2
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 58673-04-25
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת רות רונן
העותר:
נעים אדריס
נגד
המשיבים:
1. שופט צבאי משפטאי
2. המפקד הצבאי לאזור איו"ש
3. שירות הביטחון הכללי
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
ט' באייר תשפ"ה (07 מאי 2025)
בשם העותר:
עו"ד חמזה אבו מיזר
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד מעיין עופר מנדל
פסק-דין
העתירה נסבה על מעצרו המינהלי של העותר, תושב מסאכן שעביה, שכם.
לפי הפרפרזה המפורטת יחסית שנמסרה, "העותר מעורב באחזקת אמל"ח, חשוד כמעורב בסחר באמל"ח; חשוד כמעורב בירי לעבר כוחות הצבא ומתיישבים באזור מגוריו; חשוד כחבר בחוליה צבאית; ושהייתו בשטח מסכנת את ביטחון האזור".
עיינו בחומר החסוי בהסכמה ומצאנו בו בסיס איתן להחלטה שהתקבלה.
חרף האמור, לא נוכל לחתום את פסק דיננו מבלי להוסיף הערה שראויה להיבחן.
במקרה זה, קודם למעצרו המינהלי, העותר אף נחקר במשטרה והוגש נגדו כתב אישום על בסיס חומר הראיות הגלוי (המצומצם יותר). בהמשך לכך נעשה עמו הסדר טיעון והוא הורשע בעבירה של החזקת נשק. בגין הרשעה זו נגזרו עליו ימי מאסר כימי מעצרו, לצד מאסר על תנאי, ובסך הכול כחודשיים ימים. מאז מתן גזר הדין מצוי העותר במעצר מינהלי.
לא נידרש לפרטיו של התיק הפלילי שאינו בפנינו, אך במישור העקרוני אנו מוצאים קושי לכאורה בגישה מקלה יחסית לענישה בעבירות כמו זו שבה הורשע העותר, ובמקביל לפניה לדרך של מעצר מינהלי.
נדגיש: המעצר המינהלי במקרה זה מוצדק לגופו, ואף במובהק, נוכח המסוכנות שעולה מן העותר. אולם, מדיניות ענישה ההולמת את חומרת העבירות עשויה לצמצם את השימוש בכלי המעצר המינהלי על המורכבויות הנלוות לו.
הדברים נאמרים ביתר שאת ביודענו את הגישה המחמירה לענישה בעבירות נשק במשפט הישראלי עצמו.
הנחתנו היא שתינתן הדעת להערותינו.
לגוף הדברים – העתירה נדחית.
ניתן היום, ט' אייר תשפ"ה (07 מאי 2025).
דפנה ברק-ארז
שופטת
דוד מינץ
שופט
רות רונן
שופטת