירות שוד, הן כלפי הקורבן הספציפי והן כלפי הציבור בכללותו. עוד עמד בית-המשפט על כך שחרף השתלבותו של המערער בהליך השיקום, הוא לא הביע כל חרטה על מעשיו, אף לאחר הרשעתו. לקולא, צוינו נסיבות חייו הקשות של המערער ונכונותו לשתף פעולה עם שירות המבחן. בסיכומו של דבר, כפי שכבר הוזכר, גזר בית משפט על המערער 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל והפעיל עונש מאסר על-תנאי בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו בגין עבירה אחרת, חציו במצטבר וחציו בחופף, כך שעל המערער נגזר לרצות עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים; עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים ופיצוי למתלוננת. 4. מכאן הערעור שלפנינו, אשר כוון בתחילה הן להרשעה הן לגזר-הדין. בדיון שהתקיים בבית-משפט זה ביום 4.1.07, לאחר שמיעת טיעונים, הודיע בא-כוח המערער על חזרתו מן הערעור על ההרשעה. רכיב זה של הערעור נדחה, אפוא, בפסק-דין (חלקי) שניתן באותו יום. בפסק-הדין הורינו לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו של המערער לצורך הכרעה בערעור על גזר-הדין, אשר נותר על כנו. 5. בתסקיר המשלים שהוגש לנו עובר לדיון צוין, כי לאחר שניתן פסק-הדין החלקי בעניינו, שיתף המערער את שירות המבחן בפרטי האירוע בו הורשע, ובשיחות עמו בחן את המניעים למעשיו, לקח עליהם אחריות מלאה והביע תחושות של בושה וצער על הפגיעה שהסב למתלוננת ולבני משפחתו. שירות המבחן ציין עוד, כי המערער סיים לימודי תיווך נכסים ועיסוקו בתחום זה הינו בעל משמעות רבה בתהליך השיקום. בסיכומו של דבר, המליץ שירות המבחן להטיל על המערער צו מבחן לצד צו שירות לתועלת הציבור בהיקף שעות נרחב. 6. בא-כוחו של המערער, ביקש כי נאמץ את המלצת שירות המבחן. לטענתו, מאז החל המערער בהליך השיקומי חלה התקדמות ניכרת במצבו, והשתת מאסר בפועל תפגע בהליך שיקומי זה. הוא הבהיר בטיעוניו, כי קבלת המלצת השירות הינה המוצא היחיד שיאפשר המנעות משליחתו של המערער למאסר מאחורי סורג ובריח, שכן נגד המערער תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בר הפעלה, והטלת עונש מאסר )ולו גם כזה שירוצה בעבודות שירות) תחייב הפעלתו של המאסר על-תנאי. עוד הוא טוען, כי עברו הפלילי של המערער אינו מכביד, וכי רף החומרה של מעשה השוד בו הורשע – נמוך, שכן בפועל, לא הופעלה במהלכו אלימות ולא נגרם נזק של ממש. בנוסף, להשקפתו, מן הראוי להתחשב בכך שבמסגרת ההליכים המשפטיים נגדו, שהה המערער במעצר בית תקופה של 16 חודשים. על יסוד כל אלה, מבקש הוא לבטל את עונש המאסר בפועל ולהטיל על המערער צו מבחן לצד צו לשרות לתועלת הציבור. לחלופין הוא טוען, כי יש להפעיל את תקופת התנאי כולה בחופף לעונש המאסר בפועל שהושת על המערער בתיק הנוכחי. לבסוף נטען, כי לא היה מקום לחייב את המערער לפצות את המתלוננת, הן משום שמצבו הכלכלי רעוע, הן משום שלמתלוננת לא נגרם לה נזק ממשי והן לאור עונש המאסר בפועל שהוטל עליו. המשיבה הדגישה מנגד, את חומרת מעשיו של המערער וטענה כי יש להשאיר את העונש שנגזר על המערער על כנו, מן הטעמים עליהם עמדה הערכאה הדיונית. 7. שקלנו את טיעוני הצדדים ואת המלצת שירות המבחן. זו האחרונה מתמקדת באפיק השיקומי; ואכן, נדמה כי המערער החל תהליך שיקום, ואנו תקווה כי יצליח להתמיד בו. דא עקא, שלא ניתן להתמקד בלעדית בשיקול זה שהינו אך אחד משיקולי הענישה. המערער ביצע שוד מזויין בחנות תכשיטים באיומי סכין, בשעה שעונש מאסר בר הפעלה תלוי ועומד נגדו. האינטרס הציבורי, כמו גם שיקולים של גמול והרתעה מחייבים תגובה עונשית מתאימה. אין שום הלימה בין חומרת מעשים אלה, לבין העונש לו טוען המערער – הארכת המאסר על תנאי ושירות לתועלת הציבור. יש ליתן ביטוי לחומרת המעשים בהם הורשע ולהשלכותיהם על המתלוננת ועל החברה. לא מצאנו כי האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין שיקולי הענישה היה מוטעה. בצד האמור, נוכח הנתונים החדשים שעלו מתסקירי שירות המבחן, ועל מנת לעודד את המערער להמשיך בנתיב השיקומי, החלטנו לקבל את הערעור באופן חלקי ולהורות כי עונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה במלואו בחופף לעונש המאסר בפועל שנגזר עליו בתיק הנוכחי, כך שבסך הכל יהא על המערער לרצות שניים-עשר חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, כ"ז בסיוון התשס"ז (13.6.07). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06058780_M03.doc לו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il