עיריית חברון נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

פסק-דין בתיק בג"ץ 5866/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5866/16 בג"ץ 6697/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט א' שהם העותרת בבג"ץ 5866/16: עיריית חברון העותר בבג"ץ 6697/16: הווקף של חברון נ ג ד המשיבים בבג"ץ 5866/16: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. אלוף פיקוד מרכז המשיבים בבג"ץ 6697/16: 1. מדינת ישראל 2. שר הביטחון 3. ראש המנהל האזרחי לאיו"ש 4. המפקד הצבאי לאיו"ש עתירות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשע"ז (28.11.2016) בשם העותרת בבג"ץ 5866/16: עו"ד רוני סלמאן בשם העותר בבג"ץ 6697/16: עו"ד סאמר שחאדה בשם המשיבים בבג"ץ 5866/16 ובבג"ץ 6697/16: עו"ד מיכל צוק-שפיר פסק-דין השופט ע' פוגלמן: שתי העתירות שלפנינו מכוונות נגד צו תפיסת מקרקעין מספר 12/15/ת' וצו תפיסת מקרקעין מתוקן מספר 12/15/ת' (תיקון גבולות) שהוּצאו על-ידי המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (להלן: המפקד הצבאי) כדי לתפוס שטח הדרוש לעבודות שדרוג עמדת הבידוק הביטחוני במערת המכפלה המכונה עמדת "ברית" (להלן: עמדת "ברית" או העמדה). רקע והשתלשלות האירועים 1. עמדת "ברית" – העומדת במוקד העתירות שלפנינו – משמשת לבידוק המתפללים היהודים הפוקדים את מערת המכפלה במשך כל ימות השנה, למעט במספר מועדים מצומצם בשנה שבהם מותרת הכניסה למערת המכפלה למוסלמים בלבד. כעולה מתגובות המשיבים, עמדת "ברית" היא חלק ממערך האבטחה הכולל במערת המכפלה והוקמה כחלק מלקחי ועדת החקירה הממלכתית שמונתה בעקבות הטבח במערת המכפלה שארע בשנת 1994 (דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון (התשנ"ד)), כדי להגביר את האבטחה ולשמור על הפרדה בין המתפללים היהודים לבין המתפללים המוסלמים במקום. נוסף על עמדת "ברית" ישנה עמדת בידוק נוספת במערת המכפלה, עבור מתפללים מוסלמים, המכונה העמדה "הצלבנית". 2. ביום 3.1.2016 הוצא צו תפיסת מקרקעין מספר 12/15/ת' (להלן: הצו התפיסה הראשון) שמכוחו נתפס השטח הדרוש לביצוע עבודות לשדרוג עמדת "ברית". שטח התפיסה המופיע בצו התפיסה הראשון הוא בהיקף של 173 מ"ר וכולל את השטח שעליו הוצבה עמדת "ברית" בתצורתה עובר לתחילת העבודות (להלן: עמדת "ברית" הישנה); וכמו כן שטח "סטרילי" שמצוי בין מרכיבי עמדת "ברית" הישנה ובצמוד אליהם, שבפועל נעשה בו שימוש גם בדפוס הפעולה הקודם מבלי שהוצא צו לתפיסתו (להלן: השטח הסטרילי). ביום 17.5.2016 הוצא צו תפיסת מקרקעין מתוקן מספר 12/15/ת' (תיקון גבולות) (להלן: צו התפיסה או צו התפיסה המתוקן) שבו נוסף על השטח שהופיע בצו התפיסה הראשון, הופיע שטח בהיקף של 15 מ"ר שנועד להקמת קיר תמך המגיע לגובה הרצפה של עמדת "ברית" (להלן: קיר התמך). זאת, על רקע עמדתו של מהנדס קונסטרוקציה שלפיה קיר התמך הנוכחי לא עומד בסטנדרטים הדרושים על מנת לשאת את משקל שטח רחבת הכניסה למערת המכפלה ועמדת "ברית". העותרים הגישו התנגדויות לצו התפיסה הראשון, והעותרת בבג"ץ 5866/16 (להלן: עיריית חברון) הגישה התנגדות גם לצו התפיסה המתוקן – אשר נדחו כולן על ידי המשיבים. בעקבות זאת, הוגשו העתירות שלפנינו. 