אינטגרציה אנכית בע"מ נ. ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5876/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5876/06 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' אלון המערערת: אינטגרציה אנכית בע"מ נ ג ד המשיבה: ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1120/00 שניתן ביום 28.05.2006 על ידי כבוד השופטת צ' ברון תאריך הישיבה: ל' בשבט התשס"ח (06.02.08) בשם המערערת: עו"ד גדיאל בלושטיין בשם המשיבה: עו"ד לילי דורון; עו"ד גבריאל דיסני פסק-דין השופטת א' חיות: בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת צ' ברון) מיום 28.5.2006, לפיו נדחתה תביעתה של המערערת, חברת אינטגרציה אנכית בע"מ (להלן: המערערת), לקבלת עמלת תיווך עסקי בגין חוזים שחתמה המשיבה, ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (להלן: המשיבה) עם קונצרן בואינג. העובדות הצריכות לעניין 1. המערערת הינה חברה פרטית שעיסוקה בתחום התיווך העסקי. את פעילותה מבצעת המערערת בעצמה וכן באמצעות משרדים שונים ברחבי העולם ובהם משרדיה של Alexander Hutton Inc. הממוקמים בסיאטל במדינת וושינגטון, ארה"ב (להלן: AHI) והפועלים כסניף של הרשת הבינלאומית M&A שעיסוקה בייעוץ, בהשקעות, במיזוגים וברכישות. המשיבה הינה חברה ציבורית המאוגדת בישראל שמניותיה נסחרות בבורסת הנאסד"ק בניו-יורק. עיסוקה של המשיבה הוא בתחום מוצרי התעופה ובמיוחד בתחום פיתוח ציוד בדיקה למטוסים. בחלק מן המועדים הרלוונטיים לענייננו כיהן מר חיים ניסנסון (להלן: ניסנסון) כמנהלה הכללי של המשיבה, ובחודש יוני 1998 החליף אותו מר הרצל בודינגר (להלן: בודינגר), מי שהיה בעבר מפקד חיל האוויר ושימש ממאי 1997 ועד שמונה לניהול המשיבה, כנשיא חברת RADA Inc. (חברת בת בבעלות מלאה של המערערת). 2. בפסק דינו לא הרחיב בית המשפט המחוזי בתיאור המסכת העובדתית הנוגעת לסכסוך בין בעלי הדין, בציינו כי "מעטות הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים עד כי בלתי אפשרי לפרטן בשלב זה של הדיון". על מנת שניתן יהיה לבחון את הטענות המועלות בערעור שלפנינו יש להציג תיאור ולו תמציתי של העובדות הצריכות לעניין, ואלה תפורטנה להלן. המערערת והמשיבה חתומות על הסכם לתיווך עסקי הנושא תאריך 21.2.1997 וכותרתו"Non-exclusive National and International Search" (להלן: הסכם התיווך), לפיו הוסכם כי המערערת תהא זכאית לעמלה (Success fee) באחוזים מסוימים מתוך סכומה של עסקה עתידית ככל שזו תיקשר בין המשיבה ובין גורם כלשהו שיוצג בפניה על-ידי המערערת, ואשר לא תפחת מעמלת מינימום בסך של 250,000$ (להלן: העמלה). סעיף a להסכם התיווך (להלן: סעיף a) קובע את דרך חישוב העמלה במקרים של רכישת מניות המשיבה על ידי הגורם עימו תיקשר העיסקה או כל חלק ממנה או מנכסיה והתחייבויותיה, ובלשון ההסכם: "Our success fee in the event of takeover of shares of the company, of a department of the company, or of a part of its assets/liabilities, is to be calculated as follows"… ובהמשך אותו הסעיף נאמר כי אופן חישוב העמלה יעמוד בעינו גם במקרה בו אופי העסקה שתקשור המשיבה עם הגורם שיוצג לה על ידי המערערת יהיה מסוג הגדלת הון החברה, רכישת מניות, מיזם משותף, מיזוג או כל חוזה דומה: "In case of increase of capital, assumption of a shareholding interest, a joint venture, merger, or any other similar contract – the calculation of our fee would remain the same". סעיף d להסכם (להלן: סעיף d) קובע כי היה ובתוך תקופה של שנתיים מיום סיום המנדט הניתן למערערת על פי הסכם התיווך, תתקשר המשיבה בחוזה עם חברה אשר הוצגה לה על-ידי המערערת, תהיה המערערת זכאית לעמלה על פי הקבוע בסעיף b של ההסכם למרות סיומו, ובלשון ההסכם: "In the event that within a two-year period from the termination of our mandate, you would conclude an agreement with any candidate presented by us, you would owe us a fee in accordance with article b". 3. ביום 31.3.1997, פנתה המערערת, באמצעות AHI, ל- Boeing Enterprises Inc. (להלן: BE) שהיא חלק מקונצרן בואינג ועוסקת בהשקעות בתעשיות הקשורות לייצור מטוסים, על מנת לעניין אותה ביצירת קשר עם המשיבה. סמוך לאחר מכן, ביום 10.4.1997 התקיימה פגישה ראשונית בין נציג חברת BE לנציגי המשיבה בהשתתפות נציגי AHI, וביום 17.6.1997 התקיימה פגישה נוספת במסגרת הסלון האווירי בפאריס, בה השתתפו בין היתר מנהלי המשיבה וכן נציג BE ובודינגר ששימש אז כנשיא חברת RADA Inc. נציגי המערערת ו- AHIשנכחו אף הם באותה פגישה הכינו "נייר עמדה" המתאר את פעילותה של המשיבה ואפשרויות ההשקעה בה, אך בחודש ספטמבר 1997 פרש מתפקידו סגן נשיא BE עימו היו נציגי המשיבה והמערערת בקשר, ובאותו שלב נפסקו המגעים בין הצדדים. 