פסק-דין בתיק ע"א 5865/03
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 5865/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
משה בדש
נ ג ד
המשיבה:
שותפות עוף חיפה (1992)
ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.4.00 בתיק
פש"ר 216/00 שניתנה על-ידי כבוד השופט ז' הווארי
תאריך הישיבה:
י"ג בסיון התשס"ד
(2. 6.04)
בשם המערער:
עו"ד אלון גלרט
בשם המשיב:
עו"ד אהוד שטמר; עו"ד שלי ינגבוים-לוי
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
1. זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת (כבוד השופט הווארי זיאד), אשר במסגרתה הורה בית המשפט על מתן צו לכינוס
נכסיו של המערער.
המשיבה – שותפות עוף חיפה (1992) – הגישה
לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו כינוס נכסים כנגד החייב ולהכרזה עליו כפושט רגל.
ההחלטה נשוא הערעור שבפנינו מתייחסת לעניין הבקשה למתן צו כינוס, בלבד. בקשת
המשיבה נסמכה על פסק-דין, שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בהסכמת המערער,
ביום 28.6.1998 (להלן: פסק-הדין). לפי פסק-דין
זה, חויב המערער, ביחד ולחוד עם חברת פיקנטי תעשיות מזון (ישראל) בע"מ, לשלם
למשיבה סכום של 1,700,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן הוצאות
ושכר-טרחת עורך-דין. המשיבה טענה, כי המערער לא שילם את הסכום שנקבע בפסק-הדין, כי
שוגרה לו התראת פשיטת רגל, וכי הוא לא מילא אחר הדרישות שבהתראה, ובכך עשה מעשה
פשיטת רגל.
המערער התנגד למתן צו הכינוס. בית המשפט
המחוזי דחה את טענותיו, וקבע כי המערער, אכן, לא שילם את הסכום שהוא חב בתשלומו
לפי פסק-הדין, וכי התנגדותו למתן הצו היא חסרת-בסיס. לפיכך, הורה בית המשפט,
כאמור, על מתן צו לכינוס נכסיו של המערער וכן הטיל עליו הגבלות שונות.
2. המערער משיג על החלטה זו. לטענתו, בעת
מסירת התראת פשיטת הרגל לא היה בידי המשיבה פסק-דין חלוט, וזאת משום שההסכם אשר
עמד ביסוד פסק-הדין בוטל לפי פסק-דין מאוחר. עוד טוען המערער, כי המשיבה
"פורקה וחוסלה" ואיננה אישיות משפטית היכולה לשמש צד להליכים נגדו.
לשיטתו של המערער, ויתרה המשיבה על חובו עת הגדירה אותו כ"חוב אבוד"
והוציאה חשבונית זיכוי למס-ערך-מוסף. המערער מוסיף וטוען, כי בקשת המשיבה למתן צו
כינוס נכסים לא נתמכה בתצהיר העומד בדרישות הדין. בסיכומיו מלין המערער על כך
שהוטלו עליו מגבלות בלא שהתאפשר לו לטעון לעניין זה, אלא שטענה זו לא נשמעה כלל
בהודעת הערעור. המשיבה, מצדה, תומכת בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
דין הערעור להידחות.
3. טענתו העיקרית של המערער היא כי בשעה
שנמסרה לו ההתראה, לא היה בידי המשיבה פסק-דין חלוט כנגדו. בהקשר זה, מפנה המערער
לפסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום 9.11.2000, במסגרת תביעה שהגישו
הוא ו"חברת ניצולת הקרטל בע"מ", לצו הצהרתי "בדבר בטלות הסכם
אשר נחתם בין התובעים והנתבעת ביום 02/01/98 ולפיו אמורים התובעים לשלם לנתבעת סך
של 1,700,000 ש"ח". באותו פסק-דין נאמר כי הנתבעת – היא המשיבה בענייננו
– לא הגישה כתב הגנה, ולכן, כך נפסק, "ההסכם אשר נחתם ביום 02/01/98 בין
התובעים והנתבעת ולפיו אמורים היו התובעים לשלם לנתבעת סך של 1,700,000 ש"ח –
הינו בטל" (להלן: פסק-הדין המבטל). על-יסוד
פסק-הדין המבטל, טוען המערער כי "ביום משלוח התראת פשיטת הרגל ע"י
המשיבה לא היה בידה פסק דין חלוט".
בטענה זו אין ממש, והיא אף מתנפצת על
קרקע העובדות: ראשית, התראת פשיטת
הרגל נחתמה על-ידי בית המשפט ביום 15.10.2000, לאמור, עובר למתן פסק-הדין המבטל
(בתאריך 9.11.2000). שנית, אין ספק כי
פסק-הדין המבטל לא ביטל את פסק-הדין שעמד ביסוד התראת פשיטת הרגל (שניתן ביום
28.6.1998), כי אם הסכם בין הצדדים (שנכרת ביום 2.1.1998). ודוק: גם מקום בו קיימת
טענה כנגד הסכם, שניתן לו תוקף של פסק-דין, הדרך לתקוף את פסק-הדין היא להגיש
תביעה לבית המשפט שנתן אותו, ולעתור לביטולו (ראו למשל ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689). זאת לא עשה המערער, ואין הוא
מצביע על כל החלטה שיפוטית הקובעת כי פסק-הדין בטל. שלישית, אין מחלוקת, כי פסק-הדין המבטל – בוטל לאחר-מכן. כפי
שציין בית המשפט המחוזי בפסק-הדין נשוא הערעור שבפנינו, "אין חולק כי התביעה
שהגיש המשיב בת.א. 2186/00 [התיק שבמסגרתו ניתן פסק-הדין המבטל – א' ר'] לשם ביטול
פסק הדין נמחקה, על כן פסק הדין הפך להיות חלוט". עוד ראוי לציין, כי המבקש
לא הגיש כל התנגדות להתראת פשיטת הרגל ששוגרה אליו.
