צבי יעקב נ. עדית הוכהאוזר

פסק-דין בתיק רע"א 5868/18 בבית המשפט העליון רע"א 5868/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: צבי יעקב נ ג ד המשיבים: 1. עדית הוכהאוזר 2. מרגלית עוז 3. כדורי (אורי) עוזר 4. אביבה טקו 5. דורון עוזר 6. בן עוזר בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' השופטת א' כהן) ברע"א 49230-11-17 מיום 5.6.2018 בשם המבקש: עו"ד יוגב חלפון בשם המשיבים: עו"ד עודד הוכאוזר פסק-דין 1. המבקש התקשר עם אדם (שבינתיים הלך לעולמו. להלן: המנוח) בעסקה לרכישת מקרקעין של האחרון. בהליך פלילי שנסב סביב העסקה האמורה הורשע המבקש בזיוף מסמך, בשימוש במסמך מזויף ובניסיון לקבלת דבר במרמה. בהליך אזרחי קודם בין המבקש למשיב 5 ניתן פסק דין בהסכמה ולפיו חוזה המכר בין המבקש למנוח בטל, ולראשון אין זכות בנכס. נקבע גם כי שמורה למבקש זכותו לתבוע השבת כספים שנתן בעסקה. בהמשך לכך תבע המבקש מן המשיבים, יורשיו של המנוח, את השבת כספיו בסכום של 192,000 ש"ח. במהלך הדיון בתביעה הגיש המבקש שתי בקשות: לתקן את תביעתו כך שתעמוד על 700,000 ש"ח, סכום שכולל נזקים נוספים שנגרמו לו, לטענתו; וכן לסתור ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי. 2. בית משפט השלום בתל אביב–יפו (כב' השופט הבכיר א' שוורץ) הכריע בבקשות אלה בהחלטה מיום 22.10.2017. נקבע שיש לאפשר את תיקון התביעה, בכפוף להפקדת ערובה (עירבון במזומן או ערובה בנקאית) על סך 60,000 ש"ח. בית המשפט הטעים כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מצדיק להימנע מהפקדת ערובה, וכי המבקש הורשע בהליך קודם בזיוף בנוגע לאותה עסקה. נוסף על כך, דחה בית המשפט את בקשת המבקש להגיש ראיות לסתור ממצאים פליליים, שכן אין מדובר בממצאים חדשים שלא היה ניתן להתייחס אליהם בהליך הפלילי. עוד נקבע שאין מדובר בנסיבות המביאות לעיוות דין למבקש, ואף להיפך – עיוות דין עלול להיגרם למשיבים בשל התמשכות הפרשה. בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' השופטת א' כהן) דחה ביום 5.6.2018 את בקשת המבקש למתן רשות לערער. בית המשפט המחוזי ציין שהערובה אינה תנאי לניהול התביעה המקורית, אלא רק לתיקונה, ואימץ את הנימוקים שנתן בית משפט השלום. לגבי הבקשה להבאת ראיות לסתור, נקבע – בלי לקבוע מסמרות – שאין להתערב בהחלטת הביניים, ושיהיה ניתן לבחון את הדברים בערעור על פסק הדין הסופי בתביעה. בית המשפט המחוזי הוסיף שהמבקש היה מיוצג במהלך כל ההליך הפלילי, שראיותיו אינן חדשות או כאלו שבית המשפט בהליך הפלילי לא נתן להן את דעתו, ושאין לנהל מחדש את ההליך הפלילי בהליך האזרחי. 3. מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקש טוען כי אם לא תיענה בקשתו לבטל את הערובה, ייגרם לו עיוות דין ותיחסם גישתו לערכאות מחמת מצוקתו הכלכלית. המבקש ממקד בעניין זה את טענותיו בכך שהוא ממלא את התנאים הדרושים למתן פטור מעירבון, דהיינו אין ביכולתו לשלם את סכום הערובה, ויש סיכוי גבוה שתביעתו תתקבל אם יתאפשר לו לסתור ראיות פליליות. לעניין הראיות, המבקש טוען כי הרשעתו בטעות יסודה, וכי יש לאפשר לו להוכיח זאת כדי למנוע עיוות דין בהליך האזרחי. 4. התבקשה תשובה. המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענים כי נוכח התנהלות המשיב אי הפקדת ערובה תפגע בהם. לטענתם, המבקש אינו סובל מחסרון כיס והוא מיוצג בידי עורך דין פרטי. נטען כי המבקש נוהג לנקוט הליכי סרק שמקשים לגבות ממנו הוצאות מהליכים קודמים. עוד נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן המבקש הורשע בהליך פלילי באשר לאותה עסקה. המשיבים מוסיפים גם כי אם יימצא שעל המבקש להפקיד ערובה, עליו להפקיד את הערובה במזומן. לעניין הבקשה לסתור ממצאים מההליך הפלילי נטען אין מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות היענות לבקשה לצורך מניעת עיוות דין, וכי המבקש היה חופשי להגיש את הראיות החדשות בהליך הפלילי. 5. לשלמות התמונה יצוין כי המבקש קיבל פטור מאגרה ומהפקדת עירבון בבקשות הרשות לערער שהגיש לבית המשפט המחוזי (החלטות כב' הרשם נ' שילה מיום 8.2.2018 ו-10.4.2018) ולבית משפט זה (החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 20.9.2018). 