4. חודשים מספר לאחר מכן, בחודש נובמבר 1997 ערך בודינגר (בתפקידו כנשיא RADA Inc.) ביקור במפעל של יצרנית מטוסים שנרכשה זמן מה קודם לכן על-ידי בואינג. סמוך לאחר אותו הביקור, ביום 1.12.1997, קיבל בודינגר פניה ממר קווין בורין (להלן: בורין) אשר מונה כמנהל פיתוח עסקי ב- BE. בורין הציע לפגוש את אנשי המשיבה כדי לבחון אפשרות של שיתוף פעולה בין המשיבה ל- BE. עוד ציין בורין כי הפניה לבודינגר נעשית בעקבות המלצה של סגן נשיא חטיבת מטוסי הקרב של בואינג, אשר איתו הייתה לבודינגר היכרות מוקדמת. בחודש ינואר 1998 הגיע בורין לביקור בישראל, סייר במפעל המשיבה ונועד עם מנהליה. נציגי המערערת נכחו בסיור במפעל, וכן הזמינו עבור בורין מלון בישראל. אף על פי שבתחילה שיתף בורין פעולה עם נציגי המערערת, הובהר בשלב מסוים כי הוא אינו מעוניין בתיווכה. ביום 17.3.1998 נחתם הסכם עקרונות בין המשיבה ובין BE, לפיו בתמורה להשקעה של 10 מליון דולרים תקבל BE 42% ממניות המשיבה (להלן: הסכם העקרונות). הסכם העקרונות הותנה בבדיקת נאותות (due diligence), שעתידה הייתה להסתיים בתוך 90 ימים מיום החתימה וניתנה ל-BE הזכות לבטלו, על פי שיקול דעתה, ככל שתנאי ההסכם לא יתמלאו בתוך פרק זמן זה או ככל שתוצאות בדיקת הנאותות לא תהיינה משביעות רצון מבחינתה. ביום 28.6.1998, כשלושה חודשים לאחר חתימת הסכם העקרונות, התפטר ניסנסון מתפקידו כמנכ"ל המשיבה ובודינגר מונה במקומו. פרק הזמן שהוקצב לעריכת בדיקת הנאותות הוארך בהסכמה מספר פעמים עד שלבסוף הודיעה BE כי היא חוזרת בה מהסכם העקרונות וכי אין בכוונתה לרכוש את מניותיה של המשיבה. בחודש ספטמבר 1998 החליטה חברת האם של קונצרן בואינג, The Boeing Company (להלן: בואינג), לסגור את חברת BE ולמזג את פעילותה עם הפעילות של בואינג. באותו החודש החלו מגעים בין המשיבה לחטיבת תמיכת לקוחות מטוסי הנוסעים בבואינג (Boeing Commercial Airplane Company; להלן: BCAC), וכן בינה ובין בואינג עצמה, ללא מעורבות של המערערת או מי מטעמה. כתוצאה מאותם מגעים חתמה המשיבה בחודש יוני 1999 על שני הסכמים: האחד, Service Agreement (להלן: הסכם השירות) שנחתם עם BCAC ובמסגרתו הוסכם כי המשיבה תספק ל - BCAC שירותי בדיקה למטוסי בואינג בחצריה של בואינג באמצעות שתי יחידות של Smart CATS, שהוא המוצר העיקרי אותו פיתחה ומייצרת המשיבה; השני, Marketing Support Agreement (להלן: הסכם תמיכה בשיווק) שנחתם עם בואינג, ובו נקבע כי בתמורה לעמלה שתשולם לה, תתמוך בואינג בשיווק ציוד הבדיקה שפיתחה המשיבה לחברות תעופה שירכשו מטוסים מתוצרת בואינג. משנודע למערערת על ההסכמים, היא פנתה למשיבה בדרישה לקבל פרטים על העסקאות וכן דרשה עמלה לפי סעיף a להסכם התיווך. משנענתה בסירוב הגישה המערערת ביום 19.1.2002 תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבה. פסק הדין שניתן בתביעה זו הוא נשוא הערעור שבכאן. פסק דינו של בית משפט קמא 5. בפסק דינו מיום 28.5.2006 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערת בקובעו כי המערערת לא הייתה "הגורם היעיל" בעסקאות שנרקמו בין המשיבה ובין בואינג ו- BCAC ועל כן אינה זכאית לעמלה. בית המשפט ציין כי גרסת המערערת לפיה הסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק נכרתו כפועל יוצא ממאמציה, אינה מהימנה עליו והוא אימץ את גרסת המשיבה לפיה המערערת לא הרימה תרומה לכריתתם של הסכמים אלה בקובעו כי גרסה זו מתיישבת עם הראיות ועם הגיונם של דברים. בית המשפט הוסיף וקבע כי נסיבות כריתתו של הסכם התיווך מכוחו תובעת המערערת בהליך זה עמלה, מעוררות תמיהות רבות אך בחר שלא לדון בשאלת תוקפו של הסכם התיווך או בשאלת פרשנותו משום שסבר כי המסקנה השלילית ביחס להיותה של המערערת "הגורם היעיל" בקשירת העסקאות, מייתרת את הצורך לדון בשאלות אלה. בנתחו את מעורבותה של המערערת בקשירת העסקאות דנא, חילק בית המשפט המחוזי את ציר הזמן הרלוונטי לשלושה פרקי זמן נפרדים וקבע ממצאים עובדתיים ביחס לכל תקופה: (1) התקופה מאז חודש מרץ 1997, עת נוצר הקשר הראשוני עם BE, ועד לחודש ספטמבר 1997, המועד שבו פרש מתפקידו סגן נשיא BE עימו עמדו הצדדים בקשר. (2) התקופה מאז ראשית שנת 1998 עת חודש המשא ומתן עם BE ועד חודש ספטמבר 1998 עת הוחלט על סגירת BE ומיזוג פעילותה עם פעילות בואינג. (3) התקופה שבין חודש ספטמבר 1998 ועד כריתתם של הסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק, ביוני 1999. בית המשפט ציין כי גם אם יקבל את גרסת המערערת במלואה, לפיה היא תרמה ליצירת קשר ראשוני עם BE ונטלה חלק במספר פגישות, מעורבותה בתקופה הראשונה לא הובילה לתוצאה קונקרטית בשל פרישתו של הנציג מטעם BE שעימו עמדה בקשר. באשר לתקופה השנייה הוסיף בית המשפט וקבע כי לא הוצגה ולו ראשית ראיה שיש בה כדי להצביע על תרומת המערערת לחידוש המגעים עם BE, לגיבוש הסכם העקרונות או לתהליך הגילוי הנאות. בהקשר זה קבע בית המשפט כי אף שהמערערת סייעה בתיאום ביקורו של בורין בישראל, הרי שלכך לא הייתה תרומה בגיבוש הסכם העקרונות וכן קבע כי קשריו