הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. יעקב מסס

החלטה בתיק ע"א 5865/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5865/08 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערות והמשיבות שכנגד: 1. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: 1. יעקב מסס 2. מרים מסס ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 752/05 שניתן ביום 15.5.2008 על ידי כבוד הנשיאה, השופטת ב' גילאור תאריך הישיבה: י"א בתמוז התשע"א (13.07.11) בשם המערערות: עו"ד יוסף הוד בשם המשיבים: עו"ד מוטי קראוס פסק דין השופט י' עמית: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.5.08 (כבוד הנשיאה ב' גילאור) בת.א. 752/05. 1. המשיב והמערער שכנגד (להלן: המשיב), יליד 20.6.59, נפגע באורח קשה בתאונת דרכים ביום 27.4.02. לאחר התאונה אושפז המשיב בבית החולים "שיבא" בתל השומר ונותר שם בטיפול במשך כחודשיים. ביום 10.6.02 הועבר במצב וגטטיבי להמשך טיפול ושיקום במרכז הרפואי "רעות", שם שהה כשנה וחצי, במהלכם נזקק למספר אשפוזים בבית החולים תל השומר. ביום 1.12.2003 הועבר המשיב למוסד סיעודי "בית הדר" (להלן: "המוסד הסיעודי") להמשך טיפול, סיעוד ושיקום, שם הוא מאושפז עד עצם היום הזה. במשך כל התקופה לווה המשיב בידי אשתו, המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: "המשיבה"), אשר מונתה כאפוטרופוס על המשיב. 2. כפי שעולה מחוות דעתם של ד"ר פרבר בתחום השיקומי וד"ר כהן בתחום הנוירולוגי, המשיב סובל מפגיעת ראש חמורה ומשיתוק בארבעת הגפיים, הוא שרוי במצב של תגובה מינימאלית, ואינו יכול לבטא את מחשבותיו ורצונותיו למעט הבסיסיים ביותר. נכותו הרפואית הועמדה על 100% ואין חולק כי גם נכותו התפקודית הינה בשיעור 100%. ד"ר פרבר התקשתה להעריך את הקיצור בתוחלת החיים, וקבעה כי בעקבות התאונה חל "קיצור ניכר" בתוחלת חייו של המשיב. 3. על רקע חוסר הוודאות לגבי תוחלת החיים של המשיב, קבע בית משפט קמא כי יש לפסוק לזכות המשיב תשלום עיתי חודשי בסך של 4,800 ₪ כלהלן: בגין עזרת צד ג' לעתיד – 3,000 ₪; בגין שכר אפוטרופוס לעתיד – 300 ₪; בגין הוצאות נסיעה – 1,000 ₪; ובגין והוצאות רפואיות לעתיד – 500 ₪. זאת, בנוסף לתשלום החודשי הקבוע (בסכום של למעלה מ-20,000 ₪) שהמערערות משלמות ישירות למוסד הסיעודי בו מטופל המשיב. בנוסף לתשלום העיתי החודשי, נפסק למשיבים פיצוי בסך 2,407,965 ₪ עבור ראשי הנזק הבאים: עזרת צד ג' בעבר – 280,000 ₪. שכר אפוטרופוס בעבר – 25,000 ₪. הוצאות נסיעה בעבר – 75,000 ₪. הוצאות רפואיות בעבר – 45,000 ₪. נזק לא ממוני – 193,108 ₪. אובדן שירותי בעל ואב – 150,000 ₪. הפסד השתכרות לעבר – 525,387 ₪. הפסד השתכרות לעתיד (שנים אבודות) – 1,114,470 ₪. לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד נקבע, כי בהתחשב בכך שהמשיב שוהה במוסד המממן את צרכי מחייתו, אין הבדל בין שיטת חישוב הפיצוי מהיום ועד תום תוחלת חייו לבין חישוב הפיצוי מיום פטירתו עד גיל הפרישה שהיה צפוי אלמלא התאונה. לכן, החישוב עבור הפסד ההשתכרות בעתיד נעשה על פי הלכת השנים האבודות, תוך ניכוי ידת הקיום של המשיב, בהתחשב בכך שידת הקיום שלו נחסכת עקב שהותו במוסד הסיעודי. מסכום הפיצוי הופחת הסך של 349,069 ₪ בגין תגמולי מל"ל בעבר. בנוסף, הורה בית המשפט למערערות להכין דו"ח אקטוארי לחישוב תגמולי נכות כללית החל מחודש ינואר 2008 ועד לתום התקופה המתחייבת בחוק ובגין תשלומי קצבת שארים (רעיוניים) מיום מתן פסק הדין ועד תום התקופה המתחייבת בחוק, כאשר הסכום הגבוה מבין השניים יוקפא בתוכנית נאמנות משותפת של באי כוח הצדדים. בנוסף, חייב בית משפט קמא את המערערות בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 375,000 ₪ בצירוף מע"מ "לאור הפיצוי החד פעמי, התשלום העתי והתחשבות בפעילות שנדרשה מאשפוזו של התובע". על פסק הדין נסב הערעור והערעור שכנגד שבפנינו. 