ציון כוכבי נ. דן כוכבי

החלטה בתיק רע"א 5866/07 בבית המשפט העליון רע"א 5866/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש: ציון כוכבי נ ג ד המשיבים: 1. דן כוכבי 2. אורי כוכבי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 26.6.07 בתיק א 1338/04 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא י' זפט בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: בעצמם פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט י' זפט). בהחלטה נדחתה בקשתו של המבקש למתן צו זמני האוסר על המשיבים או מי מטעמם לעשות דיספוזיציה בזכויותיו של המשיב 1 (להלן - המשיב) בדירת פנטהאוז הידועה כגוש 3705 חלקה 629 תת חלקה 27 (להלן - הדירה). 2. זהו הליך משפטי נוסף מבין הליכים רבים אין ספור בנוגע לדירה נשוא המחלוקת. פירוט ההליכים השונים בין הצדדים בעלי העניין בדירה ארוך למדי ומשכך נפרט אך את הפרטים הרלוונטים לענייננו. ביום 26.2.04 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו זכויותיו בדירה של המשיב 1 (להלן - המשיב), שהועברו לו על ידי בני זוג בשם שפירא, הומחו על ידו בהמשך למבקש במסגרתו של הסכם שנערך בין השניים (להלן - הסכם העברת הזכויות). עוד נתבקש בית המשפט להצהיר, כי המחאת הזכויות למבקש הינה "בדרגה ראשונה", תוקפה יפה כלפי כולי עלמא והיא גוברת על זכויות סותרות, לרבות משכון לטובת המשיב 2 הרשום על זכויותיו של המשיב. בהמשך הדברים, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 8.5.07 בקשה לסעד זמני המונע דיספוזיציה בזכויות המשיב בדירה על ידי המשיבים או מי מטעמם. בהחלטתו מיום 26.6.07 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש. בהחלטה נקבע, כי הסכם העברת הזכויות מהווה שעבוד להבטחת החזר הלוואה, שניתנה למשיב על ידי המבקש ואין מדובר בהעברת קניין בדירה עצמה. עוד צוין, כי המבקש לא רשם שעבוד על הדירה ובינתיים נרשם משכון על זכויותיו של המשיב על ידי המשיב 2. משכך, הסיק בית המשפט המחוזי כי סיכויי תביעתו של המבקש הינם נמוכים. בהמשך ציין בית המשפט, כי תרופתו של המבקש בעניין חובו של המשיב אליו עשויה להימצא בהגשת תביעה למתן סעד הצהרתי על מעמדו כנושה מובטח. בתביעה כזו, אם תוגש, על המבקש לצרף את כל נושיו של המשיב כבעלי דין דרושים, כך צוין. משסבר בית המשפט כי אין זו התביעה שהונחה לפניו וכי סיכויי התביעה שהוגשה נמוכים, דחה את הבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. יצוין, כי במסגרת הליך זה, הגיש המבקש ביום 3.7.07 בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לעשות דיספוזיציה בדירה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בהחלטתי מיום 9.7.07, שניתנה לאחר קבלת תגובת המשיבים, נעתרתי לבקשה. תוקפו של צו המניעה הזמני הותנה במתן התחייבות עצמית של המבקש ובהפקדה במזומן או באמצעות ערבות בנקאית של 50,000 ש"ח. 3. בבקשת רשות הערעור מתאר המבקש את השתלשלות העניינים העומדת, על פי הנטען, ברקע תביעתו בבית המשפט המחוזי ובקשתו למתן סעד זמני. על פי הנטען, הלווה המבקש למשיב באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת כספים בשתי הלוואות, האחת בסך 50,000 דולר והשנייה בסך 84,093 ש"ח. הלוואות אלה נועדו לממן תשלומים שונים שהמשיב חב בהם לשם קבלת החזקה הדירה. לאור מתן ההלוואות, נכרת בין השניים הסכם העברת הזכויות, בו המחה המשיב למבקש את זכויותיו בדירה כבטוחה להשבתן של ההלוואות. יצוין, כי לטענת המבקש, באמצעות כספי ההלוואות, פרע המשיב חובות שהיו לו, ומשכך העביר ראש ההוצאה לפועל ביום 2.7.98 את החזקה בדירה אליו, והמשיב בתורו העבירהּ למבקש ורשם אותו בספרי העירייה כמחזיק בדירה. בהמשך הדברים, הלווה המבקש למשיב הלוואה נוספת בסך 100,000 שקל לצורך סילוק חוב של האחרון לבנק לאומי. לטענת המבקש, התחייב המשיב להחזיר אף הלוואה זו בתנאים שנקבעו בהסכם העברת הזכויות. לשם פירעון ההלוואות השונות ביקש המבקש למכור את הזכויות בדירה. ואולם, במקביל להליכים שנוהלו בבית המשפט המחוזי בתביעה, פעלו המשיבים בלשכת ההוצאה לפועל ברחובות לשם הגשתו של הסכם פשרה ביניהם (להלן - הסכם הפשרה). בהתאם לאמור בהסכם הפשרה, עתרו השניים למנות את בא כוחו של המשיב 2 ככונס נכסים למכירת הדירה. ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה. משכך, הוגשה על ידי המבקש לראש ההוצאה לפועל בקשה לעיכוב ביצועו של הסכם הפשרה עד להכרעה בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, אך בקשה זו נדחתה תוך קביעה של ראש ההוצאה לפועל, כי על המבקש לפנות לבית המשפט בעניין. משכך, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לסעד זמני, אך זו נדחתה ומכאן ההליך שלפנינו. 4. בבקשת רשות הערעור מעלה המבקש טענות הן בנוגע לסיכויי התביעה שהגיש והן בנוגע למאזן הנוחות. המבקש חוזר על טענתו, כי המשיב המחה לו את הזכות למכור את הזכויות בדירה ולפרוע באמצעות הכספים שיתקבלו את ההלוואות. עוד נטען, כי המשכון, אשר נרשם לטובתו של המשיב 2, נעשה למראית עין בלבד, שכן הוא נועד לשם הבטחת זכויותיו של המשיב במסגרתו של הליך בוררות שנוהל בעבר ומשכך דינו של המשכון להתבטל. יצוין, כי לטענת המבקש, נרשם המשכון 13 שנים עובר לחתימה על הסכם העברת הזכויות, ולא לאחריו כפי שניתן היה להבין מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לגישתו של המבקש, על פי האמור בהסכם הפשרה, אף המשיבים אינם מתכחשים כי נתונות בידיו זכויות בדירה ומשכך סיכויי תביעתו טובים. כך, על פי האמור בסעיף 2א להסכם הפשרה, מחצית מהתמורה בגין מכירת הדירה על ידי המשיב 2 אמורה להיות משולמת למבקש. המבקש אף טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי משאמר כי תרופתו הינה בהגשת תביעה לסעד הצהרתי על מעמדו כנושה מובטח תוך צירוף נושיו של המשיב. זאת, מכיוון שלטענתו, אף בתביעה שהוגשה עתר המבקש להכרה בכך שהמחאת הזכויות אליו הינה בדרגה ראשונה ותוקפה יפה כלפי כולי עלמא. מכל מקום, כך צוין, המבקש לא מתנגד לצירוף נושים כבעלי דין נוספים בתביעה שהוגשה על ידו. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי אי מתן סעד זמני משמעו שהדיון בתביעה בבית המשפט המחוזי יתייתר מבלי שניתן למבקש יומו בבית המשפט. זאת, שכן מכירת הדירה במסגרת הליכי הכינוס תהפוך את הדיון בתביעה לתיאורטי בלבד. עוד נטען, כי אין למבקש אפשרות אחרת להבטיח את החזר ההלוואות, וזאת בשל אי קיומם של נכסים אחרים בעלי ערך בידיו של המשיב. משכך, אי היעתרות לבקשת הסעד הזמני עשויה לגרום למבקש נזק בלתי הפיך. יצוין, כי המבקש מעלה אף טענות בנוגע להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי עובר למתן ההחלטה. 5. המשיבים סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, סיכוייה של התביעה נמוכים, וזאת מכמה סיבות. על זכויותיו של המשיב בדירה רשום משכון לזכותו של המשיב 2. המשכון לא נרשם למראית עין, אלא לשם הבטחתם של כספים שניתנו למשיב על ידי המשיב 2. רישומו של המשכון נעשה עוד בשנת 1983. מאותה עת ועד הגשת התביעה לא פעל המבקש לביטול רישומו של המשכון ומכאן שתביעתו צריכה להידחות בגלל שיהוי, כך נטען. עוד מציינים המשיבים, כי אם נוצר שעבוד מכוחו של הסכם העברת הזכויות בין המבקש למשיב, הרי שהוא לא נרשם ברשם המשכונות. יתר על כן, על פי הנטען, היה על המבקש לצרף כמשיבים בהליך את כל נושיו של המשיב, לרבות נושים קודמים שהומחו להם הזכויות בכספים ממכירת הדירה. הדבר לא נעשה. לתביעה לא צורף אף כונס הנכסים מטעמו של המשיב 2. עוד נטען, כי גם על פי הסכם העברת הזכויות, הייתה הדירה אמורה לעבור למבקש אך בנאמנות ולשם מכירתה. המשיבים מוסיפים, כי בין המשיב לנושיו, ובכלל זה המבקש, גובשה הסכמה לפיה תימכר הדירה, כאשר מחצית מהתמורה תועבר למבקש והמחצית