האישיים של בודינגר ניתקו כל קשר בין תרומתה של המערערת לבין כריתת הסכם העקרונות, אשר ממילא לא יצא אל הפועל בסופו של דבר. כן קבע בית המשפט כי היחסים בין BE ובין המשיבה עלו על שרטון בשל חוסר שביעות רצונם של אנשי BE מניסנסון, בין היתר, בשל שינויים שביצע בהודעה המוסכמת לעיתונות אליה הוסיף פיסקה המייחסת ל-AHI מעורבות בגיבוש הסכם העקרונות. ביחס להסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק, הם ההסכמים שנכרתו בסופו של דבר בתום התקופה השלישית, קבע בית המשפט כי העסקאות בין המשיבה ובואינג ו-BCAC היו שונות מהותית מאלה שהמערערת הציגה בפני הצדדים, המגעים להשגת הסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק התנהלו מול גורמים אחרים בבואינג ללא מעורבות של המערערת, וההסכמה שהושגה נוגעת לעניינים שונים לחלוטין מאלה אשר נדונו במסגרת המגעים שהחלו בשנת 1997. משכך, ובהתבסס על ההלכות הנוגעות לתיווך במקרקעין, קבע בית המשפט כאמור כי המערערת לא הייתה הגורם היעיל שהוביל לכריתת ההסכמים עם בואינג ודחה את התביעה מטעם זה בלבד, בלא להידרש לשאלה האם הסכם התיווך חל על עסקאות מן הסוג שנכרת בין המשיבה ובין בואינג ו-BCAC בשנת 1999 או לשאלה האם כטענת המשיבה כריתתו של הסכם התיווך נעשתה תוך הפרת חובת אמונים מצד ניסנסון כלפי המשיבה. כמו כן, חייב בית המשפט את המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 50,000 ₪, בצירוף מע"מ. מכאן הערעור שבפנינו. טענות הצדדים בערעור 6. טענתה המרכזית של המערערת היא כי נקודת המוצא לדיון צריכה הייתה להיות הסכם התיווך בין המערערת והמשיבה וכי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחן כלל את תוכנו של ההסכם ואת שאלת תחולתו על הצדדים ועל העסקאות שנכרתו לבסוף. לטענת המערערת, מבחינת לשונו של הסכם התיווך, הרי אף שחלקו של סעיף a מתייחס לעסקאות הוניות באופיין, המשכו של הסעיף רחב יותר והוא כולל התייחסות גם להסכמים מסוג הסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק. המערערת נסמכת בהקשר זה על התיבות "joint venture" ו - "similar contract" המופיעות בהסכם התיווך, שנועדו לטענתה לאפשר לצדדים גמישות בהחלת הסכם התיווך גם באותם המקרים שבהם תחתום המשיבה על חוזים בעלי משמעות אסטרטגית עבורה, דוגמת החוזים שנחתמו בסופו של דבר ואשר אותם לא צפו הצדדים באופן פרטני ומראש בעת ניסוח החוזה. כמו כן, טוענת המערערת כי יש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים להסכם התיווך מתוך עדותם של מי שהיו הצדדים לו, דהיינו: מנהל המערערת ומר ניסנסון, שהעידו מטעמה וכן מהתנהגות הצדדים בזמן אמת ומכך שהמשיבה מעולם לא ביטלה את הסכם התיווך ומעולם לא גילתה דעתה שאין בכוונתה לשלם עמלה למערערת. להיפך - היא עודדה את פעולתה של המערערת ולאו דווקא לגבי כריתת עסקאות הוניות. עוד טוענת המערערת כי בית משפט קמא לא התייחס כלל לסעיף d להסכם התיווך (שצוטט לעיל), העוסק בזכאותה של המערערת לדמי תיווך עד שנתיים לאחר ניתוק הקשר בין הצדדים, ממנו היא מבקשת ללמוד לענייננו בבחינת קל וחומר. המערערת מוסיפה וטוענת כי בית משפט קמא לא פרש בפסק דינו מסכת עובדתית סבירה כתשתית למסקנותיו, התעלם מעובדות מהותיות העולות מהמסמכים שהוצגו בפניו ובחר לבסס את הכרעתו על מהימנות עדים אשר לשיטתם הם לא היו מעורבים בהליכים שהיוו את הבסיס להתקשרות בין המערערת למשיבה. המערערת מפנה בטיעוניה לראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא המבססות לטענתה את תרומתה לכריתת הסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק. בין היתר, מצביעה המערערת על מסמכים המעידים על קשרים שקיימה עם המשיבה ועם בואינג עד חתימת הסכם העקרונות במרץ 1998 ועל מעורבותה בארגון הפגישה בין המשיבה ובין BE בסלון האווירי ובישראל ובהעברת הצעה מחברת BE למשיבה במהלך המשא ומתן על הסכם העקרונות. עוד סבורה המערערת כי שגה בית משפט קמא בהחילו לעניין תיווך עסקי את ההלכות הנוגעות לתיווך מקרקעין והיא שבה ומדגישה בהקשר זה את העובדה שהסכם התיווך הקונקרטי לא מצא כל ביטוי בפסק דינו של בית משפט קמא. 7. המשיבה מצידה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתה, פסק הדין מבוסס רובו ככולו על ממצאים עובדתיים ועל ממצאי מהימנות המעוגנים בחומר הראיות שהוצג בפני בית משפט קמא ובנסיבות אלו, כך לטענתה, אין מקום להתערב בפסק הדין. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי צדק בית משפט קמא בקובעו שהמערערת לא הייתה הגורם, ובוודאי שלא "הגורם היעיל", להתקשרותה של המשיבה בהסכם השירות ובהסכם התמיכה בשיווק עם בואינג ו-BCAC. זאת, משום שבפועל לא היה קשר סיבתי בין פעולותיה של המערערת ובין כריתת ההסכמים האמורים, וכן משום שקשר כזה, ככל שהיה, נותק נוכח מעורבותו של בודינגר בקידום העסקאות. עוד טוענת המשיבה כי הסכם התיווך נוקט במינוח "success fee" המשמיע כי הזכאות לעמלה מותנית בכך שמעורבותו ופעולתו של המתווך יביאו את הצדדים לכלל הסכם (להבדיל מהבאתם לשולחן המשא ומתן גרידא). לגישתה, יש לכך ביטוי גם בפיסקה הראשונה של ההסכם, וכן יש לגישה זו בסיס בדין האמריקאי. המשיבה מוסיפה ומציינת כי בית משפט קמא דן בהרחבה בטענתה זו ועל פיה הכריע למעשה בתביעה. אולם, לגישת המשיבה, ניתן להגיע לאותה תוצאה גם נוכח שתי טענותיה האחרות. לטענת המשיבה פרשנותו הנכונה של הסכם התיווך מחייבת את המסקנה כי ההסכם אינו חל על התקשרות בהסכמים מן הסוג שנעשה עם בואינג ו-BCAC. המשיבה מבססת את טענתה זו על לשון הסכם התיווך, אשר לגישתה מתייחס למשא ומתן עם גורמים שיהיו מעוניינים - בדרך של רכישה - להשתלט על מניות המשיבה, על מחלקה בה או על חלק מנכסיה. לגישתה, המשכו של סעיף a להסכם התיווך (שהובא לעיל) מחזק אף הוא את פרשנותה להסכם, שכן הפיסקה מתייחסת לעסקאות שתכליתן השקעות הון במשיבה או השקעה בפעילותה העסקית. את המונחים "joint venture" ו – "similar contract" יש לפרש לגישתה בהקשר בו נכתבו ובאותה הרוח ולא כמתייחסים לכל סוגי העסקאות באשר הם. לטענתה אין בהסכם התיווך כל התייחסות, מפורשת או מרומזת, לשיווק מוצרים או לקידום מכירות ומשכך אין להחילו גם מטעם זה על ההסכמים שנחתמו. זהותה של המערערת, פעילותה העסקית והתכלית שלשמה נכרת הסכם התיווך תומכות לגישת המשיבה בכך שהסכם התיווך נועד לקדם השקעות הון וגיוס של משקיעים והוא לא נועד לקדם מכירות של מוצרי המשיבה. הגיונו המסחרי של הסכם התיווך, כך המשיבה, תומך אף הוא במסקנה זו שכן פעילותה השוטפת במכירת מוצריה ושיווקם מתבצעת על-ידה ישירות (ובעבר כבר מכרה ממוצריה לבואינג באמצעות חברת בת), או באמצעות סוכנים מקצועיים. לצורך זה על כן לא נדרשו לה לדבריה שירותי תיווך מאת המערערת. המשיבה מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי התנהגות הצדדים ובעיקר התנהגות המערערת והפעולות בהן נקטה, מעידות על כוונת הצדדים והיא מפנה לעדותם של מנהל המערערת וניסנסון שנמנעו מלאשר מפורשות כי הסכם התיווך התייחס גם לעסקאות שאינן בגדר השקעה במשיבה, דוגמת ההסכמים שנכרתו בסופו של דבר בינה ובין בואינג ו-BCAC. לבסוף טוענת המשיבה כי המערערת לא הוכיחה כלל שהיה הסכם בינה ובין המערערת, והיא מוסיפה וטוענת כי אם היה הסכם כזה אין לו תוקף חוקי (במאמר מוסגר יצוין, כי בין המשיבה ובין ניסנסון מתנהלים הליכים משפטיים הנוגעים להפרת חובת אמונים מצד ניסנסון כלפי המשיבה, בין היתר, בהקשר זה). לגישת המשיבה, קיים חשש ממשי שהסכם התיווך הינו הסכם למראית עין שנחתם בדיעבד ונולד כתוצאה מקשר פסול שנרקם בין מנהל המערערת ובין ניסנסון, ובכך יש כדי להעמיד בספק את עצם קיומו ותוקפו של ההסכם כהסכם מחייב בין הצדדים. למצער, כך טוענת המשיבה, יש בכך כדי לבסס את ההנחה כי הסכם התיווך נחתם תוך הפרת חובות אמון וזהירות מצד ניסנסון, להן היה מנהל המערערת מודע. על כן, כך טוענת המשיבה בהפנותה להוראות סעיפים 96לח או 96לט לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, רשאית היא להתייחס להסכם התיווך כהסכם בטל מעיקרו ולגישתה, עמדה היא בנטל לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להטיל ספק בקיומו או בתוקפו החוקי של הסכם התיווך, בשל "אותות של מרמה" (Badges of Fraud) העולים במקרה דנן מתוך הראיות שהציגה ואותם לא סתרה המערערת ולא הפריכה בראיות מטעמה. דיון 8. המערערת מבקשת לזכותה בעמלה בגין שני הסכמים עליהם חתמה המשיבה עם קונצרן בואינג: הסכם שירות שנחתם עם BCAC בעניין שימוש, שירות ותמיכה בשתי מערכות Smart CATS מתוצרת המשיבה, אשר הוסכם כי ימוקמו בחצריה של בואינג לפי קביעתה של BCAC למשך ארבע שנים (עם אופציה להארכת ההסכם על בסיס שנתי עד לתקופה כוללת של שש שנים נוספות), והסכם התמיכה בשיווק, אשר נחתם עם בואינג עצמה, ובו הסכימו הצדדים כי בואינג תתמוך בשיווק מוצרי המשיבה תמורת עמלה (…"for the purpose of creating a marketing and royalty agreement between Rada and Boeing"...). הדרכים אשר בהן התחייבה בואינג לתמוך בשיווק ציוד הבדיקה האוטומטי של המשיבה פורטו בהסכם ועיקרן: עשיית שימוש במערכות Smart CATS במסגרת הסכם השירות שהוזכר לעיל; שקילת אזכורו של ציוד הבדיקה האוטומטי של המשיבה ב"מדריך התחזוקה" (CMM) של מוצרי בואינג; המלצה על ציוד זה בפני לקוחות פוטנציאלים בתשובה להתעניינות מצידם, ככל שתהיה, כפתרון אפשרי לבחינת מערכות מטוסי בואינג 777 ו – 737; ומתן אפשרות למשיבה להציג את ציוד הבדיקה מתוצרתה בפני אנשי השיווק של בואינג. בתמורה, כך הוסכם, תקבל בואינג מהמשיבה 8% עמלה על כל ציוד הבדיקה האוטומטי שהמשיבה תמכור, תשכיר או שייכלל בהסכמי שירות ביחס לבדיקת יחידות LRU's (Line Replaceable Units) במטוסי בואינג 737 ו - 777. סעיף 10 לחוזה קובע כי יש לראותו כהתקשרות בין שני גורמים עצמאיים וכי אין לפרשו בשום אופן כיוצר יחסי סוכנות, שותפות או התאגדות מסוג כלשהו בין הצדדים לחוזה ובלשון החוזה: No agency created. Nothing contained in this Agreement shall be deemed or construed by the parties hereto or by any third person to create the relationship of principal and agent or partnership or of any association between the parties hereto other then independent contracting parties". 