4. המערערות הלינו בערעורן, בין היתר, על סכום שכר הטרחה שנפסק לטובת בא כוח המשיבים; על בסיס השכר שנקבע לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד; על כך שבמסגרת הפיצוי העיתי נפסק בגין עזרת צד שלישי סך של 3,000 ₪ מעבר לתשלום המשתלם על ידי המערערות ישירות למוסד הסיעודי; על הסכום של 1,000 ₪ שנפסק בגין הוצאות נסיעה לעתיד; ועל הסכום שנפסק בגין אובדן שירותי בעל ואב. בערעור שכנגד הלינו המשיבים, בין היתר, על מיעוט שכר הטרחה שנפסק לזכות בא כוחם ועל כך שבקביעת הפסדי ההשתכרות לעתיד לא נלקחה בחשבון האפשרות כי המשיב היה משביח את שכרו. 5. ענייננו בניזוק חי, שאיבד לחלוטין את כושר השתכרותו, השוהה וישהה במוסד סיעודי לאורך תקופה בלתי ידועה בהתחשב בקיצור תוחלת חייו. שני הצדדים מסכימים כי מקומו של המשיב במוסד סיעודי וכי נוכח אי הוודאות לגבי הקיצור בתוחלת חייו היה מקום לפסיקת פיצוי עיתי. על רקע דברים אלה, אקדים ואזכיר כי לערכאה הדיונית שיקול-דעת רחב, ואין דרכה של ערכאת הערעור להידרש לכל תג ותו ולבחינה פרטנית וחישובית של כל אחד ואחד מראשי הנזק, ודי בבחינה כוללת של הסכומים שנפסקו. התערבות ערכאת הערעור תיעשה מקום שמתגלה טעות בולטת בפסק הדין ולא זה המקרה שבפנינו (ראו ע"א 7157/07 אי.איי.גי ביטוח זהב נ' עזבון המנוח מ.א. (לא פורסם, 17.3.2008); ע"א 4484/08 סויסה נ' קרנית קרן לפיצוי נפגע תאונות דרכים (לא פורסם, 5.7.2009); ע"א 4716/07 פלוני נ' אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב (לא פורסם, 13.7.2009); ע"א 148/10 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם, 12.10.2010)). בכפוף להערה מקדמית זו, אתייחס למספר נושאים שהועלו על ידי הצדדים. 6. קביעת בית משפט קמא את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות מעוגנת בחומר הראיות. המשיב היה שותף בחברה שעסקה בעבודות צבע, יחד עם אחיו, ובסיס השכר נקבע בהסתמך על הכנסת השותפות בשנים 2000 ו-2001 ובארבעת החודשים הראשונים של שנת 2002, עד לתאונה. גם אם החישוב של הפסדי ההשתכרות לעבר נעשה מעט "במעוגל" כלפי מעלה, אין בכך כדי לקפח את המערערות, בהתחשב בכך שבחישוב הפסד ההשתכרות לעתיד, לא נלקחה בחשבון האפשרות להשבחת שכרו של המשיב בעתיד, והדברים מסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. 7. המערערות הלינו על כך שבמסגרת התשלום העיתי בסך 4,800 ש"ח לחודש, נפסק סכום של 3,000 ₪ עבור עזרת צד שלישי וסכום של 1,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה של המשיבה. לגישת המערערות, בהתחשב במצבו של המשיב ובהתחשב בכך שהוא מקבל את כל צרכיו במוסד הסיעודי, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בראש הנזק של עזרת צד ג', והביקורים של בני משפחתו של המשיב אין בהם כדי לקדם את מצבו. דין הטענה להידחות. ד"ר פרבר המליצה כי המשפחה תשכור שירותיו של מטפל אשר יבקר את המשיב במוסד מספר פעמים בשבוע. גם במצבים בהם הניזוק שוהה במוסד המספק את צרכיו הסיעודיים, יש מקום לפסוק סכומים נוספים עבור טיפולים או עזרת צד ג' שנועדו לשמר או לשפר את מצבו של הניזוק, מעבר לצרכים שהמוסד מספק (השוו ע"א 2341/04 מנורה חברה לביטוח נ' גלבוע בפסקה 11 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 24.11.2005)). גם ההוצאות הכרוכות בביקורים רציפים ועקיבים של בני משפחתו הקרובה של המשיב במוסד הן פועל יוצא של התאונה, ויש להכיר בהוצאות אלה בגבולות הסביר (השוו ע"א 3807/05 שוקרון נ' מגדל בפסקה 4 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין (לא פורסם, 5.9.2007) (להלן: עניין שוקרון)). 8. המערערות טענו כי מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי שכר הטרחה שנפסק לזכות בא כוח המשיבים נגזר גם מהתשלומים המשתלמים על ידן ישירות למוסד הסיעודי למימון הוצאות שהותו של המשיב במוסד, וכי יש לבטל את החיוב בשכר טרחה עבור רכיב זה. ברגיל, מקום בו המבטחות נושאות מלכתחילה בהוצאות השהות במוסד ומצהירות כי ימשיכו לעשות כן בעתיד, אין מקום לחייב בשכר טרחה בגין הסכומים המשתלמים ישירות למוסד (עניין שוקרון, בפסקה 5). אלא שבמקרה שבפנינו, וכפי שעולה מפסק הדין, שכר הטרחה שנפסק לזכות בא כוח המשיב נגזר מהסכום שנפסק כפיצוי חד-פעמי, בצירוף שכר הטרחה המשוער עבור התשלומים העיתיים (בכפוף לאי הוודאות לגבי קיצור תוחלת חיי המשיב) ובצירוף שכר טרחה גלובלי בגין פעילותו בעבר ובהווה בכל הקשור לאשפוז ולהיקף הטיפול במוסד הסיעודי. זאת, בהתחשב גם במחלוקות שנתגלעו חדשות לבקרים בין קופת חולים ובין המערערות לגבי ביצוע תשלומים שונים למוסד הסיעודי, מה שהצריך את מעורבותו וטיפולו של בא כוח המשיב. מכאן, שרשאי היה בית משפט קמא לפסוק לבא כוח המשיב סכום גלובלי עבור פעילות זו. 9. סיכומו של דבר, שדין הערעור והערעור שכנגד להידחות. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בתמוז התשע"א (13.7.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08058650_E12.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il