פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 5869/00
טרם נותח

אוסמה חנון נ. מדינת ישראל

תאריך פרסום 31/05/2001 (לפני 9105 ימים)
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 5869/00 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 5869/00
טרם נותח

אוסמה חנון נ. מדינת ישראל

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)

פסק הדין המלא

-
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5869/00 ע"פ 5996/00 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער בע"פ 5996/00: 1. תרתיר שעבאן המערער בע"פ 5869/00: 2. אוסמה חנון נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.7.2000 בת"פ 40310/99 שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: כ"ט באייר תשס"א (22.5.01) בשם המערער בע"פ 5996/00: עו"ד סקיס רמזי בשם המערער בע"פ 5896/00: עו"ד איתן און בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערערים הורשעו על פי הודאתם בביצוען של מספר עבירות: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון ואיומים, עבירות לפי סעיפים 335(א)(1) בשילוב עם סעיף 335(א)(2), סעיף 352 וסעיף 182 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודו המערערים נטען, כי באחד הלילות של חודש אוגוסט 1999 התפתח דו שיח קולני בין מערער 1 (להלן - "שעבאן") למתלונן, נביל גנדור. בעקבות כך קשרו שעבאן, ומערער 2 (להלן - "אוסומה"), ובן-דודו של שעבאן, קטין יליד שנת 1982, לפגוע במתלונן. השלושה הגיעו לחנות בה עובד המתלונן כאשר שעבאן חמוש בסכין. אוסמה קרא בראותו את המתלונן "זה הוא", ושעבאן ניגש אליו ודקר אותו עם הסכין, בירך שמאל (פעמיים) ובגב. כתוצאה מכך חדרה הסכין לבית החזה, ובעקבות כך אושפז המתלונן לקבלתו של טיפול רפואי. המערערים והקטין נמלטו מהזירה לא לפני שהזהירו את המתלונן לבל יפנה למשטרה, ודעתם לא התקררה עד ששבו פעם נוספת לחנות, השתוללו בתוכה וגרמו נזק, ואף איימו על הנוכחים. רק כשהתקרב למקום סיור של שוטרי מג"ב, נמלטו השלושה מהמקום. 2. בעקבות הרשעתם גזר בית המשפט המחוזי למערערים עונשים אלה: לשעבאן: 50 חודשי מאסר אשר מתוכם 30 חודשים לריצוי בפועל. לאוסמה: 44 חודשי מאסר אשר מתוכם 24 חודשים לריצוי בפועל. להשלמת התמונה נוסיף, כי גם הקטין הובא לדין, ובית המשפט מצא שהוא ביצע את המעשים אשר יוחסו לו. עם זאת, נמנע בית המשפט מלהרשיעו, על פי המלצתו של שירות המבחן, והשית עליו שרות לתועלת הציבור, וכן חוייב לשלם פיצוי למתלונן בסכום 2,500 ש"ח, לחתום על התחייבות להימנע מעבירה, ולעמוד בפקוח שירות המבחן במשך שנה. 3. המערערים מלינים על חומרת העונש, ובאי-כוחם הפנו גם לדרך בה הסתיים עניינו של הקטין, ממנה הם מבקשים לגזור גזרה שווה לעניינם של שולחיהם, לפחות במובן זה שתקופת מאסר תהיה כזו שיוכלו לשאת בה בדרך של עבודות שרות. 4. עניינם של המערערים הובא לדיון בפני מותב אחר של בית משפט זה בחודש נובמבר 2000, והוחלט להעמידם בפיקוח שרות המבחן במשך מספר חודשים, ככל הנראה, על מנת לעקוב אחר התנהגותם, ולבחון אם הם עושים מאמץ לסגל לעצמם אורח חיים נורמטיבי. מהתסקירים שהונחו בפנינו עולה, כי אצל שני המערערים חל מפנה מסויים, והם מתחילים להיות מודעים להתנהגותם האלימה ותוצאותיה. שני המערערים הביעו רצון לקיים קשר עם שרות המבחן, אף כי עלו הרהורים ביחס לאוסמה, לאחר שנוצר הרושם שהוא לא התייצב לכל המפגשים אליהם זומן. מאידך, אוסאמה החל בקורס להנהלת חשבונות, והוגשה לנו המלצה של מרצה באותו קורס, המבקשת כי תינתן לאוסאמה ההזדמנות להתחיל בחיים חדשים, שונים מאלה שאיפינו אותו בעבר. 5. השינויים המסתמנים בשני המערערים ראויים גם ראויים לעידוד, ואנו תקווה כי הם יתמידו בהם גם לאחר שיסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינם. מנגד, המערערים נקראו לתת את הדין על מעשים שעל חומרתם אין צורך להרבות מלים, הואיל והיו כרוכים בהם נזקים לא לגופו של המתלונן בלבד, אלא גם לרכוש של מעבידו. התנהגות שלוחת רסן זו, בתקופה שבה נדרשים בתי המשפט להילחם בתת-תרבות הסכין, מחייבת תגובה עונשית שאחד מרכיביה הוא מאסר בפועל. למרבה הצער, השימוש בסכין ובכלי נשק אחרים במהלך סכסוכים של מה בכך, הפך כמעט לדבר שבשיגרה, ועם כך לא יכולה להשלים חברה מתוקנת. בתי המשפט נרתמו להילחם בנגע זה על ידי גזירתם של עונשים כבדים ומכאיבים, אך כפי שהמקרה הנוכחי מלמד, התודעה לכך לא הפכה לנחלת הכלל. מכאן מסקנתנו, שחרף המפנה החיובי המסתמן אצל המערערים, הדרך המוצעת על ידי באי-כוח המערערים (עבודות שירות), מחטיאה את הצורך להגן על אינטרס הכלל. מדעתנו זו לא שינינו גם לנוכח הדרך בה הסתיים עניינו של הקטין, הואיל וגם מתוך כתב האישום עולה, כי שני המערערים היו הרוח החיה בביצוען של העבירות. עם זאת, ולאור אותו מפנה חיובי המסתמן בהתנהגות המערערים, והמצוי רק בראשיתו, החלטנו ללכת לקראתם מעט, ואנו מעמידים את עונש המאסר של שעבאן על 24 חודשי מאסר (במקום 30 חודשים), ואילו עונשו של אוסאמה יעמוד על 18 חודשים (במקום 24 חודשים). עונשי המאסר על תנאי שנגזרו למערערים יעמדו בעינם. ניתן היום, ט' בסיון תשס"א (31.5.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 00058690.O04 /אז נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444