6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובנספחיהן, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה; זאת – גם בלי שניתנה הסכמה מפורשת לכך, שכן לא מצאתי שהדבר יוביל לפגיעה בזכות המשיבים. הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה כך שסכום הערובה יופחת לסכום של 20,000 ש"ח. 7. תקנה 519 לתקנות מקנה סמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה לצורך כיסוי הוצאות הנתבע במקרה של דחיית התביעה. לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית חיוב בהפקדת ערובה ייעשה רק במקרים נדירים ובנסיבות חריגות – ולא בשל העדר יכולת כלכלית גרידא (רע"א 1572/14 עזר נ' אמריקה-ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ, פסקה 7 (14.7.2014) (להלן: עניין עזר); רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פסקה 5 (16.1.2013) (להלן: עניין אברהם)). עם זאת, בשל הצורך לשמור על אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו, ניתן לחייב הפקדת ערובה כאשר סיכויי התביעה נמוכים או מדובר בתביעת סרק (רע"א 4037/12 סופר-סייג נ' ארז מנהל מיוחד, פסקה 6 (18.10.2012)). שיקולים רלוונטיים בהכרעה על הפקדת ערובה הם סיכויי התביעה ומורכבות ההליך; מועד הגשת הבקשה ומועד הדיון בה בהתאם לשלב שבו מצוי ההליך (עניין אברהם, פסקה 5); זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם (רע"א 5488/16 נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ, פסקאות 9–10 (17.7.2016); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 679–683 (מהדורה שתים עשרה, 2015)); מצבו הכלכלי של התובע, בשים לב לכך שאף יכולת כלכלית נמוכה אינה מצדיקה התעלמות מאינטרס הנתבע (עניין עזר, פסקה 6; רע"א 5104/10 בן דוד נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר (17.11.2010) (להלן: עניין בן דוד)). 8. בנסיבות דנן, אינני מוצא עילה להתערב בהחלטה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, נוכח מצבו הכלכלי של המבקש; סיכויי התביעה כפי שהעריכם בית משפט השלום; התנהלותו של התובע, גם בהליכים קודמים; והעובדה כי מדובר בבקשה לתיקון כתב תביעה ולא להגשת תביעה מלכתחילה. זאת, אף שהבקשה נדונה בשלב מוקדם של ההליך (השוו לעניין עזר, פסקה 7). 9. מכאן לגובה הערובה. אכן, החלטה בנושא חיוב תובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע היא החלטה דיונית, ולערכאה הדיונית מסור בעניין זה שיקול דעת רחב (רע"א 4744/17 ארוך נ' בנק ירושלים, פסקה 8 (14.6.2017); רע"א 3514/14 איפרגן נ' טחנת קמח אשדוד בע"מ (2.6.2014)). ברם, דומה כי סכום ההוצאות שנקבע – 60,000 ש"ח – אינו פרופורציונלי לגובה התביעה המתוקנת, ופוגע באופן לא מידתי בזכות הגישה לערכאות של המבקש. אומנם המבקש מיוצג בידי עורך דין, ולא הוסבר כיצד הייצוג ממומן; אך מצבו הכלכלי – כפי שהוא עולה מן הנספחים לבקשה – קשה, ואף הצדיק כאמור מתן פטור מעירבון ומאגרה בבית משפט זה ובבית המשפט המחוזי (עניין בן דוד, פסקה 9). נוכח כל זאת, אני סבור כי על הערובה לעמוד על סכום של 20,000 ש"ח. סכום זה ישקף איזון ראוי בין זכותו של המבקש לברר את תביעתו לבין האינטרס של המשיבים להבטיח את תשלום הוצאותיהם אם יזכו בהליך. 10. לא מצאתי לתת רשות לערער באשר לבקשה לסתור ממצאים מההליך הפלילי, במיוחד משום שכפי שציין בית המשפט המחוזי, הזכות לערער על החלטות ביניים בתום ההליך שמורה למבקש. בשולי הדברים אוסיף כי לא מצאתי לנכון להידרש לבקשת המשיבים ליתן הוראות בדבר סוג הערובה המוטלת, שכן מדובר בהחלטה דיונית מובהקת שאינה מגלה עילה להתערבות. 11. סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו כך שתחת הסכום שקבע בית משפט השלום תעמוד הערובה (הפקדה במזומן או ערובה בנקאית) על 20,000 ש"ח. על המבקש להפקיד את הסכום תוך 45 ימים מהמצאתו של פסק דין זה. אם הסכום לא יופקד כאמור, תידחה הבקשה לתיקון התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בטבת התשע"ט (‏23.12.2018). ש ו פ ט _________________________ 18058680_M06.doc עח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il