9. לטענת המערערת, הסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק הם "Joint Venture" (להלן: "מיזם משותף") או "Similar Contract" (להלן: "חוזים דומים"), כמשמעות התיבות הללו בסעיף a להסכם התיווך, ועל כן קמה למערערת זכאות לעמלה בגין כריתת אותם ההסכמים. על מנת להכריע בטענה זו יש לבחון האם הסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק אכן מהווים "מיזם משותף" או "חוזים דומים" כמשמעות הדבר בהסכם התיווך ובמילים אחרות יש לפרש מונחים אלה בהקשר החוזי שבו שולבו. בבואנו לפרש חוזה או הוראה מהוראותיו עלינו להתחקות, ככל הניתן, אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים שערכו את החוזה ואחר "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2), 265, 311 (1995) (להלן: עניין אפרופים)). על אומד דעת זה ניתן ללמוד מלשון החוזה וכן מן הנסיבות החיצוניות האופפות אותו (ראו שם; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל, פסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ריבלין (טרם פורסם, 11.5.2006) (להלן: עניין ארגון מגדלי הירקות)). אם אין אפשרות להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט לפרש את החוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות, דהיינו, "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (עניין אפרופים, בעמ' 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העיסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לחוזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" (עניין ארגון מגדלי הירקות, פיסקה 29 לפסק-דינו של המשנה לנשיא חשין). 10. הסכם התיווך עליו נסמכת המערערת במקרה שלפנינו כולל ארבעה סעיפים בלבד, ניסוחו עמום והוא לוקה בחוסר פירוט ובחוסר בהירות. על כן יקשה לפרש את הטעון פירוש על פי לשון ההסכם ומתוכו. יש לפנות, אפוא, לנסיבות החיצוניות האופפות את ההתקשרות בהסכם התיווך וכן יש להידרש להקשר המסחרי של הסכם התיווך כהסכם לתיווך עסקי (ראו והשוו: עניין ארגון מגדלי הירקות, פיסקה 14 לפסק דינו של השופט ריבלין). בהקשר זה יש לציין כי ההסתמכות על עדותו של מנהל המערערת ועל עדותו של ניסנסון מנכ"ל המשיבה לשעבר, שהעיד מטעם המערערת, מעוררת קושי נוכח קביעתו של בית משפט קמא כי עדותם "התאפיינה בליקויי זיכרון" וכי גרסת המערערת, ככל שהיא נסמכת על עדותם של שני אלה, אינה מהימנה עליו "וזאת בלשון המעטה" (להלכה לפיה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית בשל יתרונה כמי ששמעה וראתה את העדים ויכולה הייתה להתרשם מהם התרשמות בלתי אמצעית, ראו: ע"א 7658/02 קוויט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פיסקה 4 (לא פורסם, 10.9.2003); ע"א 10225/02 פרץ נ' בוני הנגב אחים פרץ בע"מ, פיסקה 3 (לא פורסם, 15.1.2004); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 857-856 (מהדורה שביעית, 1995)). מכל מקום, וכפי שיפורט להלן, דברים שאמרו שני עדים אלה תומכים בעמדת המשיבה ולא בעמדת המערערת, ככל שהדבר נוגע לפירושם של המונחים "מיזם משותף" ו"חוזים דומים" הכלולים בהסכם התיווך. בטרם נידרש לשאלת פרשנותו של הסכם התיווך יש לומר כי המשיבה העלתה טענות קשות כנגד מנהלה של המערערת וניסנסון וכנגד תוקפו החוקי של הסכם התיווך וטענות אלה מצאו הד מסוים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי נסיבות כריתתו של הסכם התיווך אכן מעוררות, למצער, תמיהות רבות, אך הוא נמנע מלקבוע ממצאים חד משמעיים בעניין זה. לצורך המשך הדיון בערעור שלפנינו אניח לטובת המערערת, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי הסכם התיווך נקשר כחוק. אך כפי שיבואר להלן, אין בכך כדי להועיל לה. מיזם משותף 11. המונח "מיזם משותף" שאוב מעולם העסקים והתפתח כמענה לצורך בריכוז של משאבים, הון וידע, בעיקר מקום שבו מבקשים גורמים עסקיים להתמודד עם פרויקטים רחבי היקף. המונח ''Joint Venture" לא היה מוכר במשפט המקובל האנגלי, ומקורו כמוסד עסקי - משפטי בפסיקתם של בתי המשפט בארה"ב אשר פיתחו את הרעיון כי מוסד עסקי כזה יכול שייווצר באמצעות התנהגותם של צדדים המשלבים את משאביהם מבלי ליצור שותפות במובן הפורמאלי של המילה. נראה כי הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במונח בהקשרו המודרני הייתה בשנת 1894 בפסק הדין Ross v. Willet, 27 N.Y.S 785 (1894), שניתן על-ידי בית משפט במדינת ניו-יורק בארצות הברית (שם כונה המיזם המשותף "Joint Adventure". ראו גם:12 Am. Jur. 2D Proof of Facts 295, at § 1 (2007) (להלן: Proof of facts); ע"א 