3. ביום 31.7.2016 עתרה עיריית חברון נגד צו התפיסה, וכמו כן ביקשה שיינתן צו ביניים שיורה למשיבים להימנע מביצוע העבודות בעמדת "ברית". ביום 1.8.2016 הורה בית משפט זה (השופט מ' מזוז) על מתן צו ארעי המונע ביצוע עבודות בשטח נושא העתירה עד למתן החלטה אחרת והורה למשיבים להגיש תגובתם לבקשה לצו ביניים. משהתקבלה תגובת המשיבים לבקשה לצו ביניים, ומשהתקבלה תגובת עיריית חברון לתגובת המשיבים, נדחתה בקשת עיריית חברון למתן צו ביניים ובוטל הצו הארעי שניתן. 4. ביום 31.8.2016 עתר העותר בבג"ץ 6697/16 (להלן: הווקף של חברון) בעתירה המכוונת נגד צו התפיסה הראשון, שגם בצידה הוגשה בקשה למתן צו ביניים. ביום 31.8.2016 הורה בית משפט זה (השופט י' דנציגר) על מתן צו ארעי המורה כי המצב בקרקע נושא העתירה יוותר בעינו עד להחלטה אחרת וכי על המשיבים להגיש תגובתם לעתירה ולצו הביניים. לאחר עיון בתגובת המשיבים שהתקבלה, קבע בית משפט זה ביום 10.10.2016 שאין מקום לצו הביניים המבוקש, תוך שביטל את הצו הארעי שניתן, והורה על איחוד הדיון בשתי העתירות שלפנינו. נוכח החלטה אחרונה זו, החלו המשיבים בעבודות לשדרוג עמדת "ברית". בדיון שהתקיים לפנינו עדכנה באת כוח המשיבים כי העבודות בעמדת "ברית" צפויות להסתיים בחודש מרץ 2017; העבודות בעמדה "הצלבנית" צפויות להסתיים בחודש דצמבר 2016; והקמתו של קיר התמך הושלמה. טענות העותרים 5. העותרים מתנגדים לעריכת כל שדרוג או שינוי בעמדת "ברית". לטענתם, לא חל שינוי ביטחוני המצדיק הגברת אמצעי הבידוק למבקרים יהודים במערת המכפלה. לדידם, מטרת השדרוג היא הגדלת עמדת "ברית" לצורך הרחבת הכניסה למבקרים יהודים ושיפור מראה העמדה, ללא קשר לשיקולי ביטחון; וכי ככל שיש צורך ביטחוני בשיפור עמדת "ברית", על המשיבים לשקול העתקתה למקום קרוב מבלי לפגוע בערכים ההיסטוריים של המקום. עוד מבקשים העותרים כי יימנעו העבודות הנוגעות לקיר התמך. לטענתם, צו התפיסה אינו חוקי ואינו סביר, ומנוגד לדין הבינלאומי החל באזור. כמו כן, טוענים העותרים כי צו התפיסה נועד לשם הקמת מבני קבע אשר אינם זמניים, אף שצו התפיסה עצמו זמני, וכי אין להתיר הקמתם היוצרת שינוי קבע במקום היסטורי ורגיש. הוטעם כי הגדלת מתחמי הבידוק במקום הופכת את המקום ל"מבצר צבאי" ומתעלמת מרגישות המצב הביטחוני בחברון; וכי שמירה על הסטטוס-קוו בעניין זה חשובה לשם שמירה על היציבות הביטחונית באזור. כמו כן, נטען כי צו התפיסה אינו חוקי בשל אי קבלת הסכמת קצין מטה ארכיאולוגיה במנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (להלן: קמ"ט ארכיאולוגיה). לטענת הווקף של חברון, מתוקף תפקידו הוא בעל הזכויות בנכסים במערת המכפלה, לרבות המקרקעין שאליהם מתייחס צו התפיסה. לטענתו בוצעה חפירה בלתי