אבשלום אלזרא נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5860/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המערער: אבשלום אלזרא נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: כ"ג בחשון התשס"א (21.11.2000) בשם המערער (מטעם הסניגוריה הציבורית): עו"ד רחל תורן-כהן עו"ד אורית קליינפלד בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' זהבה מור ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.8.2000 בת"פ 963/98 שניתן על-ידי כב' השופטים: י' פלפל, נ' הנדל ור' יפה כ"ץ פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות אלו: מעשה סדום, עבירה כהגדרתה בסעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (החוק) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק; אינוס, עבירה כהגדרתה בסעיף 345(א)(1) לחוק; איומים, עבירה כהגדרתה בסעיף 192 לחוק; ותקיפה, עבירה כהגדרתה בסעיף 379 לחוק. לאחר הרשעתו כך בדין, גזר עליו בית-המשפט עונש מאסר בפועל בן 8 שנים בניכוי ימי המעצר. הערעור הוא גם על הכרעת הדין גם על גזר הדין. המערער והמתלוננת היו ידידים ודרכיהם נפרדו. לאחר זמן נפגשו השניים ברחוב ובין השניים נקשרה שיחה. לטענת המתלוננת איים עליה המערער כי תבוא עימו למקלט המצוי במקום ציבורי, ומתוך שפחדה ממנו נענתה לו והלכה עימו לאותו מקלט. באותו מקלט, כך הוסיפה המתלוננת והעידה, עשה בה המערער את המעשים בהם הורשע, לאמור מעשה סדום ואינוס. המתלוננת נענתה למערער, כך העידה בבית-המשפט, לאחר שזה איים עליה וכיוון שחששה מפניו. בית-משפט קמא האמין לדברי המתלוננת וכך הרשיע את המערער בדינו. המערער טען בבית-משפט קמא - לאמיתם של דברים זו היתה טענתו אף בחקירתו במשטרה - כי בא אמנם במגע אישות עם המתלוננת כדבריה, אלא שאותו מגע אישות היה בהסכמתה. לא זו בלבד, אלא שלפי אחת הגירסאות שמסר היתה זו אף המתלוננת שביקשה את אותו מגע אישות. בית-משפט קמא בחן בקפידה את הראיות שבאו לפניו - בראשן את עדותה של המתלוננת ואת עדותו של המערער - ולסופן של שקלא וטריא קבע כי נותן הוא אמון במתלוננת ואין הוא מאמין למערער. בית-המשפט אף הוסיף והצביע על חיזוקים לעדותה של המתלוננת, בהם מעין תלונה מיידית שהמתלוננת התלוננה לפני חברתה, ולאחר כל אלה קבע כי יש להרשיע את המערער בדינו. הופיעה לפנינו עורכת-דין רחל תורן-כהן, באת-כוחו המלומדת של המערער, וטענה כי בית-משפט קמא טעה בהכרעת הדין וכי ראוי היה לזכות את המערער בדינו ולו מחמת הספק. עורכת-דין תורן-כהן הגישה לנו נימוקי ערעור מפורטים ומסועפים, והוסיפה בטיעונה על-פה לפנינו סקירה רחבה ומקיפה של הראיות אשר באו לפני בית-משפט קמא. ניתנת האמת להיאמר, כי עורכת-דין תורן-כהן עשתה את כל אשר ניתן לעשות לטובתו של המערער, ולא עברה על פני אבן שלא הפכה אותה שוב ושוב. עורכת-דין תורן-כהן הצביעה לפנינו, הן בכתב הן על-פה, על סתירות בין דבריה של המתלוננת במקום אחד ובמקום אחר, ועל אי התאמות נוספות בין עדותה לבין ראיות אחרות שבאו לפני בית-המשפט. עורכת-דין תורן-כהן הוסיפה וטענה לפנינו, כי הראיות האובייקטיביות אשר באו לפני בית-משפט קמא סותרות בעליל הרשעתו של המערער בדין, וכן טענה כי לא היה ראוי לו לבית-משפט קמא כי יתן אמון במתלוננת. המקרה שלפנינו, כך טענה עורכת-דין תורן-כהן, הינו אחד מאותם מקרים יחידים-ומיוחדים שבהם ראוי לו לבית-משפט שלערעור כי יתערב בקביעת מהימנות של בית-משפט קמא. קראנו בעיון את הטיעונים בכתב שעורכת-דין תורן-כהן הגישה בתמיכה לערעור והוספנו ושמענו בתשומת-לב את טיעוניה על-פה. אחרי כל אלה לא נמצא לנו כי עלה בידה להצביע על סדקים בהרשעתו של המערער בבית-משפט קמא כדי-כך שערכאת הערעור תיתן את שיקול דעתה תחת שיקול דעתו של בית-משפט קמא. בית-משפט קמא, כאמור, נתן אמון בלתי מסוייג במתלוננת, ואנו, לא נמצא לנו טעם טוב להתערב לא באמון שנתן בה ולא בחיזוקים שנמצאו לדבריה. אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור על ההכרעה בדין. אשר לעונש: העונש שהטיל בית-משפט קמא על המערער לא אך שנוטה הוא לחומרה אלא שעובר הוא, בנסיבות העניין, את הגבול הראוי, לדעתנו, לעונש אשר נכון היה להטיל על המערער. אכן, מעשה האונס היה מעשה ברוטלי, אך לא נוכל להתעלם מכך שהיתה היכרות מוקדמת בין המערער למתלוננת - היכרות של חברות אשר כרכה מגעי-אישות בין השניים - ובנסיבות העניין דומה עלינו כי יש בכך כדי לשמש גורם לקולה. נוסף על-כך ראוי להזכיר את מסכת חייו האומללה של המערער, וגם בגורם זה יש כדי לשמש קולה נוספת. בתיתנו דעתנו לכל אלה אנו מחליטים להקל בעונשו של המערער, ותחת עונש המאסר שהטיל עליו בית-משפט קמא אנו מחליטים לגזור עליו עונש מאסר בן 6 שנים, מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל ושתי שנים מאסר על-תנאי. והתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה שהיא פשע. לבקשת המערער תידחה תחילת ריצוי העונש ליום 1 בינואר 2001. באותו יום עד השעה 12:00 בצהריים, יתייצב המערער לריצוי עונשו בתחנת המשטרה באשדוד. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף עד להתייצבותו של המערער לריצוי עונשו. היום, כ"ג בחשון התשס"א (21.11.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00058600.G08