262/86 רוט נ' deak and co. inc., פ"ד מה(2) 353, 363 (1991)). בישראל הוגדר המונח "מיזם משותף" במסגרת כללי ההגבלים העסקיים (כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג למיזמים משותפים), תשס"א-2001; מרים מזרחי "מיזם משותף כהסדר כובל", משפטים כג 213, 235 (1994)), והוא הוכר גם בתחום המיסוי (ע"א 3574/92 פקיד שומה גוש דן נ' פרג, פ"ד נ(3) 690, 694 (1996)) ובהקשרים מסחריים רגילים (ראו למשל: ע"א 4493/05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ, פיסקה 11 (טרם פורסם, 7.3.2007); ע"א 7960/00 באומל משה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נו(2), 491, 504 (2002); ע"א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע"מ נ' ברנדר, פ"ד נז(1) 158, 169 (2003); ע"א 415/88 החברה הכלכלית לאילת בע"מ נ' ברטון תכנון וייצור בע"מ, פ"ד מג(4) 672, 676 (1989)). בלא לקבוע תנאים נוקשים מדי, ניתן לשרטט מספר סממנים המאפיינים את ה"מיזם המשותף" כמוסד עסקי, עליהם עמדו בתי המשפט בהכירם בהתארגנויות מסוימות כ"מיזם משותף". ניתן לומר כי על מנת שהתארגנות עיסקית תהווה "מיזם משותף", צריכה ההתארגנות להיות בחוזה, מפורש או משתמע, המעיד על כוונת הצדדים (שניים או יותר) לשתף פעולה באשר ליוזמה עסקית מוגדרת להשגת מטרה משותפת (השאת רווחים או ייצור משותף של מוצר או מתקן), שבמסגרתה מתקיים ביניהם שיתוף משאבים (הון, ידע או כישורים); מתקיימת שליטה משותפת על ניהול המיזם (אם כי אין הכוונה בהכרח ובכל מקרה לאחוזי שליטה שווים במיזם); וקיימת חלוקת רווחים והפסדים בין הצדדים למיזם (ראו:Gerard M.D. Bean, Fiduciary Obligations and Joint Ventures 4 (1995) Proof of facts, at § 2;; Autotech Technology Ltd. P'ship v. Automationdirect.com, 471 F.3d 745 (7th Cir. 2006); Toporoff Engineers, P.C v. Fireman's Fund Ins. Co., 371 F.3d 105 (2nd Cir. 2004); Miami-Dade County, Fla. v. United States, 345 F. SUPP. 2d 1319 (S.D. Fla. 2004) Petricca Dev. Ltd. Partnership v. Pioneer Development Co., 214 F. 3d 216 (1st Cir. 2000)). העובדה כי מדובר בשיתוף פעולה המוגבל לפרויקט עסקי מסוים בלבד, מבדילה את המיזם המשותף משותפות. מאידך גיסא מבדילים המאפיינים שאוזכרו את המיזם המשותף מחוזה קבלנות רגיל, במסגרתו מספק צד אחד לעסקה שירותים תמורת תשלום. עוד ראוי להדגיש כי הסכם שבמסגרתו מתחייבים צדדים לפעול לקידום מטרה כלכלית משותפת אין בו לכשעצמו כדי להפוך את ההסכמה למיזם משותף (ראו לעניין זה: U.S. v. Standard Oil Co. of Cal., 155 F. Supp. 121 (S.D.N.Y 1957)). 12. האם ניתן לראות בהסכם השירות ובהסכם התמיכה בשיווק "מיזם משותף"? הסכם השירות כפי שמעידים עליו תנאיו הוא הסכם לשימוש, שירות ותמיכה טכנית בשתי מערכות בדיקה מתוצרת המשיבה, ובמובן זה יש לראותו כהתקשרות עסקית רגילה של המשיבה הדומה להתקשרויות אחרות המתבצעות על-ידה במהלך העסקים השוטף. הסכם התמיכה בשיווק אף הוא איננו מיזם משותף. אכן, הסכם זה יוצר אינטרס כלכלי משותף לבואינג ולמשיבה בתחום מכירת ציוד הבדיקה למטוסים מתוצרת המשיבה, אך אין בו כל שילוב של משאבים בין הצדדים לצורך פרויקט חדש כלשהו וכל צד נותר במסגרת פעולתו המקורית (המשיבה מייצרת, מתמחרת ומשווקת, ואילו בואינג, בנסיבות שיראו לה מתאימות, תוכל לנסות ולשווק את המוצר של המשיבה); אין ניהול משותף (לבואינג אין כל זכות לנהל את עבודתה של המשיבה, לבחור עובדים, לכוון את פעילות הייצור, לקבוע מחירים או לבצע פעולות ניהוליות אחרות); בואינג נותנת למשיבה תמיכה בשיווק תמורת עמלה, זאת ותו לא; היא לא לקחה על עצמה כל התחייבות להשתתף בהפסדים, זאת אף שככל הנראה תידרש מצידה השקעה של כסף, זמן ומאמץ בשיווק מוצרי המשיבה ללא תלות בהצלחת השיווק ובביצוע המכירה ובכך עלול להיגרם לה הפסד, אך מדובר בהשקעה מינימאלית שאינה דומה כלל מבחינת מאפייניה לנטילת סיכון עסקי על-ידי משתתפת במיזם (ראו והשוו: Edward Hines Lumber Co. v. Vulcan Materials Co., 861 F.2d 155 (7th Cir. 1988);Williams v. Carpenter (In re Carpenter), 205 F.3d 1249 (10th Cir. 2000)). ולבסוף, סעיף 10 להסכם התמיכה בשיווק, שצוטט לעיל, מלמד אף הוא כי מדובר בחוזה מסחרי רגיל לקידום השיווק של מוצרי המשיבה ולא במיזם משותף כלשהו. פרשנות התיבה "חוזים דומים" 13. ביחס לתיבה "חוזים דומים" יש לומר כי העובדה שבעת ניסוח החוזה לא נצפתה כל קשת המקרים האפשריים ולא ניתן להם ביטוי מפורש בטקסט החוזי, אין בה אכן כדי לשלול פירוש של הטקסט באופן המחיל אותו גם על מצב דברים שלא נצפה מראש. אך זאת ניתן לעשות רק ככל שאין בלשון החוזה כדי לשלול פירוש כזה וככל שניתן ליישבו עם תכלית החוזה ועם אומד דעתם של הצדדים, למשל כמקרה טיפוסי נוסף על אלה שאותם ראו הצדדים לנגד עיניהם בעת ההתקשרות (ראו והשוו: ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 328-325). במקרה שלפנינו, לשון החוזה עמומה, ואף כי סביר שהתיבה "חוזים דומים" נכללה בהסכם התיווך כדי לכסות קשת מקרים רחבה יותר מזו שנכללה בו מפורשות, שורת ההיגיון מחייבת את המסקנה כי התיבה "חוזים דומים" מוסבת על חוזים מסוג החוזים אשר נמנו בסעיף a להסכם התיווך, שעניינם השקעה מהותית במשיבה, בפעילותה או בנכסיה, בין היתר על דרך של השקעות הוניות. 