מבוקרת במקום תוך גרימת נזק רב למבנה ארכיאולוגי ייחודי המיועד לשימור – שלא כדין ולא בהיתרים המתאימים. עוד נטען כי בניגוד לעמדה "הצלבנית" המשתרעת על פני 40 מ"ר, עמדת "ברית" לאחר הרחבתה תשתרע על פני 173 מ"ר – ומכאן שהחלטת המשיבים להגדיל את שטח התפיסה של העמדה אינה סבירה; ובהיעדר שיפור שאר הגן שבאזור מערת המכפלה שבשימוש הציבור הפלסטיני, עולה כדי הפליה פסולה. הווקף של חברון הוסיף בעניין זה כי מימוש צו התפיסה פוגע בזכויות יסוד של המתפללים המוסלמים לרבות חופש התנועה, הדת והפולחן בהיותו מגביל את אפשרות הגישה למקום. עמדת המשיבים 6. המשיבים טוענים כי צו התפיסה הוצא בסמכות המפקד הצבאי עקב צורך ביטחוני מובהק להגן על ציבור באי מערת המכפלה ואבטחת המקום. זאת לאחר שנוכח כי אמצעי הבידוק הקיימים במקום מזה שני עשורים אינם מבטיחים עוד מענה ביטחוני מתאים לרמת הסיכונים הקיימת, בין היתר עקב ההסלמה הביטחונית במרחב חברון. עוד נטען כי מרכיבי הביטחון החדשים בעמדת "ברית" יותקנו על השטח שבו מוקמו המרכיבים הקודמים כך שצו התפיסה חל על השטח שעליו מוצבת עמדת "ברית" מזה שנים, ובעיקרו הוא מסדיר את התפיסה המבוצעת בפועל. עוד הודגש כי צו התפיסה אינו מוביל לשינוי משמעותי בהיקף שטחה של עמדת "ברית", שכן אף שבשטח הסטרילי לא היו קיימים קודם לכן מרכיבי ביטחון, בפועל הוא היווה חלק בלתי נפרד מעמדת "ברית". המשיבים מדגישים כי, בניגוד לטענות העותרים, הרחבת הכניסה למתפללים יהודים או חזות עמדת "ברית" אינן הסיבות העומדות בבסיס ההחלטה לשדרוג מרכיבי הביטחון בעמדת הבידוק, אלא הצורך הביטחוני. זאת ועוד, הודגש כי קמ"ט ארכיאולוגיה, או מי מטעמו, הוא שותף מלא לתכנון העבודות לשדרוג העמדות ומאפייניהן; כי תכנון העבודות וביצוען נעשים בפיקוח וליווי נציג מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה; וכי העבודות המתוכננות בעמדות הבידוק אינן צפויות לפגוע במבנה מערת המכפלה או בחזותו. עוד נטען כי אין מקום לטענת ההפליה שהעלו העותרים שכן העבודות המבוצעות בעמדת "ברית" הן חלק ממהלך רחב לביצוע עבודות לשדרוג עמדות הבידוק במערכת המכפלה, לרבות העמדה "הצלבנית" אשר העבודות בה הן במאפיינים דומים לאלו המבוצעות בעמדת "ברית". לבסוף, נטען כי העתירות הוגשו בשיהוי שכן הכוונה לביצוע עבודות שדרוג בעמדות הבידוק הביטחוניות הייתה ידועה זמן רב בטרם הוגשו העתירות דנן. דיון והכרעה משבחנתי את מכלול טענות הצדדים שהועלו בפנינו בכתב ועל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירות להידחות. אעמוד להלן על הטעמים לכך. 7. כבר בפתח הדברים יש לעמוד על כך שבניגוד לעמדת העותרים, כעולה מן הצרופות לתגובת המשיבים ומן התרשימים ותצלומי האוויר שהוצגו בדיון שהתקיים לפנינו, צו התפיסה למעשה אינו מביא עמו שינוי ממשי בהיקף שטחה של עמדת "ברית". השוואה בין שטחה של עמדת "ברית" הישנה לבין השטח התפוס לאחר הוצאתו של צו התפיסה מלמדת כי לא חל שינוי ממשי בשטח המיועד לעמדת "ברית" לאחר