האחרת לנמחים אחרים. עוד הוסכם, כי המבקש יהיה זכאי לקבל מחצית מהפיצויים שיקבל המשיב מגורמים שונים, ובכלל זה מגורמים שהטילו עיקולים על הדירה. ואולם, כך נטען, המבקש חזר בו מהסכמתו זו. לגישתם של המשיבים, גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בעניין טענתו של המבקש, לפיה אין בידיו של המשיב נכסים אחרים פרט לזכויות בדירה, מפנים המשיבים לדבריו של המבקש בהליך משפטי אחר. באותו הליך טען המבקש כי אין לפטור את המשיב מתשלום אגרה, שכן יש ברשותו נכסים הנאמדים במיליוני שקלים. משכך, ומשמדובר בהסכם בטוחה, ולא בהסכם מכר של דירה למגוריו של המבקש, הרי שלא ייגרם נזק בלתי הפיך אם זו תימכר. גם אם הכסף ממכירת הדירה לא יהיה בו די כדי לכסות את החזר ההלוואות למבקש, הרי שיהיה ביכולתו של המשיב לשלם לו ממקורות אחרים זולת הדירה, כך נטען. לעומת זאת, עיכוב במכירת הדירה עשוי לגרום נזק למשיב ולנושיו השונים, שכן הוא התכוון למכור אותה כדי לפרוע חובות שהוא חב להם. לבסוף נטען, כי מתן צו מניעה זמני יגרור את שאר הנושים של המשיב להגיש תביעות כדי להגן על כספם, דבר שיסב נזק לכל הצדדים. 6. עיון בבקשת רשות הערעור, בתגובה לה ובשאר המסמכים שהוגשו במסגרת ההליך הנוכחי מעלה, כי המחלוקת הניטשת בין בעלי הדין הינה מורכבת וסבוכה. ניכר, כי ההליך שלפנינו אינו מהווה אלא "קצה הקרחון" ביחסים שבין בעלי הדין ובין אלה לגורמים נוספים. על פני הדברים, על מנת לזכות בהליך יצטרך המבקש לעבור מספר משוכות לא קלות, ובכלל זה להוכיח כי המשכון לזכותו של המשיב 2 נעשה למראית עין בלבד. ואולם, בשלב בו אנו נמצאים, מורכבותה של המחלוקת והיותה חלק מסכסוך ארוך שנים ורב הליכים יוצרים קושי בהערכתם של סיכויי ההליך ומשכך יש ליתן את מירב המשקל לשאלת מאזן הנוחות. מאזן זה נוטה לצידו של המבקש. אי קבלת בקשתו עשויה להביא לכך שהוא עלול לאבד את זכויותיו בדירה, ככל שאלה קיימות. העברת זכויות אלה, כפי שעולה מהסכם העברת הזכויות, נועדה לשם הבטחת החזר ההלוואות ולא לשם מתן מקום מגורים למבקש בדירה. מכל מקום, אי מתן סעד זמני עשוי להביא למצב שהמבקש לא יוכל לממש זכויותיו אלה ולהיפרע את חובו. אכן, המשיבים מפנים להליך משפטי אחר בו טען המבקש, כי למשיב נכסים הנאמדים במיליוני שקלים. ייתכן, כי בנסיבות אחרות טענתו זו בהליך האחר הייתה יוצרת נגדו השתק מלטעון כי המשיב הינו חסר אמצעים ומשכך יש ליתן סעד זמני המונע את מכירת הדירה (ראו, רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005)). ואולם, יש לשים לב כי ההליך בו הועלתה טענתו של המבקש נבע מבקשה למתן פטור מאגרה, אשר הוגשה על ידי המשיב עצמו. המשיבים לא צירפו לתגובתם בקשה זו. אף תגובתו המלאה של המבקש לבקשת הפטור ממתן האגרה לא צורפה, אלא אך עמוד אחד בלבד ממנה. ואולם, עצם בקשתו של המשיב לקבל פטור מאגרה יש בה כדי להעיד על קשיים שעשויים להתעורר אצל המבקש, אם תידחה בקשתו בהליך הנוכחי והדירה תימכר. 7. סיכומו של דבר, חרף אי הוודאות לגבי סיכויי התביעה, הרי שמאזן הנוחות נוטה לזכותו של המבקש, שכן דחיית בקשתו למתן צו מניעה זמני עשויה לגרום לו נזק בלתי הפיך. האיזון בין זכויות הצדדים, לעניין חשש לגרימת נזק לכל אחד, יימצא בהגדלה משמעותית של הערובה שתוטל על המבקש. משכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה. מוטל בזאת צו מניעה זמני האוסר עשיית דיספוזיציה בדירה על ידי המשיבים או מי מטעמם. לשם הבטחת נזקיהם של המשיבים, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת, יפקיד המבקש עד ליום 1.9.08 ערבות בנקאית בסכום של 200,000 ש"ח צמודה למדד. הערבות תבוא בנוסף לסך של 50,000 ש"ח שכבר הופקד. לא תופקד הערבות כאמור, יתבטל הצו הזמני. ניתן היום, ז' באב התשס"ח (8.8.2008). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07058660_S08.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il