14. נסיבות כריתת החוזה והתנהגות הצדדים לאחר כריתתו תומכות אף הן באותה מסקנה עצמה. מנהל המערערת הצהיר כי הסכם התיווך שיקף הסכמה שהייתה קיימת מזה מספר חודשים בין המערערת ובין המשיבה, לאחר שהמערערת גייסה לבקשת המשיבה משקיעים בהיקף של שישה מליון דולרים. בשנת 1997 ובסמוך לאחר חתימת הסכם התיווך, אף פנתה המערערת, באמצעות AHI, לחברת BE שעסקה, להבדיל מבואינג עצמה, בהשקעות הון בלבד, ומולה נוהלו המגעים בהם הייתה מעורבת המערערת. במזכר מיום 1.6.1998 שהכין מר ניסנסון לפני פרישתו מתפקיד מנכ"ל המשיבה, הוא מציין כי המשיבה חתמה על הסכם עם המערערת שתכליתו השגת השקעות, מיזוגים ורכישות, וכדוגמאות לפעילות המערערת מציין מר ניסנסון שהוצעו למשיבה מספר אפשרויות בהן אפשרות של מיזוג עם חברת אלישרא (Merger with Elisra (Tadiran)) וכן אפשרות של רכישה על-ידי BE (Acquisition of Boeing Enterprises). מכאן עולה כי מר ניסנסון השקיף על הסכם התיווך כהסכם המתייחס לחוזים שעניינם השקעה במשיבה, בפעילותה ובנכסיה שעיקרה הונית, ולא כעל הסכם המתייחס לחוזי מכירה של Smart CATS או חוזים אחרים המיועדים לקדם את מכירת מוצרי המשיבה ושירותיה, דוגמת ההסכמים שבפנינו. יתרה מכך. בחקירתו הנגדית מיום 24.11.2004 אישר מר ניסנסון כי הסכם התיווך "לא מכסה הסכם של סוכן מכירות", ואף מן המסמכים שבפנינו עולה, בניגוד לטענת המערערת, כי פעולותיה לא נועדו להביא למכירת מוצרי המשיבה. כך למשל מבקשת המערערת להסתמך על נייר עמדה אשר הוכן על-ידה לקראת הפגישה בסלון האווירי בפאריס, ואולם בחינה של המסמך האמור מגלה כי אין מדובר במסמך שעניינו מכירת מוצר ה - Smart CATS, אלא מסמך המתאר, בין היתר, את המוצר בהיותו המוצר המרכזי שהמשיבה מייצרת וזאת במסגרת תיאור פעילותה של המשיבה והיתרונות הגלומים בשיתוף פעולה עימה. באותו המסמך מציעה המערערת מספר מתווים לשיתוף פעולה בין הצדדים, בהם רכישת זכויות שיווק גלובליות ובלעדיות על המוצר; רכישה של קו הייצור והטכנולוגיה מידי המשיבה והעתקת הייצור לסיאטל; וכן שילוב של שתי האפשרויות, תוך שהייצור נשאר בישראל והבעלות בידי BE. הנה כי כן, אין מדובר בהצעות הנוגעות למכירת המוצר Smart CATS, אלא בהצעות להשקעה מהותית ומשמעותית בעסקי המשיבה שיש בהן כדי לשנותם מן היסוד (במסגרת האפשרות הראשונה הוצע כי בואינג תקבל את הזכות למתג את ה - Smart CATS בשמה שלה, וזאת בתמורה ל-10 מליון דולרים עם חתימת החוזה, והזמנה מיידית של ציוד בשווי של 60 מליון דולרים, שיסופקו בתוך 36 חודשים). מסקנה זו עולה בקנה אחד עם קביעת בית משפט קמא לפיה האפשרות שבואינג תרכוש ציוד בדיקה של המשיבה כלל לא נדונה במסגרת המשא ומתן עם חברת BE טרם חתימת הסכם העקרונות. זאת ועוד, במסמך מיום 27.4.1998 שנשלח מטעם נציגהּ של AHI למנהל המערערת על רקע אי רצונה של BE להתקשר עם חברה הקשורה בהסכם עמלת תיווך עסקי, נכתב כי AHI מוכנה לסייע למשיבה למצוא משקיעים חלופיים (alternative investors) אם כך יורו לה. 15. עמלת המינימום הגבוהה (250,000$) שנקבעה בהסכם התיווך מלמדת אף היא כי הסכם זה על פי אופיו ותכליתו כיוון לתיווך בעסקאות אסטרטגיות בעלות משמעות הונית למשיבה ולא לעסקאות שעניינן במכירת מוצרי המשיבה ובקידום השיווק שלה. יתרה מכך, אין חולק כי המשיבה מכרה בעבר ממוצריה לבואינג (באמצעות חברת בת). עובדה זו שוללת אף היא כל היגיון מסחרי בקשירת הסכם תיווך לצורך קידום השיווק של מוצרי המשיבה או לצורך מכירתם לבואינג כלקוחה. בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי את התיבה "חוזים דומים" יש להבין כפשוטה - חוזים הדומים במהותם ובסוגם לחוזים שנמנו בהסכם, ועניינם השקעה מהותית במשיבה, בפעילותה או בנכסיה, בין היתר, על דרך של השקעה הונית וזאת להבדיל מעסקאות שניתן לסווגן כעיסקאות במהלך השוטף של עסקי המשיבה, גם אם הצד עימו נקשרו אותן עסקאות הוא גורם מרכזי בענף, דוגמת בואינג. המסקנה הנובעת מן האמור לעיל היא כי החוזים שנקשרו בין המשיבה ובואינג (הסכם השירות והסכם התמיכה בשיווק) אינם מסוג החוזים אליהם כיוון הסכם התיווך. סעיף d להסכם – סעיף המגן על זכויות המתווך 16. טענה נוספת שמעלה המערערת במישור פרשנותו של הסכם התיווך מתייחסת לסעיף d של ההסכם (המצוטט לעיל), אשר מאריך את התחייבות המשיבה לשלם עמלה למערערת למשך שנתיים לאחר ביטולו של הסכם התיווך ולפיו תהיה המערערת זכאית לעמלתה גם במקרה בו תחתום המשיבה בתוך תקופת זמן זו על הסכם עם גורם שהוצג לה על-ידי המערערת. המערערת טוענת כי אומנם הסכם התיווך מעולם לא בוטל ועל כן משמעותו של הסעיף אינה