בנסיבות אלה כולן, אין לומר כי לא
נתקיימו התנאים לשיגור התראת פשיטת הרגל.
4. המערער גורס, כי המשיבה פורקה עוד בשנת
1999, עת אחת השותפות (תנובשות בע"מ) העבירה לשותפה האחרת (עוף חיפה
בע"מ) את חלקה בשותפות. מהלך זה משמעותו, כך טוען המערער, כי אין עומדת עוד
למשיבה, אשר "חדלה מלהתקיים והתפרקה למעשה", הזכות להגיש תביעה – זו
הועברה, לשיטתו, לחברת עוף חיפה בע"מ. מסתבר, כי נושא זה נדון בהחלטה קודמת
של בית המשפט המחוזי, לאחר שהמערער ביקש למחוק את בקשת פשיטת הרגל על הסף. בית
המשפט המחוזי, לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים, וכן דברי החקיקה והפסיקה שלעניין,
קבע בין היתר כי "על פי ההלכות של בית המשפט העליון, ברור הוא שהמשיבה עדיין
קיימת ובכוחה להמשיך בהליכים נשוא הבקשה העיקרית, הליכים שהחלה בהם לפני שהחלו
הליכי הפירוק מרצון". בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נמחקה על-פי בקשת
המערער. בנסיבות המקרה, ולמקרא טענות הצדדים בפנינו בסוגיה זו, אינני סבור כי יש
מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי.
5. המערער סבור, כי משהוציאה המשיבה חשבונית
זיכוי למס-ערך-מוסף, וקיבלה החזר על מלוא סכום המס, לאחר שהחוב הוכר כ"חוב
אבוד", יש בכך משום "ראיה מכרעת בדבר ויתור על חוב". המערער מבקש
בסיכומיו להדגיש, כי המשיבה סגרה את תיק המע"מ, אולם טענה זו לא הועלתה
בהודעת הערעור.
בית המשפט המחוזי דן בטענות המערער בנושא
"החוב האבוד" – ודחה אותן. נפסק, כי המשיבה ציינה במפורש, בגוף
החשבונית, כי מדובר בביטול המס ולא בביטול העסקאות עם המשיב. עוד נקבע, כי התנהגות
המשיבה מעידה דווקא על כך שהיא עמדה ועומדת על גביית חובו של המשיב על-פי
פסק-הדין. אמנם, כך פסק בית המשפט קמא, שלטונות מס-ערך-מוסף הכירו בחובו של המערער
כחוב אבוד וזיכו את המשיבה בסכום המס, אולם לפי האמור בהוראת הפרשנות 1/2000 של
אגף המכס והמע"מ, יכול הנושה להמשיך בהליכי גביית חוב שהוכר
כ"אבוד", ואם יעלה הדבר בידו, יראו את הסכום כחייב במס במועד קבלתו. וזו
לשון ההוראה:
"קבלת התמורה בתקופה מאוחרת – מקרה בו הוכר החוב כאבוד (ואושר לו
להוציא הודעת זיכוי) והעוסק הצליח לגבות את התמורה (כולה או מקצתה) מגורם כל שהוא
לרבות ערבים, חברות ביטוח וכו', יש לראותה כחייבת במס במועד קבלתה. כמו כן, יש
לראות בסכום שהתקבל ככולל מע"מ."
אין להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי, בעניין
זה. ראוי לשוב ולהדגיש כאן, כי בע"א 2112/95 אגף המכס והמע"מ נ' אלקה אחזקות בע"מ, פ"ד
נג(5) 769, שהוזכר בהחלטת בית המשפט המחוזי, נפסק כי החזר מס-ערך-מוסף לעוסק בגין
"חוב אבוד" אינו מותנה בביטול עסקת היסוד. בין היתר, כתבה שם השופטת ט'
שטרסברג-כהן, כי:
"שאלה נוספת לא פחות נכבדה שמצאתי לתת עליה את הדעת היא, מה הדין
אם יתברר שה'חוב האבוד' שבגינו הוחזר המע"מ אינו 'חוב אבוד' כולו והעוסק
שקיבל החזר מע"מ בגין היות החוב 'אבוד', מצליח לגבות את החוב כולו או חלקו?
על פי תפיסתי קמה מחדש - במקרה כזה - חובה על ה'עוסק' לשלם את המע"מ על הסכום
שגבה, שהרי ההצדקה שהיתה קיימת להחזרת המע"מ, איננה קיימת עוד ולכן יש לבטל
את ההחזר, כלומר, לשלם מחדש את המע"מ" (שם, בעמ' 800).
והדברים יפים לכאן.
גם טענותיו האחרות של המערער אינן
משכנעות כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער
יישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסכום של 20,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.
ניתן היום, כ"ה בתמוז תשס"ד
(14.7.04).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03058650_P08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il