קורן ואח' נ' היועצת המשפטית לממשלה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5872/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. שמחה קורן 2. ארתור וייס נ ג ד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. בית משפט השלום בבאר שבע 3. אייל כהן 4. יצחק לוי 5. חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ 6. שלמה לוי 7. חיים בר סלע עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד קובי בר-לב; עו"ד איילת נבו פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים ליתן "צו מוחלט" המורה למשיבה 1, היא היועצת המשפטית לממשלה, ליתן טעם "מדוע לא יוספו עתה המנכ"ל המכהן והמנכ"ל בעת האירוע לכתב האישום בתיק זיהום עברונה [...] מדוע לא תאריך תקופת ההתיישנות בהתאם לסמכותה על פי סעיף 9(ג)(4)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 [...] מדוע במקרה זה, סטתה ממדיניות האכיפה שננקטה במקרים חמורים פחות ולא העמידה לדין את המנכ"לים"; או לחלופין להורות למשיב 2, בית משפט השלום בבאר שבע, "לברר טענות העותרים בנוגע לאכיפה הבררנית שהופעלה כנגדם [...] ולנמק החלטתו. ואלו, בתמצית, עיקרי העובדות הצריכות לעניין: ביום 02.11.2021, הוגש כתב אישום נגד העותרים, המייחס להם עבירות שונות בגין אירוע שהתרחש ביום 03.12.2014, בו בשל התפרקות צינור – דלפו 5,000 קוּבּ של דלק גולמי, שזרמו על הקרקע וזיהמו שטחים בשמורת הטבע "עברונה" שבערבה. הדלק שפרץ מן הצינור זרם באמצעות אפיק של נחל אל שמורות טבע סמוכות, תוך פגיעה בסך של כ-144 דונם שטח, בהם נגרמו נזקים רבים. ביום 24.03.2022 הגישו העותרים לבית משפט השלום בבאר שבע, בגדרי ת"פ 7566-11-21, בקשה לביטול כתב האישום נגדם מטעמי צדק. במסגרת הבקשה נסמכו העותרים, בין היתר, על טענת אכיפה בררנית בעניינם – תוך העלאת טענות זהות לאלו המוצעות במסגרת עתירה דנא. כעולה מן ההחלטה, העותרים טענו כי "מדובר בהעדפה פסולה ומכוונת על רקע פסול ובלתי ענייני מצד המדינה וכי כתב האישום מגלם בתוכו פגם חמור בעקבות כך". בהחלטה מיום 18.07.2022 קבע בית משפט השלום כי "יש לדחות טענות הנאשמים בנוגע לאכיפה בררנית, שיקולים זרים, שיהוי והגנה מן הצדק, שכן על ההגנה להביא ראיות לקיומן של אלו. גם טענות ההתיישנות ומחדלי חקירה הועלו בשלב בו לא ניתן להכריע בהן, משלא נפרסה המסכת הראייתית הרלוונטית להכרעה בטענות אלו ואף הן נדחו בשלב זה". מכאן העתירה שלפנינו. בגדרה, בעיקרו של דבר, העותרים מבקשים שני סעדים שונים: ראשית, מבוקש כאמור לברר את אי-העמדתם לדין של המנכ"ל המכהן ושל המנכ"ל בעת האירוע מושא כתב האישום של חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, היא משיבה 5 (להלן: המנכ"לים). לחלופין, מבוקש להורות לבית משפט השלום לקיים דיון נוסף בטענת ההגנה מן הצדק הנוגעת לאכיפה בררנית, שנדונה בהליך המתואר לעיל. בכתב עתירתם הנפרש על גבי 35 עמודים, טוענים העותרים ל"חוסר סבירות" ההחלטה שלא להעמיד לדין את המנכ"לים ולפגמים בהחלטת בית משפט השלום. בעניין החלטת בית משפט השלום שבים העותרים, בעיקרו של דבר, על טענות בדבר אכיפה בררנית. דין העתירה, על שני חלקיה, להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, ובהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. אשר לטענת "חוסר סבירות" ההחלטה לא להעמיד את המנכ"לים לדין. העותרים לא סמכו ידיהם על אף מקור כדי להצביע על זכותם להשיג על ההחלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין את המנכ"לים. אמנם מציגים העותרים טענות בעניין המנכ"לים כטענות נפרדות מהשגותיהם על החלטת בית משפט השלום, אך למעשה מדובר בהמשך לטענה של אכיפה בררנית אשר נידונה וקיבלה מענה שם. משכך, הלכה למעשה, העותרים, שאינם נפגעי עבירה או מתלוננים, טוענים אך ל"חוסר סבירות קיצונית" של ההחלטה בעניין הגשת כתבי אישום. ברם, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטה שלא להעמיד לדין את המנכ"לים. כידוע, "הלכה מושרשת וידועה היא, כי בכל הנוגע לפתיחה בחקירה, סגירתה, וענייני העמדה לדין, נתון לרשויות התביעה שיקול דעת רחב ביותר. התערבותו של בית המשפט בשיקול דעת זה – תֵעשה במשׂוּרה, במקרים חריגים בלבד, או כאשר נמצא כי יש בהחלטה שנתקבלה משום עיוות דין" בג"ץ 3927/20 דמתי נ' משרד המשפטים פרקליטות המדינה, פסקה 6 (10.11.2020). העותרים אמנם העלו טענות רבות וססגוניות, אך לא הציעו תשתית עובדתית או משפטית ל"חוסר סבירות" ההחלטה שלא להעמיד את המנכ"לים לדין, לבטח לא באופן המצדיק התערבות כה חריגה מצד בית משפט זה. אשר לטענות ביחס להחלטת בית משפט השלום, בגדרה, כאמור, נדחתה טענת ההגנה מן הצדק של העותרים. אף מבלי להתייחס לתוכן טענותיהם של העותרים ולהחלטה המנומקת של בית משפט השלום – אין מקום להיעתר לבקשת העותרים ולו בשל כך שמדובר בהחלטת ביניים במסגרת משפט פלילי. על החלטה זו ניתן לערער לבית המשפט המחוזי במסגרת פסק הדין הסופי. כידוע, אין ערעור על החלטות ביניים בהליכים פליליים, ולא תתאפשר עקיפה של כלל זה בהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק נגד החלטות כגון דא (בג"ץ 6876/01 ברלאי נ' שופטת בית-משפט השלום בתל-אביב הגב' זיוה הדסי-הרמן (18.11.2001)). ברי כי הליך זה אינו האפיק המתאים לבירור טענות העותרים נגד החלטת בית משפט השלום. כאמור, לעותרים סעד חלופי בדמות ערעור במסגרת פסק הדין הסופי – הגם שבית משפט השלום ציין במסגרת ההחלטה כי "לעיתים קבלת טענת הגנה מן הצדק מצדיקה הקלה בעונש", וייתכן כי גם לטענות העותרים יינתן מענה במסגרת ההליך בבית משפט השלום, בְּבוֹא הָעֵת. סוף דבר: העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו באלול התשפ"ב (‏11.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22058720_C02.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il