אופרטיבית, אך לטענת המערערת ניתן ללמוד ממנו על דרך ההיקש כי היא זכאית לעמלה גם ללא הוכחת מעורבות במשא ומתן, מקום שהקשר בין הצדדים לא נותק. השאלה שיש לבחון היא האם סעיף d יש בו כדי להרחיב את קשת המקרים בהם תהיה המערערת זכאית לעמלה. נדמה לי שהתשובה לכך היא בשלילה. אכן, על פי סעיף d זכאית המערערת לכאורה לקבלת עמלה גם מקום שלא הוכחה מעורבותה בהליך המשא ומתן, ככל שהיא הייתה הגורם שהפגיש בין הצדדים. אולם את הסעיף יש לקרוא על רקע תכליתו: הסעיף נועד להגן על המערערת כמתווכת ועל זכותה לעמלה מפני שרירות לב ותחבולות של המשיבה ולהבטיח כי באותם המקרים בהם הציגה זה בפני זה את הצדדים לעסקה המזכה בעמלה, לא תיפגע זכותה של המערערת לעמלה אך בשל כך שהחוזה נקשר לאחר שהסכם התיווך הגיע לסיומו. הוראה זו אין בה כדי לסייע למערערת ולו על דרך ההיקש, משום שהעסקאות בהן מדובר אינן מזכות אותה בעמלה, כפי שהובהר. בשולי הדברים 17. משמצאנו כי המערערת אינה זכאית לקבל מידי המשיבה על פי הסכם התיווך עמלה עבור שני ההסכמים שנקשרו בין המשיבה ובין BCAC ובואינג, מתייתר הצורך לדון בשאלות הנוספות שהעלו הצדדים בערעור, ובהן הטענה שהעלתה המערערת בדבר השוני הקיים בין תיווך עסקי לתיווך במקרקעין, שאת מבחניו החיל בית המשפט המחוזי על המערערת. בהקשר אחרון זה אבקש להעיר למעלה מן הצורך כי פעילותם של מתווכים עסקיים אכן עשויה להיות שונה באופייה ובדרישותיה מפעילותם של מתווכי מקרקעין שעניינם הוסדר בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים במקרקעין). שוני אפשרי זה נגזר מן ההבדל המובנה הקיים בין חוזים עסקיים על כל המגוון הרחב והמורכב הכלול בסוג החוזים הזה, ובין חוזי מקרקעין (שאף הם כשלעצמם רבים ומגוונים וכוללים בצד עסקאות שכירות פשוטות גם עסקאות נדל"ן מורכבות ויקרות). כך למשל ובלא להמעיט מערכו של איש, קשה להשוות את המיומנויות, היכולות והמשאבים הנדרשים ממתווך בעסקה בינלאומית למכירת ציוד ביטחוני, עם המיומנויות, היכולות והמשאבים הנדרשים ממתווך בעסקה למכירת שטח קרקע מידי בעליו לקבלן בניין. משכך, יש מידה של צדק בטענת המערערת לפיה ראוי לשרטט הבחנות מתאימות בין סוגי התיווך השונים וכפועל יוצא מכך יתכנו גם הבחנות באשר לתנאים הנוגעים ליחסי מתווך - לקוח בתחום העסקי. יחד עם זאת נראה לי כי ניתן ככלל להחיל על כל סוגי התיווך (למעט תיווך מקרקעין עליו חל עתה חוק המתווכים במקרקעין) מתווה-מסגרת כללי לפיו נדרש מתווך להוכיח התקיימותם של שני תנאים עיקריים בתובעו דמי תיווך: (א) קיומו של הסכם תיווך, מפורש או משתמע (ב) היותו הגורם היעיל לקשירת העסקה (מתווה דומה נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, בעיקר לגבי מתווכים במקרקעין, טרם חקיקת חוק המתווכים במקרקעין, ראו: ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' ביר, פ"ד מח(3) 116, 124-122 (1994) (להלן: עניין מוסקוביץ); ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פ"ד נו(1) 842, 848-847 (2001)). אכן, קיומו של חוזה תיווך, מפורש או משתמע, הוא בסיס הכרחי להתהוותם של יחסי התיווך אשר מכוחם זכאי המתווך לעמלה (עניין מוסקוביץ, בעמ' 122); כמו כן, נראה כי בהעדר הסכמה אחרת בחוזה התיווך, עילתם של מתווכים לקבלת עמלה לרבות מתווכים בתחום העסקי, צריכה להיות מבוססת על השגת המטרה שלשמה נקשר חוזה התיווך ולא על העמל המושקע ככזה (ראו והשוו: ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון נ' קראוס, לא(3) 695, 697 (1977)). עוד יש להוסיף כי ככל שהדבר נוגע למקרה שבפנינו, הדרישה שהמערערת תהווה "הגורם היעיל בקשירת העסקה" עולה מלשון הסכם התיווך עצמו. העמלה מכונה בו "success fee" וביטוי זה מעיד כי הצדדים התכוונו להתנות את תשלום העמלה בכך שהמשא ומתן יסתיים בהצלחה, דהיינו בעסקה שתיקשר כתוצאה מפעולת המתווך. כמו כן, מעידה לשון המבוא להסכם כי כוונת הצדדים הייתה שהמערערת תהא מעורבת במשא ומתן גופו ולא רק תפגיש בין הצדדים, שכן נאמר כי המערערת תסייע בהכנת מזכרים, בחיפוש ובפניה וכן תסייע במשא ומתן עם כל גוף, חברה או אנשים פרטיים שיוצגו למשיבה על-ידה: "Please find hereinafter our proposal regarding our non-exclusive national and international mandate relative to the preparation of the memorandum, search and approach of, and assistance in the negotiations with all groups, companies or individuals presented by us to RADA"… אך הדברים הנאמרים בפיסקה זו נאמרים, כאמור, מעבר לדרוש ואין הם צריכים להכרעה במקרה דנן. סוף דבר 18. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולחייב את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בערעור בסך 40,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, י' שבט, תשס"ט (04.02.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06058760_V07.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il