שתושלמנה העבודות בה. כך, לפי תכנון העבודות בעמדת "ברית", מרכיבי הביטחון החדשים צפויים להחליף את מרכיבי הביטחון הישנים ולהימצא על אותו השטח – שהוא המהווה ממילא את החלק הארי מהשטח שנתפס בצו התפיסה. אכן, לבד משטח זה כולל צו התפיסה גם שטח סטרילי הממוקם בין מרכיבי עמדת "ברית" הישנה אשר עובר לביצוע העבודות בעמדה לא מוקמו בו מרכיבי תשתית של עמדת "ברית". ברם, כעולה מעמדת המשיבים ומתצלומי האוויר שהוצגו בדיון לפנינו, שטח זה היה חלק בלתי נפרד מהעמדה במתכונתה הקודמת ולא הותרה בו תנועה חופשית של באי המקום ונעשה בו שימוש בפועל, הגם שלא הוצא לגביו בעבר צו תפיסה. באשר לשטח שנוסף בצו התפיסה המתוקן לצורך ביצוע העבודות בקיר התמך – בהתאם לעמדת מהנדס קונסטרוקציה ובתמיכת יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה – אין בו כדי להגדיל את שטח העמדה עצמה. מן המקובץ עולה כי צו התפיסה נושא העתירות דנן לא שינה, מן הבחינה המעשית, באופן מהותי את היקף שטחה של עמדת "ברית", אלא הוא מסדיר להלכה את השטח בו ניצבת למעשה עמדת "ברית" מזה שנים. ממילא, לא ניתן לומר כי צו התפיסה יוצר מצב עניינים חדש לגמרי בשטח (השוו בג"ץ 5256/11 אבו דהים נ' שר הבטחון, פסקה 24(א) (2.9.2015)). עתה אל יתר טענות העותרים. 8. בית משפט זה עמד לא אחת על סמכותו של המפקד הצבאי לנקוט בצעדים לשם הבטחת ביטחון האזור ותושביו. במסגרתה, רשאי המפקד הצבאי להורות על הוצאת צווי תפיסה המגשימים מטרות ביטחוניות (ראו למשל בג"ץ 11344/03 סלים ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, פסקאות 10-8, 29 (9.9.2009); בג"ץ 8414/05 יאסין נ' ממשלת ישראל, פ"ד סב(2) 822, 843 (2007)). סמכותו זו קמה מכוח סמכותו הכללית של המפקד הצבאי המעוגנת במשפט הבינלאומי להגן על כל אדם המצוי בשטח הנתון בתפיסה לוחמתית, וכן מכוח חובתה הכללית של מדינת ישראל להגן על אזרחיה, המעוגנת במשפט הישראלי הפנימי (בג"ץ 7957/04 מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד ס(2) 477, 496, 503-501 (2005)). סמכות זו מופעלת לא פעם לצורך בניה של אמצעי ביטחון כדוגמת גדר ההפרדה, אולם "העקרונות המנחים את המפקד הצבאי בבניית גדר ההפרדה חלים גם בעת החלטתו לתפוס מקרקעין לשם פעילות הגנתית אחרת" (בג"ץ 1748/06 ראש עיריית דאהריה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 12 (14.12.2006) (להלן: עניין דאהריה), כגון בניית מעקה בטון (שם), או הקמתו של מחנה צבאי (בג"ץ 3721/09 מחיסן ואח' נ' מדינת ישראל, (22.5.2011) (להלן: עניין מחיסן)). כל זאת, ובלבד שהסמכות תופעל באופן סביר ומידתי, תוך איזון הולם בין השיקול הביטחוני לבין הבטחת צרכיהם של כלל תושבי האיזור (בג"ץ 4661/06 הוועד לפיתוח חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 6-5 והאסמכתאות שם (27.6.2006) (להלן: עניין הוועד לפיתוח חברון)); ומבלי שיובאו בחשבון שיקולים מדיניים-פוליטיים או אחרים (ראו עניין מחיסן, פסקה יט; בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואח' נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, 830-828 (2004) (להלן: עניין בית סוריק)). 9. בענייננו, טענו העותרים כי ביצוע העבודות בעמדת "ברית" אינו מתחייב משיקולים ביטחוניים כטענת המשיבים; ושמטרותיהן האמתיות של העבודות המתוכננות הן הרחבת הכניסה המיועדת למתפללים היהודים ושיפור חזות העמדה – מטרות זרות לכאורה לתכליתו הביטחונית של צו התפיסה. ואולם, כאמור, צו התפיסה אינו צפוי להגדיל באופן מהותי את היקף שטחה של עמדת "ברית" המצוי בשטח התפיסה בפועל מזה שנים רבות, ועל כן אינני מוצא שבטענה בדבר מטרות זרות יש ממש. נוסף על כך, הטענה בדבר היעדרו של צורך ביטחוני ממשי נטענה ללא תימוכין מספקים. העותרים לא הציגו בפנינו כל חלופה של נקיטת אמצעי ביטחון אחרים, מלבד הצעתם הלא מנומקת להעתיק את מיקומה של עמדת "ברית" למקום אחר. בה בעת, המשיבים הציגו בצורה מפורטת את הצורך בשדרוג מרכיבי הביטחון בעמדה בהתאם לאמצעים החדישים הקיימים כיום ובאופן התואם את הסיכונים הביטחוניים הרלוונטיים. המשיבים פירטו אודות אירועים ביטחוניים שאירעו בעת האחרונה במרחב חברון ואף בסמוך לעמדת "ברית", המחייבים אפוא עדכון של אמצעי הביטחון המצויים בעמדת "ברית" שלא שודרגו מזה שנים. 10. כידוע, משהחליט המפקד הצבאי לנקוט בצעדים ביטחוניים הנדרשים בראייתו, כלל הוא כי מפאת מומחיותו עמדתו זוכה למשקל מיוחד (עניין דאהריה, פסקה 14; בג"ץ 4825/04 עליאן ואח' נ' ראש הממשלה, פסקה 15 (16.3.2006); עניין בית סוריק, עמ' 844-842). מטעם זה, גם כאשר ישנה מחלוקת מקצועית בין עמדתו של המפקד הצבאי לבין מומחים ביטחוניים אחרים, מוטל הנטל על המבקש לסתור את עמדת המפקד הצבאי (בג"ץ 3937/07 עיריית בית סאחור נ' ראש הממשלה, פסקה 14 (4.1.2010)); עניין בית סוריק, עמ' 845). מכאן, ובהיעדר כל תשתית עובדתית מבוססת מטעם העותרים הסותרת את עמדתו של המפקד הצבאי, שוכנעתי כי ביסודו של צו התפיסה שיקולים ביטחוניים מובהקים (השוו בג"ץ 4331/10 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (1.2.2012)). בצד הדברים אעיר כי לא מצאתי פגם בכך שבמסגרת ביצוע העבודות הנדרשות משיקולים ביטחוניים נתנו המשיבים דעתם גם לחזות פני העמדה כדי שתשתלבנה בחזות הכוללת של המקום. 11. גם את טענות העותרים כי ישנו חשש שהעבודות בעמדת "ברית" תפגענה בעתיקות או במבנה העתיק שיש לשמרו וכי לא התקבלה הסכמת קמ"ט ארכיאולוגיה להוצאת צו התפיסה ולביצוען, אין בידי לקבל. לתגובת המשיבים צורפה חוות דעת ארכיאולוגית מפורטת מטעם סגן קמ"ט ארכיאולוגיה אשר ממנה עולה כי העבודות בעמדת "ברית" בכללותן – מבוצעות בליווי ובפיקוח של יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה, אשר היא שותפה מלאה לתכנון העבודות לשדרוג העמדה. עוד עולה מחוות הדעת, כי בעבודות האמורות אין כדי לפגוע בשרידים ארכיאולוגיים או לפגוע בעתיקות במקום; וכי ההחלטה להקמת קיר התמך התקבלה "בעצה אחת" עם יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה, שכן זו מתחייבת בכדי למנוע אפשרות של פגיעה בעתיקות. כמפורט בחוות הדעת, מבנה העמדה יוצב על גבי כלונסאות מתכת שיונחו במקום, כך שתימנע אפשרות לפגיעה בעתיקות. מכאן, כי גם דינן של טענות אלו להידחות. 12. כך, גם ביחס לטענת העותרים כי צו התפיסה והעבודות בעמדת "ברית" צפויים לפגוע בחופש הפולחן של המתפללים המוסלמים לא מצאתי ממש. בית משפט זה עמד לא אחת על מעמדה וחשיבותה של חירות הפולחן, הכוללת גם את זכות הגישה למקומות קדושים לרבות למערת המכפלה (ראו עניין הוועד לפיתוח חברון, פסקה 8; 10356/02 הס נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נח(3) 443, 462-461 (2004)). ואולם, כעולה מעמדת המשיבים, צו התפיסה אינו משפיע על יכולת הגישה של המתפללים המוסלמים למקום בהשוואה למצב הקודם ואינו מטיל מגבלות בידוק נוספות. שכן כאמור לעיל, עיקר פועלו של צו התפיסה הוא בהסדרת מצב הדברים הקיים בשטח מזה שנים בעמדת "ברית" המשמשת ככלל לבידוק מתפללים יהודים. זאת ועוד, צו התפיסה שהוציא המפקד הצבאי נועד לשפר את האבטחה של כלל באי מתחם מערת המכפלה, ללא כל אבחנה ביניהם (ראו עניין הוועד לפיתוח חברון, פסקה 6 והאסמכתאות שם), כמו גם להבטיח את השמירה על המקום הקדוש והעתיק. לפיכך, אין לשלול כי צו התפיסה דווקא מגביר את ההגנה על חופש הפולחן והגישה של כלל באי המקום (השוו שם, פסקה 10). שוכנעתי כי ביצוע העבודות ועדכון אמצעי הביטחון בעמדת "ברית" – בשים לב להיקף השינוי המצומצם בפועל שמגלם צו התפיסה – נערכו תוך שניתנה הדעת להגשמת הצורך הביטחוני ותוך הימנעות מפגיעה בחופש הפולחן של המתפללים במקום ובמקום הקדוש, בעל ערכים דתיים, היסטוריים וארכיאולוגיים. 13. לבסוף, ראיתי לדחות את טענת העותרים כי השוני בין העבודות בעמדת "ברית" המשמשת ככלל לבידוק מתפללים יהודים לבין העבודות המבוצעות בעמדה "הצלבנית" המשמשת לבידוק מתפללים מוסלמים; וכי השוני בין גודלן של שתי העמדות – מעידים על הפליה. כעולה מעמדת המשיבים, העבודות המבוצעות בעמדת "ברית" הן במאפיינים דומים לעבודות השדרוג בעמדה "הצלבנית". עוד עולה כי השוני בגודלן של עמדת "ברית" והעמדה "הצלבנית" נעוץ באילוצים פיזיים הנוגעים למבנה של המקום העתיק בו מוצבות העמדות – אשר אינו מאפשר הגדלת שטחה של העמדה "הצלבנית". משכך, אינני מוצא גם בטענה זו עילה להתערבות. 14. סיכומם של דברים: צו התפיסה שהוצא לצורך ביצוע העבודות בעמדת "ברית" על ידי המפקד הצבאי, הוצא בסמכות ובהתאם לשיקול הדעת המסור למפקד הצבאי האמון על הביטחון באזור ומשיקולים ביטחוניים ברורים. לא נמצא פגם בהוצאתו של צו התפיסה או בשיקולים שעמדו ביסודו. משכך, דין העתירות להידחות. העתירות נדחות אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏כ"ח בכסלו התשע"ז (‏28.12.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16058660_M07.doc שו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il